על המשמעות של ניטור וגילוי סימנים מוקדמים של סרטן השחלות
פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה , אוניברסיטת תל-אביב.
מחלות, ובעיקר מחלות קשות כסרטן, אינן נוטות מטבען לשתף איתנו פעולה. כמו כל אויב אחר, כך גם סוגי הסרטן השונים תוקפים בהסתר, בעורמה, בהפתעה.
הם חורשים רעה, ונוברים בנו בסתר, וכאשר דרגת הנזק הסמוי מתעצמת, הם פורצים החוצה בהתרסה: המלחמה החלה! כל אחד מאיתנו מכיר וזוכר בני-משפחה וידידים, המתבשרים לפתע שבדיקה זו-או-אחרת, לעתים אף בדיקה מקרית במסגרת סדרת בדיקות לא-מחייבות, נמצאה מבשרת רעות.
לעתים רבות מתרחשת סצנה זו אצל אנשים במיטב שנותיהם, שאף לא היו ידועי-חולי עד לאותו רגע של ההתוודעות למציאות קשה, חדשה.
הרפואה לאורך הדורות רכשה מיומנויות לזהות סוגי סרטן אחדים בעודם באִיבּם. מאז ומ
אחד מסוגי הסרטן האחרונים, שנקדיש לו את דברינו הפעם הוא סרטן השחלות (ovary cancer). שנים רבות חלק מהתובנה הרפואית והציבורית היא שלסרטן השחלות אין תסמינים מוקדמים מובהקים, אך אולי בניגוד לפורטרט הוותיק של סרטן השחלות כ"רוצח שקט" או כפי שמכנים אותו "המחלה המתגנבת", ראיות חדשות דווקא מצביעות על כך שגם לסוג סרטן זה יש תסמינים מוקדמים.
נשים שבדיעבד אובחנו עם סרטן השחלות בדרך כלל בשלב מתקדם, מצהירות על כך שהם סבלו מתסמינים בעיקר גסטרו-אנטרליים או כאלה של מערכת דרכי השתן, בממוצע 3-4 חודשים לפני האבחון הממשי של המחלה. אכן, במחצית יוני 2007 מספר גופים רפואיים בארה"ב, כולל איגודי האונקולוגיה הגינקולוגית והחברה האמריקנית לחקר הסרטן, יצאו במנשר עמדה על תסמיני סרטן השחלות. מסמך אח
העילה לגישה החדשה שמייחסת חשיבות לסימנים מוקדמים שלא
אלה בין הנשים אשר במשפחתן היו מקרים של סרטן השחלות, ואלה הנושאות מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2, וכן אלה שעברו מספר קטן של הריונות, או שההיריון הראשון שלהן היה בגיל מבוגר, הן בסיכון גבוה יותר. בשנים האחרונות מאובחנות מדי שנה בארה"ב 22,000 נשים בגיל הממוצע של 63 שנה עם סרטן השחלות, והתמותה מדי שנה מסרטן זה עומדת על 15,000 פטירות.
השרידוּת (survival) מעבר ל-5 שנים הממוצעת במאובחנות עם סרטן השחלות היא של 55%, וזאת כיוון שבלמעלה מ-70% מהמקרים מתגלה סרטן השחלות בשלב מתקדם. אם ניתן היה לאבחנו מוקדם יותר, ההישרדות מעבר ל-5 שנים הייתה עולה עד כדי 93% מהמקרים. לעומת זאת, אם האבחון של המחלה הוא בשלב מתקדם של המחלה (שלב III או IV), כפי שהדבר מתרחש ב-80% מהמקרים, ההישרדות של מעבר ל-5 שנים, יורדת עד ל-30% מהמקרים.
בדיקות סקר מוקדמות לסרטן השחלות מעט מורכבות בפענוח תוצאותיהן. הכלים הקיימים כיום הם סריקת אולטרסאונד, או סריקת CT, צפייה בשחלות בעזרת לפרוסקופ, בדיקות דם כוללות תפקודי כבד וכליה, ומדידת רמת החלבון CA-125 בדם. יחד עם זאת דרגת הרגישות (sensitivity) והסגוליות (specificity) של בדיקות אלה אינה גבוהה ביותר, ולכן לא נוטים להמליץ על ביצוען במסגרת סקר בריאות תקופתי לכל אוכלוסיית הנשים.
אמנם, אין אף ארגון בריאות גדול הממליץ על סקר שגרתי של נשים א-תסמיניות לגילוי מוקדם של סרטן השחלות. יחד עם זאת, מחקר ראשוני בבריטניה שפורסם בשנת 1999 ב-Lancet, הראה שיש ית
המחקר של החוקרים בסיאטל בחן נשים עם סרטן השחלות ותיעד את התסמינים שהופיעו אצלן בתקופה של שנה לפני אבחון המחלה, כאשר תדירות הופעתם התרחשה לפחות במשך 12 ימים מדי חודש. על פי מחקר זה תסמינים (symptoms) שהיו כרוכים בסרטן השחלות בטווח של פחות מ-12 חודשים לפני אבחון המחלה היו כאבי בטן ואגן ירכיים, נפיחות וגזים בבטן, וקשיים באכילה מתוך תחושת שובע. כאשר תדירות תסמינים אלה הייתה יותר מ-12 פעם בחודש, היווה הדבר מדד חיובי בזיהוי נשים בסכנה להופעה של סרטן השחלות. כבר ב-1994 כתבו Hoskins וחבריו בכתב העת המוביל ברפואת נשים American Journal of Obstetrics & Gynecology שרק 15% מהנשים האמריקניות מכירות את התסמינים של סרטן השחלות. אם כי יש להניח שבשנים שחלפו מאז אותו מאמר התפרסם, יש ודאי עלייה במודעות של נשים לתסמינים אפשריים של סרטן זה, עדיין הרוב המכריע של נשים לא מכיר אותם. גילוי רמה מוגברת של הסמן CA-125עדיין מציב מספר סימני שאלה שכן למרות שמדד זה נמצא גבוה ב-79% מהנשים עם סרטן השחלה, הוא מוגבר גם במצבים של ציסטות שפירות בשחלות, מצב של שרירן (מיוֹמָה) ברחם, מחלה דלקתית באגן, דלקת רירית הרחם (אנדומטריוזיס). בנוסף CA-125 עלול להימצא שלילי בכ-20% מנשים שבדיעבד תאובחנה עם סרטן השחלות. באופן כללי סמן אח
נראה אם כן שתחום זה של סרטן השחלות עדיין מייחל למדד האולטימטיבי המדויק, הרגיש ואולי אף זה המתגלה בשלב מוקדם או מקדים של המחלה. אך כפי שמסתבר מניסיונן של נשים שאובחנו עם סרטן השחלות, יש מקבץ של "סימנים מקדימים" שאולי אינם מדויקים והכרחיים כמו "סמנים" ספציפיים של מחלה זו, ורובם דווקא בתחום של "תחושות בטן" במובן של כאבי בטן, נפיחות וכו'. אין משימה קשה יותר מאשר להפנים בציבור הפתוח של נשים בריאות לכאורה, החיות את שגרת חייהן מתוך חוסר התייחסות מוחלטת לסרטן השחלות, לתת דעתן למקבץ תופעות שלא נתפסות בהכרח כמבשרות רעה. יחד עם זאת, כאשר מסתבר בדיעבד שחלק מבין הנשים שלקו בסרטן השחלות, דיווחו בדיעבד על כך שהן חוו את התופעות שהוזכרו, כאלה שהציקו להן בתדירות גבוהה יחסית בחודשים שלפני אבחונן, יש להדגיש ולחנך את ציבור הנשים, שגם סימנים שנראים לכאורה חסרי חשיבות, או מבטאים אי-סדירות מעי, בעיה של מערכת העיכול, מצוקה של שלפוחית השתן וכך הלאה, משדרים למעשה מצוקה של ממש העומדת להתרחש. וכמו שכבר נאמר עד עייפה, ככל שנקדים לפנות לרופא ולשתף אותו במצוקות הקטנות והעיקשות האלה, יש סיכוי טוב לאבחן ולטפל בסרטן השחלה באופן יעיל יותר.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע