חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

צליאק (כרסת)

אהבתם? שתפו עם חבריכם

צליאק (כרסת)

בשנת 1888 תיאר רופא בריטי בשם סמואל גי (Samuel Gee) תופעה בריאותית מוזרה אצל ילדה אשר למרות תזונה רגילה לכאורה, סבלה בעצם מתת תזונה, שלשול וירידה במשקל. הרופא תיאר גם כיצד נסוגו כל הסימנים כשהחלה עונת הצדפות. סימנים שחזרו שוב בסיומה. כך לפי המסופר נכנסה לתודעה מחלת עיכול נפוצה יחסית הקרויה צליאק או כרסת בעברית, כרסת, על שום הבטן (כרס) הנפוחה שמציגים החולים.

באותם ימים, לא היתה כל דרך לטפל בילדים אלה ובסופו של דבר התקצרו ימיהם. וזאת בשל אי יכולתה של מערכת העיכול לעכל ולפרק סוג חלבון אחד. הגלוטן. ד”ר גי נתן בעצם את התיאור המפורט הראשון של מחלת הצליאק. החולים בצליאק התאפיינו בקומה נמוכה, רזון קיצוני, חוסר שומן תת עורי, בטן תפוחה המרמזת על רעב ותת תזונה ושלשול כרוני בואש במיוחד, בהיר, שומני ובנפח גדול, איפיין את היציאות שלהם. כל התופעות הללו רמזו על תת ספיגה של מזון.

סימני מחלת הצליאק שונים ומשתנים מאדם לחברו. אין מחלת צליאק אחת דומה לשניה. סימנים שיהיו חמורים מאוד אצל אחד, עשויים שלא להופיע כלל אצל השני. אחד עלול לפתח סימנים קשים מיד לאחר שאכל מוצר מזון שמכיל גלוטן והשני יתחיל לסבול רק לאחר ימים. לכן, אם מבחינים ההורים בחלק מהסימנים הבאים אשר מופיעים או קיימים באופן קבוע, יש טעם להעמיק ולבדוק שמא מדובר בצליאק. הסימנים לצליאק הם שלשול או עצירות ועודף גזים, כאבי בטן, צואה שומנית (עקב חוסר עיכול השומנים שנובע מהפגיעה בחלק העליון של המעי הדק, מקום ספיגת השומנים), עצבנות ואי שקט, כאבי ראש, עייפות כרונית וחולשה, מחסור במינרלי קורט, כאבי עצמות ועצמות שבירות, אנמיה ו\או אובדן דם, אובדן משקל, בצקות, תחושה של רגישות, צריבה, עקיצה וגירוד בזרועות וברגליים ועיקצוץ באצבעות והבהונות.

כל התופעות שלעיל, עשויות להופיע בשל חוסר יכולתה של מערכת העיכול למלא בהצלחה את המוטל עליה. תפקידה של מערכת העיכול לפרק את המולקולות הגדולות שבמזון לפרודות זעירות שאותן ניתן לספוג בדפנות המעי הדק אל זרם הדם וצינורות הלימפה. מערכת העיכול מעכלת ומפרקת את רכיבי המזון בדרכים שונות. הן כפעולת שרירים הקרויה ניע (פריסטלטיקה) ובעיקר בעזרת חומצות כחומצה הידרוכלורית (חומצה מלחית) המפרקת חלבונים לפפטונים בקיבה, או חומרים כימיים הקרויים אנזימים אשר מופרשים מדפנות הקיבה, הלבלב, בלוטות הרוק, בלוטות במעי הדק וכד`, אשר מסייעים לפירוק המזון לסוגיו השונים, לפרודות קטנות. ברור אם כך, שלספיגה תקינה של מרכיבי המזון יש חשיבות לשני עקרונות בעיקר. הראשון קיומם התקין של הגורמים המעכלים ומפרקים והשני אפשרות ספיגתם של מרכיבי המזון המעוכלים בדפנות המעי הדק. כלומר, קליטה נכונה ומלאה של המזון בדפנות המעי הדק, תלויה בפעילות תקינה של כל הגורמים המשתתפים. ליקוי ביכולת הספיגה מסיבה כלשהי עלולה לגרום לתופעות מחסור ותופעות מטרידות נוספות וביניהן מחלת הצליאק.

החלק הפנימי של המעי הדק מצופה זיזים רבים המכונים סיסים ומשמשים להגדלת שטח הפנים של המעי הדק עד כדי פי 600. זאת בכדי שהרכיבים התזונתיים שבמזון המעוכל ומפורק ייספגו כולם כראוי ובמהירות. והנה למרות שכאמור, ניזונו לכאורה חולי הצליאק כמו חבריהם הבריאים, לא התאפשר להם לספוג את כל מרכיבי המזון עקב הרס הסיסים ופגיעה בציפוי דופן המעי הדק העליון שדרכו הם נספגים אל זרם הדם והלימפה. מחלת הצליאק מאופיינת אם כך, ע”י נזק חמור לציפוי המעי הדק העליון, עקב חשיפתו לגלוטן שאותו אינם מסוגלים לפרק ולעכל. נזק שכתוצאה ממנו נפגעת יכולת המעי הדק של החולה לספוג רכיבי מזון חיוניים. מה שמביא בהכרח לפגיעה ברמה כזו או אחרת בבריאותו.

במשך שנים ארוכות טופלו חולי צליאק ע”י מתן תרופות שונות, שיקויים וצמחי מרפא למיניהם ודיאטות שונות שהוכחו כולם בסופו של דבר כבלתי יעילים.
אולם אז, בדרך מקרה, לאחר מלחמת העולם השניה, גילה רופא הולנדי שילדים חולי הצליאק החלו להחלים. בבדיקה קצרה התברר שמזונם חסר במשך המלחמה, מוצרי דגנים. מידע זה הוביל להכרה שהגלוטן, אחד ממרכיבי הדגנים כחיטה, שעורה, שיבולת שועל ושיפון הוא ובעצם אחד ממרכיביו, הגליאדין (חלבון מסיס באלכוהול), שגורם עקב חוסר עיכולו לנזק בציפוי המעי הדק ולמחלת הכרסת.

כשיש חוסר מסיבה כלשהי באנזימי העיכול, תיווצר פגיעה בתהליך העיכול ויפגם תהליך ספיגת המזון במעי. מה שיוביל בהכרח למחסור בחלק מרכיבי המזון כויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וחומצות שומן אצל החולה. ואילו כאשר נפגע ציפוי המעי הדק, תהיה הפגיעה נרחבת ותכלול מספר רב של רכיבי מזון אשר למרות עיכולם ופירוקם, נפגמה יכולת הגוף לספגם למערכת הדם והלימפה, עקב אי התפרקותם ליחידות הקטנות ביותר שרק אותם מסוגלת מערכת העיכול לספוג. וכתוצאה מכך ימשיכו חומרי מזון אלה אל המעי הגס, יותססו ע”י חיידקים המצויים שם, יגרמו לשלשול מטריד ובסופו של דבר יתפתח מצב של תת תזונה ופגיעה במערכות שונות בגוף.

הורדה מלאה של הגלוטן מהתפריט תביא להחלמת הציפוי הפנימי שבמעי וכתוצאה מכך היעלמות סימנים של המחלה. כמעט מיד נעלמים אי השקט, המתח והעצבנות. התיאבון חוזר בתוך ימים ספורים. בתוך שבועות מתחדשת עליה במשקל אצל ילדים, השלשול פוחת, הנפיחות יורדת וכל הסימנים מתייצבים. לכן, הטיפול הנהוג כיום הוא פשוט להימנע ממוצרי מזון המכילים גלוטן, מה שמוביל בהכרח לתיקון הנזקים שבמעי הדק, ספיגה מחודשת של רכיבי המזון והיעלמות כל הסימנים למחלה. אולם אין זאת אומרת שהושג ריפוי למחלה. המחלה קיימת. שהרי עם החשיפה המחודשת לגלוטן, יופיעו סימני המחלה מחדש.

בברכה, ד”ר חיים סדובסקי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים