על פעולת הגומלין בין צמחי מרפא ותרופות קונבנציונאליות: יש לנקוט בזהירות בנטילת חומרי מרפא

על פעולת הגומלין בין צמחי מרפא ותרופות קונבנציונאליות: יש לנקוט בזהירות בנטילת חומרי מרפא "טבעיים"

חלק א`
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בראשית הדברים הצהרה קטנה במסגרת "הגילוי הנאות": למרות שהחתום מעלה פועל שנים רבות בתחום הרפואה הקרויה קונבנציונאלית, הוא מכיר ביתרונות ובתרומה של הרפואה החלופית (אלטרנטיבית), המשלימה, או "הטבעית", בהבאת מזור למטופלים שלא תמיד נושעו מהטיפולים הרפואיים המקובלים.
הרפואה הקונבנציונאלית אמנם מתבוננת לעתים בדאגה "אל מעבר לכתף", ואף מתקוממת כנגד "האחות הקטנה" שיש לה כבר דריסת-רגל במרכזים רפואיים מן השורה, ובמרפאות קופות החולים, אך אין הצדקה לחשש מצמיחתה של "הרפואה האחרת, המתחרה". על פי העקרונות המוסריים הנעלים ביותר של העשייה הרפואית, כל חומר" "טבעי" או מסונטז במעבדה, שיש לו השפעה מסייעת, מקלה או מביאה לרִפּוי של המפגעים הבריאותיים השונים, יש לברך עליו. ולא חשוב אם הוא קונבנציונאלי או אלטרנטיבי! כל זאת כמובן, בתנאי שיש מנגנון בקרה קפדני ומקצועי, האמור לבחון את התרופה, לבדוק את בטיחותה, ולאשרה לשימוש. בל נשכח, שחלק מהתרופות הוותיקות, הקונבנציונאליות, הנצרכות ביותר בשגרת הרפואה המקובלת, הופקו במקור מצמחים מאות שנים לפני שזוהה החומר הכימי הפעיל בתוך התמצית הצמחית, שסגולותיה המרפאות עברו מפה לאוזן באופן "פולקלוריסטי" בהחלט.
כדאי להזכיר שאספירין, לבטח התרופה הדומיננטית ביותר ברפואה ב-100 השנים האחרונות, החלה דרכה כתרופה קונבנציונאלית רק בשנת 1897 כשזוהתה כחומצה אצטיל-סליצילית. אך מאות רבות של שנים הפיקו מבלי-דעת את החומצה הזו בעלת סגולות מרפא זו מצמח הערבה הלבנה (Salix alba), וכבר הרופא היווני הדגול היפּוקרטס, הנחשב כאבי הרפואה הקונבנציונאלית, המליץ ליולדות לפני 2,500 שנה להקל את צירי הלידה בלעיסת עלי צמח הערבה הלבנה. היפוקרטס היה רופא חכם, ובתקופה שהוא חי, עדיין לא נעשתה החלוקה בין רפואה קונבנציונאלית ואלטרנטיבית-לא היה צורך בכך.

אך כיום במציאות בה יש הפונים לצמחי המרפא "הטבעיים" למצוא בהם מזור, חשוב לדעת את מקורם, ואם אפשר לקבל פרטים על היצרן או על הֶרכבה של התרופה הטבעית. ואם יש לנתונים אלה חשיבות כאשר התרופה הטבעית נלקחת "כתרופה יחידה", על אחת כמה וכמה חיוני להקפיד כאשר היא נלקחת בעת ובעונה אחת עם תרופות קונבנציונאליות. והדברים הבאים נועדו להביא בפניכם מספר דוגמאות של השפעות הדדיות בלתי רצויות של שימוש סימולטאני בתרופות שונות, שיש בהם אף כדי סיכון בריאותי משמעותי. לכן חיוני ביותר להיוועץ במטפל "הטבעי" או ברופא המשפחה לפני שמתחילים ליטול מוצרים של צמחי מרפא בשעת היריון, או בתקופת הנקה ולבטח אם אתם לוקים באחד מהמצבים הקליניים הבאים:

לחץ-דם מוגבר, בעיות של בלוטת התריס (תירואיד), דיכאון או בעיה פסיכיאטרית אחרת, מחלת לב, סוכרת, מחלת פרקינסון, מחלת הנפילה, בעיות קרישת-דם, בלוטת ערמונית מוגדלת, גלאוקומה, רקע של אירוע שבץ, מושתלי אברים. והרי מדגם של תרופות ממקור צמחי מרפא (herbal drugs) וכן תרופות הנלקחות על פי מרשם רופא או מוצרים הנקנים ללא מרשם רופא, שאין לצרוך בעת ובעונה אחת:

1. אכינצאה-Echinacea : יש להימנע מנטילתה יחד עם סטרואידים אנאבוליים, עם תרופות נוגדות דאגנות כבנזודיאזפינים (Valium או Alprazolam), תרופות לטיפול באי-סדירות קצב הלב כאמיודרון (Procor אוCordarone וכן Amiodacore), תרופה לטיפול בדלקת מפרקים שיגרונתית כמתוטרקסאט (שם מותג Rheumatrex), תרופות החוסמות תעלות סידן לטיפול ביתר-לחץ דם ובמחלת לב דוגמת Diltiazem (שם מותגDilatam) או Cardiazem, וכן Verapamil (שם מותג Ikacor) וגם Nifedipine (הנמכר בארץ כ-Adalat וגם Megalat וכן Pressolat), מדכאי המערכת החיסונית כגון ציקלוספורין, תרופה לטיפול בפטרת כגון Ketoconazole המשווק כ-Nizoral.

אין לצרוך אכיניצאה יחד עם תרופות העלולות לגרום נזק לכבד, וכיון שתרופה צמחית זו מעודדת את מערכת החיסון בגוף, היא עלולה להפריע להשפעה של מדכאי תגובה חיסונית כציקלוספורין. אכיניצאה עלולה להגביר את פעילות תרופות החוסמות תעלות סידן ותרופות נוגדות דאגנות, ומכאן עלולות לנבוע תופעות לוואי מסוכנות.

2. קו-אנזים Q10: יש להימנע מלקיחתו עם התרופה לדילול הדם Warfarin או Coumadin, וכן בעת טיפול כימותרפי. שימוש בעת ובעונה אחת בקומדין ובקו-אנזים Q10, עלול להגביר את הדימום, וידוע אף שקו-אנזים-Q10 מפחית את יעילותו של הטיפול הכימותרפי. לעומת זאת ידוע שתרופות מאוד מקובלות כגון אלה להפחתת רמת כולסטרול כלובסטאטין, פרבסטאטין וסימבסטאטין, תרופות לטיפול בסוכרת כ-glyburide וגם tolazamide, תרופות ליתר-לחץ דם כחוסמי ביתא (דוגמת Inderal או Lopressor), כל אלה יכולות להפחית את יעילות קו-אנזים Q10. חשוב גם שחולי סוכרת יהיו מודעים לעובדה שקו-אנזים Q10, עלול להפחית את הצורך שלהם באינסולין.

3. פלפלת הגינה- Capsicum annuum: תרופת צמחית זו המכילה קפסיצאין ומשמשת בעיקר לשיכוך כאבי שרירים, וכאבי פרקים ועצמות בסובלים משיגרון כרוני, ויש בה אף להגביר את עוצמת דופק הלב. יש להימנע מנטילת קפסיקוּם יחד עם התרופות הבאות: תרופות למניעת דיכאון ולהרגעה, תרופה לטיפול בגנחת (אסתמה) כמו Theophylline (שמות מותג Elixophylline ו-Glyphyllin), וכן מעכבי האנזים המהפך-אנגיוטנסין כגון Captopril, שנוטלים ביתר לחץ-דם, בכשל הלב, או במחלת כליות בסוכרתיים. קפסיקום עלול להגביר את הספיגה והפעילות של תרופות אלה, ובעיקר בשימוש ביחד עם קפטופריל הוא עלול לגרום לשיעול עיקש.

4. אנג`ליקה סינית –Dong quai: מצמחי המרפא החשובים ביותר ברפואה הסינית, והוא מוגדר כ"מחזק דם" (blood tonic), מקובלת כמשפרת את מחזור הדם, בעלת פעילות הורמונאלית מאזנת (בעיקר בנשים), "מחזקת רחם", מקובלת בטיפול בכאבי מחזור, בתסמונת קדם-וסתית (PMS), מחזור שאינו סדיר ובעיות פוריות. יש להימנע מנטילת Dong quai למי שמטופל בקומדין, שכן יש בשימוש הדדי בשניהם סכנה מוחשית לשטפי דם.

5. שרביטן סיני, Ephedra sinica וכן Ma Huang: אֶפֶדְרָה הוכרזה בסוף דצמבר 2003 על ידי ה-FDA כתוצר "אסור לשימוש" ועל הרחקתו הגורפת ממדפי חנויות הטבע וצמחי המרפא. אפדרה שמשה בסין אלפי שנים לטיפול באסתמה בהיותה מרפה ומקלה על עוויתות הסימפונות שבבסיס התקפי האסתמה. כמו כן טיפלו בה בקדחת השחת ולטיפול בתופעות אלרגיה שונות, אך עיקר הפופולאריות שלו כתכשיר להרזיה על ידי דיכוי תיאבון והשפעתו על המטבוליזם, ופעולותיו מיוחסות בעיקר לשני אלקלואידים שנמצאים בו בריכוז גבוה, ephedrine ו-pseudoephedrine. אפדרין מעורר את מערכת העצבים הסימפתטית, ומשך פעולתו ארוך מזה של אדרנלין. כיון שאפדרין עובר את מחסום דם-מוח השפעתו ידועה על מערכת העצבים המרכזית בגרימת התרגשות או עצבנות.
ה-FDA קבע שאפדרה מגביר את ההסתכנות להתקף-לב, לשבץ, להתכווצויות, ולמוות. כשנוטלים אותו במקביל לצריכת קפאין, חומרים מונעי גודש, או עם מעכבי האנזים monoamine oxidase, הסכנה גוברת משמעותית. כיוון שאפדרה מגבירה לחץ-דם בעודדה כיווץ והיצרות של כלי-דם היקפיים, אינה מומלצת כמובן לאלה הסובלים מיתר לחץ-דם או מפקקת עורקים כליליים.

6. חרצית ריחנית-feverfew: צמח ממשפחת המורכבים שמקורו דווקא מאירופה, והפך מקובל בשנים האחרונות בעיקר לטיפול במיגרנה ובדלקת מפרקים ראומטית. החומר הפעיל בצמח זה, parthenolide, מעכב ייצור פרוסטאגלנדינים ושחרור חומצה אראכדונית, ומעכב כמו-כן הפרשת הנירוטרנסמיטור סרוטונין מטסיות או הפרשת חלבונים ציטוקינים מתאי דם לבנים. לסרוטונין תפקיד מרגיע במיגרנה, ואילו ציטוקינים המופרשים מתאים ( poly-morpho-nuclear (PMN יש להם חשיבות בדלקת מפרקים שגרונתית RA .Feverfew מקובל גם כמוריד חום, משכך כאבים, כעל השפעה מאזנת על מערכת העיכול ומערכת הרבייה הנשית. יש להימנע מנטילת תרופה צמחית זו ביחד עם אספירין, ועוד מגוון תרופות המפחיתות את תהליך קרישת-הדם כגון: Ticlopidine הידוע בשם Ticlid, וכן Clopidogrel המוכר כ-Plavix, כמו-גם Dipyridamole המשווק כ-Persantine וכן קומדין. נטילת feverfew עם אחת התרופות האחרונות עלולה להגביר את סכנת הדימום.

7. שוּם-Garlic ובשמו המדעי-alium sativum: עוד קדמונינו השתמשו במרשם שוּם למטרות רפואיות מגוונות. בשוּם תרכבות מכילות גפרית שהבולטות ביניהן Allicin, וכן Alliin ו-Asoene. השום מכיל גם ויטמינים מקבוצת B וכן פלבנואידים. אכן, השוּם בורך ביתרונות רבים: הוא אנטיספטי ואנטיביוטי בעיקר בגין פעולת Allicin, הוא אנטי-תרומבוטי במניעה של ההיספחות של תסיות הדם, יש לו פעילות היפוגליקמית ואף היפוליפידמית בעיקר בהפחתת רמת הכולסטרול, והוא אף יעיל כמכייח. לאחרונה התברר המנגנון על פיו מסייע החומר allicin להפחתת לחץ הדם. למרות כל ההשפעות המיטיבות המגגונות של השום, יש להימנע מאכילתו אם אתם מטופלים בתרופות למניעת קרישת-דם כאספירין, קלופידוגרל, דיפירידאמול וקומדין, מחשש לדימום יתר.
שוּם עלול להחליש את ההשפעה מדכאת החיסון של ציקלוספורין (שמות מותג Neoral ו-Sandimmune) ולכן אינו מומלץ למושתלי איברים המטופלים בציקלוספורין. נשאי הנגיף HIV המטופלים בעזרת Saquinavir (שמות מותגFortovase או Invirase) שהם מעכבי פעילות הפרוטאזה של הנגיף HIV, אינם אמורים לצרוך שוּם המחליש את יעילות מעכבי הפרוטאזה. צריכת שוּם עשויה להוריד רמת סוכר בדם, ובחולי סוכרת הנוטלים אינסולין הדבר יכול להשפיע על רמת ההורמון שיש לצרוך.

עוד על תרופות מצמחי מרפא וההגבלות בשימוש יחד עם תרופות קונבנציונאליות בכתבת ההמשך.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע