חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

על הטקסיות, הפולחן ומשמעותם בחיינו

אהבתם? שתפו עם חבריכם

על הטקסיות, הפולחן ומשמעותם בחיינו

רשמים מפסטיבל “בומבמלה”, חוף ניצנים ‏פסח 2003

במהלך “חול המועד” פסח ביליתי 4 ימים בפסטיבל הנ”ל שעניינו חגיגה אנושית רבת משתתפים, בחרתי לשתף אתכם ברשמים שהתעוררו בי .
עניינן של התארגנויות אנושיות היה ועודנו בראש ובראשונה הישרדות, הצטרפות לקבוצה משפרת את יכולתו של הפרט לשרוד, בימים עברו מי שלא תרם לקולקטיב והורחק ממנו, נדון בד”כ למוות, זו הייתה שאלה פשוטה של מספרים, במאבק היומי על המשאבים המוגבלים היה יתרון לקבוצה וערכו של הפרט בה השתמע מיכולתו לתרום לה, עם ההשתכללות הטכנולוגית והגעתה של רווחה כלכלית, התרחבו האפשרויות לתרום לקבוצה, אם פעם התרומה היחידה היתה ביכולת לרוץ, לצוד, ללקט, ללדת ולהבריח אויבים, נוצקה פתאום משמעות וערך נוסף לנושאים כמו אמנות, אסטטיקה, הנאה, ההוכחה הארכיאולוגית לכך שהאדם הקדמון התעסק גם בפעילות שמעבר ל”הישרדות” נמצאת בציורי המערות, תשומת הלב לפרטים והיכולת האומנותית של אותם אומנים פרה היסטוריים מעידים על הזמן שהושקע ביצירותיהם, זמן שיכול היה להיות מושקע בפעילות “כדאית” יותר מבחינה הגיונית, אולם בכל זאת הושקע בפעילות שיש לה ערך רגשי ו”לא כלכלי”. יש בכך כדי להעיד על סדר העדיפויות האנושי, תכונה שכנראה טבועה בנו גנטית, רצוננו לבטא את עצמנו, לחגוג את חיינו בדרך שהיא מעל ומעבר ליכולתנו להישאר בחיים, ולהשאיר את חותמנו בעולם “לשרוט שריטה על סלע”…”שריטה שתכריז כאן היינו וראו מה עשינו…”

כמו הפרטים, כך גם החברות האנושיות רוצות “להתקיים לנצח”, לשמר את ייחודיותן לדורות הבאים, מאז ימי האימפריות הגדולות של בבל, ביזנטיון, רומי, יון, ועד “רייך 1000 השנים של היטלר”

חברות אנושיות מנסות ליצור מערכות של טקסים ופולחן שמטרתן התבדלות והתלכדות, לבוש, כללי התנהגות, פולחן דתי, ספר חוקים, דגל, המנון. לכל הנ”ל יש משמעות, כל עוד החברה שמסביבם מעניקה להם את המשמעות.
החברה הישראלית היא חברה צעירה, 55 שנה של תרבות חברתית חילונית הם זמן קצר ביחס למשפחות העמים שסביבנו, ולכן יש לנו אפשרות נדירה לחיות בתקופה בה מתגבשת כאן תרבות.

דור המייסדים של המדינה חלם על “כור היתוך” חברתי אליו ייכנסו כל פזורינו מכל קצווי תבל ויצאו בהופעה אחידה הם חלמו על הצבר המתוק חצוף שילעג למנהגים הגלותיים של אבותיו וילך בדרכם הרעיונית של א.ד גורדון, ב.ז הרצל ובן גוריון, יוותר על מנעמי החיים, יפריח את השממה וישמח לבנות, להבנות ולמות בעד ארצו.
היום ברור שכור ההיתוך כבה, וטוב שכך, החברה הישראלית הולכת ומקבלת את צורתה הנכונה, הרב גוונית, רב צבעית, רבת מנהגים, טעמים וכל המרבה הרי זה משובח. במקום שכבת טיח על פני הגלות אנו הופכים לפסיפס בו כל פרט מבטא ללא בושה ורגשי נחיתות את שורשיו ובכך תורם לצמיחה ולפריחה של המרקם החברתי האקדמיה ללשון העברית הופכת ללא רלוונטית אל מול חידושי השפה הטבעיים, הגפעילטע פיש מוגש לצד החריימה, והמימונה מושכת אליה גם אשכנזים חובבי מופלטות.

אבל המופלא מכל קורה לטעמי בתחום הפולחן והטקסיות.
דורות של סילוף, הפחדה, שקר וכפייה, המאיסו וממאיסות את הפולחן היהודי דתי על קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שמחפשת משמעות ותשובות לשאלות שברומו של עולם ולא דווקא אצל מי שמכונה ריבונו של עולם.
אחת מתכונותיו המדהימות של מדע ההיסטוריה היא ביכולתו לנבא את העתיד, כיוון שהטבע האנושי לא משתנה עם השנים, נוטים אירועים חברתיים, לחזור על עצמם בדייקנות מדהימה. אותם אנשי דת שהפכו את דתם למקור פרנסה ורווחה לעצמם ולמקורביהם, שבגידתם בערכים החברתיים שהתוו בזמנם הנביאים ירמיהו וישעיהו, הפכה את בית המקדש למאורת פריצים שהתרפסותם והתחככותם בגורמים הפוליטיים של אותם ימים דחפו קבוצה גדולה של ישראלים של אז לחפש ערכים אצל בנו של יוסף הנגר מנצרת, אותם אנשי דת של אז, חוזרים אלינו היום בגרסה מודרנית הורסים כל חלקה טובה בגן הבשמים של היהדות, הופכים אור לחושך, מנכסים לעצמם בלעדיות על דבר האלוהים ופירושו, מתנשאים, מאיימים, מרגיזים ונכשלים שוב ושוב בחולשותיהם האנושיות, גונבים, נואפים, חומדים, מעידים עדות שקר, נושאים שם אלוהיהם לשווא ורוקדים סביב עגל הזהב של התקציבים הייחודיים.

אל מול חבורת השחור הזו התכנסה בפסח, בחוף ניצנים חבורה גדולה של צעירים שבאו לחגוג את חייהם בסגנון או יותר נכון במגוון של סגנונות שהמשותף להם הוא שמחה, נדיבות, שחרור והתרסה.
באחד מ”מפגשי השבט” שהתקיימו באותו פסטיבל סביב ה”מדורה המרכזית” ראיתי את מחליפו המודרני של ישו הנוצרי, ישראלי צעיר, מזוקן, רזה, מחייך, שבתוך טקס שהיה למעשה ערב רב של טקסים פגאנים, צלילים, צבעים וריחות, תבע את עלבונם של כל אותם צעירים, וקרא להם “להמשיך לבוא לפסטיבלים, להמשיך להיות ביחד, ולהדביק אחרים ברוח השלווה, הסבלנות והסובלנות שלהם…”
בקטע אחר של הפסטיבל, התפשטו מבגדיהם אלפי אנשים ובאקט של מרידה בכל המקובל ערבבו גוף קול ושמחה למערבולת חושנית עתירת אנרגיה שרקדה, שרה קפצה והשרתה חמימות ואינטימיות אנושית.

אם נתעלם מהאספקט המסחרי של אותו פסטיבל ומספר מועט של אירועים לא מאפיינים של אלימות שאירעו שם הרי שגורם המשיכה שבו הוא סוג של רעב רוחני ואותו רצון עתיק להביא לידי ביטוי את אנרגיית החיים, להיות עם עוד אנשים, לחגוג את החיים לקבל ולתת אנרגיות. חכמי הדת מבטיחים לקהל המאמינים גן עדן אחרי 120 שנה אם ימלאו את מצוות הדת בדקדקנות.
ובכן עם ישראל ולעניין זה כל עמי העולם, רוצים גן עדן עלי אדמות ומסתבר שניתן להגיע אליו גם ללא תיווך של עבדקנים לבושי שחורים.

בברכת שלווה ואהבה, שאנטי הארה ו/או מזל וברכה.
אבנר שחגג עם משפחתו וחבריו ארבעה ימים מופלאים בין הרבה אנשים טובים.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים