הארות והערות בנושא הסרטן

הארות והערות בנושא הסרטן

בהמשך לתגובות הכתבה בנושא מחלת הסרטן מצאתי לנכון להאיר ולהעיר, אני יודע שהיה קשה לקבל את המשפט הנחרץ שאימא הורגת את הילד שלה. עד כדי כך כאב המשפט לכמה מהקוראים, עד כי אחד מהם הניח שאני הרגתי את אשתי הראשונה בת ה 29, שנפטרה מסרטן שד, אבל הוא שכח כי את המזון בבית קבעה היא או האימא שלה, ולא אני. אבל מכיוון שמהכיתה שלה נפטרה מסרטן השד החברה הכי טובה שלה, רונית, חצי שנה לפניה, ועוד בן כיתתן חלה בסרטן אשכים, הבעיה היא מסובכת יותר מאשר תזונה בלבד. יתכן שהם נחשפו לחומר כלשהו. אולי. לאלוהים הפתרון, כי לי אין עדיין הסבר. אין ספק שיהיה לי פעם, או למישהו אחר.

אבל רציתי לדבר על השיחה שהייתה לי עם י`, שבקש לא להזדהות, ולא היה מעונין לכתוב את תגובתו באתר. אותו י` שאל אותי אם הנוסחה שכתבתי בשביל הסרטן, על סכום 4 כדרישה יסודית (ראה כתבה מחלת הסרטן), אינה בעצם מתאימה למרבית המחלות המוכרות לנו. סוכרת, לחץ דם, מחלות פרקים, מחלות עור ואפילו הנטייה לקרחת ועוד. זו הייתה באמת שאלה קשה.

לפעמים, בתום ההרצאה בנושא כלשהו, נמצא תמיד מישהו שיש לו שאלה קטנה. כבר התייאשתי מלציין כי אין שאלות קטנות, יש אנשים קטנים אבל לא שאלות. כל שאלה מצביעה על לבטים, על הרצון להבין (נכון, לפעמים גם למשוך תשומת לב), על סקרנות שהיא הבסיס לקדמה. כך שהשאלה ששאל יונתן הייתה בבחינת הטלת פצצה. לא יכלתי לענות לו באותה שיחת טלפון, ובקשתי לחשוב בנושא. לגרד את הפדחת כהקדמה לפתרון יצירתי. וכמו שכתב יוסי בנאי, בספר הילדים הנפלא שלו “אנונימוס בלפי הגדול” (חובה לקרוא) ואני מצטט רק מהזיכרון: “הוא חשב וחשב, הוא חשב כשישב, הוא חשב כשחשב, הוא חשב כשהלך. נו, כמה זמן אפשר לחשוב, הוא חשב לעצמו והפסיק לחשוב”. התשובה שמצאתי היתה שאותו י` האנונימי, ממש צדק. והמסקנה העצובה הייתה שסרטן הוא בסך הכל מחלה כרונית, כמו דלקת פרקים או לחץ דם, רק שהיא הורגת יותר, וזה החלק המדאיג. כך גם לחץ דם אינו מחלה מחייבת. תחזוקה נכונה, שקט נפשי- מונעים כל אפשרות מהנטייה הגנטית הקיימת לבוא לידי ביטוי. הנוסחה שנרשמה לנושא הסרטן, מתאימה להרבה מחלות כרוניות ואולי לרובן.

הפעם רציתי לספר לכם על ממצא מעניין.
בשנות השבעים, בהיותי בבית ספר לרפואה בירושלים, למדנו במסגרת המחלקה הגינקולוגית כי יש סרטן צוואר הרחם הפוגע בנשים צעירות, בנות עשרים, בגלל שאימא שלהן לקחה גלולות למניעת דימום בזמן הריון. אמהות אכלו בוסר, צוואר הבנות ידאב. זאת אומרת שאותה חשיפה לזמן קצר לגירוי הורמונלי של האימא, גרמה להופעה קלינית של סרטן צוואר הרחם, שהחל בעוברית בדיוק בהיותה עובר, ולקח לו, לסרטן, 20 שנה להפוך לממאירות קטלנית.

ההורמון הזה כבר לא בשימוש, כך שהבנות ניצלו מגזר דין מוות. לקח מעל 20 שנה עד שהנושא של נזק מהתרופה הובן. ולמה אני מציין את צוואר רחם ואת הסרטן שבו, כי יש לי שלוש מכרות, כולן בסביבות גיל 50, ששתיים מהן משתמשות בטמפונים, הרבה שנים, ואחת בחיים לא השתמשה בתכשיר הווגינלי, והעדיפה פדים הסופגים את דם מחזור. שלוש נשים אינן מדגם מספיק לצורכי מחקר. הטמפונים הרגילים מכילים דיאוקסין, כך אמרו לי. יש בבתי טבע טמפונים אורגניים, הנקיים מהחומרים המסרטנים. והתוצאות של ההצגה הקטנה שלי, לשתי משתמשות הטמפונים הרגילים מצאו סרטן צוואר הרחם. למזלן, בגלל השכלתן וההיענות שלהן לבדיקות מעקב, הסרטן שלהן אותר בשלבים מוקדמים. הן עברו כריתה מקומית והשאירו להן את האיברים המקוריים. כמובן שמאז הן לא צורכות מוצרי חלב פרה ולוקחות תוספי סויה. כי כך ביקשתי, למענן.

השלישית, זו ששונאת להכניס גופים וחומרים זרים לגופה, אין לה כל שינוי ממאיר בצוואר הרחם. אני מדגיש שוב. אין זה מחקר רפואי. אני תקווה שמספר קוראות ייקחו זאת לתשומת ליבן. פדים סופגים או טמפונים אורגניים נראים לי הפתרון המומלץ לאישה הישראלית, שמעדיפה לא להזדקק לשירותו של גינקולוג אונקולוגי.

כמו שהבטחתי, באחת הכתבות הבאות אכתוב מה עוד ניתן לעשות כדי להקטין את שכיחות הסרטן ומחלות כרוניות גם.

בברכת חג שמח,
דר אריה אבני