פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולרית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב. 
לחץ כאן לקריאת חלק ב' לחץ כאן לקריאת חלק א'
טיפול עם קורטיקואידים:
מתן גלוקו-קורטיקואידים לפני הלידה צריך להישקל על פי משך ההיריון על מנת להחיש את הבשלות הנשימתית של העובר ולמנוע תמותה של העובר או של היילוד, למנוע דימום תוך מוחי של היילוד, או עיכוב התפתחותי שלו.
טיפול בגלוקו-קורטיקואידיםאינו מומלץ במקרים של תסמונת HELLP (המוליזה, רמות מוגברות של אנזימי-כבד וספירה נמוכה של תרומבוציטים): מטה-אנליזה של 11 ניסויים שכללו 550 נשים עם תסמונת HELLP הראתה שהשיפורים הזמניים בערכי המעבדה של שלושת המדדים האחרונים, לא הייתה מלווה בשיפור קליני.
התנהלות לאחר הלידה:
Preeclampsia עלולה להתפתח בתקופה המיידית שלאחר הלידה, כאשר הסיכון לסיבוכים אצל האם ואף לתמותה הוא הגבוה ביותר (Malhame וחב' ב-British Journal of Obstetrics & Gynecology משנת 2021).
כתוצאה מהפיזור מחדש של הנוזל החוץ-וסקולרי, לחץ הדם מגיע לשיאו בערך 3-6 ימים לאחר הלידה, כאשר רוב היולדות כבר שוחררו לביתן. יתר לחץ-דם שלאחר לידה היא אינדיקציה שכיחה לאשפוז חוזר (Nasab וחב' ב-Obstetrics & Gynecology משנת 2018).
למרות שתכשירים נוגדי דלקת לא סטרואידליים לשכוך כאבים שלאחר הלידה עלולים להגביר את לחץ הדם, התוצאות של 2 ניסויים שכללו 213 יולדות אינן עקביות (Blue וחב' ב-American Journal of Obstetrics & Gynecology משנת 2018, ו-Vigil-De Gracia וחב' ב-Journal of Maternal & Fetal Neonatal Medicine משנת 2017).
ישנן ראיות מוגבלות לכך שתכשירים נוגדי יתר לחץ-דם יעילים בפרק הזמן שלאחר הלידה (Cairns וחב' ב-British Medical Journal Open משנת 2017), ורובם מקובלים לטיפול בתקופה של הנקת היילודים (כולל מספר מעכבים של angiotensin-converting enzyme ) כמסוכם ב-LactMed Database משנת 2006).
במחקר שכלל 61 נשים נמצא שבחינה יומיומית ביתית עצמאית של לחץ הדם ונטילה הולכת ומופחתת של תכשירים להפחתת לחץ-דם למשך תקופה של 6 שבועות לאחר הלידה, שיפרו את אחוז הנשים עם לחץ דם נורמלי 6 חודשים לאחר הלידה, עם הורדה ממוצעת של 7 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, שנשמר כזה עד תקופה של 3.3 שנים של מעקב (Kitt וחב' ב-Hypertension משנת 2021).
תרחיש של preeclampsia בתקופה שלאחר הלידה, כרוכה בהיארעות מוגברת של בעיות נפשיות, על בסיס של סקירה סיסטמתית של 17 מחקרים (Roberts וחב' ב-Frontiers of Cardiovascular Medicine משנת 2019).
הסכנות בהריונות עתידיים:
מטה-אנליזה של נתונים מ-22 מחקרים, שכללו במקובץ 99,415 נשים שחוו preeclampsia בהריון קודם, הראתה ש-15% מהנשים לקו ביתר לחץ-דם הריוני בהריונות הבאים שלהן (van Oostwaard וחב' ב-American Journal of Obstetrics & Gynecology Gynecology משנת 2015).
ההישנות של התרחיש האמור יכולה להגיע עד 50% מהמקרים אם ה-preeclampsia בהריונות הקודמים התרחשה בשלבי הריון מוקדמים, או שהייתה כרוכה בסיבוכים.
אמצעים שננקטו בין שני ההריונות כגון הורדה במשקל, או פעילות גופנית סדירה, היו בעלי פוטנציאל של הפחתת הסיכון להישנות preeclampsia בהריון הבא.
סיכונים לטווח ארוך:
השכיחות של preeclampsia מוכפלת כאשר היא נמדדת על בסיס האישה ולא על בסיס ההיריון, זאת כיוון שהאישה יולדת בדרך כלל לפחות פעמיים (Garovic וחב' ב-Journal of the American College of Cadiology משנת 22020).
לפיכך, 4-8% מהנשים יחוו לפחות אפיזודה אחת של preeclampsia במהלך חייהן. נתונים אפידמיולוגיים מוצקים כורכים preeclampsia עם גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים ואף תחלואה לטווח ארוך לאישה, שאף גורם לתמותה לעתים. Preeclampsia בהשוואה להריון עם לחץ-דם תקין, מגבירה פי-4 את הסיכון ליתר לחץ-דם בעיקר בשנתיים הראשונות שלאחר הלידה. זאת על בסיס של 15 מחקרים שכללו במקובץ 1,646 נשים שחוו הריונות עם יתר לחץ-דם, ו-6,395 נשים שעברו הריונות ללא כל סיבוך (Giorgione וחב' ב-British Journal of Obstetrics & Gynecology משנת 2012).
Preeclampsia מגבירה כמו-כן פי-2 את הסיכון לסוכרת type 2 כמו גם לדיסליפידמיה (Coutinho וחב' ב-Current Treatment Options Cardiovascular Medicine משנת 2018).
כמו כן preeclampsia מכפילה לפחות את הסיכון למחלה קרדיו-וסקולרית על בסיס שתי סקירות סיסטמתיות של 26 מחקרים, בעיקר כאשר היא חמורה (Okoth וחב' ב-British Medical Journal משנת 2020), או כאשר היא נשנית (על בסיס 7 מחקרים שכללו במקובץ 52,544 נשים (Brouwers וחב' ב-British Journal of Obstetrics & Gynecology משנת 2018). תוצאים קרדיו-וסקולריים חמורים דומים מדווחים בקרב הילדים שנולדו בהריונות עם preeclampsia(Wojczakowski וח' ב-Journal of Clinical Medicine משנת 2021).
בנוסף, preeclampsia כרוכה עם בעיות בריאות נוספות, כגון פרכוסים, שיטיון, מחלת כליות כרונית, ואפילו תמותה מסיבה כלשהי.
הבסיס לקשר בין preeclampsia ותרחיש קרדיו-וסקולרי הוא מורכב. גורמי-סיכון מוכרים כגון יתר לחץ-דם טרם ההיריון, מהווים סיבה ל-preeclampsia כמו גם למחלה קרדיו-וסקולרית.
נשים עלולות לחוות אי-סדירויות וסקולריות תת-קליניות קודמות כגון תנגודת וסקולרית היקפית מוגברת החושפת אותן למחלה וסקולרית או מטבולית במהלך ההיריון (Powe וחב' ב-Circulation משנת 2011).
יתרה מכך, יש אפשרות תיאורטית ש-preeclampsia כשלעצמה, פוגעת במערכת הקרדיו-וסקולרית של האם. יחד עם זאת, התאמה או תיקון של גורמי סיכון קרדיו-וסקולריים קונבנציונאליים, מבטלים לחלוטין (Timpka וחב' ב-European Journal of Epidemiology משנת 2018, ו-Stuart וחב' ב- Journal of the American College of Cadiology משנת 2018, או כמעט לחלוטין (Markovitz וחב' ב-European Heart Journal משנת 2019) כל קשר בין יתר לחץ-דם במהלך ההיריון (כולל (preeclampsia לבין מחלה קרדיו-וסקולרית.
בנוסף, מחקרים אחדים לא מצאו קשר בין חשיפה ממושכת של נשים ל- preeclampsia לבין מחלה קרדיו-וסקולרית (Hermes וחב' ב- American Journal of Obstetrics & Gynecologyמשנת 2013, ו-Rosenbloom וחב' ב-Obstetrics & Gynecology משנת 2020).
איגוד הלב האמריקני (AHA) מתייחס ליתר לחץ-דם בהריון (כולל preeclampsia) כאל גורם סיכון עיקרי לתחלואה קרדיו-וסקולרית, וממליץ שנשים עם תרחיש הריוני זה תעבורנה בדיקה לסיכון לבבי תוך 3 חודשים לאחר הלידה (Cho וח' ב- Journal of the American College of Cadiologyמשנת 2020).
יחד עם זאת, לא קיים מודל לניבוי תחלואה קרדיו-וסקולרית לתקופה של 10 שנים לאחר הלידה בקרב נשים צעירות שחוו preeclampsiaבהריון (Ukah וחב' ב-Journal of the American Heart Association משנת 2020).
ואף-על-פי-כן מומלץ לנשים שעברו תרחיש של preeclampsia להקפיד יתר על המידה על אורח חיים מוקפד ונאות, בתזונה בריאה, בפעילות גופנית סדירה, ובהלך רוח חיובי (Rich-Edwards וחב' ב-Journal of Womens Health משנת 2019).
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
03/07/2022
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
