תמציות באך וילדים עם בעיות ריכוז, הקשבה והיפראקטיביים
קשיי ריכוז יכולים לנבוע מכמה סיבות – סיבה אורגנית או סיבות חיצוניות אשר לעיתים נובעות מקשיים אחרים שבגללם אין הילדים מסוגלים להתרכז. לכן יש צורך בבירור מעמיק, יש אפשרות שהילד מתוח כי עוברת עליו תקופה לא קלה, ייתכן כי החומר הנלמד קל לו עד שעמום או ההפך, שהחומר קשה עקב סוג של ליקוי למידה, ייתכן שהוא טיפוס אסטרונאוט, רחפני ותלוש ממה שקורה בכיתה וגם בבית, יכול להיות שהוא הטיפוס המתבודד והמתבדל ולא מעוניין להתחבר למה שקורה בכיתה, ויכול להיות מאוד שמאחורי הילד עומד הורה או שניים שמצפים להישגים מופרחים.
חשוב קודם לכן, לבדוק אם הילד מקבל ארוחה מזינה ושאין הוא רעב או צמא כן אם שעות השינה שלו מספקים ושאינו קם עייף כי הוא נרדם מאוחר בלילה. (תתפלאו כמה כאלה יש).
לאחרונה, יצאו לשוק שני בקבוקים מוכנים של תמציות באך, הנמכרים בבתי המרקחת ל"הרגעת" הילד. בתמציות הללו הורכבו "תכונות" הרגעה העשויות לעזור לילד לא רגוע אך היות ואין הטיפול ניתן בתאמה אישית, התמצית עשויה לא להועיל אך גם לא תזיק. התאמה אישית בהחלט מומלצת מפני שהילד יכול להיות לא מרוכז מסיבה מסוימת וצריך לקבל את ההרכב מתמצית המתאימה לו שאינה נמצאת כלל באותו בקבוק מסחרי.
הגעה לאבחון שבמהלכו מתקיים הטיפול בו הילד יוצא למסע קצר של ציור, צביעה, שאלון – תוך כדי שיחה והתרשמות מעמיקה ומובילה לתמצית שמתאימה לו.
הורים יקרים, גישתי היא, לפני הכל, להקשיב ולכבד את ילדינו, הורים שמצפים לילד מושלם מפעילים עליו לחצים באופן עקיף כך שהוא מתוח עד מאוד או עייף כי נמאס לו לרצות אתכם, כמו שאנו כבני אדם צריכים לקבל את עצמנו כלא מושלמים, אנא, קבלו את הילדכם כלא מושלם. שלחו אותו לבית הספר ולחיים עם המסר שהוא לא צריך להיות מושלם.
אם קיימת בעיה מסוימת חריגה ניתן לפנות לריפוי בעיסוק או גורם מטפל אחר אך לא תמיד היא קיימת אצל הילד כמו שהיא קיימת אצל ההורה ההישגי. שחררו אותם מ- "מה שצריך" וקבלו בנינוחות את "מה שיש", היו עם היד על הדופק כמובן, אבל סמכו עליהם.
הטיפול בבאך עוזר ל"פקס" את הילד ולמקד אותו, עוזר לו בביטחון עצמי, משחרר אותו ממחשבות יתר אם יש כאלה, מקרקע אותו אם הוא מרחף, מוריד ממנו מתחים ופחדים ומאזן אותו כך שיש מקום לכל התכונות החיוביות שלו לעלות.
רצוי ברוב המקרים לשלב את טיפול הילדים בתמציות באך עם ההורים והתוצאה תהיה האופטימלית ביותר.
בברכה, סמדר לרר