טיפול תומך לחולי סרטן במהלך טיפולי כימותרפיה, ניתוחים והקרנות

טיפול תומך לחולי סרטן במהלך טיפולי כימותרפיה, ניתוחים והקרנות

מאמר שני: גיבוי הוליסטי למנותחים

תמיכה לפני ואחרי ניתוחים לא שייכת רק למשפחת חולי הסרטן. לדאבוננו ישנם מצבים רבים אשר מביאים אנשים אל חדר הניתוח. על השאלה של נחיצות כל אותם ניתוחים (או יותר נכון חלקם) באופן כללי לא אתייחס במאמר זה למרות שלפחות לגבי אחד הניתוחים הנפוצים ביותר ניתוח להוצאת כיס מרה יש בהחלט חלופה בטוחה לגבי רוב המקרים וזו כמובן רק דוגמא.

אחלק מאמר זה לשניים:

1. הטיפול התומך הכללי בניתוחים
2. הטיפול התומך הייחודי לחולי סרטן

ראשית, חשוב להתייחס לשאלת הצורך והבחירה. אדם שעומד בפני ניתוח (כמו בפני כל טיפול אחר) עומד בפני שאלה: האם זה הטיפול הנכון ביותר?
הדרך הנכונה לעניות דעתי לגשת לשאלה זו מחייבת ללמוד באופן מסודר את הרקע להפנייה זו. אדם אשר מקבל הצעה לטיפול ולא שואל את כל השאלות הרלוונטיות (פשוט אומר כן או לא וזהו) מראש מוותר על המרכיב החשוב ביותר לבריאותו – האחריות !
גם בלי הכשרה מקיפה ברפואה ניתן בהחלט לסדר את כל המידע הרלוונטי לטיפול המוצע ברשימות בעד ונגד ואז נותר רק לשקול באופן אחראי את הבחירה.
כאן נכנסים לתמונה כל המטפלים הנוגעים בדבר; הרופא (לעתים צוות של רופא משפחה אישי, אונקולוג [מומחה לטיפול בסרטן], מרדים וכו`), המטפלים ברפואה טבעית (נטורופת, מטפל ברפואה סינית, הומאופת, אוסטיאופת וכו`) ולא פחות חשוב המטופל ומשפחתו. צריך לשאול הכל ולא לשקוט עד שהתמונה ברורה ולא נשארה אבן לא הפוכה… רק כך ניתן לקחת החלטה שאפשר יהיה לישון אתה טוב בלילה. (אפשר להוסיף כאן אינטרנט, ספרות מקצועית, חברי משפחה מתחום הרפואה / רפואה הוליסטית או כל גורם אחר שיעזור).

בהנחה שההחלטה הייתה בעד הניתוח (אחרת זה לא יכנס למאמר זה) עולות השאלות :

1. מה הבעייתיות של הניתוח הספציפי?
2. מה הרקע של המטופל הספיציפי?
א. מה מידת החיוניות ?
ב. אילו מערכות חלשות ?
ג. צרכים ייחודיים ?
ד. תמיכה ? (משפחתית או אחרת)
ה. מה הקשיים הנצפים בתקופת השיקום מהניתוח ?
ו. אילו תרופות / תוספי מזון / צמחי מרפא וכו` בשימוש ?
3. עד כמה ניתן להשיג שיתוף פעולה בין כל הגורמים המטפלים ?

בעצם בעולם אידילי, לטעמי, יישבו בשלב זה כל המטפלים (הרופאים והמטפלים ההוליסטיים השונים) יחדיו לקונסוליום מסודר (רב שיח מקצועי) ויבנו תוכנית משולבת. במציאות של היום ישנם מצבים טובים יותר (יש תקשורת בריאה בין המטפלים אך אין בד”כ ישיבות עקביות ומסודרות) וטובים פחות (אין אפשרות להפגיש בין המטפלים השונים ואין מה לדבר על שיתוף פעולה באף רמה).
לשמחתי אני נתקל יותר ויותר באפשרות הראשונה.

התשובות יכולות להיות שונות ומשונות וכאן אקח את הדוגמאות הנפוצות יותר.

בעיתיות:
1. ניתוחי חירום: אין יותר מדי זמן לחשוב על הכנה, המטופל בחדר ניתוח לפני שאני כמטפל מלווה יודע מזה (בד”כ) ולכן עבודתי מתחילה רק עם צאתו מחדר הניתוח או לעתים מחדר ההתאוששות.
2. ניתוח אשר מסיר חלק חיוני או חלקו מגוף המטופל (למשל חלק מן המעיים): מצב זה משנה את תנאי התפקוד הבסיסי ומחייב התייחסות בהתאם. למשל בכריתה חלקית של המעי הדק יורדת ספיגת המזון ומרכיביו באופן משמעותי יותר או פחות בהתאם לקטע שמוסר ולאורכו. במצב כזה שינוי התפריט להתאימו למצב החדש חיוני ביותר, לעתים נדרשת התערבות עם תוספי מזון (למשל B12 התלוי בספיגתו לקיומו של הקטע האחרון של המעי הדק).
3. ניתוח אשר ישאיר את המטופל בבית החולים לזמן ממושך: דורש התארגנות אחרת בתחום המזון והמעקב מאשר מטופל אשר חוזר לביתו תוך מספר ימים.
4. צלקות: בתפיסה הסינית כל צלקת חוסמת את זרימת האנרגיה בערוצים (מרידיאנים) שנחתכים. הפתרון הסיני הינו שיטת דיקור מיוחדת לפתיחת הזרימה דרך צלקות.
5. אורך הניתוח הצפוי: אמנם אי אפשר לצפות ברוב המקרים את אורכו המדויק של ניתוח אך יש ניתוחים שמראש ברור שיהיו ארוכים יותר או פחות באופן יחסי. מידת הויטאליות (חיוניות) הנדרשת ממטופל בכדי לעבור בשלום ניתוח ממושך שונה מאשר בניתוח קצר יותר. הערכת מוכנותו של המטופל תשתנה בהתאם.
6. ניתוח לא חיוני: יש מקרים רבים שמציעים ניתוחים לא חיוניים (בעיקר אסתטיים) אשר חשיבותם ברורה אך דחיפותם כמובן נמוכה. מטופל אשר שוקל ניתוח שכזה חשוב שיהיה במצב אופטימלי טרם כניסתו לניתוח (לא חוכמה, למשל, לעשות שיחזור שד טרם שהאשה עומדת על רגליה באופן סביר. נכון שזה פתח לדיון היות ומבחינה רגשית לעתים יהיה זה מרכיב מפתח לחיוניות מוגברת, אך לדאבוני כבר נתקלתי בלא מעט מקרים של ניתוחים שכאלה שהיו מוקדמים מדי ועלו לנשים בחייהן !)

הרקע של המטופלת:

א. מידת החיוניות: ישנן מטופלות המגיעות אלי והברק בעיניהן, קולן חזק וחיוניותן ברורה ואיתנה. לעומתן נתקלתי בלא מעט מטופלות אשר ממש לא נראו טוב ושבריריותן הייתה ניכרת. זו לא חוכמה להתעלם ממרכיב חשוב זה. הרבה רופאים ילכו בנקודה זו על “אינטואיציה” וטוב שכך. פתרון זה עדיף על פני “מדדים אובייקטיביים” שלא פעם אינם תואמים את המציאות… אך יש גם אופציה לאמוד באופן מעט יותר מסודר את המשתנה החשוב הזה; בעזרת דופק “סיני”, הסתכלות אירידולוגית (בקשתית העין) ותשאול בכל אחת מהשיטות ההוליסטיות שהזכרתי. חיוניות טובה הנה ערובה לניתוח מוצלח יותר והתמודדות שיקומית יעילה יותר.
ב. מערכות חלשות: אם מערכת החיסון חלשה ולא נחזק אותה, אזי הסבירות לזיהומים משניים, סיבוכים רבים ושיקום איטי גבוהה בהרבה. כך ניתן לאמוד את המצב של כל מערכת ומערכת ובמיוחד המערכות שאמורות להיות מעורבות בניתוח עצמו.
ג. צרכים ייחודיים: מטופלות עם רקע מורכב כמו למשל חולות סוכרת אשר עומדות בפני ניתוח נמצאות בקטגוריה משל עצמן ודורשות התייחסות בו זמנית גם לרקע המורכב ולא רק לניתוח.
ד. תמיכה: בניית תוכנית טיפול מבלי לקחת בחשבון את מערך התמיכה שקיים או לא קיים למטופלת עלול לפספס את השיקום בגדול. למשל: אם יש תמיכה צמודה שמאפשרת להביא מזון בריא מן הבית בעת תקופת השיקום באשפוז (מבלי להיות תלויים באוכל של בית החולים), יהיה זה שונה מאשר טיפול במי שאין לה מי שיתמוך. לצפות ממטופלת מאושפזת לבשל לעצמה נשמע קצת בעייתי…
ה. קשיים צפויים לאחר הניתוח הנם מרכיב חשוב מאוד. אם למשל ידוע כי תנועת מעיים חיונית לשחרור מבית החולים לאחר ניתוח במעיים, תכנון מראש של מרכיבים שיעודדו פעילות מעיים לשלב זה. (טיפול רפלקסולוגי או עיסוי טוב, מספיק ויטמין C ו/או מגנזיום בהתאם למבנה האישי וכו`). הכנה נכונה טרם הניתוח יכולה מאוד לקצר ואף למנוע סיבוכים רבים.
ו. טיפולים תרופתיים / תוספי מזון וכו` דורשים התאמה לפני ניתוח. התרופות כבר יותאמו על ידי הרופא אך מה לגבי תוספי המזון ? מי מנחה לגבי צמחי המרפא? כאן כמובן נכנס לתמונה המטפל ההוליסטי המתאים. אם המטופלת נוטלת תוספי מזון על דעת עצמה (לא ממש מומלץ במחלות מורכבות) הרי שבלב זה חיוני שיכנס לתמונה נטורופת או תזונאי הוליסטי הבקיא היטב ברזי תוספי המזון. צמחי מרפא מערביים יידרשו התערבות נטורופתית. צמחי מרפא סיניים (בד”כ פורמולות מוכנות) יערבו את המטפל ברפואה סינית וכו`.
בהחלט קריטי הדבר היות וניתן בהחלט לסבך ניתוחים בשימוש לא נכון או לקצר את השיקום ולהפחית סיבוכים שונים בשימוש מקצועי. לדוגמא: סיבוך אחד אפשרי הינו קריש דם. קרישי דם ניתנים למיסוס פיסיולוגי בנוכחות מספקת של ויטמין E (+ C ואחרים) ולכן מנה סבירה של ויטמין E בשלב ההכנה יכולה בהחלט להפחית סיבוכים הקשורים לקרישי דם. מצד שני, קו אנזים 10 Q (אשר עולה בימים אלה ברמת התודעה הציבורית) יכול להפחית את יעילותם של מדללי דם (כגון הקומדין), דבר שעלול להיות מאוד בעייתי במהלך ניתוח המשלב תרופה זו או דומה לה). מידע על האינטראקציות בתחום זה מצוי היום בעיקר בידיים נטורופתיות אך יותר ויותר רוקחים ורופאים מתחילים לקרוא על נושא זה.

לגבי נושא שיתוף הפעולה. כאן אנחנו נכנסים לאזור הדימדומים…
בסך הכל, המכנה המשותף של כל הגורמים המטפלים הינו הרצון לעזור למטופלים.
מה הסיבות לכך ששיתוף פעולה אופטימלי הוא כזה אוטופי ?

ובכן, אני מניח שיש כאן מספר גורמים ואתייחס לכמה מהם בתמצית:

1. הגורם האנושי: יש מטפלים מכל הסוגים אשר לא יודעים / מעוניינים לעבוד עם גורמים אחרים. בין אם מדובר על צרות אופקים או על דעות קדומות ובין אם מדובר על חשש מחוסר מקצועיות / הבנה. ישנם גם מטפלים שפשוט לא יודעים על האפשרויות הנוספות. למשל, אינני חושב שיש הרבה רופאים המכירים בערכו של ויטמין E כגורם מפחית לסיבוכי קרישי דם.
2. הגורם הממסדי: מוסכמות חוקיות / כלכליות / ביטוחיות וכו` אשר מונעים גופים מוסדיים מלפתוח את שעריהם בפני טיפולים שטרם מוסדו. לא לגמרי חד משמעי, עובדה שיש טיפולים משולבים פה ושם ולא ברור איך הם מתקיימים בשעה שבמחלקות שכנות אין על מה לדבר.
3. אי ידיעה של הזכויות על ידי המטופלים. כאן בעיני יש את המענה הקל ביותר. ברגע שמטופל בוחר טיפול משולב ועומד על קיומו יש פתח לשיתוף פעולה (גם אם לעתים מאולץ…) בין כל הגורמים המטפלים אשר המטופל מכניס לתמונה. לא תמיד קל לבנות גשר תקשורתי בין הגורמים השונים אך איך אומרים? היכן שיש רצון ישנה גם דרך ?

בסופו של דבר, אדם שאמור לעבור ניתוח ומלווה על ידי מטפל ברפואה טבעית, מקבל תמיכה בכל השלבים.
* טיפולים מחזקים לפני ואחרי
* טיפולי שיקום לרקמות שנפגעו ולמערכות ששונו (מקצר זמן החלמה באופן משמעותי)
* הפחתת סיבוכים, היכן שאפשר, במהלך ניתוחים
* מניעת ניתוחים לא נחוצים או עזרה בתזמון ניתוחים אלקטיביים לפי רמת הויטליות

באם מדובר בניתוח שאחריו אמור להיכנס טיפול כימותרפי, שיקום מהיר / חיזוק יסודי חיוניים להצלחת הטיפול הכימותרפי גם כן. לעתים קרובות הבעיה העיקרית בשילוב זה הינו חוסר היכולת של המטופל להתמודד עם הכוחות הנדרשים וכאן יש לרפואה הטבעית הרבה מה להציע.

אחד הקשיים הגדולים ביותר של המטפלים ברפואה הטבעית זאת העובדה שרוב המרפאות בתחום עוסקות ב”טיפולי חוץ” כלומר רואות את המטופל לשעה בשבוע / פעמיים בשבוע. תהליכי שיקום אופטימליים מתבצעים תחת השגחה צמודה ולאורך מספר ימים עד שבועות. היות ואין (עדיין) טיפולי רפואה טבעית בתקן בתוך המחלקות של בתי החולים של היום, אשפוז לטובת טיפול זה לא מצוי בממסד.

אחד הפתרונות שמצאנו זה לחזור למודל חוות הבריאות הקלאסית. (קרי “אשפוז” הוליסטי…)
לא כל מרפאה ערוכה לזה אך ישנן כמה שכן.
החסרון העיקרי הוא העדר מערכות ביטוחיות (ובוודאי ביטוחיות ממלכתיות) למימון תהליכים שכאלה. מי שמעוניין בכך מוצא את עצמו מממן זאת מכיסו.

מי יודע, אולי זה ישתנה בקרוב?

הלוואי !

הרבה בריאות ותקווה,

חן פרופסורסקי, נטורופתיה ורפואה סינית

לחזרה למאמר הראשון (הכנה): לחצו כאן
לחזרה למאמר השלישי (גיבוי הוליסטי) :לחצו כאן
לחזרה למאמר הרביעי (גיבוי הוליסטי למטופלים בכימותרפיה): לחצו כאן