חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

על הקשר הפיזיולוגי הזוגי ההדוק בין ויטמינים ומינראלים חיוניים אחרים

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


כאשר אנו מנסים ללמוד ולהבין כיצד ויטמינים, ומינראלים החיוניים לגופנו, מניעים בו ריאקציות ותהליכים פיסיולוגיים רבים, נטיית הלב היא ללמוד כל אחד מהכימיקלים החשובים האלה לעצמו.


אנו לומדים על דרך פעולתם של כ-15 ויטמינים החיוניים לגוף כל אחד בדרכו, אנו מנסים לפענח כיצד סידן, ונתרן  ואשלגן, ויסודות קורט לא מעטים כאבץ ומגנזיום וסלניום, תורמים את תרומתם לתהליכים חיוניים, כאשר בלעדיהם הגוף עלול להתקומם, ולקרוס, ואף למות.


לצורך ההפשטה אנו נוטים בדרך כלל להבין וללמוד כיצד חיוני כל אחד ממרכיבי המזון הרבים האלה, משתלב באינספור המעגלים הביוכימיים החיוניים לקיום החיים. קל יותר ללמוד במנותק כל מרכיב כזה כשלעצמו, אך אנו במוּדע מנסים לראות את הדברים באופן פשטני, פחות מורכב, ואולי אף פחות אמיתי.


 


הבה ניקח כדוגמה את האופן בו אנו מקבלים עצות תזונתיות במאמרים במדורי בריאות בעיתונות הכללית: מייעצים לנו לצרוך מדי יום את הכמות המומלצת של ויטמין זה או של מינראל אחר, מה שנוהגים לכנות RDA או recommended daily allowance.


ההתייחסות היא תמיד פרטנית לכל מרכיב מזון חיוני, וכך אנו יודעים שאם נגיע לחסר דרמטי של ויטמין C במזון נלקה בצפדינה (scurvy), ואם לא נקבל די ניאצין (ויטמין B3) במזון, נלקה בפּלַגְרָה שתתבטא מיד על פני העור.


אך תזונה נכונה וטובה, או הדרך בה גופנו סופג ומעבד את כל החומרים החיוניים במזון, היא חידה המסובכת בהרבה ממה שעשוי להשתמע מטבלה צרכנית בה ליד כל מרכיב מזון חיוני מופיעה הכמות היומית המומלצת. רוב החומרים האלה אינם פועלים כסולנים באופן עצמאי ובלתי תלוי בחומרי מזון אחרים.


בגוף נוצרות אינטראקציות בין החומרים השונים, שחלקם מסייעים אחד למשנהו, וחלקם מבטלים את פעילות חבריהם המגיעים גם כן מהמזון.


 


אחת הסיבות בגללן מזון הוא כל כך יותר עדיף מבחינה תזונתית על תוספים בטבליות או בכמוסות, היא בכך שמזון מכיל כמובן  את אותם חומרים מזינים במגוון ועושר רב, וכל זאת תוך אכילה…שהיא אף מהנה בדרך כלל.


כדי להיות יותר קונקרטי, נביא כאן דוגמאות אחדות לחומרי תזונה הפועלים “בזוגות”, מתוך השלמה הדדית. זו כמובן רשימה מדגמית הרחוקה מלהיות שלמה, ונועדה לתת רק הדגמה על קצה המזלג כיצד תזונתנו היא מורכבת בהרבה ממה שאולי מנסים לייחס לה.  


 


ויטמין D וסידן:


כמו רוב חומרי התזונה סידן נספג מהמזון בעיקר במעי הדק, ואם יש כמויות גדולות של סידן במזון, רוב המינראל הזה נספג דרך קרומי ודופן המעי “בכוחות עצמו”.


אך כאשר רמת הסידן במזון קטנה, הסידן נעזר לספיגתו על ידי ויטמין D, המסייע באותה דרך גם לספיגתם במעי של זרחן (phosphorus) אף הוא מינראל חיוני לשלמות וחוזקה של העצם, וכן מסייע הוויטמין לספיגת מגנזיום.


