חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

על אמצעים, מטרות ומה שביניהם

אהבתם? שתפו עם חבריכם

על אמצעים, מטרות ומה שביניהם

בתור ילד הפליאו אותי מאד החיילים שעמדו בטרמפיאדות וחיכו לטרמפ.
אני זוכר את עצמי שואל (את עצמי ואת הורי)
“מדוע הם לא מתחילים ללכת לכיוון היעד שלהם, הרי ללכת זה בכלל לא מעייף, לא?”
אני לא זוכר מה השיבו לי, סביר להניח שזה היה משהו בסגנון “כשתגדל תבין”
הזיכרון הזה חזר אלי לאחרונה באחת מהליכות הלילה שאני נוהג לעשות.
ואז התברר לי שבתור ילד יכולתי ללכת מרחק בלתי מוגבל מבלי להתעייף, כמובן שהתפישה הזו הייתה בדמיונו של הילד ולא במציאות אבל מהו הגורם שמאפשר לילד “ללכת עד אינסוף ולא לראות בהליכה משהו מעייף.”
בתור ילד אהבתי מאד ללכת, והתייחסתי להליכה כאל מטרה בפני עצמה ולא רק כאל אמצעי להגיע למקום אחר.

כשאתה ממוקד לחלוטין בהנאה המופקת מפעולה מסוימת הרבה יותר קל לך להתמיד בביצוע הפעולה ומן הסתם להשיג תוצאות טובות יותר מפעולה שנעשית כדרך אגב, בדרך להשגת משהו אחר.
אם לדוגמה, יש לי מרחק של 10 ק”מ לעבור בדרך ליעד מסוים ואני ממוקד לחלוטין ביעד, הרי שהדרך אל היעד הופכת למכשול שצריך לעבור, המכשול הוא מטרד, המטרד הוא מעיק וההליכה, נסיעה… הופכת לחוויה לא נעימה.
אם אני מתייחס אל הדרך כאל חוויה בפני עצמה, ו”שוכח” לרגע את היעד הסופי, הרי שאני מפיק הנאה כפולה ממכלול הפעילות הזו.
בהשלכה לחיינו עלי אדמות, אנשים רבים חיים את חייהם בציפייה ל”משהו”… לסיום יום הלימודים/עבודה.
לסיום הסמסטר, לסוף השבוע, לחתונה, לקידום, לפנסיה…
ההתמקדות בתאריכי יעד היא מסוכנת מאד כי בגללה אנחנו שוכחים ליהנות מ…”הדרך” וה”דרך” הזאת היא חיינו.

אנו מבזבזים זמן חיים יקר בנוסטלגיה (התרפקות על העבר) ובדאגה לעתיד, כאשר ההווה הוא כאן ועכשיו וקורא לנו לחוות אותו בכל עוצמות חושינו. במאמרים הקודמים דיברתי על החשיבות של הפקת הנאה מהחיים כחלק מתכליתם של החיים, ובכן, אחת הדרכים ליהנות מהחיים קשורה ביכולת ליהנות מ”הדברים הקטנים” שיש לחיים להציע, “דברים קטנים” במירכאות כיוון ש”גודלם” הוא סובייקטיבי לחלוטין ותלוי אך ורק במי שחווה אותם.

החברה בה אנו חיים מעבירה מסרים שמטרתם לכוון את תשומת ליבנו ל”דברים החשובים”, החשובים למי?
החברות המסחריות היו רוצות שניתן להן את כספנו, מקום העבודה רוצה את זמננו ותשומת ליבנו, גורמים פוליטיים שונים מבקשים את הזדהותנו, על מנת להשיג את כל הנ”ל אנו “מחונכים” להאמין בערכים ורעיונות שמשנות לנו את תפישת חשיבותם של דברים, עד כדי כך שלפעמים כתוצאה מההליכה ב”דרכם של אחרים” אנו שוכחים את מטרותינו ורצונותינו.
להגיע לעבודה בבוקר בזמן זה דבר חשוב, אבל מה קורה כשהילדים שלך מתקשים לקום בבוקר מה שגורם עיכוב ושינוי בלוח הזמנים? האם זמן ההגעה לעבודה באמת חשוב יותר מהתעוררות רגועה ונינוחה של הילדים? התשובה ברורה לא? ובכל זאת מה קורה בבתים רבים בבוקר בשעות שלפני היציאה לעבודה?

אנו שואפים ל”הצלחה” הצלחה חומרית והצלחה חברתית, אבל מה קורה כשיש התנגשות בין ערכים ורצונות אישיים, לבין “מסלול הקריירה” שלנו. גם כאן הכנסתי את המילה מסלול במירכאות כיוון שגם תפישה זו קשורה בחינוך מחדש אותו מעבירה לנו החברה. מסלול פירושו דרך שאין לסטות ממנה, קום בבוקר, לך לעבודה, חזור הביתה, גמור צבא, צא לחול חזור ללמוד, הקם משפחה…. מבלי לשים לב אנו הולכים בדרך שמישהו אחר התווה לנו, האם הדרך הזו מתאימה לנו או לא? את זה כל אחד צריך להבין לעצמו.

מהי מטרתי בחיים = מה הייתי רוצה לעשות בחיי = מה אני נהנה לעשות = זה הכיוון בו עלי להתעסק. אחרי שסימנתי לי את המטרה, חשוב מאד לסמן גם את הדרך, להיות רופא למשל זו מטרה נפלאה אבל על מנת להגשימה צריך לעבור דרך ארוכה ומורכבת, מי שהחליט להיות רופא, צריך לדעת שעומדות בפניו 7 שנים שיכולות להיות טובות או רעות, תלוי בו!!!
אבל מי שהחליט להיות רופא צריך לדעת שניתן להיות רופא גם בלי לגמור בית ספר יסודי, הכל תלוי בהגדרה “מה זה רופא?” האם רופא זה מי שמוסמך ע”י הרשויות לרשום תרופות או לבצע פעולות פולשניות בגופם של חולים.
או האם רופא פירושו של דבר אדם העוזר לאנשים אחרים?
יכול מאד להיות שאותו סטודנט לרפואה שעובר 7 שנים קשות ורעות בדרך לתואר ד”ר, רצה בסך הכל לעסוק בתחום בו הוא יכול לעזור לאנשים במצוקה כי זה היה הצורך הפנימי שלו.
ה”מסלול” לקראת תואר ברפואה, סנוור והסיט את אותו סטודנט לכיוון שלכאורה יכול להתאים לשאיפותיו אבל בלי לקחת בחשבון את גורם הדרך.

וגורם הדרך הוא גורם שבהרבה מקרים לא מקבל את ההתייחסות הראויה.
במאמרים הקודמים התייחסתי למשוב הרוחני אותו אנו מקבלים על פעולותינו.
אני רוצה לחדד מעט נקודה זו ולקשור אותה לנושא המאמר הזה.

אל לנו להאמין שסבל הוא מצב הכרחי. סבל הוא מסר מהיקום הרוחני (אלוהים אם תרצו) שמשמעו, את/ה עושה משהו לא נכון. אמר מי שאמר מחז”ל “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד”. מי שמנסה לומר לנו שצריך לסבול עכשיו כדי שיהיה טוב אח”כ, טועה!
כשאנו רואים לפנינו מטרה, והדרך אל אותה מטרה גורמת לנו תחושות לא נעימות יש לזה משמעות אחת, הדרך הזו לא מתאימה לנו. וחשוב לזכור שיש יותר מדרך אחת להשיג את המטרה.
הצעתי לכל אחד ואחת היא לבחון את הדרכים והמסלולים בהם אנו נמצאים ולבדוק מהם הדברים מהם אנו נהנים ומה גורם לנו סבל.
האם הקידום הצפוי מצדיק השארות בעבודה לא מספקת?
האם הקריירה ה”נחשבת” מצדיקה אי הקדשת זמן למשפחה?
האם עקרון שלמות המשפחה/נאמנות/מראית עין… מצדיק המשך קיומה של זוגיות לא טובה?
כל אלה הן שאלות שכל אחד צריך לשאול את עצמו ויותר מפעם אחת.
המסר הוא שאין טעם לחכות. צריך לפעול ובכיוון כזה שיהפוך את החיים לנעימים, והחיים הם הדרך בה אנו הולכים.

המטרות הן בסך הכל ציוני דרך בחיים, רואים אותן מרחוק, מתקרבים אליהן, לפעמים נחים לידן תקופה מסוימת אבל תמיד, בסיכומו של דבר אנו קמים, מנערים את האבק מהישבן וממשיכים הלאה.
תמיד תהיינה מטרות נוספות אבל דרך יש רק אחת והיא דרך חיינו.
תיהנו ממנה.

אבנר גלוקשטד – יועץ רב תחומי.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים