פרויקט הגנום האנושי מעלה מחדש את שאלת הגן היהודי והגניוס היהודי

פרויקט הגנום האנושי מעלה מחדש את שאלת הגן היהודי והגניוס היהודי
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

אתחיל בסיפור אישי: בשלהי 1973 הגעתי כדוקטור צעיר לאוניברסיטת רוקפלר בניו-יורק, להצטרף למעבדתו של פרופ` ג`רי אדלמן, שזכה שנה קודם לכן, בפרס נובל לרפואה, על תרומתו להבנת המבנה הכימי של נוגדנים. עשיתי שם 3 שנים.
בוקר אחד, בהיכנסי למעלית שתיקח אותי למעבדה בקומה ה-9, מצאתי עצמי לגמרי במקרה עם עוד שלושה משתמשים במעלית בדרכם למעבדותיהם: אדלמן לקומה 9, פריץ ליפמן, חתן פרס נובל ברפואה על מחקרים קלאסיים משנות ה-50 בתחום האנזימים, בדרכו לקומה-5, והשלישי וויליאם שטיין, שזכה באותו פרס על חלקו בפּיענוּח מבנה חלבונים ממהר כתמיד למשרדו בקומה-4. לרגע נפעמתי. שלושה חתני פרס נובל בתחום הרפואה והפיסיולוגיה עולים באותה מעלית באקראי, כל איש למלאכת יומו. אין מדובר בכנס מדעי יוקרתי שאליו הוזמנו אך חתני פרס-נובל. סתם שיגרה של יום-יום באוניברסיטה ניו-יורקית יוקרתית. והמפתיע מכל היה בכך שכל השלושה הנ"ל יהודים! החוויה החד-פעמית הזאת, צרובה בזיכרוני ומרגשת אותי תמיד מחדש, והיא עוררה אצלי תדירות את הסוגיה שנוהגים להשתעשע בה מדי פעם: "ומה בדבר הגֶניוס היהודי?", וכשאלת המשך העולה בדרך כלל עם חיוך ספקני: "האם יש גֶן יהודי?"

הבה נתבונן לרגע בנתונים סטטיסטיים אחדים, שאולי יתנו מִשְנֶה תוקף למושגים הארכאיים של "העם הנבחר" ואולי אף "אור לגויים". בארה"ב, המיעוט היהודי מהווה בדיוק 2% מכלל האוכלוסייה, ואף-על- פי-כן היהודים בארה"ב מהווים 10% מבין חברי הסינט, 17% מבין הקשתנים בתזמורת הסימפונית של בוסטון, 23% ברשימת 500 האמריקנים העשירים ביותר ו-60% (!!) מבין המחזיקים במשרות בכירות בתעשיית הסרטים בהוליווד. המלעיזים יאמרו בארסיות בלתי-מוסתרת: "אכן כן, היהודים מאז ומתמיד רודפי כבוד ושררה, ומְמַרְפּקִים דרכם בתחום העסקנות הפוליטית, בתעשיית הממון ורדיפת בצע כסף (שיילוק, זוכרים?), ונגני הכינור-צאצאי הכּלֵיזְמֶר היהודי! ומה בדבר 25% מבין כלל חתני פרס ACM Turing היוקרתי בתעשיית המחשבים שהם מבני עמנו? ו-26% מכלל הפרופסורים למשפטים בארה"ב, 27% מכלל הזוכים בארה"ב בפרס Westinghouse היוקרתי לחוקרים, 27% מבין כלל חתני פרסי נובל האמריקאים, 30% מכלל המרצים הבכירים (Faculty) במכללות העילית שם, ו-60% (!!) מבין הסטודנטים לתארים מתקדמים באוניברסיטת Yale היוקרתית. לכל האחרונים צריך מוחות מבריקים באמת.

אך הגניוס היהודי אינו בהכרח אמריקאי. אם אמנם מתייחסים לפרסי נובל בששת התחומים בהם הם מוענקים- כאל הבעת ההערכה החשובה והיוקרתית ביותר בעולם, לאורך כל המאה ה-20, מתחילת הענקת הפרס ב-1901, אין מיעוט אתני כיהודים שזכו בו באחוז כה גדול. במאה שנים חולקו כמעט 700 פרסי-נובל, ועד שנת 2001 זכו בהם 127 יהודים או 18% מכלל הזוכים. אם ניקח בחשבון את העובדה שיהודים מהווים אך 0.25% מכלל האוכלוסייה בעולם, נגיע למסקנה המדהימה שהיהודים זכו בפרסי נובל בכמות הגדולה פי-72 (!!) ממה שניתן היה לצפות על פי חלקם היחסי באוכלוסיית העולם. גם ההתפלגות של פרסי נובל שהוענקו ליהודים מעידה על רבגוניות, ולאו דווקא על הצטיינות בתחום מסוים: לפיסיקאים משלנו הוענקו 37 פרסים, לכימאים-21, לחוקרי רפואה ופיזיולוגיה- 39, לכלכלנים-13, לסופרי המופת-10, ובין אלה שזכו בפרס על מאמציהם להביא שלום לעולם נמצא 7 יהודים.

לא מעט התחבטו בשאלה המתבקשת כיצד כה מעט יהודים זוכים בכה הרבה פרסי נובל?
התשובה הסטנדרטית היא שהתרבות היהודית לדורותיה שמה דגש על לימוד וחינוך, ופירותיהם של אלה בסופו של דבר מניבים יותר אנשי מדע מזהירים, מתוכם נבחרים חתני הפרס האמור. אך עדיין השאלה עומדת בעינה: המאה ה-20 הייתה המאה הבולטת ביותר בכל ענפי המדע, הרפואה והטכנולוגיה, ומספר המתדפקים על שערי המכללות בארה"ב והאוניברסיטאות ברחבי העולם עלה באופן תלול ביותר. השאיפה למְצוּיָנוּת והישגיות בלימודים, התחרות הנחושה על מלגות, ולאחר מכן ההתמודדות על משרות בתחום האקדמי היא נחלתם של סטודנטים בכל פינה של כדור הארץ, סינים והודים וקוריאנים במזרח, ואירופאים וכמובן אמריקאים. וכל אלה ודאי לא יסבירו מדוע עדיין למעלה ממחצית מתלמידי המחקר ב-Yale הם מבני עמנו.
אך יש המעלים טיעון נוסף: דווקא הבידוד, והרדיפות והגזירות שנכפו על המיעוט היהודי באלפיים שנות גלות, תרמו בעקיפין לשאיפת בני העם הזה לדורותיו להצטיין, ולהוכיח את עצמו, בבחינת "מבין המעטים רק הטובים באמת שורדים". יש הגיון רב בטיעון האחרון אך באותה מידה ניתן להצביע על הקשיים שנערמו על דרכם של סטודנטים יהודיים בעיקר באירופה בגין אנטישמיות, ונידוי והגבלות על קבלה למוסדות להשכלה גבוהה, ואי-קידומם בסולם ההירארכייה האקדמית. כולנו זוכרים שבמדינות אירופאיות אחדות, רופא יהודי, אף אם הוא ותיק ומצטיין לא יכול היה לזכות בדרגת פרופסור, ונמנע ממנו לשמש כראש המחלקה.

ברוסיה החל מסוף המאה ה-19 היה מקובל המוּנח "נוּמֶרוּס קְלַאוּזוּס", שקבע מִכסה מוגבלת של סטודנטים יהודיים בבתי ספר התיכוניים ובאוניברסיטאות. אותן מיגבלות היו קיימות באוסטריה שלאחר האמנציפציה ואפילו עד איטליה הגיעו: למעשה הייתה זאת אוניברסיטת פדואה היחידה שפתחה לפני כ-200 שנה שעריה לסטודנטים "עבריים" ללימודי רפואה בלבד! ואם חושבים במושגים של פגיעה במסה של האינטלקט היהודי בגולה, קיימות הערכות שבשואה הנאצית באירופה, בין ששה מיליוני הקורבנות היהודים היו אלפי אנשי רוח ומדענים וסטודנטים מזהירים שנרצחו, ועשרות אלפים אחרים שלימודיהם הופסקו, וגם אם שרדו את 6 שנות המלחמה, ואת שנות ההתאוששות שאחריה, לא המשיכו במסלול לימודיהם בתוקף הנסיבות. כמה חתני פרס נובל יהודיים נוספים נגרעו, לְעולם לא נוכל לדעת.

אך מעבר לכל השיקולים הסוציולוגיים-היסטוריים שניתן לייחס לשאלת "ההצטיינות היהודית יוצאת הדופן במדעי הרוח, במדעי החיים ובמדעים המדויקים", עדיין פתוחה לדיון סוגיית "הגנום היהודי" מהבחינה הביולוגית הצרופה. האם המושג "הגנום היהודי" הוא לחלוטין וירטואלי, או שמא הוא מבטא ישות גנטית של ממש שהתגבשה באלפיים שנה של שמירה קפדנית על "מאגר הגנים היהודי" תוך הקפדה על אי-נישואין עם "הגויים".
כמו שנראה בהמשך, לחלוטין לא מפתיעה העובדה שהמטען הגנטי "היהודי" טומן בחובו מפגעים בריאותיים, המוכרים ואופייניים לשבטים ולמגזרים מבודדים מבחינה גנטית (genetic isolates): יש דוגמאות רבות בעולם של מחלות "איזוריות" המתבטאות באוכלוסיות מבודדות בהן קטן יחסית השחלוף של חומר גנטי עם אוכלוסייה "פתוחה". לדוגמה המיעוט הצרפתי באזור קְוִיבּק בקנדה, השומר בקנאות על גחלת דוברי הצרפתית ויש בו מיעוט נישואין עם הקנדים דוברי האנגלית, אכן לוקה במספר מחלות גנטיות מוּלדוֹת אופייניות; הפינים שגרים בלפלנד בצפון המדינה פגיעים יותר למחלות לב וכלי-דם, ולמגוון של מפגעים אחרים, בשל בידודם הגנטי; בעדת השומרונים ששמרו על ייחודם על הר עיבל מימים קדומים נמצא ריבוי מוטציות גנטיות הגורמות בין השאר לחֵרשוּת המופיעה בהם מעל ומעבר לשכיחותה בערביי שכם המתגוררים בסמוך.
אכן בני העם היהודי, סובלים גם כן ממספר נכבד של מחלות בשיעור הגבוה בהרבה מזה המופיע בקבוצות אתניות אחרות: מחלות כ-Tay-Sachs, Gaucher, מחלת Niemann Pick, אנמיה ע"ש פנקוני, כל אלה בקרב אשכנזים; פנילקטונוריה או PKU מאוד מוגברת בקרב יהודים תימנים; מחלת טלסמיה בקרב יהודים מקורדיסטן וחסר האנזים G6PD בקרב יהודי עיראק. יש אף מחלות כמחלת בּירגֶר האופיינית לאנשים מעשנים ומתבטאת בחסימות כלי דם היקפיים, הגורמות לנמק באצבעות הרגליים עד כדי הצורך לקטיעתן, מחלה המוכרת שנים רבות כ"מחלה היהודית". ממש לאחרונה מתברר ששכיחות המוטציות BRCA1 ו-BRAC2 הקשורות לסרטן השד והשחלה, גדולה משמעותית בנשים יהודיות בהשוואה לאחרות.

אולי לא מפתיע הדבר שדווקא יהודים, כקבוצה אתנית, שמשו נושא ליותר מחקרים גנטיים מאשר כל מיעוט אחר. מחקר גנטי קל יותר בקבוצות שיש להם מה שקרוי founder effect חזק, כלומר קבוצות שהן הומוגניות באופן יחסי מבחינה גנטית כיון שהן צאצאיהם של מספר קטן יחסית של "אבות מייסדים" (founders). אוכלוסיית היהודים האשכנזים למשל, הם יוצאי חלציהם של גרעין זעיר שהיה מורכב בסך הכול מ-1,500 משפחות. הגברים האשכנזים למשל, נובעים מאחד מתוך 13 מִתווים של כרומוזום Y, הקרויים הַפּלוֹטִיפּים (haplotypes), המצביעים על כך שהם נובעים למעשה מ-13 אבות מייסדים. לכן, וכיון שההתרבות היהודית האשכנזית לדורותיה "שמרה" על טוהר הגנים שלה באי-נישואין משמעותי עם אלה ש"מחוץ למחנה", נוצרה התופעה הידועה בגנטיקה כטיפוח שארים (inbreeding). וכך אמנם קל יותר לבצע מחקר גנטי רב-אוכלוסייתי ולקבוע שהמוטציה בגן הקשור לסרטן השד, נפוצה יחסית בנשים יהודיות.

מעניין לציין, ואולי אף בהשתאות וחיוך קל, שחוגים מסוימים ביהדות האמריקנית החלו מגלים סימני אי-נוחות כעת, עם השלמת פרויקט הגנום האנושי. בעיתון רב התפוצה Boston Globe מיום 15 באוגוסט 2000 הופיעה כתבה תחת הכותרת ”Jews fear stigma of genetic studies”. בין השאר עולה התלונה מכתבה זו בנוסח:"Why are we being singled out?", דהיינו האם עכשיו כאשר כל הכרומוזומים והכלול בהם פרושים לפנינו במלוא בהירותם, יתחילו לכתוב מאמרים על "מחלות יהודיות" למרות שלמעשה מחלות כאלה לא קיימות!!

אך היבט מסקרן נוסף של פרויקט הגנום, הוא במאמץ מדעי לנסות ולבחון את הבסיס הגנטי של התנהגויות אנושיות בּרוֹת-גינוי, שעד כה התייחסנו אליהן כאל פירות באושים של חינוך רע, ויצר-הרע והשפעה סביבתית שלילית. טענות החלו מושמעות בעשור האחרון למציאות בסיס גנטי לנטיית האדם לשתיינות (אלכוהוליזם), התמסרות לתענוגות-בשרים, הפקת התרגשות ממצבים מסכני-חיים (thrill seeking) או אף אי-נאמנות בחיי הנישואין (!). שנים ידענו שהנטייה לפזילה מוּלדת בילדים יש לה בסיס גנטי, אך מי היה מעלה על בדל דעתו שאף "פזילה לצד" אצל הגבר-הנשוי-המאוכזב מקורה בגן מסויָם? אך לא תמיד הדברים כה ברורים וחלקים: בשנת 1990 הופיע בביטאון הרופאים האמריקנים JAMA מאמר של Blum ו-Noble (שני יהודים, איך לא) תחת הכותרת "גילוי הגן לאלכוהוליות", בו הביאו ראיות לזיהוי האלל הרלבנטי ב-70% מבין השתיינים, ואילו רק ב-20% מבין הפּכּחים, ואף פיתחו מבדק למציאות הגן האמור. בשנת 1993 הופיע באותו כתב-עת עצמו מאמר של Joel Gelerenter מ-Yale (יהודי,כמובן), ששלל בראיות חותכות את ממצאי המאמר הקודם, במסר שאין בסיס גנטי לשתיינות. אך זו דרכו של המחקר המדעי, ואין לדעת שמא בסופו של דבר, יתגלה בטכניקה רגישה יותר הגן המבוקש.

רבים מגלים התנגדות נמרצת להצעה שמִשׂכּל (intelligence) היא תכונה הנקבעת על בסיס גנטי, בעיקר מתנגדים לרעיון מלומדים אפרו-אמריקאים. בייחוד התעוררה התנגדותם עם פרסומו ב-1994 של הרב-מכר The Bell Curve: Intelligence and class structure in American life. ספר זה המתיימר להיות פרי מחקר סוציולוגי מעמיק טוען שאינטליגנציה היא תכונה מוּלדת מבטן (innate), ועוד הוא טוען שהגזעים השונים הם בעלי כושר ורמת משכל הנקבעים בגנים, באופן שיהודים-אשכנזים הם בעלי מנת המשכל (IQ) הגבוהה ביותר, אחריהם בסולם המשכל האסייתים (קוריאנים, סינים), אחריהם מדורגים הלבנים (פרוטסטנטים, קתולים) ואילו השחורים מזדנבים מאחור. שני מחברי הספר, יהודי (Herrnstein) ונוצרי (Murray).

וכאן אנו חוזרים אל שאלת המפתח בתחילת הדברים: האם יימצא אי-פעם גן, או מקבץ גנים, העשויים לעודד מנת משכל, או סקרנות אינטלקטואלית או כושר ניתוח מדעי? ואם אמנם יימצא גן כזה, האם פעילותו ותוצריו יתבררו כמוגברים בקרב יהודים, באופן שיצדיק את המושג "גניוס יהודי"? רבים יראו בשאלה זו משהו מקומם, ואולי אף נודפת שמץ של התנשאות. אך אם נִדָרֵש לנתוני הזכייה בפרס נובל במאה השנים הראשונות של הפרס, אולי יש בה בכל זאת משהו?

בברכה, פרופ` בן עמי סלע