העדויות לכך שוויטמין D הוא בעל יתרונות אחדים כולל הגנה בפני מחלת לב וצורות אחדות של סרטן, הולכות ומתרבות לאחרונה.


כמה מיתרונות אלה הם כנראה תוצאה של יתרונותיו של ויטמין D כמסייע לספיגתם של מינראלים חיוניים אחרים, אך ייתכן שיש לוויטמין זה השפעות ישירות נוספות על תהליכי מחלה ועל מערכת החיסון של הגוף שלא ידענו עליהם בעבר.


נכון לעכשיו, ההמלצות התזונתיות הרשמיות הן לצרוך 1,000 מיליגרם סידן ו-400 יחידות ויטמין D מדי יום.


למבוגרים יותר המגיעים לגיל 70 שנה, יש צורך במעט יותר: 1,200 מיליגרם סידן ו-600 יחידות ויטמין D.


מה פירושן המעשי של כמויות מומלצות אלה? ספל חלב מלאה מספקת 300 מיליגרם סידן, וכעת בעידן העשרת החלב בוויטמין D, ספל זו מכילה גם 100 יחידות של ויטמין זה. בעצם ימים אלה עדיין קיים הוויכוח שמא ניתן להפחית מעט ברף הדרישה היומית של סידן, או שמא יש להעלות את ההמלצה לצריכה יומית של ויטמין D ל-1,000יחידות ואולי אף למעלה מזה.


 


נתרן ואשלגן (סודיום Na ופוטסיום K):


כ-90% מהנתרן אותו אנו מקבלים במזון מגיע ממלח הבישול הידוע כ-NaCl.


נתרן וכלוריד הם חומרי תזונה חיוניים בעיקר כדי לשמור על רמות הנוזלים בגוף, אך צרכן המזון בן-זמננו צורך כל יום גרמים מיותרים של נתרן, מעל ומעבר למה שהוא צריך. וכמו שכבר הדגשנו במאמרים בעבר באתר זה, עודף גדול של נתרן מפריע ליכולת הטבעית של כלי הדם להתרחב ולהתכווץ, ובה בשעה גם מעודד את הגוף לאגור מים, בנפח הדם גדל, מצב הידוע כ-hypervolemia. כאשר כלי הדם צוברים נפחי דם גדולים יותר, דפנות כלי הדם מתוחות יותר, וזו נוסחה מובהקת להגברת לחץ הדם, וסכנה מוחשית למחלה קרדיו-וסקולארית. כאשר לחץ הדם עולה, גם ההתרחשות של שבץ-מוחי תגבר.


 


אשלגן, לעומת זאת, המעודד בדרך כלל את הכליות להפריש נתרן בשתן, מפחית את ההשפעות המסוכנות הללו של עודף נתרן. מחקרים רבים הראו קשר בין רמה גבוהה של אשלגן במזון, ורמות נמוכות יותר, וממילא בריאות יותר של לחץ-דם.


יתרה מכך, נמצא שהיחס בין אשלגן לנתרן עשוי להיות עוד יותר קריטי מאשר רמת האשלגן לבדו, או של הנתרן לבדו, אם כי עדיין לא ברור באופן מוחלט מה אמור להיות היחס הזה בין שני אלקטרוליטים חיוניים אלה.


אם להתבסס על המלצות עדכניות, אדם בוגר צריך לקבל במזונו 4,700 מיליגרם של אשלגן, ו-1,200 עד 1,500 מיליגרם נתרן  מדי יום, או יחס של 4:1 ואולי 3:1. אך הדיאטה המערבית הממוצעת מכילה רק 2,500 מיליגרם אשלגן ביום המהווה כמחצית מהכמות המומלצת של אשלגן, ולעומת זו היא מכילה 2,500-7,500 מיליגרם נתרן, שהיא כמות  הגדולה פי-2 עד פי-5 מהכמות המומלצת לנתרן.


נובע מכך, שהאדם המערבי מקבל בדיאטה שלו יותר נתרן מאשר אשלגן, למרות שהיה אמור לקבל הרבה פחות נתרן מאשר אשלגן. 


 


ממש ברגע זה של הגילוי הנאות האחרון, הקורא הדואג לבריאותו הטובה מפלבל בעיניו לנוכח הכתוב כאן ושואל את עצמו: “איך למען השם, אני אמור לחשֵב יום-יום מה היחס בין האשלגן והנתרן במזוני, כאשר את רוב זמני אני מקדיש עדיין לחישוב מנת הקלוריות שאני אוכל מדי יום”?


על מנת להרגיע את הקורא הזה, נציין שלמזלנו המסר פשוט יותר: כמעט כולנו ללא יוצא מהכלל אמורים לקבל יותר אשלגן במזון מאשר אנו מקבלים כיום, וכמעט כולנו אמורים לצרוך הרבה פחות נתרן.


הדרך הטובה ביותר להשיג יעד זה, נמצא בהתאמה טובה של אמיתות תזונתיות בסיסיות עליהן חונכנו מאז ומעולם. אם נאכל את מנת הירקות והפירות הראויה, שהם מקור טוב לאשלגן, ונקצץ במנת העוגיות, והחטיפים המלוחים, המזון המהיר עתיר המלח, הארוחות המוכנות הקפואות הנשלפות בחדווה מהמקפיא בדרך למיקרו-גל, השופעות נתרן אף הן, הרי אז יחס האשלגן לנתרן בגופנו יעלה, וכך גם תשתבח הבריאות.


 


ויטמין B12 וחומצה פולית:


שני ויטמינים אלה (כזכור חומצה פולית היא למעשה ויטמין B9), מהווים את אחד הצמדים התזונתיים החשובים ביותר.


שני ויטמינים אלה פועלים יחדיו לתמוך בכמה מהתהליכים החשובים ביותר של חלוקת תאים והתרבותם. שני ויטמינים אלה חיוניים באופן משולב גם במטבוליזם של הומוציסטאין, גורם הסיכון למחלות וסקולאריות.


מסתבר שחומצה פולית שהיא עצמה אחד מ-8 ויטמינים במשפחת ה-B vitamins, תלויה בוויטמין B12 בתהליך הספיגה שלה, כמו גם בתהליך האגירה של חומצה פולית והמטבוליזם שלה.


מרתק עוד יותר להדגיש שלמרות התאחיזה החזקה הזה בין שני הוויטמינים הללו, במובן של פעילויותיהם המשותפות, שני ויטמינים אלה מגיעים ממקורות מזון שונים לחלוטין.  B12 מגיע אלינו ממזון מן החי: בשר בקר, כבד, דגים, ביצים וחלב, בעוד מקורות המזון העשיר בחומצה פולית הם דווקא מן הצומח כגון ירקות ירוקי עלים (חסה, ברוקולי), אפונים וקטניות.


בארה”ב סוגי מזון רבים מועשרים כיום בשני הוויטמינים הללו, באופן שקל יחסית על ידי אכילת מזון מאוזן לקבל את מנת הוויטמינים היומית המומלצת (2.4 מיקרוגרם של B12 ו-400 מיקרוגרם של חומצה פולית).


 


אלה מאיתנו המעדיפים דיאטה צמחונית, עלולים להגיע למצב של חסר ב-B12, והם יצטרכו להקפיד על נטילת טבליות ויטמין זה במציצה מתחת ללשון, או אף ייאלצו לקבל אותו בזריקה לשריר.


אך ברוב המקרים בהם מתגלה חסר ויטמין B12, אין מדובר בדיאטה החסרה ויטמין זה, אלא בחסר של מרכיבים בתוך מערכת העיכול שלנו המשחקים תפקיד בהעברתו מהמזון הנאכל, לדם.


יש אנשים החסרים את מה שמכונה “גורם פנימי” או IF (intrinsic factor), חלבון הנוצר על ידי תאי הקיבה הקושר את הוויטמין בקיבה בדרכו אל חלקו האחרון של המעי הדק (ileum), שם נקשר B12 לקולטן, דרכו הוא נספג במעי ועובר לדם.


