ההשפעות הגלובאליות של עישון על הבריאות ומשמעות הפסקת העישון, חלק א`

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, הפאקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.


 


האפידמיולוג הבריטי Richard Peto הוא לכל הדעות המומחה בהא הידיעה כיום בכל הקשור לנזקי התחלואה והתמותה של עישון בעולם. 


כתב העת New England Journal of Medicine הזמין אותו לחוות דעתו על ההשפעות הגלובאליות של עישון והגמילה ממנו בחוברת הראשונה של ינואר 2014


 


על בסיס המתווה הנוכחי של עישון בעולם, עם ממוצע גלובאלי של בערך 50% גברים צעירים, ו-10% של נשים צעירות המתחילות לעשן, ומספר קטן יחסית מתוכם שחדלים לעשן, המספר השנתי של תמותות המיוחסות לעישון יעלה מ-5 מיליון בשנת 2010 ל-10 מיליון בשנת 2030, כאשר הצעירים של היום יגיעו לאמצע שנותיהם. 


גידול משמעותי זה בתמותה העולמית מעישון נובע בחלקו מהגידול באוכלוסייה, אך בחלקו בשל העובדה שבחלק מהאוכלוסיות הגדולות בעולם, בהן מספר קטן יחסית של אנשים עישנו סיגריות באופן משמעותי בגיל המבוגר קיימת תחלופה, ומקומם של המבוגרים של אז נתפס על ידי דורות של מעשנים נחושים יותר.  


 


במאה ה-20 היו בערך 100 מיליון מקרי מוות מטבק, רובם במדינות מפותחות. אם מנהגי העישון של היום ימשיכו במגמה הנוכחית,  עישון יהרוג במאה ה-21 כמיליארד בני-אדם, רובם במדינות בהם הכנסת התושבים ממוצעת או נמוכה.


כ-50% ממקרי מוות אלה יתרחשו בגיל שמתחת 70 שנה. בשנת 2013 קרא ארגון הבריאות העולמי לממשלות העולם לעשות כל שניתן כדי להפחית של שיעורי העישון בערך בשליש עד שנת 2025, מה שיביא לחיסכון של 200 מיליון חיי אדם עד סוף מאה זו.


גם בתחום כה “כבד” כעישון, בו משלמים בתחלואה וחיי אדם, נראה שיש תפקיד נכבד למחיר אותו משלמים עבור חפיסת הסיגריות.


ניתן היה להשיג ירידה של שליש בכמות העישון בעולם, על ידי הכפלת מחיר הסיגריות, מה שניתן היה להשיג במדינות עם הכנסה כספית ממוצעת לנפש, על ידי העלאה פי-3 במס הבלו המושת על סיגריות. ללא עליה משמעותית במחיר הסיגריות יהיה קשה להשיג יעד של הפחתת עישון בשליש.


 


ה-WHO קרא למדינות החברות בארגון הבריאות העולמי להשיג הפחתה של 25% בסבירות למות ממחלות שאינן מדבקות בין השנים 2008-2025 בקבוצת הגיל של 30-70 שנה. גמילה נרחבת מעישון היא הדרך החשובה ביותר להשיג יעד זה, שהרי עישון הוא גורם המגביר תמותה ממספר מחלות “מטבוליות” עיקריות, ובנוסף אף תורם תרומה ניכרת לתמותה משחפת.  


 


שלושה מסרים חשובים למעשנים במאה ה-21:


ראשית, הסיכון גבוה. מחקרים גדולים בארה”ב, בריטניה, יפאן והודו בחנו באופן ישיר את השפעת העישון על התמותה בקרב גברים ונשים שהחלו מעשנים בגיל צעיר וממשיכים לעשן ברציפות. בקרב כל אלה, התמותה בגיל ביניים (30-70 שנה) גדולה פי-2 עד פי-3 מזו של אנשים בני גילם שלעולם לא עישנו, מה שמביא לירידה ממוצעת של 10 שנים בתוחלת החיים.


מהתמונה משתמע שבבריטניה גברים מעשנים בהווה מאבדים 10 שנות חיים, ונשים בריטיות המעשנות בהווה מאבדות 11 שנות חיים בהשוואה לחבריהם שאינם מעשנים. בארה”ב המצב עוד יותר משמעותי לגבי גברים מעשנים בהווה שיאבדו 12 שנות חיים, כאשר נשים אמריקניות מעשנות מאבדות 11 שנות חיים. ביפאן ובהודו גברים מעשנים מאבדים בממוצע 9 שנות חיים. 


שנית, רבים מאלה המתים בגיל הביניים היו עשויים לחיות עוד שנים רבות, ובממוצע אלה שמתו מעישון בגיל הביניים מאבדים כ-20 שנה בתוחלת חייהם בהשוואה לאלה בני גילם שמעולם לא עישנו.


שלישית, הפסקת עישון עושה את שלה. מעשנים משנות העשרה לחייהם שחדלים לעשן בגיל 30 שנה, 40 שנה או 50 שנה, ירוויחו בממוצע 10 שנות חיים, 9 שנות חיים או 6 שנות חיים, בהתאמה! כל זאת בהשוואה ללא-מעשנים מעולם.


 


הסיכונים הממשיים בעישון:


טבק הוא הגורם החיצוני המשמעותי ביותר למחלות שאינן מדבקות, והוא אף אחראי ליותר מקרי מוות מאשר השמנת-יתר בארצות כמו ארה”ב וארצות מבוססות אחרות בעולם. הסכנות לאלה בגיל הביניים שהחלו לעשן בגיל צעיר מאוד (14-16 שנה) גדולות יותר לאלה שהחלו מעשנים מאוחר יותר.


 


עישון סיגריות לא היה שכיח כלל ברחבי העולם סביב שנת 1900, אך העישון בעיקר במדינות עם הכנסה גבוהה לנפש עלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת בתחילה בעיקר בקרב גברים, אך בעקבותיהם במספר מדינות גם בקרב נשים.


ב-1950 בארה”ב ובבריטניה עישנו לא רק גברים אלא גם נשים באופן משמעותי, ושיעורי סרטן הריאות ב-2 מדינות אלה החלו לעלות בצורה תלולה, בעיקר בקרב גברים.


לאחר שנת 1950, צריכת סיגריות המשיכה לטפס במדינות המבוססות, אם כי בעיקר בקרב גברים ופחות מכך בקרב נשים במדינות רבות אחרות עם הכנסה בינונית ונמוכה לנפש. למרות המגמה של הפסקת עישון או אי-התחלת עישון במדינות מבוססות רבות בהן אחוז המעשנים ירד כדי מחצית מאז 1970, נכון ל-2010 עדיין כ-1.3 מיליארד בני-אדם מעשנים בעולם כולו, בעיקר במדינות עם הכנסה בינונית ונמוכה לנפש, בהן הפסקת עישון אינה שכיחה.  


 


שני שליש מכל המעשנים בעולם חיים (בסדר יורד של מספרי המעשנים) בסין (432 מיליון מעשנים בהווה), הודו (168 מיליון מעשנים), האיחוד האירופי על 28 המדינות המאוגדות בו (152 מיליון מעשנים), אינדונזיה (132 מיליון מעשנים), ארה”ב (68 מיליון מעשנים), רוסיה (62 מיליון מעשנים), יפאן (37 מיליון מעשנים), ברזיל (35 מיליון מעשנים), בנגלדש (32 מיליון מעשנים), ופקיסטן (25 מיליון מעשנים).


 


בהודו, תעשיית הסיגריות המקומית וכמובן סיגריות מיובאות, באות במקום סיגריות ה-bidis הקטנות שיוצרו באופן עצמי-ביתי. צריכת סיגריות בסין עולה תלולות ומדי שנה מעשנים הסינים 2 טריליון סיגריות (2,000,000,000,000) מתוך 6 טריליון סיגריות המעשנים בעולם כולו מדי שנה.


חישוב מקאברי שנעשה בידי מומחים, קובע שטון אחד של טבק מספיק לייצור של מיליון סיגריות, כמות האחראית למותו של אדם אחד: לכן טריליון אחד של סיגריות יהרגו מדי שנה מיליון בני אדם, ו-6 טריליון סיגריות יהרגו מדי שנה 6 מיליון מעשנים. 


 


סיבה אחת מדוע הנתונים הרפואיים שהחלו להופיע במחצית המאה הקודמת בגנות הטבק, לא נלקחו ברצינות הנדרשת גם במדינות כמו ארה”ב ובריטניה, הוא הזמן הממושך החולף מתחילת עישון בגיל צעיר עד התמותה המגיעה בדרך כלל מספר עשורים לאחר מכן. לדוגמה, בין כל המבוגרים בארה”ב צריכת סיגריות הצטמצמה לסיגריה אחת ביום (!!) ב-1910, ל-4 סיגריות ביום בשנת 1930, ול-10 סיגריות ביום ב-1950. 


מספר קטן יחסית זה של סיגריות הנצרכות מדי יום בהשוואה למספר הסיגריות הנצרכות היום, כצפוי הביא לממדי תחלואה ותמותה מצומצמים יחסית שהחלו באים לביטוי רק לאחר 30 שנה ומעלה.  


אכן, עם התגברות כמות הסיגריות הנצרכות כך הלכה והתערערה הבריאות: טבק גרם רק ל-12% מכלל התמותה בארה”ב בגיל הביניים ב-1950, אך גרם ל-33% מכלל התמותה שם ב-1990. 


תמונה דומה נראתה בפיגור של 40 שנה לערך בין הגברים בסין, אשר עישנו סיגריה אחת ליום ב-1952, עישנו 4 סיגריות ליום ב-1972 ועישנו 10 סיגריות ליום ב-1992. בשנת 1990, טבק גרם ל-12% בערך מכלל התמותה בקרב גברים סיניים, אך היא אמורה לגרום 33% מכלל התמותה של גברים סיניים ב-2030. נזכיר שלא יותר מ-1% מכלל הנשים הסיניות מעשנות, ולפחות בתחום זה הן מגלות יתרון תבונתי על הגברים שם.  


 


כיוון שגברים החלו מעשנים לפני נשים, השפעות העישון על בריאותם התבררו במדינות המבוססות כבר משנות ה-50 ואילך. לעומת זאת, ההשפעה של עישון מתמיד על בריאותן של נשים במושגים גלובאליים, התחילה להיות מוערכת רק במדינות כמו ארה”ב ובריטניה החל משנות ה-90 של המאה הקודמת. 


היחס בין תמותה מסרטן הריאות בקרב נשים אמריקניות המעשנות לבין אלו שמעולם לא עישנו, גדל באופן בולט  החל משנות ה-70 המוקדמות של המאה הקודמת: יחס זה היה 3:1 בשנות ה-60, שעלה ליחס של 13:1 בשנות ה-80 והוא עומד החל משנת 2005 על יחס תמותה של 26:1, יחס הדומה לזה של תמותה מסרטן הריאות בין גברים מעשנים לאלה שאינם מעשנים.  


 


למרות שתמותה מסרטן הריאות בקרב נשים אמריקניות היה עדין נמוך בשנות ה-60 של המאה הקודמת, נשים שהיו אז בשנות ה-20 לחייהן, ואשר המשיכו לעשן ברציפות, עומדות בפני סכנה בריאותית מוחשית 40 שנה לאחר מכן. בדומה, גברים במדינות עם הכנסה בינונית ונמוכה לנפש, בהן רבים מעשנים כיום, ושיעורי התמותה בגיל הביניים של המעשנים שם עדיין אינם מהותיים, עדיין מעשנים צעירים שם יאבדו בוודאות 10 שנים מחייהם אם יתמידו בעישון.


 


נמשיך ונדון בנזקי עישון במאמר ההמשך. 


 


בברכה, פרופ’ בן- עמי סלע