חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

שיאצו

שיאצו
המאמר נכתב על ידי יורי סלע – מדריך ומטפל ב שיאצו ופסיכולוג קליני, מנהל ביה”ס הירושלמי “מגע” להכשרת מטפלי שיאצו ומכון “דמות” לפסיכולוגיה מזרח-מערב.

ההיסטוריה של השיאצו
שיאצו, מילה יפנית שמשמעותה `לחץ אצבע` הוא השם שנקבע בתחילת המאה הנוכחית לתיאור שיטת ריפוי במגע הדומה מעט למסג`, ומבוססת על התיאוריה של הרפואה הסינית המסורתית.
מסג`, כמו גם אקופונקטורה, מוקסה, רפואת עשבים, תזונה, תנועה ונשימה היו במשך מאות שנים חלק אינטגרלי מהרפואה הסינית המסורתית. לצד המסג` העממי היפני (אנמה) שמרו ופיתחו מטפלים מסוימים את המסג` וטכניקות הקשורות בו כטכניקות טיפוליות רפואיות ואלו הפכו לשיאצו המודרני.
כך הפך השיאצו לצורת טיפול המשלבת מניפולציות ומתיחות עדינות, הלקוחות מדיסציפלינות מודרניות כפיזיותרפיה, אוסטאופתיה וכירופרקטיקה, במסד של טכניקות מסורתיות, המתבצעות בצורה של לחץ אצבעות, ידיים, מרפקים וברכיים. הלחץ מופעל על חלקים שונים בגוף הקשורים לנקודות וקוי אנרגיה, בדומה לאקופונקטורה.

התחום התיאורטי: כיצד פועל השיאצו
עלינו להתבונן לאחור בהיסטוריה הסינית על מנת לקבל מבט שלם לגבי התיאוריות העומדות בבסיס שיטת האבחנה והטיפול בשיאצו. תיאוריות אלו מתייחסות ישירות למושגים פילוסופיים, שעמדו במשך למעלה מאלפיים שנה בבסיס התפיסות המדעית, האומנותית, המדינית והדתית בסין. כל התרחשות וכל תופעה הובנו במונחים של שני כוחות ראשוניים וארכיטיפיים המיוצגים באופן סימבולי ב`ין` ו`יאנג`. הין והיאנג הם מצידם ההיבט החיובי וההיבט השלילי של כח החיים חובק הכל שהסינים מכנים צ`י (או קי ביפנית). מחזור העונות, השפעת הגופים השמיימים על כדור הארץ ובכלל, כל הקשרים המורכבים בין כל המאורעות בטבע והשפעותיהם על חיי אנוש נצפו ונלמדו. התיאוריה של `ין` ו`יאנג` ככוחות דינמיים משלימים ומנוגדים התפתחה והתעדנה. בתהליך התפתחות זה, התפתחו מודלים פילוסופיים נוספים כמו המודל של `חמשת המעברים המשתנים` (חמשת היסודות) – עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. בהדרגה חדרו פילוסופיות וגישות מדעיות אלו לתחומים רבים של תרבויות המזרח הרחוק ובכללם רפואת המזרח. התיאוריות הרפואיות הנגזרות מתיאורית הין-יאנג וחמשת המעברים מתמקדות בתנועה של צ`י (אנרגיה) בגוף האדם.
למרות שאנרגיה מצויה בכל מקום בגוף, נמצא שיש אתרים רבים שבהם היא מתרכזת או זורמת סמוך יותר לפני השטח (העור). במצב מחלה, כאשר האנרגיה אינה מאוזנת, היא תתבטא לעיתים באזורים אלו ככאב, נפיחות, תחושת חוסר נעימות, גוון עור מיוחד וכדומה. התברר שמצבים אלו, גם אם מקורם פנימי, יוקלו על ידי לחץ ישיר עליהם או על אזורים הקשורים בהם. הבנה זו, שמקורה בתצפיות, אורגנה ומשמשת כיום בסיס לטכניקות של אקופונקטורה (דיקור) , מוקסה (חימום) ומסג`. בטכניקות אלו משתמשים במחטים, חימום ומגע מרפא (בהתאמה) על מנת לאזן את אנרגיית הגוף, במידה ומתגלה חוסר איזון.
האנרגיה (צ`י) זורמת ב`תעלות` המוכרות לנו במערב בשמן הצרפתי `מרידיאן`. `תעלות` אלו מקושרות לאברים הפנימיים: כל איבר פנימי תורם באופן ייחודי להרמוניה הפיסית והנפשית של האורגניזם כולו. ייחוד זה מתואר על-ידי שיוכם של האיברים לאחד מחמשת המעברים (ה`יסודות`), למשל: אנרגיית הקיבה נחשבת כאנרגיית יאנג במהותה – תעלת האנרגיה שלה עוברת מהראש כלפי הרגליים ומקושרת עם יסוד ה`אדמה` – מקור המזון. מצד שני, הכליות, המווסתות את נוזלי הגוף, מקושרות עם יסוד ה`מים` – האנרגיה שלהן היא של ין, וזורמת בכוון הפוך – מכפות הרגליים לעבר הצוואר.

במה מטפלים ? (ובמה אין מטפלים !)
מאחר וחוסר איזון של צ`י בגוף מקדים לעיתים קרובות את סימני המחלה הנתפסים כפתולוגיים, יש לכל ענפי הרפואה הסינית – המאזנים את זרימת הצ`י בגוף – תפקיד של טיפול מונע כללי. בנוסף, התאמת הטיפול לבעיות ספציפיות מוגדרות הינה בעלת חשיבות רבה. התאמה זו לוקחת בחשבון גורמים גופניים, מנטליים ופסיכולוגיים המעידים על מצב לא מאוזן של מערכת הגוף-נפש. מן הראוי לכן למנות כאן את הסימפטומים הנפוצים ביותר שעשויים להיות מטופלים בשיאצו. אלו כוללים: כאבי ראש ומיגרנות, מחלות דרכי הנשימה – כולל ברונכיט ואסטמה, בעיות סינוס, אינסומניה (נדודי שינה), מתח, חרדה ודיכאון, עייפות ותשישות, בעיות עיכול והפרעות מעיים, כאבי מחזור ומצבים אורו-גניטלייים נוספים (של שלפוחית השתן ומערכות הרבייה), בעיות במחזור הדם, מצבים ראומטיים ואריתרטיים (בעיות פרקים), כאבי גב, אישיאס (דלקת עצבים), ובעיות בעקבות פגיעות טראומטיות ונקעים. הטיפול בכל המצבים הללו יינתן בהתאם לאבחנה המזרחית, אם כי חשוב לעיתים לקבל דיאגנוזה רפואית-מערבית-מודרנית ולהתחשב בה.
קונטרה -אינדיקציות (מצבים שבהם יש להימנע מטיפול לא מקצועי) הם: חום גבוה, מחלה מדבקת, מצב דלקתי או זיהומי, תשישות כללית, מחלות לב קשות, סרטן, וכאשר המטופל בהשפעת תרופות חזקות, סמים ואלכוהול. אנא הקפידו להמנע מטיפול לא מקצועי כאשר מופיעים מצבים אלו !

אבחנה
אחת המעלות העיקריות של רפואה מזרחית היא עידון ודיוק האבחנה. האבחנה המסורתית כוללת את ארבע השיטות של תשאול, התבוננות, הקשבה ומגע. בשיאצו ניתן להשתמש בכל ארבע השיטות,
אך האבחנה במגע תופסת מקום מרכזי. היפנים שכללו את אמנות האבחנה האבדומינלית (בחלל – הבטן) – אבחנת ה`הארא`. בצורת אבחנה זו נעזרים במגע באזור הבטן על מנת לקבוע את איכות המצב של האברים הפנימיים. בנוסף, עשוי גם המרפא בשיאצו, כמו אקופונקטוריסטים או מרפאים בעשבי מרפא, לאבחן באמצעות לקיחת הדופק ושיטות אחרות. המיוחד לשיאצו הוא בדיוק האבחנה באמצעות תחושת הגוף או באמצעות התגובה המתקבלת מנקודות ואזורים מסויימים בזמן מגע או לחץ. האבחנה והטיפול במגע בשיאצו שלובים זה בזה, ובידיים מיומנות עשוי טיפול בשיאצו להחזיר את הגוף למצב בריא ולהקנות לו חיות על ידי עידוד זרימת האנרגיה במרידיאנים. כך מוסדרות הפעולות של האיברים, מוסדרת זרימת הדם ונוזלי הגוף, השרירים והמפרקים מוזנים ומסייעים לגמישות הגוף ולתחושת הרפיה.
איך מטפלים ומה מבחין שיאצו ממסאז`?
שיאצו בסיסי ניתן באמצעות האצבעות וכפות הידיים. בקורסי זן שיאצו, הנלמדים בביה”ס `מגע` נלמד לתת שיאצו גם באמצעות מרפקים וברכיים. בצד עקרונות המשותפים לשיאצו ולטכניקות מסג` אחרות, נמצא בשיאצו כמה עקרונות המבחינים בינו לבין טכניקות אלו. טיפול שיאצו מורכב:
1. ממספר מועט של טכניקות מסג` להרפיה ולהסדרת הזרימה השטחית של הצ`י.
2. ממספר מועט של מניפולציות לשחרור המפרקים ומתיחות להגמשת המפרקים והשרירים.
3. מטכניקות לחץ שהן עיקר הטיפול בשיאצו.
המילה `לחץ` עלולה להיות מטעה, מאחר ומטפל השיאצו מנסה להימנע ככל האפשר משמוש אקטיבי בשריריו. כשהריכוז בהארא, נעזר המטפל במשקל גופו על מנת `להישען` באופן טבעי על המטופל ולהפעיל לחץ בצורה כזו בחלקים מסוימים של הגוף.

מטפל, מטופל ותגובה לטיפול
טיפול שיאצו נמשך בדרך כלל כ- 45-60 דקות, אם כי בחדשים הראשונים תגלו שאתם נזקקים לזמן ארוך יותר לתרגול. מומלץ לא להאריך בטיפול בילדים, בקשישים, ובאנשים חלשים. בכל מקרה אין להאריך בטיפול מעבר לשעה וחצי. עם תום הטיפול מומלץ לאפשר מנוחה של כ- 5-10 דקות ולכסות את המטופל במידת הצורך. שיאצו מתבצע בגובה הרצפה, על פוטון או על מזרון דחוס דומה. במידה ומשתמשים בכרית (למשל במצב `צד`) עליה להיות דחוסה וקטנה. שיאצו מתבצע בביגוד מלא, של מטפל ומטופל. מומלץ ללבוש בגדים קלים, לא הדוקים, מבד טבעי. באזורים חשופים כגון רגליים, ידיים, פנים וכדומה ניתן להשתמש בבד דק לכיסויים.
לאחר שיאצו אדם עשוי לחוש מחוזק אך גם רפוי. התועלת הראשונית מן הטיפול אינה מסייעת בהכרח לגבי הבעיה שהיא סיבת הטיפול, אך רמת הבריאות הכללית עשויה להשתפר (למשל, כשרו של הגוף לפלוט חמרי פסולת ישתפר לפני שהכאב המסוים שבעטיו פנה המטופל לטיפול יחלוף). משך ותדירות הטיפול יהיו שונים ממטופל למטופל, כמו גם מספר הטיפולים הכולל.
רוב האנשים מגלים שתי נטיות מנוגדות, האחת – רצון לשוב לקו הבריאות, השנייה, להיצמד לדפוסים ישנים הקשורים במחלה. הטיפול בשיאצו שואף לעודד את המגמה הראשונה, אך מאחר ושיאצו נוגע בכל תחומי הוויתנו: הפיסי, הפסיכולוגי והרוחני, יתכנו במהלך הטיפול תגובות שונות הנובעות משחרור מתחים, שינוי הרגלים ופורקן של רגשות עצורים. בעוד שרוב הפציינטים חווים תחושה משופרת יגיבו אחרים בעייפות, סימנים דמויי שפעת למשך כ- 24 שעות, או כאבים.
במהלך סדרת טיפולים עשוי המטפל בשיטה לייעץ גם בתחומי תזונה, תרגול גופני ואורח חיים בכלל, תוך שהוא מעודד תובנה ועצמאות גדלה והולכת בענייני בריאות. אלו עשויות מצידן להוביל להתפתחות בטחון עצמי ורגיעה.

שיאצו במאה העשרים ואחת
ביפן, כמו בחלקים אחרים בעולם, השימוש בטכניקות מסג` הוא עדיין מרכיב חשוב ברפואה העממית המקומית. ישנה מסורת ארוכה של עיסוי בחיק המשפחה לשיפור ההרגשה הכללית ולהקלת סימפטומים קלים. צורה זו של עיסוק בשיאצו היתה הראשונה שחדרה למערב. השיאצו מוכר עתה על ידי הממשלה היפנית כצורת ריפוי רשמית, וביפן ישנם כמה בתי ספר ידועים להכשרת מטפלים. במהלך 15 השנים האחרונות התמסד השיאצו כשיטת ריפוי בארה”ב, אירופה וחלקים אחרים של העולם בזכות השפעתם של כמה מורים מסורים.
עבודתו של המורה מסונגה בן דורנו, הפכה שיטת ריפוי מסורתית לשיטה רלבנטית לאיכות החיים בימינו. מסונגה שילב בצורה אינטגרטיבית עקרונות מתורת הזן, מפסיכולוגיה ורפואה מערבית ומרפואה סינית קלאסית. המהפיכה שלחולל מאפשרת כיום לימוד ותירגול שיאצו בצורה מהנה ויעלה מרמה נאיבית ובסיסית ועד לרמה המקנה לשיאצו מעמד של טכניקת ריפוי העומדת בזכות עצמה. כיום השיאצו וזן-שיאצו הן אמניות חיות, אפקטיביות, הנחקרות ונלמדות בימים אלו במוסדות ציבוריים ובקליניקות קטנות ואינטימיות יותר.
כיתות לימוד שיאצו מלאו וממלאות תפקיד חשוב בתנועה החדשה למודעות עצמית גדולה יותר, ולאחריות הפרט והחברה לבריאות הפרט. לעיתים משולבים בלימוד תרגילים רפואיים מסורתיים – תפקידם להגביר את יכולת תרגול השיאצו, ולסייע ככלי רב ערך בהתפתחות העצמית. לגבי התלמיד ה`טירון` לימוד בסיסי בשיאצו עשוי להוות פעילות מרפה ומהנה, באמצעותה באים אנשים במגע זה עם זה, מבינים זה את זה ונותנים סיוע ותמיכה זה לזה במצבי דחק. ברמה המקצועית שיאצו עוזר להקל ולרפא במקרים רבים (ראה `במה מטפלים ?`), ומוכר כיום, גם בישראל, כתרפיה יעילה המוצעת בבתי חולים ובקופות החולים. בקליניקות אלו ואחרות משתלבים כיום בוגרי `מגע`.

עקרונות ומושגים חשובים בשיאצו

הארא – מושג משמעותי באומנויות הלחימה, התנועה והריפוי המזרחיות הוא ההארא – אזור חלל הבטן. מושג ההארא מהותי לחשיבה המזרחית, בדומה למושג המוח בחשיבה המערבית. ההארא, על פי ספרו של הקיסר הצהוב `ני ג`ינג` (ספר היסוד לרפואה מזרחית) , היא: “מקור אנרגיית החיות … שורש 12 תעלות האנרגיה ושער הנשימה”. לפיכך חלל הבטן ואיבריו הם השורש המזין והמפרנס את האיברים הפנימיים, ובאמצעותם את תפקודי החושים והאברים החיצוניים. באומנויות לחימה, תנועה מבטן היא היסוד לעוצמה. האומנוית השונות, כגון קליגרפיה, סידור פרחים, טקסי תה וכדומה מדגישות כולן את חשיבות התנועה מההארא. על פי תפיסה זו, תנועה נכונה מההארא מאפשרת מרכוז אנרגטי ומונעת פיזור. המונח של “עבודה מההארא” בחשיבה היפנית פירושו תנועה מן המרכז התורמת לאיחוד של כישורי התנועה, החשיבה והרגש.
המשמעות של תרגול שיאצו באמצעות תנועה מכאנית או הבנה תאורטית או אינטואיטיבית רגשית לחוד, היא תרגול חלקי – ההעדפה בתהליך ההוראה היא להדגיש בשלבים הראשונים תרגול מעשי, הנתפס כמפתח ליכולות האחרות. מתפיסה זו נעדרת התפיסה המערבית של הפרדת הגוף והנפש, או הגוף והאינטלקט. טיפול שיאצו מכוון תמיד לאברים הפנימיים, בהם נשמר הצ`י שתפקידיו פיסיולוגיים ופסיכולוגיים. זהו מהרכז ההוויה של האדם או הגוף-נפש. למעשה אין דרך אחרת ללימוד ותרגול שיאצו מההארא חוץ מתרגול מעשי תוך מודעות להארא, ותשומת לב לעבודה של מתרגלים ותיקים יותר.

נשימה וצ`י – צ`י בסינית או קי ביפנית, משמעו אנרגיה. במובן רחב יותר צ`י הוא המאפשר את הפעולה החיונית (של החיים) בעולם, ובגופנו בכלל זה. התנועה הקוסמית, המתבטאת באפיונים שונים של התכווצות והתרחבות, שאיפה ונשיפה וכדומה נקראת טאי-צ`י. בגוף זורמת נשימת האנרגיה, הצ`י, באזורים מיוחדים הנקראים בשם מרידיאנים. נשימה היא אחת הדרכים (בנוסף לתורשה, לתזונה ולהשפעות רגשיות) בה ניזון הצ`י הפנימי של גופנו מהצ`י החיצוני של העולם. נשימה נכונה, הנלמדת בשיטות כיוגה, צ`י-קונג, סיישין-קיטאידו ואחרות מעצימה את זרימת הצ`י בגוף. אנו מדגישים נשימה להארא על מנת לנצל את מלוא ספיקת הראות, להגדיל את המודעות למרכז (הארא) ולהרגיע את הגוף-נפש.

קטה – רצף תנועות – בבסיסן של מרבית אומנויות המזרח עומד רצף תנועות מוסכם המתבצע בסדר קבוע. הדבר נכון לאומנויות תנועה, לחימה וריפוי ובכללן שיאצו. מטרתו של רצף זה לשרת את תהליך הלמידה והזיכרון. סדר התנועות הקבוע מאפשר התמקדות וריכוז, ומונע בלבול ופיזור דעת. בהדרגה, כאשר התנועות הנלמדות הופכות אוטומטיות, מתפנה המטפל להתייחס לתחושות ויכול להתייחס בצורה אישית יותר אל בן הזוג, תוך התאמת הקטה לצרכיו המיוחדים. זהו השלב בו הופך הטיפול לספציפי ומתחיל לכלול מימדים דיאגנוסטיים.

המאמר נכתב על ידי יורי סלע – מדריך ומטפל ב שיאצו ופסיכולוג קליני, מנהל ביה”ס הירושלמי “מגע” להכשרת מטפלי שיאצו ומכון “דמות” לפסיכולוגיה מזרח-מערב.