פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
תרחישים פסיכיאטריים:
דאגנות מוגזמת או הִתְרַגְּשׁוּת ופסיכוזה, מהווים כ-3% מכלל המקרים של מצבי-חירום קליניים במהלך טיסות. גורמי לחץ כגון הליכי check-in בעייתיים ומתמשכים, הליכי ביטחון ממושכים המחייבים לעתים חליצת נעליים, הסרת החגורה והנחת מפתחות, מחשבים ופריטי מתכת אחרים לתוך מיכל העובר שיקוף שגורמים טרחה במיוחד לנוסעים בגיל מתקדם, דחיות ממושכות מסיבות לא ברורות במועדי הטיסות שעלולים להימשך לעתים שעות אחדות, תא נוסעים גדוש וצריכת אלכוהול לפני טיסה, כל אלה עלולים להחמיר נטייה קודמת של מפגעים פסיכיאטריים, כגון נטייה לפאניקה, או מפגע של הפרעת-דחק פוסט-טראומטית.
סיבות אחרות כוללות שימוש לא-ראוי או גמילה של העת האחרונה מתכשירים אופיואידיים, סטימולנטים שונים או אפילו benzodiazepines.
זהירות צריכה להינקט במקרים של פתולוגיה אורגנית, שכן חלק מהתסמינים כגון כאבים בחזה או קוצר נשימה, עלולים לחפוף. טכניקות של הרגעה תוך שיחה הן ההתחלתיות שיש לנקוט בהן כדי להשיג מערכת יחסים מבינה, אמפטית ואוהדת.
אם לא מושגת רגיעה, צוות המטוס יכול לפעול על פי פרוטוקולים של התנהלות מרגיעה, אם כי במקרים קיצוניים של השתוללות ותסמינים בלתי-נשלטים יש לשקול הסטת המטוס ממסלולו ונחיתה בשדה תעופה סמוך הנמצא בקרבת מוסד רפואי, זאת על מנת למנוע חשיפת הנוסעים האחרים לתרחיש הלא-נעים של נוסע באיבוד שליטה.
על פי הוראות רשות התעופה האמריקנית (FAA), יש לכלול בערכת העזרה הראשונה בה מזווד כל מטוס מספר תרופות הרגעה שעשויות לשכך סערת נפש כגון אנטי-היסטמינים למתן פומי או בהזרקה, benzodiazepines, naloxone או תכשירים אנטי-אמטיים המדכאים את מרכז ההקאה; תרופות כאלו ניטלות לפני נסיעות או טיסות, למשל, על ידי אנשים הרגישים לפעילויות אלו.
ריאקציות אלרגיות:
תגובות אלרגיות שכיחות ב-1.6% מכלל מקרי החירום הקליניים במהלך טיסות, בעיקר אלרגיות לפריטי מזון כגון בוטנים או אגוזים אחרים, אך גם אלרגיות לאלרגנים סביבתיים.
תגובות אלרגיות עלולות להתבטא בין סִרְפֶּדֶת שהיא תגובה אלרגית מקומית בעור אך עלולה גם להתבטא בהלם אנפילקטי. הטיפול המתאפשר במהלך טיסה והנכלל בערכת העזרה הראשונה בה מצויד המטוס כולל אנטי-היסטמינים (פומיים או בהזרקה) ואפינפרין. במידת האפשר יש לנסות להרחיק או להצניע את האלרגן.
מקרי חירום של נשים הרות:
תרחישים אלה מהווים רק 0.7% מכלל מקרי החירום הקליניים בטיסות, אך לעומת זאת הם מופיעים במקום השלישי מבחינת שכיחותם והאילוץ שהם גורמים להסיט את המטוס ממסלולו, ובאשפוז כפוי.
במקרה כזה יש לברר את שבוע ההיריון, לברר האם מדובר בעובר יחיד או בעוברים אחדים, לברר סיבוכים בהריונות קודמים לאו דווקא במהלך טיסות, וכן לנסות ולאבחן את הסיבה לכאבי הבטן או של האגן.
בדיקה גופנית צריכה לכלול בחינה של דימום מהנרתיק, משך הדימום וחומרתו. אם הדימום מהנרתיק הוא פחות מאגד תחבושתי אחד לשעה, או אם הנוסעת נמצאת בשלב הריון הנמוך מ-20 שבועות, יש לוודא עם שדה התעופה שהוא יעד הטיסה, שאמבולנס עם צוות רפואי מוסמך ימתינו לנחיתה להמשך טיפול.
אם ההיריון הוא בשלב מתקדם יותר של למעלה מ-20 שבועות, והדימום מהנרתיק מתמשך ובנפח דם גבוה יותר, או במקרה של כאבי בטן, מומלץ על הסטת המוס ממסלולו לשדה קרוב עם שירותי רפואה סמוכים, שכן מדובר באפשרות של לידה מוקדמת ההולכת ומתרחשת, באפשרות של סכנת הפלת העובר, במצבים של אקלמפסיה או פּרה-אקלמפסיה, או אף במצב של היפרדות השלייה. עירוי נוזלים תוך-ורידי אם יש חשש להלם על רקע שטף-דם.
להלן פירוט הגישה של רופא שהוא במקרה בין הטסים בטיסה על מקרה חירום קליני:
כל מומחה רפואי מבין שטיפול במקרה חירום במהלך טיסה מתבצע בתנאים חמורים. לדוגמה הרעש שמשמיעים מנועי המטוס עלול להפריע לשימוש ב-מַסכֵּת (sthetoscope) להאזנה.