לעומתם, יש כאלה בעיקר בגיל המתקדם יותר הסובלים מגסטריטיס (atrophic gastritis) , מצב דלקתי של תאי רירית הקיבה וכך נוצרת הפרשה חסרה של חומצת קיבה, ובסביבה פחות חומצית משתבשת פעולתם של אנזימי קיבה כגון פפסין, המעדיפים סביבה חומצית, וכך עיכול החלבונים נושאי B12 בקיבה, פחות יעיל. בדומה, יש אנשים עם מפגעים אוטואימוניים, היוצרים נוגדנים הקושרים ומנטרלים את החלבון IF הקושר B12, ויש אנשים בהם נוצרים נוגדנים עצמיים המגיבים ומנטרלים את אותו קולטן לוויטמין הנמצא במעי הדק.


 


חסר בחומצה פולית יכול להופיע מכמה סיבות, כגון דיאטה דלת ירקות, שתייה המופרזת של אלכוהול הפוגעת בספיגת ויטמין זה במעי, ואף בחסר של B12, החיוני אף הוא לחילוף החומרים של פוֹלאט.


חסר בשני הוויטמינים האמורים מוביל לאנמיה מאקרוציטית, בה נפח האריתרוציטים (כדוריות אדומות) גדול מהממוצע, מה שבא לביטוי בדף תוצאות ספירת הדם כ-MCV  אוmean corpuscular volume הגדול מ-100 פמטוליטר. כשם שניתן באופן קל לתקן חסרי B12 בנטילת טבלייה, כך גם בחסר של חומצה פולית, ומסתבר שחומצה פולית הנלקחת כהשלמה בבליעת טבלייה, נספגת פי-2 יעיל יותר מהפולאט הנמצא באופן טבעי במזון מהצומח. לכן, יש להקפיד בנטילת תוספים המכילים חומצה פולית, לא ליטול כמויות מופרזות של ויטמין זה, ויש להימנע מצריכה יומיומית של 5 מיליגרם או אפילו של 2 מיליגרם, שאלה הם המינונים המקובלים בטבלות המסחריות.


אין טעם וצורך לצרוך טבליות של יותר מחצי מיליגרם חומצה פולית, ואם אלה לא תמיד ניתנות להשגה, ניתן לצרוך טבלייה של 2 מיליגרם אחת ליומיים-שלושה.  


 


יש ממצא חשוב שראוי לתת עליו את הדעת שקשור לשני הוויטמינים האחרונים: רופאים בדרך כלל נוכחים לדעת שלמטופל יש חסר בוויטמין B12, כאשר הם נתקלים בבדיקת דם שגרתית בספירת הדם שלו בנתונים של אנמיה מאקרוציטית, שכן הרופא בדרך כלל אינו מבקש לבצע בדיקות של רמת ויטמין B12  או של חומצה פולית.


כאשר מישהו עם חסר של ויטמין B12 נוטל טבליות של חומצה פולית כטיפול משלים, עלולה נטילת חומצה פולית למסך ולהסתיר את החסר בוויטמין B12, שכן הטיפול בנטילת חומצה פולית ימנע את התרחשות האנמיה המאקרוציטית, או שיגרום לה להיעלם. זהו תרחיש לא רצוי, כיוון שהוא עלול להסתיר מעיני הרופא את הממצא המקובל ביותר לאנמיה על רקע חסר ב-B12, וליצור מראית עין שאין חסר כזה, למרות שבפועל הוא קיים.


כולנו יודעים עד כמה חמור מצב מתמשך של חסר אמיתי בוויטמין B12, ועל הבעיות הנוירולוגיות החמורות העלולות להתפתח שיכולות להתחיל כתחושות נמלול מתחת לעור ולהתפתח לאיבוד זיכרון, שלא תמיד ניתן להסב אותן לאחור שהרי פגיעה עצבית קשה יותר לתיקון.


לכן חייבים לנהוג בזהירות רבה כאשר מטפלים בחומצה פולית, ומתחייבות בדיקות תקופתיות של רמת B12 בדם.


 


אבץ ונחושת:  


שני מינראלים אלה, חיוניים כיסודות קורט אחרים כמרכיבים של חלבונים ואנזימים שונים בגוף, ומבוגרים אמורים לקבל מדי יום במזונם 900 מיקרוגרם של נחושת ואילו לגבי אבץ הדרישות היומיות גבוהות יותר: 11 מיליגרם לגבר ו-8 מיליגרם לאישה. 


שוב נציין שדיאטה ממוצעת ומאוזנת אמורה לספק את הדרישות האחרונות לגבי נחושת ואבץ, ולכן בדרך כלל לא נמצא חסרים שלהם פרט למקררים נדירים.


נחושת ואבץ מתחרים על אותם אתרי ספיגה במעי הדק. אם יש יותר מדי אבץ במזון, או אם הוא ניטל בעודף בתכשירים, הוא יגבר על האבץ בהתחרות על אותם אתרי ספיגה ואנו עלולים להגיע לחסר בנחושת.


יש מבוגרים בשלבים הראשונים של מחלת הניוון העינית הידוע כניוון-התלוי-בגיל של המאקולה  (Age-related macular degeneration), מחלה המובילה במקרים רבים לעיוורון, הנוטלים תכשיר הידוע כ-AREDS, קוקטייל של ויטמינים ומינראלים, המאט את מהלך הפגיעה בעין. טבליתAREDS  מכילה 80 מיליגרם אבץ, מה שעלול היה לגרום לחסר בנחושת, ולכן הקפידו לכלול בטבלית AREDS גם 2 מיליגרם של נחושת.


 


ניאצין וטריפטופאן:


ניאצין או ויטמין B3, ידוע בימים אלה בעיקר בשל השפעותיו על רמת כולסטרול, באופן שנטילת מינונים יומיים גבוהים של ניאצין (500 עד 1,500 מיליגרם) מפחיתה את רמת הכולסטרול “הרע” LDL, ומגבירה את רמת הכולסטרול “הטוב” HDL.


רמות טיפוליות אלה בניאצין עולות בהרבה על המנה היומית המומלצת של ויטמין זה העומדת על 16 מיליגרם לגבר ו-14 מיליגרם לאישה.


עשרים חומצות האמינו הן כזכור אבני הבניין של חלבונים בגוף, חומצת האמינו טריפטופאן היא אחת מ-9 חומצות אמינו המוגדרות כ-“הכרחיות” (Essential amino acid), שאנו חייבים לקבל במזון ברמה סבירה שכן הגוף אינו יכול לסנתז אותן בעצמו.


טריפטופאן חיוני לגוף מכמה סיבות, כאשר העיקרית בהן היא העובדה שטריפטופאן במסגרת המטבוליזם שלו הופך לניאצין. לכן אחת הדרכים היעילות למנוע חסר ניאצין, היא בצריכת מזון עשיר בטריפטופאן, באכילת עוף או תרנגול הודו, העשירים בטריפטופאן.


 


מחלת העור פלאגרה (Pellagra), היא דוגמה קלאסית לחסר בניאצין, ופעם היו סבורים שהיא נגרמת על ידי חסר בטריפטופאן.


מחלת פלאגרה באה לביטוי חיצוני בולט על ידי פריחה אופיינית על פני העור, שלשולים, ועלולה אף להגיע למצב של שיטיון. הרמז ראשון לקשר בין חסר בניאצין לבין פלאגרה ניתן בשנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר התפתחה מעין מגיפה של מקרי פלאגרה רבים     


במדינות הדרום של ארה”ב כגון קרוליינה הדרומית. המסתבר שדווקא באותן מדינות הדיאטה לפני כ-100 שנה הייתה עשירה מאוד בתירס, וזה האחרון דל מאוד בטריפטופאן. לכאורה חסר זה הביא לחסר ניאצין, וממילא לפלאגרה.


מי שראה חולה פלאגרה עם הנגעים הקשים על פני עורו, ישתכנע ודאי עד כמה חסרים של ויטמינים במזון עלולים לבוא לביטוי בתחלואה קשה, לעתים אף קטלנית.  


 


 בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים