שמנים מקבוצת אומגה 3

שמנים מקבוצת אומגה 3 ושמנים חד בלתי רוויים משחררים יותר
אנרגיה ונאגרים פחות במאגרי השומן יחסית לשמנים רוויים.

נערך מחקר לברור עד כמה סוגים שונים של חומצות שומן מתחמצנים ומשחררים אנרגיה
או נאגרים ברקמת השומן וגורמים לעליה בלתי רצויה במשקל.
למטרה זו נתנו למשתתפי המחקר תפריט שסיפק 40% מכלל הקלוריות שלו משמנים.
תפריט זה ניתן במשך שבוע ולאחר מכן ניתנו להם חומצות שומן שסומנו עם איזוטופ
של פחמן, בכמות של 10 מ"ל לק"ג משקל גוף.

חומצות השומן שנבדקו היו לוראית, פלמיטית, סטארית, חומצות שומן רוויות המצויות
בבשר, חלב ומוצריו וביצים בעיקר, ח"ש אולאית מקבוצת החד בלתי רוויות המצויה
בשמן זית, שמן קנולה, אבוקדו, שקדים ואגוזים בעיקר, אלאידאית טרנס איזומר של
אולאית, חומצת שומן הנוצרת מחימום ממושך של שמנים חד בלתי רוויים, מטיגון עמוק
או בתהליך הכנת מרגרינה, חומצת שומן לינולאית מקבוצת אומגה 6 המצוייה בשמני
גרעינים בעיקר וחומצת שומן וינולנית, מקבוצת אומגה 3 המצוייה בפשתן ושמן המופק
ממנו, בשמן קנולה ובאגוז המלך. כולן עורבבו עם ארוחה חמה נוזלית.

לאחר מכן נלקחו במשך 9 השעות הבאות דגימות של אוויר שננשף מן הריאות ונבדקה
הכמות של איזוטופ הפחמן האוויר זה.
התוצאות הראו ש 41% מן החומצה הלוראית ו – 13%בלבד מן החומצה הסטארית התחמצנו.
בסדר יורד, אחרי החומצה הלוראית, מידת ההתחמצנות היותר רבה היתה לחומצת השומן
הלינולנית מקבוצת אומגה 3, אחריה לחומצת שומן אולאית החד בלתי-רוויה, אחריה לחומצת שומן לינולאית מקבוצת אומגה 6, והפחות מכל היתה ההתחמצנות של החומצות הסטארית והפלמיטית. מסתבר ששמנים צמחיים, ביחוד מקבוצת אומגה 3 וחד בלתי רוויים, מנוצלים טוב יותר לאנרגיה ופחות נאגרים במאגרי השומן לעומת מה שקורה עם שומנים מן החי.
לנתון זה יש השלכות חשובות ביישום הפחתת עודפי משקל – מתברר שהעובדה שכל גרם
שומן מכיל 9 קלוריות לא היא הקובעת מבחינת עליה במשקל. מה שקובע הוא האם קלוריות
אלו מתחמצנות בחלקן הגדול ומשחררות אנרגיה, או נדחפות ישר למאגרי השומן המיותרים כשומן.

תוצאות המחקר:

חומצת השומן הלוראית קצרת השרשרת התחמצנה במידה הרבה ביותר, 46.3% ואילו חומצת השומן הלוראית שלמעשה היא נדירה ביותר במזון השגרתי, חומצת השומן שהתחמצנה יותר מכולן היתה לינולנית מקבוצת אומגה 3, אחריה חומצת שומן אלאידית, טרנס איזומר של חומצת שומן אולאית, אחריה במידה שווה חומצת שומן אולאית ולינולאית, במידה היותר מועטה חומצות שומן רוויות ארוכות שרשרת, פלמיטית וסטארית.

תוצאות אלו דומות במידה רבה לתוצאות של מחקר אחר, אבל שם היו הבדלים יותר קיצוניים במידת ההתחמצנות של חומצות שומן שונות. במחקר זה חומצן שומן אולאית, המצויה בעיקר בשמן זית, שמן קנולה, שקדים, אבוקדו ומספר סוגי אגוזים התחמצנה ב – 30.1% ולעומתה הלינולאית, המצויה בעיקר בשמני גרעינים התחמצנה ב – 13.1% בלבד. מבין חומצות השומן הרוויות, הפלמיטית התחמצנה ב – 19.1% ואילו הסטארית, שכמותה היא היותר רבה בשומנים מן החי, התחמצנה ב – 6.6% בלבד. מחקר נוסף שהשווה את מידת ההתחמצנות של חומצות שומן רב בלתי רוויות ורוויות נתן תמונה אחרת במקצת: הרב בלתי רוויות התחמצנו כפליים ויותר לעומת הרוויות.
התוצאות של מחקרים אלו שצוטטו בזאת נותנים הסבר לתופעה מדוע חיות מעבדה שקיבלו סוגי שמנים שונים עלו במשקל במידה שונה, אפילו כאשר הם קיבלו את אותו אחוז של קלוריות משומן והעיקר, למחקר זה יכולות להיות השלכות חשובות בנושא של שמירת משקל אצל בני האדם.

למעשה כל גרם שומן רווי יוסיף לרקמת השומן של האדם לפחות פעם וחצי יותר ממשקל מאשר גרם שומן רב או חד בלתי-רווי. לאור מגפת ההשמנה השכיחה כל כך בימינו, זוהי סיבה נוספת מדוע אנשים צריכים לצרוך את מנת השומן היומית שלהם משמנים מקבוצת אומגה 3 ומשמנים חד בלתי רוויים בעיקר, ובמידה פחותה מקבוצת אומגה 6, והכי מעט מחומצות שומן רוויות מן החי:
מבשר ומוצרי חלב עם שומן וכן מאגוזי קוקוס ומשמן דקלים. נתון זה מצטרף לנתונים
המלמדים ששומן רווי מעלה את רמת הכולסטרול, והשומנים מן החי מכילים גם יותר חומצת
שומן ארכידונית שהיא חומר מוצא לפרוסטגלנדינים יוצרי דלקות.