רופאים מסיעים ב-46-48% מתוך מקרי החירום הקליניים במהלך טיסות, בעוד שטסים אחרים מתחומי רפואה אחרים בעלי מיומנות מסוימת כגון אחיות ואחים (המהווים 20.1% מכלל המתנדבים לסייע), או פארא-מדיקים (4.4%).
מגישי עזרה רפואית במהלך טיסות שאינם רופאים מוגנים על ידי ה-Aviation Medical Assistance Act משנת 1998 באופן שמגן עליהם ממקרים של טיפול שלא הסתייע ואף החמיר את מצבו של הנוסע המטופל (Wong ב-Medical Law International משנת 2017, Hirano ב-Japanese Annual of International Law משנת 1964, ו-Dachs ו-Elias ב-Family Practice Management משנת 2008).
מעניין לציין שארה"ב, קנדה, ובריטניה אינם מחייבים רופאים הנמצאים על הטיסה להציע את שירותיהם (Newson-Smith ב- Avian Space & Environmental Medicineמשנת 1997, ו-Kodama וחב' ב-Canadian Medical Association Journal משנת 2018). אך מדינות כאוסטרליה ומדינות אירופיות רבות דווקא מחייבות בחוק רופאים לסייע במהלך טיסה במקר חירום. מומחים ברפואה אווירית תומכים בהגשת סיוע רפואי בטיסות שכן ההסתכנות בהסתבכות חוקית נמוכים.
הציוד הרפואי במטוסים:
איגוד האדמיניסטרציה האווירית הפדרלית ((FAA מחייב מטוסים מסחריים אמריקניים להיות מזוודים עם פרטי הציוד הרפואי כדלהלן: ציוד רפואי ותרופות שיש לזווד בהם מטוסים מסחריים על פי דרישות ה-FAA או ה-Federal Aviation Administration: בתחום הציוד הרפואי מדובר בסרטי הדבקה, ספוגיות אלכוהול, ציוד להחייאה או הנשמה מפה לפה (defibrillator), מחברים למזרק תוך ורידי, מחטי הזרקה במידות של 18, 20 ו-22, כפפות סטריליות, ספיגמומנומטר (מד לחץ-דם עורקי), סטטוסקופ, מזרקים בנפח 5 ו-10 מיליליטר, חוסמי עורקים ועוד.
התרופות שיש לצייד בהן את ערכת הטיפול הרפואי במטוס הן: תמיסת saline, טבליות אנטי-היסטמין (25 מיליגרם), אמפולות אנטי-היסטמין להזרקה (50 מיליגרם), טבליות אספירין (325 מיליגרם), אמפולות אטרופין (0.5 מיליגרם), משאפים להרחבת דרכי הנשימה, תמיסה להזרקה של dextrose בריכוז של 50% באמפולות של 50 מ"ל, טבליות משככי כאבים לא נרקוטיים (325 מיליגרם), טבליות ניטרוגליצרין (0.4 מיליגרם), אפינפרין להזרקה במיהול 1:1,000 בנפח של 1 מ"ל, או במיהול 1:10,000 בנפח של 2 מ"ל, ואמפולות לידוקאין להזרקה בנפח 5 מ"ל ובריכוז 20 מיליגרם/מ"ל.
באופן דומה, הסוכנות האירופית לבטיחות בטיסה, וארגונים בינלאומיים דומים, המליצו על ציוד ותרופות בערכות במטוסים (Graf וחב' ב-Dtsch Artzebl International משנת 2012, ו-Verjee וחב' ב-Emergency Medicine משנת 2018), מספר חברות תעופה אמריקניות ובינלאומיות החליטו על הרחבה של ערכות הטיפול הרפואי בטיסה, באופן שתכלולנה את פריטי הציוד העודף והתרופות הבאים: גלוקומטר, לרינגוסקופ, קנולה אפית, מסכות הנשמה לילדים, צינורות אנדו-טרכאליים, שקיות שתן, מדחום, צנתרי Foley המוחדרים דרך השופכן לתוך שלפוחית השתן כדי לנקז שתן במקרים של אצירת שתן.
ברשימת התרופות הנוספות לרשימה המצומצמת יחסית של התרופות המומלצות על ידי הרשות האמריקנית לרפואה תעופתית: amiodarone, דיגוקסין, haloperidol, הפארין, dexamethasone, גלוקגון, tramadole, פרדניזון, midasolam, פרדניזולון, diazepam (או וליום), scopolamine, נוגדי חומצה, furosemide (או Lasix), רניטידין (או Zantac), נלוקסון, metoprolol, לופרמיד (או אימודיום), metoclopramide (או Reglan), ondansetron (או zofran), ו-meclizine (או antivert).
סקירה אנונימית של 12 חברות תעופה אירופיות (תקניות או חברות low cost) מצאה שונות רבה בזיווד ערכות התמיכה הרפואית. באף לא אחת מחברות אלה נמצאו ערכות מושלמות על פי המלצות איגוד התעופה הבינלאומי, ותברר שהציוד והתרופות בהם מציידות עצמן חברות תעופה אלו, מותאם באופן מובהק לנוסעים מבוגרים ולא בהכרח לילדים (Sand וחב' ב-Travel Medical Infectious Disease משנת 2010, ו-Badawy וחב' ב-Journal of Pediatric Child Health משנת 2016).
וכדי לקנח מאמר זה בשמץ אופטימיות ובקורט של הומור, נתבונן בפעולתו ההירואית של גאון הקומדיות Leslie Nielsen בסצנה בה הוא מציל את הקברניט שלקה בליבו במהלך טיסה בסרט Flying High. חלפו 40 שנה מאז צפיתי בסרט זה, אך הזמן לא השכיח את פרצי הצחוק שנשמעו באולם הקולנוע לנוכח תושייתו הרפואית של Nielsen.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
23/05/2021
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
