פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
בימים אלה מדברים רבות על משבר האנרגיה המתפתח בעולם, שאמור להחמיר אנושות כעת כשהסינים במיליוניהם עוברים לנהוג במכוניות, ומשליכים את האופניים המקרטעות שלהם בצידי הדרך.
הדלק, הפחם ומקורות האנרגיה הזמינה הולכים ומתדלדלים, ומהווים מקור לדאגה גלובאלית. אך אלה העוסקים ברפואה, אמורים אף הם להביע דאגה בתחום האנרגיה, או ליתר דיוק דווקא בתחום של אי-ניצול מספיק של אנרגיה אנושית, כזה שעשוי לסייע לגופנו להתחזק בפעילות סדירה ודינאמית.
אט-אט מתחזקת הדעה שבמדינות המערב המתועשות והדשנות, אחת הסיבות הנסתרות לתחלואה, נכות ומוות טרם-עת, נעוצה באי- פעילות גופנית סדירה. בטלה ורפיסות גופנית היא תורם חשוב למחלות לב, סרטן, שבץ-מוחי וסוכרת, "ארבעת המינים" היותר קטלניים בעידן המודרני.
כל שנה מוערך ב-250,000 מספרם של האמריקנים המתים טרם זמנם כתוצאה מאורח חיים רובצני (sedentary), המהווה כ-10% מכלל האמריקנים הנפטרים מדי שנה. אומדנים רפואיים מושכלים מעריכים שאורח חיים פסיבי ונטול פעילות גופנית אחראי לכ-23% מכלל התחלואה הכרונית בארה"ב, נתונים חמורים, ובמידה רבה אף מקוממים, שהרי במאמץ לא רב יחסית, ואף מתוך תחושת פעלתנות נעימה, ניתן היה להימנע מתחלואות שאנו מביאים על עצמנו במוֹ….בטלנותנו.
חצי יובל שנים מתפרסמים מחקרים ונתונים על היתרונות הרפואיים של פעילות גופנית סדירה, וההערכה היא שפחות מרבע מהאמריקנים הבוגרים אכן טורחים להפעיל את גופם. במידה מסוימת הפך האדם המודרני לקורבן של המהפכה המדעית והתעשייתית. לפני העידן שלנו, כשליש מהאנרגיה שהוצאה בתחומי התעשייה והחקלאות, הייתה אנרגיית השרירים של חקלאים ועובדי כפיים. היום הכול נעשה בלחיצת כפתור, תוך ישיבה על כורסא רכה במשרד ממוזג-אוויר.
אורח החיים המודרני שיש בו סגידה לחיים קלים, לנוֹחוּת ולשפע, מביא את האמריקני הממוצע לבלות כל יום בממוצע 170 דקות אל מול מרקע הטלוויזיה, או לבלות 101 דקות בממוצע מדי יום בנהיגה, בעוד שפעילות גופנית זוכה בארה"ב רק ל-19 דקות חסד, בממוצע.
נתוני תרבות רביצה זו, ודאי אינם שונים בהרבה במדינות מערביות אחרות. חיוני על כן לחזור ולשנן לציבור את יתרונותיה של פעילות גופנית רצויה, תוך שמידע זה עוזר לפזר ספקות או אי בהירות, שמקורן במגוון רב מדי של מידע ממקורות שונים: ה-Surgeon General האמריקני ממליץ על 30 דקות של תרגול מתון מדי יום, בעוד המכון לרפואה שם מדבר על 60 דקות מדי יום, ויש אף כאלה הממליצים על 90 דקות ליום. מקור נוסף לאי בהירות נעוץ במהפכה האירובית, שהחלה כבר בשנות ה-60.
הכלי העיקרי להערכת הסיבולת האירובית היה מבחן קליטת החמצן המרבית, maximum oxygen uptake test, המודד את כמות החמצן הנשאפת על ידי הריאות, נשאבת על ידי הלב, ומועברת לשרירים בשעת מאמץ מרבי על מד
שיפור בקליטה המרבית של חמצן, מה שמכונה max VO2, הפך עד מהרה כ"מדד הזהב" לשפוט את יעילות התרגיל הגופני. מחקר במעבדות רבות הדגים שהשיפור המרבי במדד ה-VO2 max מותנה בפעילות גופנית נמרצת דיה באופן שהיא תהא מסוגלת להעלות את קצב הלב ל-70 עד 85% משיעור הקצב המרבי, ממושכת באופן שתותיר קצב זה משך 20 עד 60 דקות, והיא תתבצע 3 עד 7 פעמים מדי שבוע. כך נולדה הדוקטרינה האירובית.
בשנת 1975 פרסמה המכללה האמריקנית לרפואת ספורט לראשונה הוראות לפעילות גופנית, ובהם היא קראה לכול המבוגרים הבריאים להתאמן בעוצמה אירובית (60 עד 90% מהמקסימום) ברציפות משך 20 עד 30 דקות לפחות 3 פעמים בשבוע. המלצות אלה אומצו עד מהרה על ידי איגוד הלב האמריקני, ומשרד הבריאות שם, והם היו בתוקף עד אמצע שנות ה-90.
אך המציאות בארה"ב הוכיחה שלא רבים האמריקנים שנהו אחר סגנון החיים המוצע התובעני החדש של פעילות אירובית, והסתבר בדיעבד שרופאי המשפחה שם לא עודדו דיים את אלה שסלדו מפעילות אירובית אינטנסיבית, לפחות להתפשר על פעילות גופנית סדירה ומתונה בעוצמתה. זכורה אף הסיסמא שהשתרשה בארה"ב לפיה עיסוק בגולף באופן סדיר, "היא הדרך היעילה ביותר לקלקל הליכה למרחק של
מחקרים מוצקים מן העשור האח
נתונים אלה נותרו מוצקים כ
פעילות גופנית סדירה ומתונה (moderate) היא פית
רבים מהמבוגרים סבורים שהליכה נמרצת היא פת
בשנת 2006 סקר Simon בספרו The No Sweat Exercise Plan: Lose weight, Get Healthy and Live Longer , עשרים ושניים מחקרים ברחבי העולם, שסך הנבדקים בכולם עומד על 320 אלף אנשים, מראים כיצד תרגול מתון וסדיר משפיע באופן חיובי על תחלואה קרדיו-וסקולארית, ומפחית תמותה.
נסכם כאן ממש בראשי פרקים את מסקנותיהם של מחקרים אלה:
1. בלמעלה מ-10 אלפים בוגרי אוניברסיטת הרווארד שפעילותם הגופנית השבועית כללה לפחות
2. מעל ששת אלפים יפאנים בגיל שבין 35 ו-60 שנה, ההולכים ברגל לעבודה מדי יום למשך 21 דקות ומעלה, היו בסיכון הנמוך ב-29% ללקות ביתר לחץ-דם.
3. כ-4,500 גברים איסלנדים בגיל שבין 45 ו-80 שנה, שהחל מגיל 40 שנה בילו מדי יום לפחות 43 דקות בפעילות גופנית מתונה, היו בסיכון המופחת ב-16% ללקות בשבץ מוחי.
4. כ-1,650 גברים אמריקנים בגיל שמעל 65 שנה, העוסקים בצעידה יותר מ-4 שעות מדי שבוע, הם בעלי שיעור תמותה מופחת ב-27%, ושיעור אשפוז הנמוך ב-31% מסיבות של מחלת לב.
5. כ-800 גברים הולנדים בגיל שבין 64 ו-84 שנה, העוסקים בהליכה או ברכיבה על אופניים שעה אחת בשבוע, זכו להפחתה של 29% בשיעור התמותה שלהם.
6. כ-8,000 זוגות תאומים פיניים המבצעים פעילות גופנית משך 30 דקות לפחות 6 פעמים בחודש, נהנו מתמותה מופחתת בשיעור של 43%.
7. כ-4,300 גברים בריטיים בגיל 40 עד 59 שנה, המבצעים באופן סדיר פעילות גופנית קלה עד מתונה, נהנו מתמותה מופחתת ב-37%.
8. כ-700 גמלאים בהוואי גילאי 61 עד 81 שנה, הצועדים לפחות
9. כ-30,600 גברים ונשים דניים בגיל שבין 20 עד 93 שנה, העוסקים 2-4 שעות מדי שבוע בפעילות גופנית ספורטיבית קלה, נהנו מתמותה מופחתת ב-32%.
10. כ-1,500 גברים פיניים העוסקים משך 2.2 שעות מדי שבוע בפעילות ספורטיבית קלה, נהנו מהפחתה של 69% בסיכון להתקף לב.
11. כ-74 אלף נשים אמריקניות בגיל 50 עד 79 שנה, הצועדות לפחות 2.5 שעות מדי שבוע, נהנו מהפחתה של 30% בסיכון לאירועים קרדיו-וסקולאריים.
12. כ-44,500 גברים אמריקנים העוסקים במקצועות רפואיים, הצועדים מדי יום לפחות 30 דקות, היו בסיכון נמוך ב-18% ללקות במחלת עורקים כליליים.
13. כ-3,300 גברים ונשים בפינלנד עם סוכרת type 2, העוסקים בפעילות גופנית מתונה, היו בסיכון הנמוך ב-18% לתמותה.
14. כ-2,250 גברים ונשים באירופה, בגיל המתקדם שבין 70 ו-90 שנה, המבצעים פעילות גופנית סדירה מתונה, זכו לתמותה מופחתת ב-37%.
15. כ-40,000 נשים אמריקניות מתחום מקצועות הרפואה, הצועדות לפחות שעה אחת מדי שבוע, נהנו מהפחתה של 51% בסיכון למחלת לב כלילית.
16. כ-1,400 נשים במדינת מסטצ'וסטס, המבצעות פעילות גופנית מתונה סדירה, נהנו משיעור תמותה נמוך ב-37%.
17. כ-3,200 גברים ונשים בשוודיה בגיל מעל 65 שנה, המבצעים פעילות גופנית לפחות אחת לשבוע, הם בשיעור תמותה נמוך ב-40%.
18. כ-1,200 גברים ונשים בשוודיה בגיל שבין 45 ו-70 שנה, המבצעים פעילות גופנית סדירה, נהנו משיעור נמוך של התקפי-לב (54% בין הגברים ו-84% בין הנשים).
19. מאתיים ושלושים נשים אמריקניות הצועדות מדי יום
20. כ-9,500 נשים אמריקניות מעל גיל 65 שנה, הצועדות עד
22. כ-72,500 אחיות אמריקניות הצועדות לפחות 3 שעות מדי שבוע, הן בסיכון הנמוך ב-35% להתקף-לב ולתמותה ממחלת לב.
פרט למחקר אחד ברשימה זו כל המחקרים היו בעלי אופי של מחקרי תצפית ((observational, וקשה להסיק מהם על קשר הכרחי וישיר בין הפעילות הגופנית המדווחת לאחוזי השיפור המפתיעים לעתים במדדי תחלואה ותמותה.
אך עדיין קשה להתעלם מן המגמה המסתמנת מתוצאות תצפיות אפידמיולוגיות אלה.
ניסויים קליניים אקראיים מוכיחים שפעילות גופנית סדירה מתונה, יכולה לשפר מדדי סיכון כרמת סוכר וכולסטרול, לחץ-דם ושומני הגוף, ולכן כרוכים גם בהפחתת תחלואה ומוות.
כשבוחנים 48 ניסויים קליניים אקראיים, להערכת השפעת פעילות גופנית סדירה על מטופלים עם מחלת לב כלילית, המגמה דומה: בכל המחקרים האמורים, חלקו את המדגם הכולל של 8,940 מטופלים לשניים: מחציתם זכו לקבל את הטיפול הרפואי הקונבנציונאלי המקובל, ומחציתם האחרת גויסה בנוסף לתכנית שיקומית של פעילות גופנית סדירה ומתונה.
כפי שצפוי, אלה בקבוצה האחרונה זכו להפחתה של 26% בסיכון למוות ממחלת לב, והפחתה של 20% בשיעור התמותה הכללית, בהשוואה למחצית המטופלים שאינם עוסקים בפעילות גופנית. גם אם ההפחתה בתחלואת לב הייתה הערך המוסף היחיד של פעילות גופנית סדירה מתונה, היה בכך כדי להצדיק שכל אדם בריא יעסוק בה. אך למעשה ידוע שפעילות זו היא בעלת יתרונות נוספים. פעילות גופנית כזו חיונית לאלה המנסים להפחית ממשקלם, היא טובה להפחית מקרי שבץ-מוחי ב-21 עד 34%, להפחית מקרי סוכרת ב-16 עד 50%, להפחית מקרי שיטיון (dementia) ב-15 עד 50%, להפחית שברי שלד ב-40%, להפחית מקרי סרטן השד ב-20 עד 30%, וכן להפחית מקרי סרטן המעי הגס ב-30 עד 40%.
ניתוח משנת 2005 של ממצאים ממאגר הנבדקים של מחקר הלב של ,Framingham המפורסם מאז שנת 1948, מצביע על כך שאנשים המתעמלים או מבצעים פעילות גופנית מתונה באופן סדיר ומתמשך, זוכים לתוחלת חיים הארוכה בממוצע ב-3.7 שנים בהשוואה לחבריהם שאינם נוטים לפעילות זו. כל המאמץ שנדרש הוא לצעוד בקצב של
כפי שכבר הודגש למעלה, אחת המכשלות המונעות ציבור גדול יותר של אנשים בריאים ואף חולים מלהצטרף לחוג העוסקים בפעילות גופנית סדירה ומתונה, היא ההבחנה האקדמית בין תרגול גופני נמרץ (exercise) שנועדה להגביר את הכושר הגופני, לבין פעילות גופנית סדירה ומתונה (physical activity).
בעולמנו העסוק, רבים יראו השחתת זמן של ממש בהליכה נמרצת של מחצית השעה מדי יום, אם זו לא באה לביטוי בהתפתחות חזה שרירי לתלפיות אצל הגבר, כפי שעשוי להופיע לאחר תרגול-יומי (workout) ממושך במכון כושר יוקרתי, תוך הרמת משקלות או מתיחת קפיצים נוקשים. יתרה מזאת, רבים מאלה דווקא בגילים היותר מתקדמים, כגון אלה מעל גיל 60 שנה, שאינם משוכנעים כלל ועיקר שהליכה יומית משך 30 דקות, שאינה כרוכה בדרך כלל במאמץ אירובי יוצא דופן, יש בה ערך מוסף לבריאותם. לכן, צריך לשנן לאלה וגם לאלה, שכל פעילות גופנית, בתנאי שהיא סדירה תתרום לבריאות, ובתנאי שהיא חלק ממשטר חיים אקטיבי. לגרף, ולשדד וליישר את המדשאה בחצר הבית, ולגזום את הגדר החיה סביב החצר, אין בהם קצה-קצהו של המאמץ האירובי הכרוך בהחלקה על השלג מרחק קילומטרים אחדים (cross-country skiing), אך אם מקדישים זמן ארוך יותר באופן סדיר לפעילות הגופני דלת המאמץ האירובי, פירותיה יהיו דומים לאלה המושגים במאמץ הגופני האירובי המאומץ שנמשך מטבע הדברים זמן קצר יותר.
על מנת להדגיש את היתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית סדירה כלשהי, החל מפעילות מתונה ועד לאימון אירובי נמרץ ביותר, הוצע הביטוי או המדד CME או cardio-metabolic exercise. המטרה היא להדגיש שגם פעילות גופנית מתונה יש בה פירות של ממש למערכת הקרדיו-וסקולארית, בכל הקשור למחלת לב כלילית, יתר לחץ-דם, הפרעות בקצב הלב, שבץ-מוחי, מחלת כלי דגם היקפיים ועוד. כמו כן מטרת השימוש במדד CME עשוי לעזור בהפנמת יתרונות הפעילות הגופנית המתונה לפעילות המטבולית של הגוף כגון שריפת שומני הגוף, רמת הסוכר והאינסולין וכן רמת הכולסטרול.
כדי לסייע לציבור הרחב להבין את ה"רווח" המיידי של פעילויות גופניות שונות, תורגם "רווח" זה ליחידות CME, ולהלן טבלת CME של פעילויות גופניות נבחרות:
נתחיל בפעילות ספורטיבית לסוגיה: החלקת סקי מהירה
מכאן נעבור לפעילות גופנית "יומיומית" שאינה מוחזקת בהכרח "ספורטיבית": עבודות נגרות מתונות משך 30 דקות ערכן 100 נק' CME; עבודת ניקיון וכיבוד רצפות הנעשית באופן נמרץ משך 30 דקות שוות 150 נק'; עידור מתון של ערוגות בחצר משך מחצית השעה שווה 190 נק'; איבוק רהיטים משך חצי שעה שווה 75 נק'; טיפוס מתון במעלה מדרגות משך 10 דקות שווה 100 נק' ולעומתן ירידה מתונה במורד מדרגות משך 10 דקות ערכו כצפוי צנוע יותר, רק 30 נק'; רחיצה ידנית של מכונית הנמשכת 15 דקות ערכה 50 נק'; שידוד וניכוש עשבים במדשאת הבית הנמשכת במתינות חצי שעה שווה 130 נק'; גיזום או "כיסוח" הדשא משך חצי שעה תוך שימוש במכסחת דשא חשמלית שווה 145 נק'; ואפילו לקיום יחסי מין "קונבנציונאליים" עם בן-הזוג הקבוע, להם מוקצבים 15 דקות בכתב העת הרפואי המצוטט, יש שווה ערך יחסית נמוך של 25 נקודות CME.
שיטת או טבלת ניקוד ה-CME, תקל על החפצים בפעילות גופנית לסוגיה להציג בפניהם מטרות של נקודות יעד להשגה, במקום ערכים של שעות או דקות של פעילות למטרות כלליות של שמירת בריאות טובה ואיבוד מתון של משקל עודף ניתן להסתפק ב-150 נק' CME ליום או 1,000 נק' שבועיות.
אלה המבקשים להפחית ממשקלם באופן נמרץ יותר, ייטיבו אם יפחיתו בקלוריות המגיעות באוכל, או שישאפו לפעילות שוות ערך ל-300 נק' CME ליום, או שניהם. חשוב ואולי קריטי, שאנשים יתייחסו לפעילות גופנית כלשהי כאל ית
טיפוס במדרגות בית המגורים במקום שימוש בורגני במעלית, היא אך דוגמה אחת לברירה בריאה המשלבת מאמץ גופני בחיי היומיום. אגב, לא מעטים מאלה ההופכים פעילות גופנית מתונה לחלק בלתי נפרד משגרת חייהם, מתפתים לעבור לעשייה הגופנית הספורטיבית הנמרצת יותר בהצטרפות לחוגי פעילות אירובית.
ברור, שלאלה מאיתנו עם בעיות רפואיות או מגבלות גופניות ספציפיות, נדרש פיקוח או ייעוץ מתאים איזה פעילות תתאים להם. במיוחד חשוב הדבר לאלה עם מחלת לב ידועה או חשודה, או עם גורמי סיכון עיקריים, שאמורים לעבור בדיקות רפואיות מדוקדקות, וברוב המקרים, אף לעבור מבחן מאמץ, לפני שיתחילו בתוכנית הפעילות הגופנית שלהם.
ולפני שניפרד, נזכיר מחקר שוודי שפורסם בשנת 2006 המדווח על כך שפעילות גופנית סדירה כרוכה בהפחתת אירועים מתונים וחמורים של שגשוג שפיר של בלוטת הערמונית, מה שמכונה BPH או benign prostatic hyperplasia. כאשר לוקחים גורמי סיכון אחרים בחשבון, גברים הפעילים ביותר מבחינה גופנית הם בסיכון הנמוך ב-28% לפתח תסמינים של דרכי השתן התחתונים, נמצא באותו מחקר. לגבי סרטן הערמונית, אין הסכמה בין ממצאים סותרים במחקרים שונים האם יש ית
הרוזן האנגלי של העיר דרבי, Edward Stanley, כתב בשנת 1873: "אלה החושבים שאין להם פנאי לפעילות גופנית, ייווכחו לדעת במוקדם או במאוחר, שהם יצטרכו להקדיש זמן רב יותר לטיפול במחלותיהם". זאת אמר מי שאף לא היה רופא לפני למעלה מ-140 שנה, כשהידע הרפואי לא היה מצוי כמו בימינו אלה. אינטואיציה טובה של ממש.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע