חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

תעתועי ראיה. לא רק עיניים, רוב הראיה עושה המוח

אהבתם? שתפו עם חבריכם

תעתועי ראיה. (אילוזיות)

מי לא נתקל באחד הערבים כשהעיף מבט אל האופק הרחוק, בירח ענק בצבע כתום-צהוב מולו? שאלתם את עצמכם פעם למה הירח כה גדול וכתום לעיתים וברוב הזמן גם כשהוא מלא הוא קטן סולידי ולבן במרכז השמים? אני מניח שרבים לא מצאו זמן לשאלה הזו והסתפקו במבט נוגה לירח ואמרו לעצם, איזה יופי. אז מה פשר התופעה הזו? האם הירח החליט להתקרב לכדור הארץ? האם הוא החליט להפוך לשמש?
ובכן לא ולא.

לגבי צבעו של הירח ההסבר פשוט למדי. הירח, כידוע, מקבל את האור מהשמש. כשהירח נמצא באופק טרם הוא זורח במלואו וטרם תופס הוא את מקומו במרכז הרקיע, קרני השמש בדרכם אל הירח עוברים דרך האטמוספירה של כדור הארץ וכמו בפריזמה קרני האור נשברות ואנו רואים רק את גלי האור הארוכים בסביבות האדום. זה פירוש צבעו. אבל מה עם הגודל? האם הירח מתקרב אלינו כשהוא במרכז הרקיע?

הירח לא גדל ולא מתקרב (להפך, כשהירח במרכז הרקיע הוא אפילו במרחק קרוב יותר בכמה אלפי קילומרים בסביבות 4% מהמרחק שלו מכדור הארץ). אלא מדובר כאן באשליה אופטית.
ההסבר לכך קשור לצורת הראיה שלנו. בניגוד למה שנדמה, אנחנו לא רואים בעיניים. העיניים הם רק חלק קטן ממכלול הראיה. את מרבית הראיה עושה המח. העיניים הם כמו המצלמה שפותחת את הצמצם חושפת את הפילם לאור. כמו שאין לתמונה שנוצרת במצלמה כל משמעות אם אין מי שמביט בתמונה, כך אין משמעות למה שקולטת העין בלי פרוש המח של מה שנקלט שם. העין קולטת אור המוחזר מעצמים שונים. האור הזה פוגע ברשתית שם ישנם תאים קטנים שברגע שפוגע בהם אור הם מתפרקים לשני חומרים (ביניהם ויטמין A הנמצא גם בגזר ומכאן האגדה על חשיבות הגזר לבריאות העיניים). בהתפרקות לשני חומרים אלו משתחרר מטען חשמלי שמתחיל מסע ארוך (דרך 6 תחנות ביניים) אל ירכתי המח. מקום הנקרא האונה האוקסיפטלית (האונה האחורית).

האימפולס החשמלי בהגיעו לירכתי מח מתחיל לעבור מיון ועיבוד. בשלב הראשון לקווים ולזוויות של הקווים. בשלב השני, לצורות בעלות משמעות. אח”כ מתחילה הערכת הגודל ונתינת משמעות תלת מימדית למה שרואים. ולבסוף ניתנת משמעות של תנועה (אם יש תנועה).
איך זה קשור לירח?

ובכן כשאנו רואים את הירח באופק מאחורי העצים, מאחורי הבניינים המרוחקים ביותר. המח שלנו שמעריך את המרחק, ורואה את הירח שהוא רחוק מכל הבניינים, מיד מגדיל את התמונה של הירח ביחס לשאר העצמים שהוא קולט כשהם משתקפים לנו על הרשתית (האשליה כה חזקה, עד שגם בצילום זה נתפס כך). כלומר גודל הירח לא השתנה. מה שהשתנה זה העיבוד המוחי של התמונה. כשהירח במרכז הרקיע, אין למח שום רמז מהסביבה לגבי גודלו והוא מפרש את המראה כמו שהוא משתקף ברשתית. כשהוא באופק המח יכול לפרש את הירח ביחס לעצמים האחרים, ומאחר והוא רואה את הירח מאחורי כל העצמים המוכרים, הוא מבין שהירח גדול יותר ממה שמשתקף ברשתית ומגדיל אותו.

דוגמא נוספת לכך שהמח יודע להגדיל עצמים רחוקים ניתן לראות בהשוואה בין מבט מקומה גבוהה אל הרחוב לבין מבט אופקי מאותו מרחק (למשל, מבט מקומה 10 לעומת מבט ממרחק של 30 מטר, שזה אותו מרחק בערך). ממבט מהקומה העשירית, נראה את המכוניות כאילו הם מכוניות קטנות של צעצוע. ממבט אופקי המכוניות משלושים מטר, לא נראות קטנות כלל. וזאת משום שהמוח מבין שהמכונית רחוקה, ע”פ כל מיני רמזים בשטח, ומגדיל את הדמות המשתקפת לנו על הרשתית של העין. ובמהלך האבולוציה בה התפתח המוח, לא היו בניינים גבוהים (זה סיפור של כמה מאות שנים בלבד) ולכן כשמדובר על אותו מרחק כשהוא אנכי, המוח אינו מתרגם אוטומטית את המרחק הזה ואינו מגדיל את התמונה בהתאם. כראיה נוספת כי מדובר בהגדלה אוטומטית של המח, ניתן לראות בסיפור הבא.

ישנם שבטים אינדיאנים בדרום אמריקה שכל ימיהם גרו ביערות. ביער, כמובן, אי אפשר לראות למרחק העולה על עשרה מטרים, כי העצים מסתירים. כשלקחו מישהו מהשבט הזה מחוץ ליער, והוא ראה איש הולך ומתקרב ממרחק של חמישים מטר, הוא דווח כי חשב שהאיש הוא ננס שהלך וגדל.
הדוגמא של הירח והראיה מהגובה נותנת לנו קצה חוט להבנת כל תעתועי הראיה (אילוזיות). העיקרון של אותם תעתועי ראיה מבוסס על מערכת הראיה שלנו. כאמור לעיל, אצל בני האדם הראיה אינה מתבצעת בעין, אלא זה שילוב בין העין למוח. העין קולטת אור שמתורגם לאימפולסים חשמליים המובילים מסרים לחלק האחורי של המוח (האונה האוקסיפיטלית) שם האותות מנותחים.

איך המוח מפרש תלת מימדיות? הרי העין קולטת אור על הרשתית שהיא שכבה של תאים ורקמות בעובי מילימטרים ספורים בלבד? המוח מפרש תלת מימדיות (כלומר לומד על העומק) מתוך רמזים בשטח. למשל, אם רואים שני חפצים האחד מסתיר חלקית את השני המוח מבין שהחפץ המוסתר, יותר רחוק. אם, למשל, יש שני חפצים דומים האחד קטן והשני גדול יותר, המוח מבין שהקטן יותר נמצא רחוק יותר. ישנם עוד רמזים שכאלה. למשל: הגבוה רחוק יותר, המטושטש רחוק יותר. יש הדרגה בשדה הראיה (למשל, מרצפות שהולכות ונראות קטנות ככל שמתרחקים,
או גלים בים הנראים קטנים יותר ויותר ככל שהם רחוקים יותר), ישנם חוקי הפרספקטיבה (למשל, גדר נראית הולכת וקטנה, כביש הולך ונהיה צר עד כדי נקודה אחת באופק, תלמים בשדה חרוש ההולכים ומתכנסים זה לזה באופק).

הרמזים הללו שהמח אוסף אודות פירוש העומק יכולים להתבצע גם אם אנו מביטים בעין אחת. ישנם סוג אחר של רמזים (שהם פחות רלוונטיים למאמר הזה), ואלו רמזים דו עיניים. כלומר כל עין מעבירה למח תמונה מעט שונה והמוח מפרש את ההבדל כעומק. אלא שרמז זה תקף רק לעצמים במרחק שנע בין 30 ס”מ לבין 3 מטר, מעבר לכשלושה מטרים אין הבדל בין מה שכל עין רואה. במאמר הזה אנו מדברים על תעתועי ראיה המסתמכים על ראיה בעין אחת.

אם כך, כשהמוח רק מסיק על העומק מתוך רמזים שהוא קולט מהשטח, ניתן ל”עבוד” עליו. ואכן, פסיכולוג בשם איימס שבמקצועו, קודם שלמד פסיכולוגיה, היה ארכיטקט, עשה כמה תרגילים כאלה. למשל, הוא שם בתוך קופסא מלבנית בלון. הצופה רואה את הבלון דרך נקב קטן. בלחיצת כפתור מוזרם אויר לבלון שהולך ומתנפח. התוצאה הינה דרמטית, הצופה אינסטינקטיבית מושך את ראשו אחורה. משום, שדרך הנקב הוא רואה את הבלון הולך וגדל והמוח מפרש זאת כאילו הבלון הולך ומתקרב במהירות אל העין. דוגמא מפורסמת אחרת, זה החדר של איימס (את כל המוצגים הללו, אגב, ניתן לראות במוזיאון המדע שבבניין הטכניון הישן בחיפה).

את החדר הוא בנה כשהחדר אינו מרובע אלא בצורת טרפז. את הרצפה הוא בנה כך שהחלק המרוחק נמוך והחלק הקרוב לצופה הוא גבוה. את המרצפות הוא בנה כך שככל שהם יותר רחוקות הן יותר גדולות ובצורה כזאת למרות שמרחוק המרצפות נראות יחסית יותר קטנות, לעין הצופה המרצפות הרחוקות נראות באותו גודל כמו הקרובות (כלומר הגודל שלהן מתקזז עם המרחק שבעטיו היו נראות קטנות יותר).
גם את מסגרות החלונות הוא בנה כשהחלקים המרוחקים מוגדלים וזה מתקזז עם זה שהם רחוקים ונראים קטנים יותר. הצופה מביט מבעד לנקב ראיה קטן, ולפניו נראה חדר מרובע רגיל. ילד שישב בקצה אחד של החדר יהיה נמוך מהחלון ובקצה השני ימלא את כל החלל עד התיקרה (זוכרים הרצפה משופעת, אך הצופה לא רואה זאת). כשהילד יעבור מקצה אחד לשני הגודל שלו בעיני הצופה ישתנה. האשליה הזו מדהימה ועובדת כמעט בכל המקרים (במקרה של הורה וילדו או בני זוג זה לא עובד, כי המוח שמכיר את הדמויות הקרובות לנו, יעדיף להסתמך על זה ולא על הרמזים מהסביבה). גם אשליה זו מצליחה “לעבוד” גם על מצלמה.

כמו שאיימס יצר אשליות מכוונות על פי חוקי הראיה, כך יש הרבה תעתועי ראיה שנוצרו הרבה לפני שהבינו את ההסבר להן. למשל, אילוזית מילר-לייר




למרות שכולנו יודעים כי שני הקווים המקבילים בתמונה זהים באורכם, בכל זאת הקו העליון נראה קצר יותר מהתחתון. וזאת משום שאת הצורה העליונה אנו רגילים לראות כחלק מקופסא או בנין שזו הפינה הקרובה אלינו והמוח מניח שעליו להקטין את הקו על מנת שיראה בגודל של שאר הדפנות של הקופסא או הבית. ואת הקו התחתון אנו רואים בחיי היומיום, כשאנו בתוך חדר למשל וזו הפינה המרוחקת מאתנו ולכן המוח מגדיל את הקו.
באילוזיה אחרת ניתן, שוב, לראות את העיקרון של המוח המגדיל עצם מרוחק.



גם כאן למרות ששני הקווים זהים באורכם העליון נראה גדול יותר מהתחתון. נדמה לעצמנו מסילת רכבת ההולכת ומתרחקת וכמובן נראית יותר ויותר צרה, הפסים הולכים ומתקרבים. האדנים (פסי הרוחב) על המסילה ילכו ויקטנו גם הם, בהתאם. במקרה הזה אנו רואים שהאדן המרוחק יותר נראה באותו גודל של הקרוב יותר ולכן המח מניח שבמציאות הוא גדול יותר ולכן מגדיל אותו.

תופעה נוספת הקשורה לזה, היא תופעת פי (Phi phenomena). תופעה זו “עובדת” על המח בחלק של פירוש התנועה. אם חפץ מסוים מופיע במקום A וכעבור זמן קצר מאד הוא נמצא במקום B ונעלם ממקום A, המח יעדיף לפרש זאת כתנועה (החפץ עבר מ A ל B ) ולא שיש שני חפצים אחד היה בנקודה A ונעלם והשני הופיע בנקודה B. למרות שהמציאות לפעמים היא בדיוק כמו שקורה בתיאור הארוך והמסובך. למשל. מעל חנות יש שלט ומסביבו בצפיפות יש נורות. כשאחד כבה הסמוך לו נדלק, וכשהוא כבה הסמוך לו נדלק, וכן הלאה. הצופה (בעיקר בלילה) רואה רק את הנורה הדולקת. בעיניו מוחו אותה נורה היתה בנקודה A עוברת לנקודה B עוברת לנקודה C וכן הלאה. על העיקרון הזה עושים סרטים. כלומר מקרינים ברצף אלפי תמונות דוממות. המח כבר מתרגם זאת לתנועה. למרות שכמובן אין שום תנועה על גבי סרט הצילום.

על פי עקרונות אלו ניתן להבין את כל תעתועי הראיה. אני מזמין את הקוראים לנסות זאת. מיצאו תעתוע ראיה (אילוזיה) ונסו לפרש על פי העקרונות שהזכרתי.

בברכה, יעקב ברמץ

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים