חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

תסמונת המוות בעריסה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

תסמונת המוות בעריסה – הסיבה היחידה והמלאה
מאת ד”ר חיים סדובסקי

התמותה מתסמונת מוות בעריסה מקיפה כ- 100,000 תינוקות ברחבי העולם בכל שנה. בישראל תופסת התסמונת את המקום השלישי בסיבות לתמותה של תינוקות אחרי פגות ומומים מולדים. בסך הכל, בשנת 2005, לפי נתוני משרד הבריאות, מתו מתסמונת זו בישראל 52 תינוקות מתוך 143,657 לידות. מספר תינוקות מתים גבוה עד מאוד, כיוון שבהשוואה למוות מתאונות דרכים גבוה בהרבה אחוז התמותה מתסמונת המוות בעריסה. יחס התמותה מתאונות דרכים בישראל הוא 1:15,200 דהיינו אדם אחד לכל 15,200 אזרחים בעוד שיחס התמותה מתסמונת המוות בעריסה הוא 1:2,762 כלומר תינוק אחד לכל 2,762 לידות. כ- 550% יותר מתאונות דרכים. רמה גבוהה להחריד, אשר אפשר למנעה לחלוטין בלי צורך במשאבים או בתרופה כלשהי.

על אף שקיימות השערות שונות, לא ידוע עד כה מהו הגורם ל”תסמונת המוות בעריסה” הפוגעת בתינוקות בשיעור של 0.4-0.8 לאלף לידות חי בארצות המערב. הפרעה הבאה לידי ביטוי אצל תינוקות רכים בהפסקת נשימה ללא סיבה נראית לעין, עד מוות. בין ההשערות המקובלות: רפיון וצניחת החיך הרך החוסם את מעברי האויר, חוסר בשלות של מרכז הנשימה במוח, וכפי שהתבשרנו לאחרונה גם פגיעה כלשהי בנוירונים מעבירי סרוטונין. למעשה עובדות כל העת קבוצות חוקרים במטרה למצוא פגם כלשהו במוח תינוקות שיעיד על סיכון.

למרות כל המחקרים לא נמצאה כל בעיה בריאותית מוקדמת אצל התינוקות המתים מהתסמונת והיא גם לא תימצא. למרבה ההפתעה לכאורה, גופם מתפקד דווקא בהתאם למה שמצופה ממנו. הסיבה לתסמונת איננה גורם פיזי בריאותי כלשהו, אלא דווקא גורם חיצוני. הסיבה למוות בעריסה פשוטה באופן מדהים וקל במיוחד למנעה. כל כך קל למנעה, עד שניתן להשוות את תסמונת המוות בעריסה ל”תסמונת טביעה” שאותה ניתן למנוע פשוט על ידי הימנעות מהכנסת הראש למים ושאיפת המים לריאות. בתסמונת המוות בעריסה מטביע התינוק את עצמו שלא באשמתו בתוך מאגר של הגז פחמן דו חמצני – 2CO שאותו הוא יוצר בגופו כחלק נורמלי של חילוף החומרים של האויר שהוא נושם ואותו הוא נושף. עד כמה שזה מדהים לכאורה, מתכווצים ונחסמים מעברי האויר של התינוק בעקבות פעולה ביולוגית בסיסית נכונה של גוף התינוק כתוצאה של אילוצים חיצוניים שניתן בקלות למנעם.

כדי לאפשר חיים ולמעשה כדי לספק חומר דלק שיאפשר יצירת אנרגיה בגוף האדם, יש צורך במערכת נשימה. מערכת זו מורכבת משתי ריאות ואיברים התומכים בהן ובפעולתן. הריאות ממלאות תפקיד חיוני בחייו של אדם, משום שבהן מתרחש חילוף הגזים בין חמצן המאפשר את יצירת האנרגיה בתאי הגוף ומאפשר את החיים, לבין תוצרי הלוואי החוזרים מן הגוף וביניהם פחמן דו-חמצני.

ריכוז החמצן באויר שאותו שואף אדם מגיע ל- 21% בעוד שהריכוז הנורמלי של 2CO באויר, מגיע בממוצע לרמה של 0.35%. באויר יש גם גזים נוספים ובעיקר חנקן, אולם לענייננו חשובים במיוחד 2CO וחמצן. תאי הגוף של האדם הבריא עושים שימוש בחמצן הנשרף עד שריכוזו יורד באויר בעת נשיפה ל-16-17% לערך ואילו ריכוז ה- 2CO, תוצר הלוואי של שריפת החמצן, עולה משום כך עד שבנשיפה עשויה רמתו להגיע ל- 3% ואפילו עד 5% מסך האויר העוזב את הגוף, בהתאם לאיכות האויר וסוג הפעילות הפיזית של האדם הנושם.

לפי הצורך הגופני בחמצן הדרוש לקיום תהליכי חיים וביניהם גם תהליך הגדילה, משתנה קצב הנשימה בהתאם לגיל החל מ- 50 עד 60 נשימות לדקה אצל יילודים, המשך ב- 40 נשימות לדקה אצל תינוקות בני כמה חודשים, 25 נשימות לדקה אצל ילדים גדולים יותר ואילו מבוגרים נושמים בממוצע כ- 15 עד 18 נשימות בדקה בזמן מנוחה. מכאן מובן שמלכתחילה זקוק התינוק לכמות חמצן גבוהה כדי לסייע בגדילה המואצת שלו וזו היא הסיבה לקצב הנשימה המהיר עד פי 4 יותר מקצב הנשימה אצל אדם בוגר. כמות חמצן גבוהה זו הדרושה לתינוק ונשרפת בחלקה, מעלה גם את כמות ה- 2CO הנפלטת מדרכי הנשימה שלו אל הסביבה.

כיוון שרמת פחמן דו חמצני גבוהה בדם מעידה על מחסור בחמצן, מועבר מידע חיוני זה בדרכים שונות למרכז בקרת הנשימה שבגזע המוח, וביניהן באמצעות `גופיפים קרוטיים` המצויים בעורק התרדמה בצוואר (קרוטיס). חיישנים אלה מזהים עליה בריכוז של פחמן דו-חמצני בדם ושולחים אותות למרכז בקרת הנשימה שיגביר את קצב הנשימה כדי להעלות את רמת החמצן בגוף לרמה מתאימה. פחמן דו-חמצני הוא הגורם לתחושת הצורך בנשימה. רמה גבוהה של פחמן דו-חמצני בדם, משפיעה בחוזקה על פעילות מרכז הנשימה ועל הצורך לנשום.

אין כל בעיה בתהליך טבעי זה של נשימה. הבעיה מתחילה כשמתחברים להם שני גורמים יחדיו. עובדת היותו של הגז 2CO כבד מהאויר והעובדה שמעברי האויר של תינוק צעיר שאיננו מסוגל עדיין להתהפך בעצמו, קרובים אל המזרון כשמסביבו כרית, שמיכה, או “דובונים” המונעים אוורור סביבתו הקרובה או כשכובד ראשו גורם לשקערורית במזרון רך, שקערורית המתמלאת בגז 2CO המצטבר סביב מעברי האויר של התינוק.

המנגנון המורכב והחכם המאותת לאדם על הצורך באויר איננו מסייע לתינוק הנמצא בסיכון לתסמונת “מוות בעריסה”, אלא דווקא מהווה את הגורם לתסמונת. הפעילות הנכונה של החיישנים” במרכז הנשימה במוח, גורמת אומנם לשאיפת אויר ונשימה הולכת ומהירה, אולם גם לרמה הולכת וגבוהה של פחמן דו חמצני סביב דרכי הנשימה של התינוק. ככל שהתינוק חוזר ושואף, חוזר ונושף את האויר שנפלט מריאותיו, הולך CO2 ומצטבר מחמת כובדו של סביב מעברי האויר של התינוק. ואז, ככל שעולה רמת ה- 2CO בדם, כך משתנות תגובות המוח, עד שברמת 2CO שבין 15% ל- 20% מתחילים דרכי הנשימה של התינוק שאיננו יכול להימלט מהסכנה, להתכווץ והתינוק מפסיק לנשום.

כל התהליך הנגמר במותו של תינוק איננו קשור בשום אופן לפגם כלשהו במוחו של התינוק. תעלומת המוות בעריסה איננה תעלומה כלל וכלל. כמו לכל דבר אחר יש גם לה סיבה, סיבה אשר קל במיוחד למנעה. התהליך המסתיים במוות, מתחיל באופן תמים דווקא באהבה ורצון לספק את צרכיו לכאורה של התינוק. מצב זה לא יתרחש כלל אם תימנע האפשרות של עליה ברמת הגז סביב דרכי הנשימה של התינוק. התסמונת תימנע לחלוטין אם יושכב התינוק על גבו, או אם לא יונחו כריות, שמיכות ובובות רכות בקרבת פיו ואפו של התינוק, או אם לא יהיה המזרון רך מידי. למעשה גם מציצת מוצץ תמנע את התופעה כיוון שאז ינשום התינוק דרך אפו בלבד, האויר ייצא מריאותיו בלחץ גבוה יותר ויאפשר את אוורור סביבת דרכי הנשימה שלו.

בברכה, ד”ר חיים סדובסקי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים