חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

רק חינוך מתמיד ונמרץ של הציבור על נזקי העישון, יביא להפחתה משמעותית במספר המעשנים. עוד על סרטן ריאות ונשים מעשנות

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


מאז ומתמיד הייתה הגישה לצמצום היקף המעשנים בעולם תלת-ראשית: חינוך והדרכה על נזקיו הגופניים של העישון, חקיקה להגבלה חמורה של עישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה ואכיפתה בקנסות, והעלאת מיסים וייקור מחיר הסיגריות.


נראה שבעוד ששתי הגישות האחרונות נועדו להצר את צעדי המעשנים, ו”להענישם” בהפיכת הסיגריה ממוצר עממי ביותר למעט יותר יקר, הגישה הראשונה של הגברת הידע והמידע על נזקי עישון, רווחיה הם לכאורה כפולים: שכנוע נערים ונערות שהתחלת עישון בגיל צעיר רעה לבריאות כמו גם דרבונם של מעשנים ותיקים לחדול ממנהג שיקצר את שנותיהם.


אין כבר ספק שהמסר מתחיל להיקלט, ואחוז המעשנים בעולם ירד ב-4 העשורים האחרונים באופן משמעותי ביותר, אך לא באופן מספיק. כל עוד כ-20 עד 22% מהישראלים הבוגרים מעשנים, אנו חייבים לשאוף להגיע לפחות למה שמקובל בארה”ב על פי הנתונים העדכניים לשנת 2007, שם מעשנים כ-16 עד 19% מהבוגרים, כאשר במדינות אחדות בארה”ב העישון אף ירד לממוצע של 13-14%.


 


איך משיגים מטרה זו? חינוך, הדרכה, והטפת מוסר, זו הדרך. יש יותר מדי הרבה אנשים בציבור הרחב שעדיין לא השתכנעו שהסיגריה “הורגת”, ואפילו בין הנאורים שבהם.


הרי לכם דוגמה משכנעת לקביעה האחרונה, שתדגים את מידת המידע השגוי השורר בציבור לגבי סרטן הריאות. בשנת 2006 נפטרו בארה”ב 273,000 נשים מסרטן, כאשר 26% מתוכן נפטרו מסרטן ריאות ורק 15% נפטרו מסרטן השד. למרות שסרטן ריאות הייתה הסיבה המובילה לתמותה מסרטן בקרב נשים כבר משנת 1987, ועל אף שהתמותה מסרטן הריאות חמורה בהרבה מזו סרטן השד (40.9 פטירות לעומת 26.4 פטירות לכל 100,000 נשים), ממשיכות רוב הנשים בארה”ב להאמין בשוגג שסרטן השד ממית כל שנה שם יותר נשים מאשר סרטן הריאות או מחלות לב.


 

המחלקות לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, במכון בסרטן הנודע M.D. Anderson ביוסטון טקסס, ובמכון המחקר RTI בצפון קרוליינה, פרסמו מחקר מאלף בשנת 2007, לפיו 66.7% מהנשים האמריקניות סבורות עדיין שסרטן השד הוא המוביל בסיבות לתמותה מסרטן בקרב נשים, כאשר רק 29.7% מהנשאלות ציינו נכונה שסרטן הריאות קטלני יותר.

באופן צפוי, נשים מעשנות היו משוכנעות בשיעור של 35% יותר מנשים לא-מעשנות, שסרטן השד קטלני יותר מסרטן הריאות: לזאת אנו קוראים הדחקה, כיון שהאישה המעשנת מקווה בסתר ליבה שעישון אולי אינו כה מסוכן כפי שנוהגים לתארו.


 


מה הסיבה לכך שסרטן השד זוכה בעיני הציבור הנשים למעמד “בכיר” יותר, והוא מצטייר כקטלני יותר מאשר סרטן הריאות? סרטן השד נחשב באופן מובהק כמחלה נשית, ואף השד מצטיירת כסמל הנשיות, לכן הנושא הרחב של סרטן השד אוּמץ על ידי קבוצות פמיניסטיות ותנועות הנאבקות על שיפור מעמד האישה ובריאותה.


השיעור הגבוה של תחלואה בסרטן שד בנשים, ויחד עם זאת האחוזים ההולכים וגדלים של ריפוי והישרדות מסוג סרטן זה, תרמו לריבוי פּעילוֹת, ושׂוֹרדות המחלה, ושְדוּלָנים (לובּיסטים(, ונושא הממוגרפיה המומלץ לכל אישה מעל גיל מסוים, כאשר כל אלה יחד עם ה”סרט הוורוד” (pink ribbon)  המשמש מתחילת שנות ה-90 סמל בינלאומי למאבק בסרטן השד, העניקו לסרטן השד בדעת הקהל את מעמד “העל” שלו.


 


בעוד שיש עידוד רב לציבור הנשים לבחינה עצמית או לביצוע ממוגרם לגילוי מוקדם של סרטן השד, אין הנחיות מוגדרות אם בכלל לגבי גילוי מוקדם של סרטן ריאה.


אם נוסיף לכך את הנתון האפידמיולוגי שבטווח של 5 שנים מרגע אבחון סרטן הריאות, כ-85% המאובחנים ימותו במחלה, באופן שמספר השורדים ממחלה זו שיכולים לתאר את “חוויותיהם” קטן מאוד בהשוואה לשורדות מסרטן השד, וכך נפח ההתעסקות הציבורי בסרטן הריאות קטן בהרבה.


 


מחקר של Covello ו-Peters משנת 2002 מצא שמספר המאמרים בעיתונות היומית, במגזינים של נשים, בתוכניות טלוויזיה על סרטן השד גדול עשרת מונים בהשוואה לסרטן הריאות, מה שנוטע בתודעת נשים את התחושה שהתמותה מסרטן הריאות אמנם נמוכה בהרבה בהשוואה לתמותה מסרטן השד. ולא כך הדבר. אך אנו הרי לא עוסקים כאן בניתוח מלומד של “מאבק לבכורה” בין שני סוגי סרטן בנשים, מי מהשניים יותר פופולארי ומוכר בין נשים בארה”ב. מטרת הדברים היא להדגיש שאם יש מוּדעוּת נמוכה בדעת הקהל הנשי לגבי סרטן הריאות, ש-90% מבין החולים בו נענשים על היותם מעשנים בהווה או בעבר, הרי שככל שנשמע יותר על סרטן ריאות, כן נהסס יותר לפני שאנו מתחילים לעשן. סרטן שד הוא סרטן התוקף נשים מסיבות “ביולוגיות” גנטיות, הורמונאליות, שאין לאישה שליטה עליהם או אפשרות להימנע מהם או לשלוט עליהם. לעומת זאת, סרטן ריאות ב-9 מתוך 10 מקרים, נגרם בגלל עישון, גורם מחלה שיש לנו שליטה מוחלטת עליו, ועל מניעתו.


 


ואם אנו מבקשים להשתכנע עוד, ולשכנע אחרים, בדבר הקשר הגוֹרְדי בין עישון ותחלואה קשה עד כדי תמותה, הבה נתייחס לעובדות שמעלה האפידמיולוג Philip Cole  מאלבאמה, במאמר משנת 2007, בו הוא מנתח את הדעיכה בתמותה מעישון בארה”ב. מחקר זה קובע שהדעיכה בשיעור של 50% בעישון הניכרת בארה”ב מאז 1965, ועובדה מכרעת זו באה לביטוי מובהק בנתוני התמותה של כאלה שלא עישנו מעולם, כאלה המעשנים בהווה ואלה שעישנו בעבר.


בשנת 1987 נמנו בארה”ב 402,000 פטירות מיחסות לעישון, ואילו בשנת 2002 ירד מספר זה ל-322,000. שיעור הפטירות המיוחסות לעישון בקרב גברים בני 35 שנה ומעלה היה 556 לכל 100,000 שנות חיים בשנת 1987, שהיווה אז 24% מכלל מקרי המוות בין גברים. בשנת 200 לעומת זאת. פחת שיעור מקרי המוות המיוחסים לעישון בין גברים ב-41% ל-329 פטירות לכל 100,000 שנות חיים, והיווה בסך הכך 17% מכלל מקרי המוות בין גברים.


 


ומה באשר לנשים? נתוני המחקר של Cole מראים שבעוד שבשנת 1987 מספר מקרי המוות המיוחסים לעישון עמד על 175 לכל 100,000 שנות חיים של נשים, והיווה 12% מכלל מקרי המוות של נשים אמריקניות, הרי שבשנת 2002 פחת מספר זה ב-30% והגיע ל-122 פטירות ל-100,000 שנות חיי נשים, או 9% מכלל הפטירות בקרב נשים שם. בסך הכול, ובממוצע של שני המינים, חלה בין השנים 1987 ו-2002 דעיכה של 35% בתמותה המיוחסת לעישון, והיא תואמת דעיכה בשיעור דומה באחוז המעשנים שם.


בהתייחסו לנתונים אלה קובע האפידמיולוג הבכיר לנושא מחלת הסרטן בארה”ב Michael Thun שכיוון ש-50% מהאמריקנים בשנת 2002 נחשבו מעשנים-לשעבר (ex-smokers), וכיוון שידוע שהתמותה בקרב האחרונים מתחלואה שנגרמה על ידי עישון בעבר של 20 שנות חפיסה לפחות (סרטן ריאות, ומחלות כלי-דם) עדיין גבוהה יותר מזו של אלה שמעולם לא עישנו, אין כלל ספק שאם ישוו בשנת 2020 את נתוני התמותה המיוחסת לעישון, לאלה של שנת 1987, הירידה תהיה מרשימה בהרבה, שכן בשנת 2020 יהיו באופן מוחלט פחות מעשנים-לשעבר בהשוואה לשנת 2002.


 


נתוני מחקר זה של Cole מרשימים ומשכנעים, שהרי עובדות אפידמיולוגיות כה מובהקות מצביעות שוב על עישון כמחולל תמותה חמור.


כוחם של נתונים סטטיסטיים של אוכלוסיות גדולות, בכך שניתן להקיש מהן על הפרט.


לא אחת הגישו רופאים מומחים תצהירים מלומדים לבתי משפט בישראל, בהם הם קובעים שאין כל אפשרות מוחלטת להצביע על עישון כבד ורב-שנים של מאן דהו כסיבה לכך שהוא חלה בסרטן הריאה, בנפחת הריאה (אמפיזמה) או בסרטן הגרון.


באופן לא מפתיע תמיד תצהירים אלה מגיעים מרופאים העושים זאת בשכר כאשר הם מייצגים את חברות הטבק, ומצורפים להם חוות דעת מלומדות של עורכי דין העובדים בשירות אותן חברות.


הטיעון הנצחי העובר כחוט השני בטיעוני הגנה אלה שלא ניתן להוכיח באופן משפטי או רפואי מוחלטים את הקשר בין עישון כבד לתחלואה בכל מעשן לגופו, שהרי תמיד קיים אותו אחוז קטן של לא-מעשנים הלוקה בסרטן הריאה ואף בנפחת הריאות, כמו גם אותו אחוז לא גדול של מעשנים כבדים שעישנו 50 שנה וצלחו את כל חייהם מבלי לחלות בשום מחלה, או לסבול משום תסמונת שנו מייחסים לעישון.


 


רפואה, שלא כמו מתמטיקה אינו מדע מוחלט, ואין שני מעשנים בעולם, הצורכים את אותה כמות סיגריות לאורך אותו מספר שנים, שהשפעת העישון בהם תהיה זהה מבחינת תחלואה או אי-תחלואה.


לא כל התחלואות בעולמנו נגרמות באופן חד-חד ערכי על ידי גורם שניתן להצביע עליו כאחראי לאותה תחלואה ללא כל ספק. כאשר ראובן אובחן כחולה איידס ובדמו מתגלה הנגיף HIV, ניתן לקבוע ללא כל ספק, שההידבקות בנגיף מסוים זה חוללה בו את המחלה. כאשר שמעון חוזר מספארי בקניה, שם בילה שבועיים כולל לילות של שינה תחת כיפת השמיים על ערסל מאולתר, חש עקיצות מטרידות, ובחזרתו ארצה לקה בתסמינים של מלריה, ניתן לקבוע בוודאות שהוא נעקץ על ידי יתוש האנופלס שהחדיר לדמו את טפיל הפלסמודיום מחולל המחלה. לא כך הדבר במחלות כמו סרטן, או מחלות לב וריאות. התחלואה כאן הרבה יותר מורכבת ולעתים נגרמת משילוב של מספר גורמים (multicausal).


 


אך אנו הביולוגים, הבאים מתחום הרפואה, איננו עוסקים כעורכי-דין, בהגנה על הפרט, אלא בהגנה על הכלל. אנו סקרנים לדעת איך אי-אילו מעשנים כבדים שורדים עשרות שנות עישון, ומתים בזקנה טובה, אך מתרשמים יותר מהמסות הגדולות של מעשנים שבריאותם מעורערת, וחייהם מתקצרים ב-7 עד 9 שנים בממוצע.


בביולוגיה וברפואה, אנו מתרשמים מהנתונים הרפואיים של 85% מהפרטים הנכללים בחלקו המרכזי של עקוֹם גאוּס, ולא מ-15% של מיעוט הנמצא בשוליים של עקוֹם זה.


 


יש הרבה יותר מעשנים שהעישון קיצר את חייהם, מאשר אלה שהעישון הוסיף להם שנים. ואת זאת יש להדגיש לילדינו כבר מכיתה ו’ או ז’. הם יבינו זאת!


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים