פרופ' אמריטוס בן-עמי סלע, מנהל בדימוס של המכון לכימיה פתולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר; חבר בדימוס של החוג לגנטיקה ולביוכימיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב. 
על פי Toriola, כבר בתחילת המעקב שיעורי ההישרדות בנשים עם סרטן שד מסוג luminal A ו-luminal B היו זהים, אך עקומת הגרף החלה להיפרד כבר שנה אחת לאחר אבחון המחלה. לאחר 5 שנים מהאבחון ההישרדות היחסית של נשים עם סרטן luminal B היו טובים יותר מאשר אלה של נשים עם סוג luminal A, תופעה שהחוקרים לא ציפו לה. כאשר נשאלה על ממצא זה, Ann Partridge ממכון הסרטן Dana-Farber בבוסטון, שלא הייתה מעורבת במחקר האמור, ציינה שתופעה זו כבר נצפתה בעבר.
הבדלים גזעיים בהישרדות מסרטן השד: למרות הירידה בסך התמותה מסרטן השד, אנליזה של התמותה מגלה שנשים שחורות לא-היספניות ממשיכות לסבול משיעורי הישרדות גרועים. במעקב של 10 שנים, נמצא שכל הקבוצות האתניות פרט לנשים שחורות לא-היספניות היו בעלות שיעורי הישרדות מעל 80%, בעוד שנשים שחורות לא-היספניות היו בעלות שיעורי הישרדות של 75.5%.
כאשר היא נשאלה על הגורמים התורמים להבדלים האמורים בהישרדות, Partridge הדגישה שהגורם העיקרי הוא הזמינות הנמוכה יותר והטיפול המקפח את הנשים השחורות הלא-היספניות, וההיענות הנמוכה יותר של נשים אלה לטיפול. למרות שסך שיעור התמותה בקרב נשים שחורות עם סרטן שד תואם את הדו"ח השנתי של סטאטוס סרטן השד משנת 2024, הדו"ח של מחקרם של Toriola וחב' בכינוס ה-AACR, התקדם שלב אחד באנליזה של הקיפוח האתני באשר לתת הקבוצות של סרטן השד בעיקר בנשים צעירות.
השיעור הנמוך ביותר של תמותה לטווח ארוך, נצפה בנשים שחורות לא-היספניות עם triple-negative-breast-cancer, עם שיעור הישרדות ל-10 שנים של 67.1%, כאשר שיעור ההישרדות בנשים היספניות נמצא כ-70.8% ל-10 שנים, ואילו שיעור ההישרדות בנשים שחורות לא-היספניות עם סרטן שד מועשר ב-ErbB2 (או c-neu or HER2), נקבע כ-74.1%.
התקדמות תרפויטית בכיוון של תוצאי טיפול טובים יותר: Toriola הציע שהירידה הדרמטית בשיעורי התמותה, במיוחד לאחר שנת 2016, מייצגים התקדמות משמעותית בהתנהלות עם סרטן השד, ובמיוחד בהכנסת תרפיות המכוונות באופן מדויק יותר כנגד תאי הסרטן.
כאשר נשאלה על אודות ההתקדמות שתרמו לשיפור תוצאי ההישרדות בנשים צעירות עם סרטן שד, השיבה Partridge: "לנשים שרובן אובחנו עם סרטן השד מסוג +ER, התפקיד הגדל של דיכוי תפקוד השחלות, והוספה של מעכבי האנזים aromatase, ובכך הפחתת הסיכון למחלת סרטן השד בשלבים מוקדמים של המחלה, הם בעלי השפעה גדולה".
Partridge הוסיפה שנשים צעירות מצויות בסיכון גדול יותר ללקות במחלת TNBC או במחלת +HER2, שניים מתת הסוגים של המחלה שהם אגרסיביים יותר, אך גם כאלה שזוכים היום לתרפיות חדשות, כולל אימונו-תרפיות כמו גם תרפיות אנטי-HER2. על פי Partridge, תרפיות אלה משפרות את מהלך המחלה.
על פי Toriola, הגילוי המוקדם של המחלה, לעומת השיפור בטיפול, תרם רבות להפחתה בתמותה. יחד עם זאת, הטיפול המשופר במחלה בין השנים 1975-2020 הפחית את התמותה ב-75%, בעוד שממוגרפיה תרמה להפחתה בעוד 25% מהתמותה.
אימפליקציות קליניות: תוך התחשבות בנתון של ירידה של 10 שנים בהישרדות מסרטן השד בנשים בנות 20-39 שנה בהשוואה לנשים בנות 40-49 שנה, קובעת Toriola שחיוני לבצע בדיקות סקר בבנות 40 שנה ומטה.
על פי Partridge, חיונית ההמלצה של ביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים בבנות 40 שנה ומעלה, אך נשים צעירות מגיל 40 שנה הנמצאות בסיכון למחלה, עשויות ליהנות מיתרונות ממוגרפיה החל משנות ה-30 לחייהן.
בברכה, פרופ' בן- עמי סלע.
29/06/2025
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן