פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
אין צורך להתייחס אל הכותרת שלמעלה כפשוטה: אין הכוונה באמת, שקיומנו מותנה באופן מוחלט באי-צריכת מוצרי טבק, אך מתוך שלא לשְמָה-לשמה. מאז 1964, השנה בה נורתה יריית הפתיחה של הממסד הרפואי במערכה נגד עישון, חלפה כמעט מחצית המאה, ודומה שרק בעשר השנים האחרונות, חלה תזוזה של ממש בהתייחסות של הממשל אך בעיקר של הציבור אל הרעה החולה הזו-עישון.
אט-אט מחלחלת לתודעה שלנו התחושה שעישון הוא אכן אויב ראשון במעלה לבריאותנו, ובתור שכזה ראוי שנגביל את צעדיו, נפיג את העשן, ונהפוך את האוויר אותו אנו נושמים, צח יותר, בריא יותר.
ב-29 במרס 2004 הייתה אירלנד לראשונה במדינות העולם האוסרת באופן מוחלט על עישון במקומות עבודה סגורים, כולל איסור מוחלט של עישון במסעדות, בארים ופאבים. ההפתעה הייתה רבה כאשר התברר במהלך השנתיים הראשונות מאז נכנס האיסור לתוקף, ש….business as usual, ולא נרשמה ירידה בנהירה של האירים אוהבי החיים הטובים למקומות בילוי ואוכל אלה, בניגוד לנבואות שחורות של המצדדים בעישון חופשי.
באפריל 2007 התפרסם ב-New England Journal of Medicine מחקר שסקר יותר מ-20 מחקרים מקומיים שהראו שלא הייתה כל השפעה כלכלית שלילית בהתנהלותם של מסעדות ובארים בהם הונהג איסור עישון מוחלט. צעד נחשוני זה של האירים כאילו נתן אות חיובי, וגל של תקנות מגבילות ואיסור עישון דומה, החל שוטף את מדינות העולם המערבי.
מאז שנת 2004 הגבילו באופן מוחלט עישון במקומות ציבוריים ובתי בילוי מדינות כניו-זילנד, אורוגוואי, מלטה, נורווגיה, איטליה, שוודיה, סקוטלנד, בּהוּטָן, ליטא, ואיי הבתולה. האיחוד האירופי שוקל בימים אלה חקיקה למניעת עישון במקומות ציבור, שתחייב את כל 27 המדינות המאוגדות בו.
צרפת, המדינה האירופית הגדולה ביותר המתקדמת בכיוון הנכון, כבר הכניסה בינואר 2007 חוקי איסור עישון במקומות עבודה, שיורחב בראשית 2008 למסעדות ובארים. מדינות אחרות הפועלות לפי לוח זמנים דומה, הן אנגליה, ווילס, צפון אירלנד, קזחסטן, פינלנד, והונג-קונג. קנדה (פרט לטריטוריה של (Yukon ואוסטרליה כבר נוהגות כך חודשים אחדים.
אך על אף שנוהגים בימים אלה להחמיא לאירים האמיצים, הם רק העצימו תהליך מוגבל שהחל כבר בראשית שנות ה-80, כאשר מספר ערים בארה"ב החלו להחיל תקנות המגבילות, אם כי לא אוסרות כליל עישון במתחמים ציבוריים, מקומות עבודה ומסעדות.
יחד עם זאת, גדלה המוּדעוּת להשפעות השליליות של עישון פסיבי על הבריאות, בעיקר בהיבט של הגנה על עובדים במקומות עבודתם.
בשנת 2004, מדינות אחדות בארה"ב, וכן מועצות מוניציפליות, בקנדה, ארה"ב ואוסטרליה, אמצו תקנות ואיסורים על פי העמותה לזכויותיהם של לא-מעשנים, שנוסדה בברקלי, קליפורניה. עשר מדינות בארה"ב כבר כוננו חקיקה מוגבלת של "אוויר נקי מעשן", בעיקר קליפורניה שהחילה איסור עישון במסעדות ובארים כבר ב-1998, ואליה הצטרפה בתקנות מחמירות דומות מסטצ'וסטס ב-2004. מאז, שבע מדינות נוספות בארה"ב הלכו בעקבות קליפורניה ומסטצ'וסטס, ו-10 מדינות נוספות שם נערכות לחקיקה דומה.
Greg Connolly, פרופסור לבריאות הציבור בבית הספר לרפואה של הרווארד, שהיה חלוץ החרם על עישון במדינת מסטצ'וסטס, מציין שהתנגדויות מקומיות אלה לעישון עברו כבר את נקודת האל-חזור, והתפשטו ברחבי העולם, באופן שלא ניתן להסב לאחור את המגמה הזו. ומהו הכוח המניע של איסור העישון במקומות ציבור? רבים מצביעים על הכינוס של ארגון הבריאות העולמי (WHO) משנת 2004 על נזקי העישון מיד שנייה לבריאות, כאירוע מכונן. ואכן אמנה גלובאלית ביוזמת WHO, למלחמה נחושה בעישון, כבר אושררה על ידי 145 מדינות, והיא מותנית במספר תקנות שיש לקיים: איסור פרסומת למוצרי טבק, לעודד אזהרות על נזקי עישון על אריזות מוצרי טבק, כינון תקנות מחייבות לאוויר נקי בחללים סגורים, מלחמה עיקשת בהברחת סיגריות זולות בעיקר למדינות מתפתחות, חינוך והדרכה על נזקי עישון לדור הצעיר, וכיוב'.
ראיות הולכות ומצטברות על כך שאיסור העישון במסעדות ובארים הוא בעל משמעות בריאותית מיידית ומשמעותית. באירלנד, מאז הכנסת איסור העישון הריכוז של מזהמים אופייניים של עשן סיגריות, מקטרות וסיגרים, ירד באופן דרמטי: ירידה של 83% במזהמים חלקיקיים, דעיכה של 80% ברמות הבנזן, נפילה של 79% ברמת חד תחמוצת הפחמן ((CO וכן של 81% ברמת קוטינין שהוא נגזר יציב ונוח למדידה של ניקוטין ברוק של עובדי מקומות בילוי אלה. תפקודי נשימה וריאות של עובדים אלה השתפרו משמעותית, עם ירידה ניכרת בתחלואה ותסמינים של דרכי הנשימה.
במסטצ'וסטס, איסורים אלה אחראיים באופן חלקי לירידה של כ-48% בממדי העישון במדינה זו משנת 1983, שהחלה אז והתגברה בהדרגה. כשליש מירידה מרשימה זו באחוז המעשנים במדינה חשובה זו בצפון מזרח ארה"ב, מיוחסת לעלייה תלולה במיסוי על מוצרי-טבק. Kenneth Warner מבית הספר לבריאות הציבור של מישיגן, הדגים במאמר ביוני 2005 ב-American Journal of Public Health שכל עליה של 10% במיסוי על סיגריות, מוריד המכירות שלהן ב-8%. שאר הירידה המרשימה של ממדי העישון במסטצ'וסטס מיוחסת לאיסורי העישון במקומות ציבור, מסרים על הרע שבעישון באמצעי התקשורת, שירותים מסובסדים לגמילה מעישון, הגבלות חוקיות על מניעת הצבת מכונות ממכר אוטומטיות של סיגריות ליד בתי-ספר, ואיסור בחוק למכירת סיגריות לקטינים.
אין ספק שהמודעות ההולכת וגוברת לסכנות שבעישון, חקיקה מגבילת עישון ומיסוי גבוה יותר, הביאו להפחתה של למעלה ממחצית בממדי העישון במדינות המערב המפותחות. בארה"ב למשל, דעיכה זו בעישון אחראית להפחתה של כ-40% בתמותה מסרטן בקרב גברים החל משנת 1995, כפי שדווח באוקטובר 2006 בכתב העת Tobacco Control. כתוצאה מכך, תעשיית הטבק העולמית מפנה את מאמצי השיווק שלה לכיוון של המדינות המתפתחות. מתוך 1.3 מיליארד המעשנים בעולם כולו, כ-900 מיליון חיים במדינות מתפתחות, על פי דו"ח של WHO משנת 2006. חברות הטבק רבות העוצמה, מנצלות במדינות העניות פקידי ממשל מושחתים, המוכנים תמורת שוחד ליצור תנאים נוחים המגבירים ייבוא סיגריות לאותן מדינות. ברוב מדינות העולם השלישי לא נחקקו או יושמו חוקים המגבילים עישון במקומות ציבור, או עישון בקרב בני-נוער. שלטי חוצות ענקיים, בצבעים כובשי-עין, עם פרסומת לסיגריות, בולטים ברחובות ערים של מדינות אלה, ליד בתי-ספר, באופן שמדגיש את המאמץ של חברות הטבק לכבוש את ליבם של נערים ונערות. במקביל, מנסות חברות הטבק המערביות לדבר על ליבן של נשים במדינות העולם השלישי, שעדיין מעשנות מעט במושגים מערביים (רק 9% מהנשים מעשנות בהשוואה ל-49% מהגברים שם).
חברות הטבק הבינלאומיות החלו בתהליך מזורז של בניית מפעלים לייצור טבק במדינות העולם השלישי, תוך השקעת סכומי עתק, מתוך שכנוע הממשלות שם שמדובר בהגברת התעסוקה המקומית, ושיפור הכלכלה. חברת פיליפ מוריס לדוגמה, החל לאחרונה בשותפות עם חברת הטבק הלאומית של סין, ליצירת מונופול המספק מדי שנה 1.7 טריליון סיגריות ל-350 מיליוני המעשנים במדינת ענק זו. עסקה זו מאפשרת לפיליפ מוריס לייצר סיגריות מרלבורו במחירים מוזלים בסין, וכך ענק הטבק הידוע לשמצה עושה עסקים טובים, אך עיני אינן צרות בסינים: התחלואה בקרבם בייחוד מסרטן הריאות, נמצאת בקו עלייה בולט. מעניין לציין, שדווקא שכנתנו הקרובה ביותר, קפריסין, מתחילה כעת במאבק ציבורי ותקשורתי בולט לצמצום העישון. באי זה אמנם רק 10% מהנשים מעשנות, אך עישון הוא נחלתם של 38% מהגברים שם.
Warn מדגיש במאמרו משנת 2005 בביטאון האמריקני לבריאות הציבור, שדווקא מדינות עניות מוכות מלחמות וסכסוכים פנימיים עקובים מדם, מדינות בהן אנשים נלחמים יום-יום מלחמת קיום בעוני וברעב, ובמחלות מדבקות, הן כר פורה לעידוד עישון על ידי חברות הטבק הזרות. כאשר אתה נאבק כל חייך ברעב, בעוני, במחלות, ואף במלחמות בלתי פוסקות, אין ליבך שועה לאזהרות על נזקי עישון שיבואו לביטוי רק בעוד שנים. נראה אם כן, שהמאבק בעישון ובתוצאותיו, נמצא בשתי פאזות שונות לחלוטין ברחבי העולם: במדינות המתועשות, אין ספק שהעישון נמצא בדעיכה מתמשכת שעשויה להגיעה בשנת 2020 עד כדי 12-15% מעשנים באוכלוסיה. למרבה הצער אין המצב מזהיר כל כך בארצות העולם השלישי, ובמדינות הקרויות מתפתחות: נקודת המפנה של ירידה משמעותית במוּדעוּת לנזקי העישון עדיין לא הושגה שם. כך מנציחים את האמיתה שלצערנו מוכחת מחדש גם בהיבט של עישון: חייהם של החלשים, העניים, הרחוקים, הנבערים מדעת, שווים פחות.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע