עישון ממית- עובדה שתעשיית הטבק העולמית מנסה להעלים כל כך הרבה שנים ……ובהצלחה

עישון ממית – עובדה שתעשיית הטבק העולמית מנסה להעלים כל כך הרבה שנים ……ובהצלחה
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

הניסיון להתחקות אחר המאמר הרפואי הראשון שהתפרסם אי-פעם על הנזקים הרפואיים של עישון, מוליך אותנו אחורה עד לשנת 1938. באותה שנה פרסם Raymond Pearl בכתב העת Science מאמר תחת הכותרת: "עישון טבק ותוחלת חיים", בו הוא סיכם מחקר שערך בקרב 6,813 גברים בגיל שמעל 30 שנה, שהתגוררו בפרברים המזרחיים של העיר בולטימור, מעשנים ושאינם מעשנים, ומסקנתו הייתה: בקרב מעשנים "כבדים" (על פיו-מעל חפיסה אחת ביום) תוחלת החיים מתקצרת בערך ב-10 שנים בהשוואה ללא מעשנים, ואילו שנותיהם של המעשנים המתונים מתקצרות באופן מתון יותר. מסקנות מרשימות ביותר, ותואמות באופן מפתיע את מה שמקובל לגבי קיצור תוחלת חיי המעשנים במחקרים העדכניים. מאמר זה הקדים את דורו בלמעלה מ-20 שנה, דור שלם.

כזכור, רק בשנת 1964 התפרסם הדו"ח הראשון מאז ומעולם של ה-Surgeon General בארה"ב שהתריע לראשונה באופן פומבי ומוסמך מפני תחלואה קשה ומשמעותית שגורם העישון. אך כאשר פרסם Pearl את מחקרו החלוצי בסוף שנות ה-30, היו דבריו בבחינת קול קורא במדבר, ולא עוררו כל עניין בציבור. האמריקאים, היו שרויים בשנות השלושים בעיצומם של שנות דמדומים של משבר כלכלי קשה, חוק היובש בתחילת שנות ה-30 עם מגבלות צריכת האלכוהול, ולמעשה לא נותר להם אלא להפיג יגונם בעישון סיגריות. תעשיית הטבק התפתחה באותן שנים במהירות ובעוצמה רבה, ולא מפתיע לכן שהעיתונאי-תחקירן החשוב באותה עת, George Seldes, הגיע למסקנה בכתב העת IN FACT במאמר שפרסם בשנת 1942, שאין כל סיכוי למחקרים מסוג זה של Pearl לעורר דעת קהל: …."תעשיית הטבק תכחיש ותקבור אותם".

דעה אחרונה זו, של עיתונאי-תחקירן רב מוניטין, שהובעה בשנת 1942, כל כך נכונה, ולצערנו עדיין כל כך אקטואלית. תעשיות הטבק האימתניות, ממשיכות לתעתע בציבור רחב, אך חמור מכך-במחוקקים, האמורים לחוקק חוקים שיגנו על הציבור מפני נזקי העישון. אינספור מאמרים נכתבו על שיטות העורמה הנלוזות בהן נקטו חברות כפיליפ-מוריס, ריינולד`ס, בראון וויליאמסון ואחרות, במרוצת השנים. כדי להתרשם מקצה-קצהה של טקטיקת ההכחשה המקובלת על תעשיית הטבק משך יותר ממחצית המאה, על מנת להסתיר את הרע שבעישון, נביא כאן על קצה המזלג את מאמצי יצרני הסיגריות להפיג את עשן הדאגה מפני מעשנים במטוסים בטיסות מסחריות. למעשה הקריאה הראשונה להגביל עישון בטיסות מסחריות נשמעה בדצמבר 1969 על ידי הלוחם לזכויות הצרכנים, ראלף ניידר האמריקאי, שדרש כבר אז איסור מוחלט על עישון במטוסי נוסעים, בהגדירו את העשן כמטרד וסכנה לבריאות.
רשות התעופה הפדראלית (FAA) בחנה אז את הנושא, אך הגיעה למסקנה ש"אין סכנה בעשן המרחף בחלל המטוסים לאלה שאינם מעשנים". כך התחילה תקופה שנמשכה 25 שנה של מאבקים בלתי פוסקים בעד ונגד עישון בטיסות, שהסתיימה בדיעבד בניצחון הלוחמים לזכות לאוויר נקי במטוסים, בשנת 1994, עם האיסור הגורף על עישון בטיסות על ידי כל חברות התעופה בעולם.

בשנת 1972 החליטו מספר חברות תעופה בארה"ב על הקצאת "אזור למעשנים" במטוסיהן, ועל הגיבה תעשיית הטבק בהתנגדות נמרצת שהתבססה על "אפליה לא הוגנת של ציבור מעשנים גדול, שדוחקים אותו אל ירכתי המטוסים באזורי-ישיבה פחות נוחים, תוך הפיכתם למוקצים, ומופלים". בראשית שנות ה-80 כבר התפרסמו הנתונים על הנזק הבריאותי למעשנים פסיביים, בתחום סרטן הריאות ותחלואת הלב. חברת פיליפ מוריס הגיבה בערמומיות והביעה "דאגה מאיכות האוויר במטוסים" והחליטה לבצע מחקרים על טיב האוויר בטיסות של חברת התעופה הסקנדינבית SAS, ששקלה איסור עישון במטוסיה כבר משנת 1981. מסתבר שהנוסעים הסקנדינבים היו מוטרדים במיוחד מעשן סיגריות המרחף בחלל המטוס, אך לא פחות נחושים היו הדיילים והדיילות של חברת SAS ש-95% מתוכם הוטרדו מהעשן, מתוכם 69% "שהיו מוטרדים קשות".

כדי לקדם את פני הרעה, החלה חברת פיליפ מוריס ב"התקרבות" חשודה לארגון הדיילים/ות העולמי-IFAA, ולעומד בראשו, Peter Tronke: חברת הטבק הסכימה לממן בעשרות אלפי דולרים כ-sponsor את הכינוסים השנתיים של איגוד זה, לתמוך "ביוזמתה" בניהול סדנא מיוחדת במסגרת הכינוס של 1987 שתדון בנושאי "איכות האוויר במטוסי SAS " תוך דרישה שהמרצה המרכזי בישיבת המליאה של הכנוס יהיה "מומחה בינלאומי בלתי-תלוי לנושאי איכות אוויר" ד"ר Philip Witorsch, שידבר באופן כללי על זיהום אויר בתא הנוסעים (cabin). כמובן שבהרצאתו דיבר בזלזול מוחלט על תרומת עשן הסיגריות לאיכות האוויר במטוסים: הסתבר בדיעבד שאותו Dr. Witorsch היה שנים רבות יועץ של חברת פיליפ מוריס הטס ברחבי העולם ומרצה לקהלים שונים "על אי הסכנה שבעישון פסיבי". לאחר תחילת הידידות המופלאה בין חברת הטבק ורב הדייליםTronke שזכה לתמיכה כספית אישית נדיבה של עשרות אלפי דולרים, החל האחרון פועל כשתדלן מטעם פיליפ מוריס , בפנותו לחברות British Airways ולופטהנזה בהצעה שחברת הטבק תערוך גם בחברות אלה סקר על איכות האוויר במטוסיהן.

הניסיונות שהתגלו אך בדיעבד של חברת פיליפ מוריס להעלים , לטשטש וליצור מראית-עין שחלקיקי העשן אינם מזהמים משמעותית את אותם אזורים במטוס המיועדים ללא-מעשנים, היו בלתי נלאים. חברת פיליפ מוריס עמדה על כך שהמדידה של זיהום האוויר תתבצע על ידי "צוות מומחים בלתי תלוי" ובדיעבד התגלה שחלק מאותם מומחים "עצמאיים", היו מועסקים בעבר על ידי פיליפ מוריס, או שהם תוגמלו על ידי החברה בחשאי. כך למשל המליצה פיליפ מוריס על חברת איכות אויר הולנדית בשם TNO ששמה הולך לפניה בתחום זה, בהסתירה עובדה "שולית" שחברה הולנדית זו נמצאה שנים בקשרים מסחריים עם חברת הטבק, ויחסי שתי חברות אלה היו מבוססים על "הכרות אישית הדוקה ואינטרסים כלכליים משותפים". אך החמור מכל הוא במעורבות של חברת פיליפ מוריס בהמשך בהשמטת חלקים בלתי-רצויים מהדו"ח של חברת TNO, עד כדי שינוי המסקנות האובייקטיביות של מדידת זיהום החלקיקים הנובעים מעישון. וכך הפך מחקר אובייקטיבי כביכול, על רמת זיהום האוויר הנגרם במטוסי-נוסעים על ידי עשן סיגריות, למסכת עגומה של הסתרת עובדות.

להלן פרטים שהועלמו מתוך פרוטוקול המחקר המקורי של חברת TNO ההולנדית על "איכות האוויר בתוך מחלקות הנוסעים במטוסים מסוג DC-9 ו-MD-80 :
א. רמת ניקוטין בריכוז של 10 מיקרוגרם למטר מעוקב נמדדה באזור המותר לעישון, באזור מחלקת התיירות (Economy Class) האסורה לעישון והגובלת באזור המותר לעישון, ואף נמדדה רמה זו של ניקוטין בשתי השורות האחרונות של מחלקת העסקים (Business Class) הנמצאת בקדמת המטוס. לעתים, כאשר מידת העישון בחלק האחורי של המטוס המותר לעישון עלתה על הממוצע, אף נמדדו באזור מחלקת התיירות האסור לעישון, רמות ניקוטין של 40 מיקרוגרם למטר מעוקב.
ב. תוצאות המדידות של מה שהוגדר כ-environmental tobacco smoke components, דהינו חלקיקים או מרכיבים הנובעים מעשן הטבק (ניקוטין, אבק וגז דו-תחמוצת הפחמן CO2) לא היו שונים בריכוזם בחלל האוויר בחלקים נכבדים של המטוסים, מה שמוכיח על מידה רבה של העברת חלקיקים ותרכובות אלה לאורכם של המטוסים (longitudinal transport).
ג. ניסויים יזומים של חברת פיליפ מוריס לבנות מערכת אוורור ותחלופת אויר פנימית בחלל המטוסים (ventilation) לא הוכיחה עצמה, הן בשל קשיים טכניים, הגבלות בטיחות ועוד.

אך המאמצים הבלתי נלאים של פיליפ מוריס לשכנע את חברת התעופה הסקנדינבית לא להיכנע למגמה שכבר הסתמנה בראשית שנות ה-90 בחברות התעופה בעולם, של איסור עישון גורף בטיסות כל הקווים, לא עלו יפה. למרות שבתחילה הגבילה SAS עישון רק לטיסות קצרות טווח בתחום סקנדינביה, במרץ 1993 הרחיבה SAS הגבלות אלה לכל הטסות באירופה. חברת פיליפ מוריס חשה "נבגדת" על ידי צעד זה של חברה איתה היא יצרה "קשר עבודה ואמון" בלשונה, והחלה לפעול לשכנוע הסקנדינבים "להחרים את טיסותיה של חברת SAS כיוון שהיא מפלה לרעה את המעשנים ופוגעת בזכויותיהם הבסיסיות".
אך צעדים נואשים אלה לא עזרו: בשנת 1997 הפכה חברת SAS להיות נקייה מעשן סיגריות בכל טיסותיה ללא יוצא מהכלל. "החלטתנו להצטרף לרוב המכריע של חברות התעופה בעולם, נבעה מהשכנוע העמוק בדבר אי הנוחות והנזק הנגרם ל-70% מהנוסעים שאינם מעשנים", כך נאמר בגילוי הדעת של SAS שאף הוסיפה וציינה ש-"60 אחוזים מבין הנוסעים המעשנים הטסים עם SAS קבלו בהבנה את המגבלות החדשות". סיפור זה של "מערכת היחסים שהתערערה" בין פיליפ מוריס ל-SAS הוא ודאי אחד מני רבים. אך הסגנון של חברת העל הזו של סיגריות ביחסי הציבור החלקלקים, ניסיונות השכנוע "בקניית בכירים" בחברת התעופה על מנת שיגלו אהדה למטרותיה, וחמור מכך הטיית מחקרים והסתרת תוצאות בלתי רצויות שלהם, הם אותם "שקרים קטנים", "שקרים לבנים", בהם נוקטים בעורמה בכירי חברות הטבק הגדולות מאז ומתמיד, כדי להמשיך ולשגשג מבחינת עסקית על חשבון בריאות הציבור.

אחרית הדברים, בפברואר 1997 העדתי בפני וועדה מקצועית של משרד התחבורה, שערך אז שימוע ציבורי במסגרת הטיעונים בעד או נגד הטלת הגבלות עישון בכל הטיסות של חברת אל-על. כחבר "הפורום הישראלי למניעת עישון" מסרתי אז נימוקים נכוחים של "התפשטות יעילה ומהירה של עשן הסיגריות המיתמר בשורות האחוריות אל קדמת המטוס ללא כל התחשבות מצד העשן בשילוט על אזורים האסורים לעישון". אכן, אל-על הייתה אחת החברות האחרונות שהפכו נקיות לחלוטין מסיגריות. היום בדיעבד, אנו נזכרים בחוסר נוסטלגיה מוחלט בשאלה של דיילת הקרקע בדלפק ה-check in בנמל התעופה בלוד: "מקומות ישיבה באזור של "מעשנים" או של "לא מעשנים"?

בברכה, פרופ` בן עמי סלע