פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית,
מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה,
אוניברסיטת תל-אביב.
העובדה שבבדיקה שלאחר המוות של מוחותיהם של
אלה שאובחנו בחייהם כלוקים
ב-CTE או chronic traumatic encephalopathy, ניתן היה למצוא צברים (aggregates) של חלבון tau, הביאה נוירו-פתולוגים רבים להשתמש במדד זה
כדי לנסות ולאבחן בדיעבד מצבי CTE.
בשנת 2015 חוקרים מ"בנק המוחות" של מחלות נוירולוגיות Queen Square בלונדון, דווחו על מציאת מאפיינים של CTE ב-12% מתוך 268 מוחות של אנשים שאובחנו עם
אחד מתוך מספר מחלות נוירו-ניווניות (Ling
וחב' ב-Acta
Neuropathologica
משנת 2015).
באופן מפתיע הם מצאו את אותו יחס בקרב 50 מוחות של אנשים לכאורה בריאים בני 60 שנה
ומעלה, שתרמו את גופותיהם למחקר רפואי לאחר מותם, מה שמצביע על כך שממצאים
פתולוגיים יכולים להופיע במוחות של אנשים בלי שהדבר יבוא לביטוי בתסמינים קליניים
או התנהגותיים. יחד עם זאת, כמעט כל אלה בהם הופיעו מאפיינים מוחיים של CTE, חוו בעברם היסטוריה של TBIs
או traumatic brain injuries.
למרות שהתברר שטראומה למוח קשורה לפתולוגיה
של CTE, עדיין לא ברור לחלוטין
כיצד CTE בא לביטוי קליני.
בצדק מתבטא הנוירולוג Robert
Stern
מראשי המרכז לחקר CTE באוניברסיטת בוסטון, שקשה להפריד בין תסמיניCTE מאלה
של שינויים התנהגותיים ומנטאליים הנגרמים ממפגעים פסיכולוגיים לא-קשורים או כתוצאה
לדוגמה משימוש בסמים ובחומרים אסורים.
שינויים במצב רוח כגון אידשון (apathy)
לדוגמה, שכיחים מאוד באוכלוסייה הכללית , ובעיקר באנשים הנמצאים בסיכון גבוה של CTE, כמו צעירים הנמשכים באופן טבעי לענפי ספורט
של קרבות מגע, או כאלה המשרתים בצבא ועלולים להיחשף למצבים של פגיעה פיזית בראש.
אלה אנשים העלולים להיקלע למצבים של תסמונת פוסט-טראומטית שגם לה תסמינים של CTE. הנוירולוגית Ann McKee שהוזכרה בחלק א' של מאמר זה, טוענת שבשלבי
גיל מאוחרים, CTE יכול להידמות למחלת אלצהיימר ולכן ייתכן שמקרים
רבים שלCTE כלל לא אובחנו.
על מנת לסייע לרופאים ולחוקרים להגדיר
אבחון קליני של CTE, ארגנה McKee יוזמה תחת הכותרת UNITE או understanding neurologic injury & traumatic
encephalopathy,
בה רופאים ופסיכולוגים יבחנו את ההיסטוריה הרפואית של 300 נפטרים שנחשפו בחייהם
לחבטות טראומטיות חוזרות בראשיהם. במקביל, ובאופן כפול-סמיות ינתחו פתולוגים את
דגימות המוח של 300 פרטים אלה.
מאז שנת 2013 נעשתה כבר במסגרת UNITE
הערכה של 100 דגימות כולל זו של הצעיר האמריקני Keck שמקרהו תואר בחלק א' של המאמר. החשיבות הרבה
שמייחסים במכוני הבריות הלאומיים לחקר שבץ-מוחי ומפגעים נוירולוגיים (NINDS) לנושא של CTE, באה לביטוי בחודש דצמבר 2015, במענק של 16
מיליון דולר שנתן גוף זה לחוקרי CTE.
מענק מחקר זה יאפשר לחקור 120 שחקנים לשעבר
של ליגת ה-football המקצוענית NFL, וכן 60 שחקנים לשעבר של football במסגרת המכללות. הנתונים של כל אלה
יושוו לנתוניהם של אנשים בריאים, שלא נחשפו מעודם לחבטות ראש "ספורטיביות"
או אחרות, שתרמו את גופם למחקר לאחר מותם.
בשנים המוקדמות של תחום מחקר זה, רבות מאצבעות החוקרים הצביעו דווקא על ממצאים
גנטיים כחשודים עיקריים.
מספר מחקרים הציעו שהווריאנט APOE4
של apolipoproein E (אותו גן הכרוך ביצירת
מרבצים של amyloid-β במוח במחלת אלצהיימר),
היה שכיח באופן יוצא דופן באלה עם CTE.
עובדה זו הביאה מספר חוקרים למחשבה שמציאות גן זה היא גורם הסיכון העיקרי להתהוות CTE.
אלא שמחקר של למעלה מ-100 מקרי CTE
הראה ששכיחות ווריאנט זה אינה גדולה יותר בקרב אלה עם CTE מאשר שכיחותה באוכלוסייה הכללית (McKee וחבריה ב-Brain משנת 2013). נראה אם כן שתפקיד APOE4 אינו ברור בשלב זה.
אחת המשימות העומדות בפני התומכים בתיאוריה
של TBIs (או traumatic brain injuries) לבין התרחשות של CTE, היא מדידת היחס בין מספר החבטות שספורטאי
זה אחר ספג לראשו במרוצת הקריירה שלו ועוצמת חבטות אלה, לסיכון של CTE. זו נראית על פניו כמשימה בלתי אפשרית, שהרי
כיצד שחקן פוטבול יכול להעריך כמה עשרות או אפילו מאות פעמים נחבט בראשו
בהתנגשויות בלתי-נמנעות עם שחקן יריב, ומה הייתה עוצמת חבטות אלו, למרות הקסדה
שהוא חבש.
קיימות אמנם מספר שיטות לקביעת חומרת החבטות, כולל בדיקות דם המודדות חלבונים
ספציפיים המופרשים מתאי העצב הנפגעים במהלך החבטות, ולפחות חצי-תריסר של שיטות
הדמיה להערכת נזק זה.
אחת המטרות העיקריות היא מעקב אחר חלבון tau מתוך
ההנחה שההצטברות הבלתי נורמאלית שלו במוח, היא אולי המדד הבולט ביותר של CTE.
חלבון tau נמצא בדרך כלל בשלוחות האקסוניות של תאי
עצב, מה שמאפשר לחוקרים למדוד את רמתו בנוזל השדרה או בדם כסימן מובהק של נזק
לאקסונים.
הנוירו-כימאי Kaj
Blennow
וצוותו באוניברסיטת גוטבורג בשוודיה, דווחו על רמות מוגברות בנסיוב של חלבון tau ושל חלבונים נוספים שמקורם בתאי אסטרוגליה,
במקרים של שחקני הוקי-קרח מקצועניים שסבלו מאירעי זעזוח מוח מחבטות שספגו בספורט
"לא עדין" זה, למרות הקסדה על ראשם (Shahim וחב' ב-JAMA Neurology משנת 2014).
תוצאות דומות נמצאו באנשי צבא בהם נרשמו יותר מ-3 פגיעות ונזקים טראומטיים בראשם
במהלך שירותם (Olivera וחב' ב-JAMA Neurology משנת 2015). גם Stern ואנשיו מבוסטון מודדים רמות חלבון tau אך גם מחפשים אחר חלקיקי תא זעירים הידועים
כ-exosomes המופרשים מאקסונים
שניזוקו.
חוקרים ב-UCLA משתמשים בשיטת הדמיה הידועה כ-PET או positron emission tomography ובוחנים חומר הניתן למעקב
(tracer) הידוע כ-FDDNP, הנקשר הן לחלבון tau כמו גם ל-amyloid β. הפסיכיאטר Gary Small מהמכון לחקר המוח ב-UCLA, השתמש לאחרונה ב-FDDNP להבדיל בין חולי אלצהיימר ואלה שאינם חולים
במחלה זו, לבין תריסר שחקני פוטבול מקצוענים שפרשו מהמשחק, שסבלו מ-TBIs ומהפרעה קוגניטיבית מתונה (Barrio וחב' ב-Proceedings of the National Academy of
Sciences
משנת 2015.
חברה בשם TauMark הוקמה בווירג'יניה המתמחה
במדידת FDDNP לאבחון CTE באנשים בעודם בחיים, ולא בנתוני בחינה היסטו-פתולוגית
של מוחותיהם לאחר המוות.
הפיתוח של שיטות לגילוי סמנים ביולוגיים של
CTE, יהיה תלוי במחקר הבסיסי על השינויים
המולקולאריים שחלים במפגע נוירולוגי זה.
הנחה זו נכונה במיוחד לגבי חלבון tau,
שעובר שינויים ככל שהמחלה מתקדמת. באופן נורמאלי, tau כרוך עם microtubules המהווים מרכיב שלדי-מבני באקסונים. לאחרונה,
הנוירולוג Lu מהמרכז ברפואי "בית
ישראל" בבוסטון, הדגים ש-tau
עובר שינויים מבניים בתגובה לפגיעה מוחית בעכברים.
בהמשך מתנתק tau ממבני ה-microtubules, ומגביר את הנזק הנגרם לתאי העצב (Kondo וחב' ב-Nature משנת 2015). בשלב זה ידוע ש-tau יוצר את אותם סבכים (neurofibrillary tangles) בתחילה בתוך התאים
הניזוקים, ובהמשך מחוצה להם. חלבון tau
יכול להתפשט מתא לתא ברחבי המוח.
למרות שמודלים בחיות מאפשרים לעבוד בחקר
נזקים מוחיים, באופן קל יותר מאשר מחקר עם מוחות אדם מטבע הדברים, דווקא בתחום של
חקר הנזק של חבטות לגולגולת ישנם קשיים מובְנים.
לעכברים לדוגמה, לעכברים יש גולגלות שבירות במיוחד, ובמודל של CTE יש לשאיר את הגולגלות שלמות. בנוסף, לעכברים
אין רקמת מוח רבת קפלים,ולכן אין במוחותיהם את מבני ה-sulci עליהם התעכבנו בחלק א' של המאמר,
הרלוונטיים בהתרחשות CTE.
למרות המגבלות הללו, עדיין ניתן להפיק מידע רלוונטי ממודל העכברים למה שקורה באדם.
לדוגמה, הצוות של Lu הראה שבעכברים העוברים TBI, נגרמים לחלבון tau שינויים מבניים שבועות עד חודשים לפני
שהחלבון מתחיל לעבור צימות (aggregation).
חוקרים היו סבורים שהפתולוגיה של tau
מתחילה מאוד מאוחר, אלך על פי Lu
צורת הקונפורמציה הפתולוגית של חלבון זה הקרויה cis-tau מתחילה כבר 12 שעות מהתרחשות TBI. בשלב זה משתמש Lu בנוגדן ספציפי ל-tau על מנת לעקוב אחרי התפשטות ומיקום החלבון.
הנוירולוג Diaz-Arrastia מתעניין בעיקר בנזק שנגרם לכלי דם במוח
בעקבות TBI, ולשם כך הוא מגייס 3,000
משתתפים במחקר שעברו פגיעות ראש מסיבות שונות ובדרגות חומרה שונות, במטרה ללמוד את
הנזקים העתידיים למוח מפגיעה פיזית זו. Diaz-Arrastia טוען שאפילו TBI יחיד מגדיל פי 2-3 את הסיכון להתפתחות
שיטיון מאוחר יותר בחיים.
מחקר עדכני ביותר משנת 2016 של Scott
וחב' שהתפרסם ב-Neurology, זיהה רבדים (plaques) של amyloid-β במוחותיהם של אנשים שחוו TBI 17 שנים קודם לכן. הנוירולוג Stewart מבוסטון טוען שיש להדגיש את חשיבותן של
חגורות בטיחות בנהיגה, כדי למנוע חבטות ראש שעלולות להתברר בעתיד ככאלה
שנזקיהן לתפקוד מוחי, כבדים ובלתי צפויים.
נראה אם כן שהמחקר על הנזקים
הנוירולוגיים-התנהגותיים ארוכי הטווח בעקבות חבטות ראש ספורטיביות עדיין לא
הגיע לפתרונן של כל השאלות המסקרנות הצצות. אך אם בני או נכדי יספרו לי שהחליטו
לבחור בקריירה של אגרוף, אציע להם במחשבה שנייה לבחור בתחום שלבטח משפר יותר את
תפקוד המוח, אולי שחמט, ואפילו ברידג', ואולי פתרון תשבצי היגיון, ולא אפסול אפילו
סודוקו…..
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.