תסמונת מינכהאוזן הינה הפרעה שהיא פסיכיאטרית בבסיסה, על פיה יש המבקשים לרתק תשומת לב, או סימפטיה, רחמים, תמיכה או תערובת של כל אלה, ויש כאלה החוזרים ומתאשפזים בבתי חולים בתדירות מעוררת חשד.
בדרך כלל אנו מוטרדים מחסר ברזל שהיא אחת הסיבות לאנמיה, אך גם עודף ברזל אינו טוב לנו, שכן הגוף מתקשה להיפטר ממנו, והוא נוטה להצטבר ברקמות שונות ברמות רְעילוֹת.
מלח, נתוני מחקר חדשים מצביעים על הצורך לקצץ במכסת המלח במזון הבא לפינו
המזון הבא לפינו הפך עם השנים להיות טעים יותר וזמין יותר. יותר מזון מוכן, קפוא, מעובד או משומר, פירושו בדרך כלל מזון מלוח יותר.
סרטן הערמונית, נראה שאין סמן למחלת סרטן המושך אליו תשומת לב, מחקרים ודיונים לוהטים שאינם חדלים לרגע, כמו PSA, ואין לתמוה על כך. סרטן הערמונית הוא סוג הממאירות השכיח ביותר בגברים במערב.
שמחלות כלי דם ולב מושפעות משני גורמים עיקריים, הגורם התורשתי והרכב הגנים שלנו שאותם ירשנו לטוב או לרע מהורינו והשפעתנו עליהם מועטה, וכן הגורמים הסביבתיים - הנרכשים
מספר משמעותי של מאושפזים נדבקים בחיידקים דווקא בעת האשפוז, וטיפול אנטיביוטי מוגזם עלול דווקא להגדיל את הסיכון להידבק בחיידק המעיים הלא סימפטי, קלוסטרידיום דיפיסיל המכונה C.diff, ההופך להיות שכיח יותר
דלקת קרום המוח היא מצב חרום קליני עם פוטנציאל לתמותה או לסבל ניכר. דלקת קרום המוח חיידקית מהווה סכנת חיים, ויש להבחין בינה לבין דלקת קרום המוח הנגיפית שהיא פי-3 יותר שכיחה.
הממסד הרפואי האמריקני ומספר ניכר של מדינות בארה"ב החלו פועלים לרסן עישון וצריכת טבק בכלל, על ידי העלאת מיסוי, חקיקה האוסרת עישון במקומות ציבור וחינוך למניעת עישון ולגמילה ממנו.
דלקת חריפה של קרומי המוח, היא מצב חרום קליני עם פוטנציאל לתמותה או לסבל ניכר. דלקת קרום המוח חיידקית מהווה סכנת חיים, ויש להבחין בינה לבין דלקת קרום המוח הנגיפית שהיא פי-3 יותר שכיחה.
צליאק - לאחרונה אנו פוגשים ביותר אנשים בשנות ה-40 או ה-50 לחייהם, שלפתע התבשרו על כך שהם לוקים בצליאק, ותמיד נשאלת השאלה, האם מדובר בוואריאנט "מאוחר" של המחלה, או שמא הוחמץ אצלם אבחון המחלה שנים קודם לכן.
באנשים הסובלים מכשל של כליותיהם, אחד הסיבוכים המקובלים הוא בהופעת היפר-פוספטמיה, או עלייה ברמות הפוספאט בדם, ומצב זה בדרך כלל כרוך גם בהיפו-קלצמיה או רמה נמוכה של סידן בדם וכן ברמה נמוכה של ויטמין D
צליאק - לאחרונה אנו פוגשים ביותר אנשים בשנות ה-40 או ה-50 לחייהם, שלפתע התבשרו על כך שהם לוקים בצליאק, ותמיד נשאלת השאלה, האם מדובר בוואריאנט "מאוחר" של המחלה, או שמא הוחמץ אצלם אבחון המחלה שנים קודם לכן.
