עישון נכרך בנזקים לבלוטת הלבלב (פנקריאס), בגרימת דלקת חריפה או כרונית (פנקראטיטיס)

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


במצעד הנזקים הנגרמים לנו על ידי עישון, צועדות בראש מאז ומתמיד מחלות הנגרמות לריאות כמו סרטן ריאות ונפחת הריאות (אמפיזמה), מחלות הסרטן הנגרמות ללוע, לגרון ולוושט, ולידן מקרטעות מחלות הלב וכלי הדם הנגרמות על ידי הרעלים שבעשן הסיגריה.


בהחלט חבורה לא מכובדת של מחלות קשות, מייסרות וממיתות שאנו מביאים על עצמנו בשל התאווה לינוק את העשן הממכר של סיגריות תמימות למראה, ומוצרי טבק אחרים.


עישון אינו עושה טוב לגופנו גם בתחומים אחרים, ואם כי יש איברים ורקמות המרוחקים לכאורה מן הפה, ואינם נחשפים באופן ישיר לעשן ולתוצריו הרעים, גם הם נפגעים וניזוקים מהעישון, באופן פחות אנוש.


 


אחד האיברים החיוניים ביותר בגוף, בלוטת הלבלב (פנקריאס), היווה תמיד מוקד למחקרים סביב השאלה האם עישון פוגע גם בה.


אנו יודעים עד כמה חיונית בלוטת הלבלב: זו מפרישה אנזימים סכרוליטיים (עמילאזה), ליפוליטיים (ליפאזה) ופרוטאוליטיים (כימוטריפסין, טריפסין) שתפקידם לסייע בעיכול של שלושת אבות המזון, אך היא גם מפרישה הורמונים כאינסולין וגלוקאגון, שמווסתים את רמת הסוכר בדם.


כאשר הלבלב נפגע אנושות על ידי קרצינומה סרטנית, זוהי ממחלות הסרטן הקשות ביותר עם תוחלת חיים קצרה במיוחד. כאשר בלוטת הלבלב לוקה בתהליך דלקתי (פנקראטיטיס) שעלול להיות חריף אך גם כרוני, אם המפגע האחרון לא מטופל באופן מהיר ונחוש, אף הוא עלול להסתיים במוות.


 


דווקא לגבי הלבלב, שנים רבות לא היה קונצנזוס לגבי הנזקים, אם ישנם כאלה, שעלולים להיגרם לו ישירות על ידי העישון.


הקשר האפשרי-הסמוי בין עישון לפגיעה בבלוטת הלבלב, מחזיר אותי אחורה לשנים 1992-3 לסיפור אישי קטן. באותה עת, התבקשתי על ידי חברת הקיטים הביוכימיים, Sigma, לבחון את יעילותו של קיט חדש שהם התכוונו להוציאו לשוק בשם pancreatic lipase. המדובר באנזים ליפאזה, המגיע אך ורק מהפנקריאס, כאשר שמו מעיד על תפקידו: זה האנזים המבקע ומפרק שומנים במזון כמו טריגליצרידים לגליצרול ולחומצות שומניות (fatty acids).


יתרונו של הליפאזה על העמילאזה בכך שבעוד שהאחרון המשמש מדד קלאסי למפגעים בלבלב עלול להיות מוגבר בדם גם במקרים לא ספציפיים כמו כיב קיבה או כיב במעי, הרי שהמדד של ליפאזה הוא ספציפי ואקסקלוסיבי רק לבלוטת הלבלב, באופן שרק נזק לבלוטה זו יביא לעלייה חריגה ברמת ליפאזה בדם, שניתן למדוד. לכן, באותן שנות 90 מוקדמות, הייתה המעבדה שלנו בתל-השומר, מאוד מתעניינת ופעילה בנושאים של הלבלב.  


 


מטבע הדברים, צברנו באותה תקופה מאות רבות של בדיקות מעבדה שנשלחו אלינו, לא רק מבית החולים שלנו, אלא אף ממרכזים רפואיים אחרים, כדי למדוד את פעילות האנזים הפנקראטי החדש, ליפאזה.


מתוך סקרנות שלי שהייתה קשורה לעניין שהיה לי כבר אז בנזקים בריאותיים של עישון, נהגתי לברר אצל הרופאים או האחיות במחלקות האשפוז ובמרפאות, האם האדם המסתתר מאחורי דגימת הדם מעשן, או שמא עישן בעבר. כך תיעדתי אז כ-460 נבדקים, מהם כ-120 בהם אכן אובחנה פנקראטיטיס, והתברר שאחוז המעשנים בקרב אלה עם דלקת הלבלב היה גבוה משמעותית מאשר אחוז המעשנים באוכלוסייה כולה.


באופן מדויק יותר, כ-47% מקרב הגברים המאובחנים עם פנקראטיטיס היו מעשנים או מעשנים לשעבר (כאשר אחוז הגברים המעשנים באוכלוסייה היה בשנת 1993 קרוב ל-34%), ואילו בין הנשים המאובחנות עם פנקראטיטיס, כ-37% היו מעשנות או מעשנות לשעבר (כאשר אחוז הנשים המעשנות באוכלוסייה היה אז כ-19%).


 


תוצאות אלה משכו את תשומת לבי, והחלטתי לשלוח מאמר קצר לפרסום בכתב העת Pancreas, תחת הכותרת “האם עישון עלול להגביר משמעותית מקרי דלקת הלבלב?” אך כמקובל אצל העוסקים במחקר רפואי, לא תמיד חומר הנשלח על ידם לפרסום, אמנם מתפרסם.


זכור לי שהמאמר הוחזר אז כלאחר כבוד, עם ההערה של מערכת כתב העת Pancreas, שהסוקר את המאמר טוען “שאינו בשל בהיותו מקיף מדגם קטן מדי של נבדקים, באופן המחליש מסקנה כה משמעותית. ופרט לכך, בעלי המאמר נכשלו באי הצגת נתון חשוב ומשמעותי ביותר בהקשר של כותרת המאמר: לא צוין בשום מקום בחומר הכתוב, האם הנבדקים צרכו אלכוהול, ואם כן, כמה אלכוהול צרכו, ולמשך איזה תקופה, שהרי אלכוהול הוא גורם סיכון ידוע לגרימת פנקראטיטיס. כיוון שלא היו בידינו בדיעבד נתונים לגבי צריכת אלכוהול של המאובחנים עם פנקראטיטיס במדגם שלנו, נאלצנו אז לגנוז את המאמר, והוא לא נשלח מאז לפרסום, והוא נותר מיותם ומאובק באחת המגירות. 


 


ולמה לייגע אתכם בסיפורי נוסטלגיה עצובים? כיוון שבחוברת ה-23 במרס 2009 של כתב העת הרפואי החשוב Archives of Internal Medicine, מתפרסם מחקר מרשים בהיקפו על ידי חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן, על פיו נראה שאמנם עישון כרוך בהגברת הסיכון לפנקראטיטיס חריפה או כרונית.


אכן, שני גורמי הסיכון המקובלים והמוסכמים על הכול שמשפיעים על היווצרות דלקת בבלוטת הלבלב הם שתייה כרונית מרובה של אלכוהול, וכן אבנים בכיס המרה, הגורמים על ידי החזר מיצי מרה במעלה הוושט (רפלוקס) לתגובה דלקתית של בלוטת הלבלב.


עד כה היה מקובל שעישון עלול בהיותו מלווה גם בצריכת אלכוהול לדלקת הלבלב, ועל כך פורסמו מחקרים מרשימים של אנשי Mayo Clinic בשנת 2000 בכתב העת Pancreas, וכן מחקר על ידי חוקרים מקליפורניה ב-American Journal of Gastroenterology בשנת 2004, בו נמצא שעישון מגביר את הנזק של אלכוהול לפנקריאס, בעוד ששתיית קפה מפחיתה נזק זה. 


 


המחקר האחרון בדנמרק בהחלט מרשים: הוא כלל 9,573 נשים ו-8,332 גברים, כולם בתחום הגיל שבין 20 עד 95 שנה, שגויסו למחקר בשנת 1978, עברו כולם הערכת המצב הבריאותי שלהם, ונמצאו במעקב בממוצע 20.2 שנים (!!).


כל הנסקרים הללו מלאו באופן מחזורי שאלונים בהם נתבקשו לספר על אורחות חייהם במובן של עישון, שתיית אלכוהול, רמת חינוך, רמת הכנסה, מסת הגוף (BMI), ופעילות גופנית.


בין משתתפי המחקר 58% מבין הנשים היו מעשנות בהווה, ואילו בין הגברים-68% עישנו בעת המחקר.


במהלך תקופת המעקב הארוכה הזו, אובחנו בקרב משתתפי המחקר 235 מקרים של פנקראטיטיס: 113 נשים ו-122 גברים. נמצא שהיה יחס לינארי בין כמות הסיגריות הנצרכות לבין הסיכון להתרחשות פנקראטיטיס.


בין אלה שעישנו בין 15 ל-24 סיגריות ליום, הסיכון ללקות בדלקת הלבלב, היה גדול פי-2.6 בקרב הגברים, ואותו יחס של פי-2.6 גם בקרב הנשים המעשנות, בהשוואה ללא מעשנים. אלה שעישנו 1 עד 14 סיגריות ליום היו בסיכון המוגבר פי-1.7, אך לעומת זאת אלה שעישנו  25 סיגריות ליום ומעלה, היו בסיכון הגדול פי-3.3.


הנתון החשוב והמרשים במחקר הדני הגדול הזה, הוא שהסיכון לפנקראטיטיס הקשור לעישון, היה בלתי תלוי לחלוטין בצריכת אלכוהול, או במציאות אבני כיס מרה בנבדקים.


מעשנים בהווה נמצאו בסיכון גבוה יותר ללקות בפנקראטיטיס מאשר מעשנים בעברם. באופן כללי, 46% מכלל המקרים של פנקראטיטיס היו מסיבה של עישון בלבד, בהחלט תוצאה מובהקת!


 


המערכה נגד עישון והנזקים שהוא גורם לגוף, היא מהלך ארוך וסיזיפי. אין קשה מלשכנע מעשן לחדול ממנהגו, וגם המעשנים המכירים בטעותם, ומבקשים להיגמל, מתקשים בכך.


לא פחות קשה להטיף לבני נוער, נערים של ממש, ולעתים אף ילדים, לא להתחיל את ההרפתקה הזו, עם הסיגריה.


אך תרומתנו הצנועה, היא בניסיון להביא עובדות רפואיות אמיתיות, לעתים קשות, ואולי אף מרתיעות, מהם נזקי העישון. אמת שדלקת בבלוטת הלבלב, חמורה עד כמה שתהיה מבחינת המשמעות הקלינית שלה, אין לה appeal  ציבורי רב. ואם לא עלה בידנו לשכנע את עם ישראל להימנע מעישון כאשר אנו מנפנפים בסרטן ריאות ובהתקפי-לב תוצאותיו העגומות של עישון, מה הסיכוי שנפחיד אתכם עם פנקראטיטיס?  ואולי כן.


 

      בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע