פרופ' (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון
לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי
שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה
(בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
השפעה
דומה נצפתה בבעלי-חיים שהוזרקו עם התרכיב כנגד SARS.
אמנם בהמשך עבר תרכיז זה שינויים להימנע מתופעת הלוואי, אך כעת כאשר הוצע תרכיב זה
מחדש כנגד Sars-CoV-2, הוא יצטרך לעבור שלב קפדני במיוחד לבחינת
בטיחותו למנוע אפשרות של גרימת החמרה של המחלה.
אכן, אין אפשרות לדלג או להחיש באופן בולט את בחינת בטיחות התרכיב. אישורו של
תרכיב יכול להיות מוחש אם בעבר אושרו תרכיבים דומים שהוכיחו עצמם בדיעבד.
לדוגמה, התרכיב כנגד נגיף השפעת אתו אנו מתחסנים כל שנה, שונה אך במעט מתרכיבים
נגד שפעת ששימשו בשנים קודמות. בניגוד לכך, Sars-CoV-2 הוא פתוגן
חדש באדם, ורבות מהטכנולוגיות בהן משתמשים ליצירת תרכיבים, אף הן חדשות.
שום תרכיב שהוכן מחומר גנטי, RNA או DNA, אושר עד כה, כדוגמה.
מסיבות אלו, המסלול שלוקח תרכיב מועמד כל הדרך לאישור רגולטורי של ה-FDA עלול
להימשך 10 שנים ואולי אף יותר.
לאור נתונים אלה נראית מגוחכת בקשתו-הצהרתו של הנשיא טראמפ בפגישה ב-2 במרס בבית
הלבן, בה הוא לחץ על ראשי מערכת הבריאות לייצר "תרכיב שיחסל אחת ולתמיד את
הנגיף הזה, רצוי עד חודש נובמבר 2020 לפני הבחירות לנשיאות".
על דרישה
אולטימטיבית זו הגיבה המומחית למחלות מידבקות, Annelies
Wilder-Smith מהמכון הלונדוני לגהות ולרפואה
טרופית, שהיא אינה סבורה כמו גם כל מומחי הכנת התרכיבים, שתרכיב מוצלח כנגד נגיף
הקורונה הנוכחי יהיה מוכן לפני ספטמבר 2021, ואף זו משאלת לב אופטימית מדי לדעת
אחדים מחבריה.
בינתיים,
קיימת בעיה פוטנציאלית נוספת. כאשר יאושר תרכיב כזה לשימוש, נזדקק לכמויות עצומות
שלו לחיסון אוכלוסיות גדולות, ורבים מהארגונים המשתתפים במרוץ להכנת תרכיב זה כנגד
Covid-19, חסרות את היכולת לייצר תרכיב בכמויות
הנדרשות. בנוסף, חברות רבות מתייחסות למרדף אחר תרכיב מנצח כאל הרפתקה מסוכנת,
שהרי גדול הסיכון שאחר השקעת זמן, תקציב ומשאבי אנוש, התרכיב שהן תיצורנה לא ישמש
בעתיד למטרה לשמה נוצר, זאת בשל ריבוי החברות המתחרות. Cepi וארגונים
דומים, קיימים על מנת לסייע לחברות העוסקות בחיפוש אחר תרכיב יעיל.
Cepi מתכננת להשקיע בפיתוח תרכיב כנגד Covid-19 על ידי
חיזוק יכולתן של חברות אלה לעמוד במשימה, ולפני שבועיים יצאה Cepi בקול קורא
לגופים פיננסיים עולמיים לגייס סכום של 2 מיליארד דולר למטרה דחופה זו.
אך
גם אשר יאושר התרכיב המיוחל לחיסון המוני של בני-אדם, הגענו רק לשלב הראשוני של
תכנית גלובלית של חיסונים אלה.
על פי אחד המומחים הידועים בתחום הבריאות הגלובלית, Jonathan
Quick, מאוניברסיטת Duke בצפון
קרולינה, ומי שפרסם בשנת 2018 את הספר "The
End of Epidemics", "הביולוגיה של נגיפים
והטכנולוגיה של הכנת תרכיבים הם אמנם 2 גורמים חשובים במלחמה בתחלואה עולמית,
אך שיקולים פוליטיים וכלכליים, הם גורמים חשובים בהרבה כמחסומים בדרך לתכנית
חיסון עולמית".
אחת הבעיות על פי Quick, היא לוודא שהחיסון מגיע לכל אלה שבאמת
זקוקים לו.
זהו אתגר אפילו בתוך כל מדינה כשלעצמה. לדוגמה, בתסריט של הפנדמיה של
שפעת, מערכת הבריאות בבריטניה נתנה עדיפות לחסן בראש ובראשונה אנשי רפואה וצוותים נותני
שירותים רפואיים, כמו גם עובדים סוציאליים, וכמובן ניתנה עדיפות לאלה בדרגת סיכון
גבוהה לחלות בשפעת כמו נשים בהריון, קשישים וילדים. זאת במטרה לשמור את שיעורי
התחלואה האמורה נמוכים ככל האפשר, וכמובן להפחית את התמותה.
אך בפנדמיות מסוג זו שאנו חווים כעת, מתחילה מלחמה בין הארצות על מנת
להשיג מספיק מנות חיסון, ואף תרופות רלוונטיות, שקצב ייצורן עלול
להיות אטי בצורך לספק את הדרישות להן.
כיוון
שפנדמיות נוטות להכות חזק יותר במדינות החלשות בהן מערכות
הבריאות שבירות ובלתי ממומנות, קיים חוסר איזון "בלתי צודק" בין הצורך
לזהות את התחלואה ולטפל בה ביעילות, לבין המגבלות הכספיות לרכוש ערכות חיסון
מהחברות המערביות הפועלות בראש ובראשונה משיקול כלכלי.
במהלך הפנדמיה של נגיף השפעת מסוג H1N1 משנת 2009, למעלה מ-90% מכלל החיסונים בעולם
התבצעו במדינות מערביות עשירות, כאשר המדינות הנחשלות באסיה ובאפריקה נותרו מאחור.
ניתן לשער אפילו תסריט בו מדינה כהודו, המייצרת ומשווקת חיסונים למדינות המתפתחות,
מחליטה באופן לא בלתי-הגיוני לדאוג בראש ובראשונה לעניי עירה, ולספק את מנות
החיסון הנדרשות לאוכלוסייה של הודו עצמה המגיעה ל-1.3 מיליארד איש, לפני שיווק
החיסון הזה למדינות נזקקות אחרות.
מעבר
לפנדמיות, ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגייס ממשלות, ארגונים פילנטרופיים, וחברות
מייצרות חיסונים, על מנת להסכים על אסטרטגיה גלובלית שוויונית של
חלוקת ערכות חיסון בין המדינות השונות.
ארגון כמו Gavi ייצר מתווה שיאפשר גיוס כספים להבטיח
חיסונים למדינות העניות. על פי Wilder-Smith מלונדון, הפנדמיה
הנוכחית תגיע כנראה לשיאה ותדעך, עוד לפני שיסתיים תהליך הכנת התרכיב המצופה.
תרכיב עשוי להציל מאות אלפי חיים ברחבי העולם, בעוד שנה או אף למעלה מכך, בהתפרצות
המחזורית-העתידית של נגיף קורונה, אך עד אז התקווה היא בריסון הנגיף והמחלה
הנגרמת, בהתנהגות האישית של כל אחד מאיתנו: שמרו על הבידוד שנכפה עלינו, ושימרו על
גהות אישית וסביבתית.
בברכה,
פרופ' בן-עמי סלע.