פרופ' בן-עמי סלע המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולרית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
ברחבי העולם, כ-800,000 איש מתאבדים מדי שנה, מה שמיצג 1.5% מכלל מקרי המוות הגלובליים ((Naghavi ב-British Medical Journal משנת 2019). התאבדויות הן הסיבה ה-10 במעלה ממקרי מוות בצפון אמריקה, והסיבה הראשונה במעלה של מקרי מוות בקרב בני 15-24 שנה ברחבי העולם, נתון בהחלט מפתיע ומזעזע! ארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2016, שיעור מקרי ההתאבדות בעולם עמד על 10.6 מקרים ל-100,000 כאשר 80% מכלל ההתאבדויות התרחשו במדינות בהן ההכנסה לנפש נמוכה או בינונית (דו"ח של ה-WHO משנת 2018).
כשבוחנים את הנתונים בשישה אזורים גיאוגרפיים, שיעור מקרי ההתאבדות גבוה פי-4 במדינות צפון ומערב אירופה בהשוואה למדינות מזרח הים התיכון.
ההסבר להפרש מרשים זה נעוץ בהבדלים סוציו-תרבותיים ובזמינות לאמצעים המשמשים להתאבדות. מבחינה גלובלית, שיעורי ההתאבדות שונים בהתאם לגיל ולמגדר, כאשר השיעורים הגבוהים ביותר הם בקרב אנשים מבוגרים יותר, בעיקר בקרב גברים (15.6 מקרים ל-100,000), בהשוואה לנשים (7.0 מקרים ל-100,000).
יש לציין ששיעורי ההתאבדות פחתו ברוב האזורים הגיאוגרפיים ב-18% בין השנים 2000 עד 2016. יוצאת דופן, היא צפון אמריקה, כאשר בארה"ב לדוגמה עלו שיעורי התאבדות השנתיים ב-1.5% מאז שנת 2000 (Stone וחב' ב-Morbidity & Mortality Weekly Report משנת 2018). יש לציין, שבארה"ב גברים בני 45-64 שנה נטו להתאבד באופן מוגבר משמעותית מ-21 מקרים ל-100,000 בשנת 1999 ל-30 מקרים ל-100,000 בשנת 2017 (נתוני CDC משנת 2017).
תודגש התרומה של הגבלות בצריכת אלכוהול להפחתת מקרי התאבדות (Xuan וחב' ב-Alcohol Clinical Experimental Research משנת 2016).
הפחתה בשיעורי התאבדות מיוחסת גם להגבלת האמצעים המסייעים להתאבדות, כגון הפחתת או אפילו הסרת פחמן חד חמצני CO מהגז הביתי שחלה בשנת 1960 בבריטניה (Kreitman ב-British Journal of Preventive & Social Medicine משנת 1976), הפחתת צריכת משקאות אלכוהוליים ברוסיה (Razvodovsky ב-Crisis משנת 2009) והגבלות על רכישת ושימוש בכלי נשק בארה"ב (Kaufman וחב' ב-JAMA משנת 2018). נתון מפתיע במקצת אחר הוא שעל כל מקרה התאבדות יחיד ישנם 20 מקרים של ניסיונות התאבדות (המוגדרים כהתנהגות של גרימת נזק גופני עצמי עם הכוונה המוצהרת למות כתוצאה מכך), מה שמסתכם ב-16 מיליון ניסיונות התאבדות בעולם כולו, ו-16 מיליון אנשים המצהירים על מחשבות אובדניות (נתוני ה-WHO). שיעורי ניסיונות ההתאבדות שלא צלחו גבוהים יותר בקרב נשים ובני נוער. בקרב אלה שניסו להתאבד, 1.6% מתו במהלך 12 החודשים לאחר ניסיון זה, ו-3.9% מתו במהלך 5 השנים הבאות (Olfson וחב' ב-American Journal of Psychiatry משנת 2017).
גורמי סיכון: בחינת מגוון גורמי הסיכון שבבסיס התאבדויות כוללת גורמים גנטיים, פסיכולוגיים ומאפיינים אישיותיים. אחת הגישות להבנת הנטייה להתאבדות מבוססת על אנליזה של מהלך החיים (Gunnell ו-Lewis ב-British Journal of Psychiatry משנת 2005), וניתוח גורמי הסיכון בשלבי החיים השונים תרשים למטה):
גורמי סיכון של התאבדות במהלך שנות החיים: (גורמי סיכון אישיותיים באדום, וגורמי סיכון סביבתיים בירוק).
גורמי סיכון אישיותיים, ובעיקר מפגעים פסיכיאטריים, הם בעלי ההשפעה הרבה ביותר על שיעורי ההתאבדות (Chesney וחב' ב-World Psychiatry משנת 2014).
דיכאון, תסמונת דו-קוטבית, מפגעים בספקטרום של סכיזופרניה, צריכת סמים אסורים, אפילפסיה (Fazel וחב' ב-Lancet משנת 2013), ופגיעת ראש טראומטית (Fazel וחב' ב-JAMA Psychiatry משנת 2014).
כל אחד משלושת גורמי הסיכון הללו מעלה את שיעור ההתאבדויות פי-3 ומעלה. גורמי סיכון נוספים כוללים ניסיונות התאבדות קודמים (Runeson וחב' ב-Journal of Clinical Psychiatry משנת 2016), ניצול מיני בשנות הילדות, התנהגות אובדנית במשפחה (Qin וחב' ב-Lancet משנת (2002, והתאבדות של אחד ההורים בשנות הילדות המוקדמות.
גורמי סיכון נוספים הם גישה זמינה לאמצעים קטלניים (השפעה מתונה) (Anglemyer וחב' ב-Annals of Internal Medicine משנת 2014), אירועים, חוויות והתנסויות קשות בחיים (השפעה מתונה) (Agerbo ב-Journal of Epidemiology & Community Health משנת 2005), אבחון חדש של מחלה פיזית סופנית או כרונית (השפעה מתונה) (Fang וחב' ב-New England Journal of Medicine משנת 2012), פרסום באמצעי התקשורת על התאבדות של ידוען או ידוענית (השפעה חלשה) (Niederkrotenthaler וחב' ב-Journal Epidemiology & Community Health משנת 2012), מפגע נוירופסיכיאטרי (השפעה חזקה), חוויות של ניצול מיני בילדות (השפעה מתונה) (van Geel וחב' ב-JAMA Pediatrics משנת 2014), וקיפוח סוציו-אקונומי (השפעה חלשה) (Rehkopf ו-Buka ב-Psychological Medicine משנת 2006).
דווקא בארצות עשירות, מחלות נפש מהוות בסיס ל-50% ממקרי ההתאבדויות, בעיקר באלה עם דיכאון או תסמונת דו-קוטבית המהוות בסיס לשליש עד מחצית מקרי ההתאבדות (Arsenault-Lapierre וחב' ב-BMC Psychiatry משנת 2004).
מקרי התאבדויות נובעים גם משינויים פסיכולוגיים פתאומיים, כולל תחושת בדידות, חוסר תקוה ומועקה, המובילים לבדידות חברתית. שינויים פסיכולוגיים אלה המשולבים בגישה זמינה לאמצעי המתה, מובילים לביצוע ההתאבדות (Van Orden וחב' ב-Review Psychological משנת 2010).
בין הגורמים המחמירים את המצב הנפשי באופן המוביל לניסיון התאבדות, ניתן למנות קשיים ביחסים בין-אישיים (פרידה או גירושין) מבני הזוג, מוות של בן-זוג, ומוות בהתאבדות של אדם קרוב, בעיקר בקרב נשים, מוות בהתאבדות של צאצאים (Pitman וחב' ב-Lancet Psychiatry משנת 2014. גורם חשוב נוסף היא ההתבשרות על ידי הרופא על מחלת סרטן מאובחנת (כבר בשבוע הראשון לאחר קבלת הבשורה).
הסיכון להתאבדות גובר גם בקרב אנשים שנעצרו במתקן סגור, ובקרב אסירים (Fazel וחב' ב-lancet Psychiatry משנת 2014). באופן פארדוקסלי, דווקא היחשפות להתקפת טרור נמצאה מגינה בפני ניסיון התאבדות. אכן, לאחר מפגע מגדלי התאומים בניו-יורק ב-11 בספטמבר 2001, נרשמה ירידה במספר ההתאבדויות באזור המטרופוליטני של ניו-יורק (Claassen וחב' ב-British Journal of Psychiatry משנת 2010).
אנשים במקצועות עם דרגת מיומנות נמוכה, הם בעלי שיעור התאבדות גבוה יותר, המוסבר באי-ביטחון תעסוקתי.
אלה העוסקים במקצועות בהם יש גישה זמינה יותר לאמצעי המתה כגון חקלאים, אחיות, וטרינרים, רופאים (בעיקר מרדימים), ואנשי משטרה או חיילים הם בעלי אחוז התאבדויות גבוה יותר (Milner וחב' ב-British Journal of Psychiatry משנת 2010). לעומת זאת אנשים מאמינים בעלי נטייה דתית זוכים להגנה מסוימת מפני התאבדות (Lawrence וחב' ב-Archives of Suicide Research משנת 2016).
נמשיך ונדון בנושא התאבדויות במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
30/08/2020
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן