חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

קשה להיות מתבגר. כיצד לעבור את זה בשלום. חלק ב`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

קשה להיות מתבגר

חלק שני – לחץ כאן לקריאת חלק ראשון

למשפחה חשיבות ראשונה במעלה בילדות ובגיל התבגרות.
אם המתבגר או המתבגרת חיים בסביבה מבינה, תומכת, שאינה גוערת אלא מסבירה, מקדמת ואוהבת – קל להם יותר לעבור את המשבר. הורים המוכנים להקדיש למתבגר זמן ותשומת לב, יקלו עליו מאוד – בתנאי שהוא יהיה מוכן לשתף אותם בלבטיו. ואולם, מתבגרים העוברים את החוויות במשפחות שאינן מבינות, אינן מתחשבות ואינן נותנות להם חום ואהבה ואת ההתייחסות שהם זקוקים לה – מה הם יעשו?

אביו של רונן היה קצין גבוה בצה”ל בתקופת מלחמת ההתשה. פעם בשבועיים היה מגיע הביתה לסוף שבוע, ובכל ביקור שלו, היה בנו מפגין אלימות כלפי מכוניתו הצבאית של האב. הוא היה שובר בכלי הרכב שמשות, או מטנפו וגורם לו נזק. באותם ימים נתפשה מכוניתו של קצין צבא כנכס מאוד חשוב ואישי. בכל פעם שהאב בא הביתה, היה הנער פוגע במכונית; ובכל פעם שהאב היה מגלה את הפגיעה, היה מכה את בנו מכות נמרצות – ונדהם לראות כי בנו אינו בוכה כלל. להפך, רונן הגיב על המכות בחיוך.

באחד מימי שישי בבוקר הגיע אלי הקצין הבכיר בחשאי לקליניקה, מביא עמו את בנו. הוא הגיע אלי בעקבות הפניה של רופא. הנער, בעל מבט אינטליגנטי ורגיש, בא אלי מלוכלך ומסריח מצואה. קיבלתי אותו כפי שהוא, אבל בשלב כלשהו הוא בחר להתנקות. אחר כך שבנו לשוחח בינינו.
“אף אחד מאלה שדיברתי אתם עד עכשיו לא האמין לי,” הצהיר בתחילת השיחה. “אתה תאמין לי?”
“תנסה,” אמרתי.
“טוב; אני אתן לך את סדר היום של אבא שלי. אתה רק תקשיב לי, ואחר כך תגיד לי מה אתה היית עושה במקומי.

אבא שלי קצין בכיר בצבא. הוא מתקשר הביתה פעם בשבועיים (באותה תקופה היה קשה להתקשר מהצבא החוצה), ואז הוא מדבר רק עם אימא. פעם בשבועיים הוא מגיע הביתה ביום שישי, מתרחץ, אוכל, הולך לישון.
באחת עשרה בלילה הוא קם, ויוצא עם אימא לבלות. הם חוזרים בשלוש או בארבע לפנות בוקר, ואבא הולך לישון. הוא מתעורר בעשר או באחת עשרה בבוקר, אוכל ארוחת בוקר והולך לראות משחק כדורגל. בצהרים הוא מנקה את המכונית שלו, ואחר כך הולך עם אימא לחברים או יוצא לאכול אתה צהרים בחוץ ובערב הוא כבר צריך לחזור לצבא. מה היית עושה במקומי?”
“קשה לי להשיב על כך,” אמרתי, “כי אני לא יודע איזה קשר היה לך קודם עם אביך.”
“אבא תמיד היה מסוגר.”
“ומה אתה מרגיש כלפיו?”
“מובן שאני אוהב אותו. אני גם גאה בו. לא לרבים מחבריי בבית הספר יש אבא בדרגה צבאית גבוהה כל כך. אבל מה אני מקבל ממנו? כלום!
הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לפגוע בו בנקודה הרגישה ביותר שלו: המכונית. ובאמת, ברגע שפגעתי לו במכונית, הוא הגיב במהירות. במשך חצי שעה הרצה באוזניי על מה מותר ומה אסור לעשות, ואחר כך הרביץ לי. ואני הייתי כל כך מאושר מהעובדה שהוא מדבר אתי, שפשוט חייכתי! וככל שהחיוך שלי רחב יותר, המכות שלו כואבות יותר. הוא מרביץ לי וצועק, ` “משוגע, מה אתה עוד צוחק?`”

בתום השיחה, הסברתי לאב את מניעיו של בנו. האיש הגדול שמולי פרץ בבכי. “אילו ידעתי,” לחש, “אילו רק היו לי סימנים לכך שזה המצב… הייתי כל כך מסונוור מהעבודה – שלא שמתי לב.”

עתה היה עלי ליצור קשר חדש וטוב ביניהם, ולשם כך נעזרתי באחד מאחד ממכשירי הביופידבק – ג`י.אס.אר. (מכשיר הנותן אינפורמציה על השוני בפעילות החשמלית של העור). חיברתי את אצבעותיהם של הבן ושל האב למכשיר אשר בו תנאי ראשון להשלמת המשימות השונות הוא ששני אנשים יחזיקו זה בידו של רעהו, ובכך יסגרו מעגל חשמלי. עתה היה עליהם לבצע כמה מטלות – למשל, להזיז דג ממקום למקום, או לגרום לגרף לפנות כלפי מטה. המשימות הללו לא יכלו להתבצע ללא שיתוף פעולה, הדורש תקשורת טובה בין שני המשתתפים. בפגישות הראשונות, פעמים רבות טרפד הבן את המשימה בכוונה, וגם האב למד ממנו והפריע לו. ואולם, עד מהרה למדו השניים למלא את משימותיהם בהצלחה ביחד.

עתה היה עלי להביא לכך שיכולתם לפעול במשותף תבוא לידי ביטוי בחיי היום-יום. ביקשתי מהאב לשוחח עם הבן בכל אחת משיחות הטלפון שלו הביתה. בביקוריו בבית, הוטל עליו תמיד לעשות דבר-מה עם הנער – ואך ורק עמו. הצעתי לו שירחצו את המכונית בצוותא: “אל תורה לו לרחוץ את המכונית לבדו,” אמרתי. “החשוב הוא שתרחצו את המכונית ביחד.”
וכך היה. בין האב והבן נוצרה מערכת יחסים יפה. שני הגברים החלו ללכת ביחד למשחקי כדורגל, ורקמו במשותף ידידות חדשה ובוגרת.

היומן האישי – מחוץ לתחום

תשומת הלב של ההורים חשובה מאוד. ואולם, לעולם אין לחפש אחר היומן האישי כדי לראות מה הוא או היא כותבים ומה אינם כותבים. אין לפגוע בפרטיותו של המתבגר! לעומת זאת, יש לשדר לו את המסר:
“אנחנו אתך ומוכנים להקשיב לך ברגע שבו תרצה, אם תרצה, לשתף אותנו.”
נושא מרכזי נוסף בדיון על גיל ההתבגרות, הוא הלחץ החברתי. לרבים מהמתבגרים חשוב מאוד מה אומרים בחברה על מעשים אלה ואחרים שלהם, על הופעתם החיצונית ועליהם בכלל. המתבגר עלול למצוא עצמו מושפע כליל מדעתם של אחרים – או פועל לעתים קרובות “על דווקא”.

למתבגר הזה לא נותר לי אלא לומר:
אם דעתם של אחרים עליך חשובה לך יותר מדעתך שלך על עצמך, אתה בצרות. עשה את הפעולה שבחרת, לאחר ששקלת אותה היטב לפני ביצועה. תמיד יהיה מי שימתח עליך ביקורת. מוטב שיחשבו עליך שאתה לוקח את עצמך בידיים ועושה מה שאתה חושב לנכון, מאשר שאתה אדם חסר יוזמה ואחריות.
עליך להיות מה שאתה, להקשיב לצרכים שלך ולפעול למענם, להשתמש במציאות לטובתך וזה בסדר. כך צריך להיות!

מתוך הספר: “ביופידבק הכוח בידך”

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים