מונונוקליאוזיס – מחלת הנשיקה
מחלת הנשיקה – מונונוקליאוזיס
יותר ויותר אנו שומעים בשנים האחרונות על מחלה בשם "מונו" (מונונוקליאוזיס), מחלת הנשיקה או בשמה הנוסף, EBV. בתחילתה, עשויים להיות התסמינים (הסימפטומים): חום גבוה, כאבי שרירים ועצמות, כאבי ראש. לאחר מכן עלולים להופיע תסמינים נוספים כמו נפיחות בקשרי (בלוטות) הלימפה בצוואר ותחושת צריבה וכאב בבית הבליעה, אובדן תיאבון, כאבי בטן ופריחה על העור. סימנים נוספים אלה עלולים להופיע לאחר מצב של עייפות קיצונית וצורך עז לישון שעות ארוכות. למעשה, כל הסימנים הללו או חלקם, מופיעים כאשר יש זיהום נגיפי, כמעט כל זיהום כזה. תסמינים אלה אגב, מופיעים עקב פעילותה של מערכת החיסון של החולה ולא מסיבה אחרת.
מחלת הנשיקה – הנגיף (וירוס) הגורם למחלת הנשיקה, נקרא על שם שנים משלושת החוקרים שגילו אותו, אפשטיין ובר. ולכן הוא נקרא EBV [(Epstein-Barr Virus, אפשטיין בר וירוס), שם החוקר השלישי, אקונג]. נגיפים אינם יכולים להתרבות בעצמם וחובה עליהם להשתמש בחלבונים של יצור חי. כל יצור חי מזן אחד או יותר. מכאן ברור שמחלה נגיפית היא מחלה מידבקת מאוד, עקב הצורך האובייקטיבי של הנגיף לשרוד גם לאחר שפותחו נגדו תגובות חיסון ע"י גוף נתקף. גם מונונוקליאוזיס הינה מחלה מידבקת הפוגעת בעיקר בבלוטות הרוק וכך עוברת מאדם לאדם. כלומר, התעטשות, שיעול, נשיקה, או שימוש באותם כלי אוכל יביאו בהכרח להידבקות. הנגיף פוגע גם בסוג מסוים של תאי דם לבנים במערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – עדות לזיהום של מיקרואורגניזם כלשהו בגוף אנו מוצאים בין היתר, בנוגדנים הנוצרים
במערכת החיסון ומנטרלים את הפולש. כך כמובן גם במחלה זו. אולם מעניין לציין שלמרות שאצל רוב בני האדם נמצא נוגדנים לנגיף זה. והימצאות הנוגדנים מרמזת כאמור, על היחשפות לנגיף והידבקות. הרי שלמרבה הפלא, בדרך כלל, אין הנגיף גורם אצל רוב הנשאים לתופעות שלעיל. או לפחות אין עדויות של הנדבקים על תחושות כפי שצוינו. ואילו האוכלוסיה שעלולה לסבול קשות מהמחלה היא דווקא אוכלוסית האנשים הצעירים והבריאים לכאורה ובדרך כלל מגיל 15 עד 25.
מחלת הנשיקה – הזיהום הנגיפי הגורם של מחלת הנשיקה עלול לפגוע בכל אחד ובכל גיל. אולם למרות שילדים נדבקים בנגיף באותה רמה כמו אחרים, הנה הילדים חולים פחות ממתבגרים צעירים. יתכן שהסיבה לכך היא העובדה שבדמו של הילד הנדבק קיימים אימונוגלובולינים (נוגדנים) שאותם הוא נושא עוד מינקותו ושאותם קיבל בבטן אימו ו\או מחלב הימים הראשונים שלאחר הלידה, הקולוסטרום. גם אנשים מבוגרים חולים פחות ועובדה זו ניתן לשייך כנראה לעובדת הידבקותו של המבוגר בזמן כלשהו בעברו והימצאות נוגדנים בדמו, נוגדנים אשר פועלים כנגד הנגיף ללא צורך בכל שלבי המחלה אשר כידוע בסיומם, נוצרים הנוגדנים אשר נשארים בדם בדרך כלל עד מוות. אפשרות נוספת להסבר ההבדל במשך המחלה אצל אנשים שונים, היא מיקום פגיעת הנגיף שעלול לפגוע בבלוטות הרוק או לפגוע בלימפוציטים הסוג B שמייצרים את הנוגדנים.
מחלת הנשיקה – בתמונת דמו של חולה מחלת הנשיקה ניתן למצוא עליה ניכרת במספרם של התאים
הלימפוציטים שיעידו ראשית שמדובר ככל הנראה בנגיף, להבדיל מעליה בכמות של תאים בשם נויטרופילים שיעידו שמדובר כנראה בחיידק. כמו כן ניתן יהיה לצפות בפריחה על חזה החולה, טחול מוגדל, שקדים מוגדלים וכמובן עליה ברמת החום.
מחלת הנשיקה – אין כידוע אנטיביוטיקה למחלה נגיפית כגון מחלת הנשיקה, מכיוון שאנטיביוטיקה פועלת רק כנגד חיידקים. לכן, בדרך כלל ירשום הרופא תרופות להורדת חום ולהקלה על כאבי השרירים והעצמות. עם זאת חשוב לדעת שהתסמינים הללו שמהם סובל החולה, נובעים מפעילותה של מערכת החיסון שלו וביניהם גם עליית החום. תופעות אלה מהוות חלק מכלי הנשק של הגוף במלחמתו בנגיף. כאשר אנו מורידים את החום או מטפלים בתסמינים האחרים, אנו פוגעים בעצם במאמציו של הגוף ובתיפקודה של מערכת החיסון. למעשה אנו מאריכים את משך "המחלה" ומחלישים את הגוף.
הסיבה שבגללה רושם הרופא את מרשמי התרופות אינה קשורה בעיקרה למצב המחלה אלא למצב החולה ובני משפחתו אשר מצפים לקבל תרופה. ואם הרופא לא ירשום אותה, הרי שיהיה לדעתם רופא לא טוב ולא היא. בכל מחלה נגיפית, למעט זו הנגרמת מנגיפים אחרים ממשפחת הרפס, כגון הרפס זוסטר שיש לה תרופה יעילה, מוטב שלא להשתמש בתרופות מסוג כלשהו, טבעי או כימי, אלא אם מדובר בטיפול תומך.
מחלת הנשיקה – מחלת הנשיקה אמורה לחלוף לאחר שבוע עד שבועיים. אולם, לעתים, עקב היחלשות הגוף במלחמתו בנגיף ובדרך כלל עקב היחלשותו בשל מתן תרופות שאינן דרושות, קורה ומתפתחים סיבוכים שעיקרם סיבוכים בקטריאליים, דהיינו, זיהום של חיידקים המתרבים בעיקר עקב ירידה ברמת התאים הלבנים שמתמקדים ופוגעים בחיידקים. זיהום חיידקים זה עלול להתפתח כדלקת במערות האף או בגרון ואז יש לפנות לרופא ולשקול אצל האדם שאינו חסון דיו, מתן תכשירי אנטיביוטיקה שנועדה לסוג ספציפי זה של החיידקים המזהמים.
בכל שלב של המחלה – מחלת הנשיקה ואפילו שבועות לאחר שנעלמו התסמינים, עלול החולה להדביק את בני האדם שבסביבתו. לכן יש להיזהר ולהימנע מהדבקה. בעת המעקב אצל הרופא יש לבדוק גם את תיפקודי הכבד מכיוון שהוירוס עלול לפגוע בו. אי לכך יש גם להימנע מכל שתית אלכוהול בעת המחלה כדי להימנע מנזק בלתי הפיך לכבד. זו גם סיבה טובה להימנע מתרופות שאינן דרושות, מכיוון שכידוע מפרק הכבד את הרעלים שבגוף ובכללן אלכוהול או תרופות. יש גם להימנע ממאמץ גופני ניכר כדי שלא להעלות סיכון לקריעתו של הטחול הגדל ומתנפח במהלך המחלה, עקב פגיעת הנגיף בתאים לבנים מתאי מערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – למרות שאין כאמור טיפול ייעודי למחלת הנשיקה, הרי שיש בכל זאת מה לעשות. לאמיתו של דבר אפשר וחשוב לסייע למערכת החיסון במלחמתה כנגד המיקרואורגנימים הקמים על הגוף. ראשית, יש בעת המחלה לתת מנוחה לגוף עד כמה שדרוש לו. מוטב לשכב במיטה יום אחד יותר מהדרוש מאשר יום אחד פחות. יש לשתות כמה שיותר נוזלים ובעת המחלה לאכול פחות מזון מוצק ויותר מיצים טבעיים סחוטים טרי, כדי שלא יבוא תיפקוד מערכת העיכול על חשבון תיפקודה של מערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – גם מיני מזונות מסוגו של מרק עוף הידוע לטובה, יועילו למצב בריאותו של חולה מחלת הנשיקה. מרק עוף הוא אחד מתרופות הסבתא הידועות ביותר. האמרה שמרק זה הוא הפניצילין של היהודי, מקורה בעובדה שבעת הבישול יוצאים כל הויטמינים והמינרלים מהבשר אל המים והשומן שבמרק. רכיבי מזון אלה חשובים ביותר למערכת החיסון, מה שהביא בטעות למחשבה שהמרק מכיל פניצילין. למעשה, הפניצילין הוא אנטיביוטיקה שמיוצרת מפטריות עובש ואין קשר בינו לבין מרק העוף.
מחלת הנשיקה – הנגיף (וירוס) הגורם למחלת הנשיקה, נקרא על שם שנים משלושת החוקרים שגילו אותו, אפשטיין ובר. ולכן הוא נקרא EBV [(Epstein-Barr Virus, אפשטיין בר וירוס), שם החוקר השלישי, אקונג]. נגיפים אינם יכולים להתרבות בעצמם וחובה עליהם להשתמש בחלבונים של יצור חי. כל יצור חי מזן אחד או יותר. מכאן ברור שמחלה נגיפית היא מחלה מידבקת מאוד, עקב הצורך האובייקטיבי של הנגיף לשרוד גם לאחר שפותחו נגדו תגובות חיסון ע"י גוף נתקף. גם מונונוקליאוזיס הינה מחלה מידבקת הפוגעת בעיקר בבלוטות הרוק וכך עוברת מאדם לאדם. כלומר, התעטשות, שיעול, נשיקה, או שימוש באותם כלי אוכל יביאו בהכרח להידבקות. הנגיף פוגע גם בסוג מסוים של תאי דם לבנים במערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – עדות לזיהום של מיקרואורגניזם כלשהו בגוף אנו מוצאים בין היתר, בנוגדנים הנוצרים
במערכת החיסון ומנטרלים את הפולש. כך כמובן גם במחלה זו. אולם מעניין לציין שלמרות שאצל רוב בני האדם נמצא נוגדנים לנגיף זה. והימצאות הנוגדנים מרמזת כאמור, על היחשפות לנגיף והידבקות. הרי שלמרבה הפלא, בדרך כלל, אין הנגיף גורם אצל רוב הנשאים לתופעות שלעיל. או לפחות אין עדויות של הנדבקים על תחושות כפי שצוינו. ואילו האוכלוסיה שעלולה לסבול קשות מהמחלה היא דווקא אוכלוסית האנשים הצעירים והבריאים לכאורה ובדרך כלל מגיל 15 עד 25.
מחלת הנשיקה – הזיהום הנגיפי הגורם של מחלת הנשיקה עלול לפגוע בכל אחד ובכל גיל. אולם למרות שילדים נדבקים בנגיף באותה רמה כמו אחרים, הנה הילדים חולים פחות ממתבגרים צעירים. יתכן שהסיבה לכך היא העובדה שבדמו של הילד הנדבק קיימים אימונוגלובולינים (נוגדנים) שאותם הוא נושא עוד מינקותו ושאותם קיבל בבטן אימו ו\או מחלב הימים הראשונים שלאחר הלידה, הקולוסטרום. גם אנשים מבוגרים חולים פחות ועובדה זו ניתן לשייך כנראה לעובדת הידבקותו של המבוגר בזמן כלשהו בעברו והימצאות נוגדנים בדמו, נוגדנים אשר פועלים כנגד הנגיף ללא צורך בכל שלבי המחלה אשר כידוע בסיומם, נוצרים הנוגדנים אשר נשארים בדם בדרך כלל עד מוות. אפשרות נוספת להסבר ההבדל במשך המחלה אצל אנשים שונים, היא מיקום פגיעת הנגיף שעלול לפגוע בבלוטות הרוק או לפגוע בלימפוציטים הסוג B שמייצרים את הנוגדנים.
מחלת הנשיקה – בתמונת דמו של חולה מחלת הנשיקה ניתן למצוא עליה ניכרת במספרם של התאים
הלימפוציטים שיעידו ראשית שמדובר ככל הנראה בנגיף, להבדיל מעליה בכמות של תאים בשם נויטרופילים שיעידו שמדובר כנראה בחיידק. כמו כן ניתן יהיה לצפות בפריחה על חזה החולה, טחול מוגדל, שקדים מוגדלים וכמובן עליה ברמת החום.מחלת הנשיקה – אין כידוע אנטיביוטיקה למחלה נגיפית כגון מחלת הנשיקה, מכיוון שאנטיביוטיקה פועלת רק כנגד חיידקים. לכן, בדרך כלל ירשום הרופא תרופות להורדת חום ולהקלה על כאבי השרירים והעצמות. עם זאת חשוב לדעת שהתסמינים הללו שמהם סובל החולה, נובעים מפעילותה של מערכת החיסון שלו וביניהם גם עליית החום. תופעות אלה מהוות חלק מכלי הנשק של הגוף במלחמתו בנגיף. כאשר אנו מורידים את החום או מטפלים בתסמינים האחרים, אנו פוגעים בעצם במאמציו של הגוף ובתיפקודה של מערכת החיסון. למעשה אנו מאריכים את משך "המחלה" ומחלישים את הגוף.
הסיבה שבגללה רושם הרופא את מרשמי התרופות אינה קשורה בעיקרה למצב המחלה אלא למצב החולה ובני משפחתו אשר מצפים לקבל תרופה. ואם הרופא לא ירשום אותה, הרי שיהיה לדעתם רופא לא טוב ולא היא. בכל מחלה נגיפית, למעט זו הנגרמת מנגיפים אחרים ממשפחת הרפס, כגון הרפס זוסטר שיש לה תרופה יעילה, מוטב שלא להשתמש בתרופות מסוג כלשהו, טבעי או כימי, אלא אם מדובר בטיפול תומך.
מחלת הנשיקה – מחלת הנשיקה אמורה לחלוף לאחר שבוע עד שבועיים. אולם, לעתים, עקב היחלשות הגוף במלחמתו בנגיף ובדרך כלל עקב היחלשותו בשל מתן תרופות שאינן דרושות, קורה ומתפתחים סיבוכים שעיקרם סיבוכים בקטריאליים, דהיינו, זיהום של חיידקים המתרבים בעיקר עקב ירידה ברמת התאים הלבנים שמתמקדים ופוגעים בחיידקים. זיהום חיידקים זה עלול להתפתח כדלקת במערות האף או בגרון ואז יש לפנות לרופא ולשקול אצל האדם שאינו חסון דיו, מתן תכשירי אנטיביוטיקה שנועדה לסוג ספציפי זה של החיידקים המזהמים.
בכל שלב של המחלה – מחלת הנשיקה ואפילו שבועות לאחר שנעלמו התסמינים, עלול החולה להדביק את בני האדם שבסביבתו. לכן יש להיזהר ולהימנע מהדבקה. בעת המעקב אצל הרופא יש לבדוק גם את תיפקודי הכבד מכיוון שהוירוס עלול לפגוע בו. אי לכך יש גם להימנע מכל שתית אלכוהול בעת המחלה כדי להימנע מנזק בלתי הפיך לכבד. זו גם סיבה טובה להימנע מתרופות שאינן דרושות, מכיוון שכידוע מפרק הכבד את הרעלים שבגוף ובכללן אלכוהול או תרופות. יש גם להימנע ממאמץ גופני ניכר כדי שלא להעלות סיכון לקריעתו של הטחול הגדל ומתנפח במהלך המחלה, עקב פגיעת הנגיף בתאים לבנים מתאי מערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – למרות שאין כאמור טיפול ייעודי למחלת הנשיקה, הרי שיש בכל זאת מה לעשות. לאמיתו של דבר אפשר וחשוב לסייע למערכת החיסון במלחמתה כנגד המיקרואורגנימים הקמים על הגוף. ראשית, יש בעת המחלה לתת מנוחה לגוף עד כמה שדרוש לו. מוטב לשכב במיטה יום אחד יותר מהדרוש מאשר יום אחד פחות. יש לשתות כמה שיותר נוזלים ובעת המחלה לאכול פחות מזון מוצק ויותר מיצים טבעיים סחוטים טרי, כדי שלא יבוא תיפקוד מערכת העיכול על חשבון תיפקודה של מערכת החיסון.
מחלת הנשיקה – גם מיני מזונות מסוגו של מרק עוף הידוע לטובה, יועילו למצב בריאותו של חולה מחלת הנשיקה. מרק עוף הוא אחד מתרופות הסבתא הידועות ביותר. האמרה שמרק זה הוא הפניצילין של היהודי, מקורה בעובדה שבעת הבישול יוצאים כל הויטמינים והמינרלים מהבשר אל המים והשומן שבמרק. רכיבי מזון אלה חשובים ביותר למערכת החיסון, מה שהביא בטעות למחשבה שהמרק מכיל פניצילין. למעשה, הפניצילין הוא אנטיביוטיקה שמיוצרת מפטריות עובש ואין קשר בינו לבין מרק העוף.
עד כאן על מחלת הנשיקה.
בברכה, ד"ר חיים סדובסקי
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה