פגיעות ספורט. מהן הסיבות, טיפול וכיצד להימנע מהן

פגיעות ספורט

הקדמה

פגיעות ספורט נגרמות כתוצאה מפעילות גופנית חובבנית או מקצועית. הן יכולות לנבוע כתוצאה מתאונות או כתוצאה משימוש יתר (Over use). רוב הפציעות בספורט אינן חמורות ואינן מגבילות את האדם מפעילות יום יומית, אך בדרך כלל לרוב העוסקים בספורט המחויבים לפעילות גופנית ענפה, פעילות היום יומית אינה דאגתם העיקרית. אבחנה מדויקת ומהירה נדרשת לשם טיפול ראשוני מהיר ויעיל בבעיה.

ככל שעולה רמתו האישית של הספורטאי, כך עולה הדרישה לחזרתו לפעילות גופנית מלאה. גם פגיעה גופנית קטנה ומינורית עלולה לפגוע במערך האיזון בין הגוף והנפש, להעלות את רמת החרדה ולהגביר את הלחץ. אבחון מדויק ומהיר עם תמיכה פסיכולוגית נאותה מן הרופא המטפל, מונעת בעיות עתידיות העלולות לפגום בהישגים.

גורמים

שני הגורמים העיקריים לפגיעות בספורט הנם:

1. תאונות או פציעות אקוטיות – שברים פריקות וקרעים
2. שחיקת יתר של סחוסים, גידים ושרירים – שחיקה והסתיידות

במקרה של פציעה אקוטית מופעל כוח פיזיקאלי על גוף הספורטאי בניגוד ליציבתו או התקדמותו במרחב. דוגמא טובה לכך הנה קרע ברצועות הקרסול במשחק כדורגל, רגל השחקן ננעצת בבור בדשא וכף הרגל מתכופפת בסיבוב פנימה. (Inversion ankle sprain).

פציעה אקוטית נוספת פחות שכיחה הנה פריקת כתף כתוצאה מנחיתה לא טובה על הזרוע המשחק כדורסל (Dislocated shoulder).

כמובן שבנוסף לקריעת הרצועות השרירים והגידים עלולות להישבר עצמות שלד שונות, מה שעלול להחמיר את הפציעה ולהאריך את זמן ההחלמה. במובן מסוים פציעה אקוטית יכולה להיות פחות מזיקה לנפש הספורטאי. אמרה אבסורדית זו נכונה כאשר המוטיבציה של הספורטאי גבוהה מאד והרצון שלו או שלה לחזור לכר הדשא ולמסלול הנם גבוהים מאד. הדבר בולט בהשוואה לנזק נפשי הנגרם כתוצאה מפגיעה גופנית מהגורם השני, הגורם השחיקתי. ספורטאי הניזוק מפגיעה גופנית על רקע שחיקתי מגיע לעיתים למצבים נפשיים קשים ואף לעיתים בלתי נסבלים. העובדה שפגיעות אלה נובעות בדרך כלל מעומס יתר על המפרקים והגידים, מגבילה את הספורטאי מלחזור לפעילות למשך זמן רב, כשלעיתים אף לא ידוע אם הכאבים יחזרו או מתי יחזרו. אי הוודאות לגבי הופעת הסימפטומים, כאמור מובילה לרגשות תסכול, חרדה, דיכאון ודימוי עצמי נמוך. לכן חשוב מאד להתייחס לפן הנפשי ולפסיכולוגיה של הספורט, בטיפול בקהילת הספורטאים החובבנים והמקצוענים כאחד. טיפול בצד הפיזי בלבד מבלי להתייחס לצד הנפשי של הספורטאי, בו מבוטא התסכול והחרדה, לא יובילו להחלמה מלאה ולתוצאות העתידיות הרצויות.

מניעת פציעות

על מנת לשפר את טווחי התנועה ולהכין את השרירים והמפרקים לפעילות הגופנית, יש לנקוט בחימום המתאים לפעילות הגופנית הספציפית.
רצוי לבצע חימום אירובי הכולל 10-15 דקות של ריצה קלה ומתיחות שרירים כלליות ואחר כך מתיחות שרירים ספציפיות. במקצועות הכוללים ריצה יש לנעול נעליים מתאימות עם תמיכה אורטופדית מתאימה. בפעילות גופנית עם מגע בין ספורטאים, יש להתגונן כיאות. יש לשפר את סגנון הריצה והשחייה בכדי להמעיט את פגיעות החיכוך והשחיקה. לאחר הפעילות יש לשחרר ולהרפות את השרירים, שוב ע"י מתיחות מתאימות ותרגילי נשימה.

דרכי טיפול בספורטאי

טיפולי גוף ותרופה רבים מוצעים לספורטאים, הבולטים בניהם הנם הפיזיותרפיה והכירופרקטיקה. מדע הכירופרקטיקה הופך בעת האחרונה למשאב טיפול, הנבחר בקרב ספורטאים ומאמנים רבים ברחבי העולם ככלל, ובארה"ב בפרט. כירופרקטורים רבים מסייעים לקידום בריאותם של ספורטאים רבים בקרב קבוצות ספורט, מועדונים ואפילו בקרב נבחרות אולימפיות בענפי הספורט השונים.

שיאנים אולימפיים כמייקל ג`ונסון ודן אובריאן, תומכים נלהבים, טוענים כי הטיפול הכירופרקטי קידם את הישגיהם בצורה משמעותית.

הטיפול הכירופרקטי בספורטאי שונה מעט מן הטיפול בחולה הרגיל וזאת בעיקר בשל הלחץ והרצון של הספורטאי לחזור לפעילות גופנית במהירות. לכן משלב הכירופרקטור, בנוסף לרצף הטיפול המניפולטיבי, תרגילים ומתיחות שונות המתאימות לסוג הפעולות והפציעה הספציפית של הספורטאי. במקרים של פציעות אקוטיות ישתמש הכירופרקטור במכשירים חשמליים שונים, חום או קור בכדי להאיץ את ההחלמה. בתום סדרת טיפולים יינתנו לספורטאי תרגילי שיקום וחיזוק הייחודיים למצבו.

זכרו, הספורט בריא לגוף ולנפש אך יש לעשותו בחוכמה ולהימנע מפציעות.

בברכה, דר` שחר קנין