חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

עוד על עודף המלח היורד לחיינו בגין תרומתו למחלות קרדיו-וסקולאריות, חלק ב`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

עוד כתבה בנושא עודף מלח צריכת מלח בריאות לחץ דם מחלות לב בעיות לב, בריאות הגבר בריאות האישה


 


לקריאת חלק א’ לחץ כאן

 

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

 


אחד מתפקידי לחץ הדם בגופנו הוא לפקח על איזון רמת הנתרן בדם, הקובעת באופן מכריע את נפח הנוזל החוץ-תאי בגוף. בהגברת רמת לחץ הדם, הגוף יכול להיפטר מעודף נתרן, או מעודף מים, בהפרשה מוגברת של שני האחרונים בשתן. לכן, לחץ הדם הוא למעשה המנגנון הפיזיולוגי היעיל ביותר לשמירת מאזן הנתרן והמים: כאשר מתפתח חסר של נתרן, ונפח ההולך וקטן של נוזל חוץ-תאי, כתוצאה מצריכה מועטה של נתרן או מאיבוד שלו דרך הצואה (במקרה של שלשולים כרוניים), או בהזעה מוגברת או כתוצאה מאיבוד דם, יקטן לחץ הדם, באופן שיקטין איבוד נוסף של נתרן או מים דרך הכליות.
לעומת זאת, במקרה הפוך של קליטת כמות גבוהה של מלח, הגוף ימנע רמות נתרן גבוהות מדי בדם, וכן הצטברות נוזלים על ידי הגברת לחץ הדם, באופן שיגביר הפרשת נתרן ומים בשתן, עד לתיקון המצב.


אגב, היעילות של הפרשת עודף נתרן בכליות נמוכה יותר באנשים שמנים (obese), לכן הגברת לחץ-דם נדרשת בשמנים מעבר למה שמקובל באנשים שאינם שמנים, על מנת להפריש כמויות נתרן דומות.


כיוון שצריכת נתרן גבוהה עלולה להיות גורם בלתי ישיר לתופעת ההשמנה, נוצר כאן כעין מעגל קסמים בלתי רצוי, בו צריכת מלח גבוהה עלולה באנשים שמנים להגביר במיוחד את לחץ הדם. גם באנשים עם סוכרת לחץ-דם מוגבר מתאפיין על ידי הגברת רגישות למלח והגדלת נפח הנוזלים בגוף.


יש ראיות אחרונות לפיהן צריכת כמויות גדולות של מלח, יכולה לשמש זרז להופעת סוכרת type 2.


 


אחד הנושאים החשובים בדיון שלנו, נוגע להרכב הבלתי רצוי של תוספות שנוהגות תעשיות המזון להחדיר למזון המעובד, המגבירות את השפעת מלח הבישול להופעת יתר לחץ-דם. מסתבר שבתהליך בו מזון טבעי מעובד לתוצר המסחרי, נעשה עיוות דרמטי ברמות הנתרן, האשלגן הסידן והמגנזיום באותו פריט מזון.


ניקח לדוגמה שני מוצרי מזון מעובד פופולאריים: רסק עגבניות (ketchup) ומרגרינה צמחית. רמת הנתרן בקטשופ גבוהה פי 35(!!) מרמתו בעגבנייה טבעית. לעומת זאת רמת האשלגן בקטשופ נמוכה פי-3.4 מרמתו בעגבנייה המקורית. בדומה, רמת הנתרן במרגרינה צמחית גבוהה פי 33.0 בהשוואה לרמתו בזרעי חמנית מהם מכינים את המרגרינה המעובדת. לעומת זאת רמת האשלגן במרגרינה המעובדת היא כ-8% מרמתו בזרעי חמניות, ובדומה גם ריכוזי מגנזיום במרגרינה מהווים רק 16% מרמתו בזרעים, וכן רמת הסידן במרגרינה רק כ-40% מרמתו בזרעים מהם הוכנה המרגרינה.


 


אכן, צריכת האשלגן היומית בארה”ב עומדת על 2 גר’, המהווה רק 24% מהכמות של יסוד חשוב זה המגיעה מהדיאטה הטבעית. בדומה, כמות הסידן היומית המגיעה מהמזון הנוכחי בארה”ב היא 500 מיליגרם, או 40% בלבד בהשוואה לכמויות הסידן המגיעות ממזון מעובד. כלומר דווקא לגבי אשלגן וסידן, המזון המעובד מכיל כמויות נמוכות באופן משמעותי של שני יסודות אלה, בהשוואה למקורות המזון הטבעי, המשמשים בסיס למזון המעובד האמור.


גם בנושא של מגנזיום, עיבוד המזון מקפח אותנו באופן שהכמות היומית הממוצעת של 200 מיליגרם שאנו מקבלים ממזון מעובד היא נמוכה, ומהווה רק 23% בלבד מרמת המגנזיום במזון הטבעי.


במציאות זו של רמות נמוכות של אשלגן, סידן ומגנזיום הנצרכים מהמזון המעובד, צריך להגיע לרמת יתר לחץ-דם גבוהה יותר כדי להפריש בשתן ביעילות את עודף הנתרן המגיע ממזון זה. לכן זה אך טבעי שהעיוות המתואר ברמות הטבעיות של ארבעת היסודות האמורים, רק מגביר את שכיחות לחץ הדם המוגבר בארה”ב ומדינות מערביות אחרות.


 


לאחרונה עודכנו ההמלצות לגבי כמויות המומלצות של נתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום, בהשוואה להמלצות משנת 1989.


ההמלצה כיום לגבי נתרן היא של 1,500 מיליגרם ליום, כאשר 2,500 מיליגרם נקבע כגבול העליון המומלץ לגבי צריכת נתרן. לכן, הכמויות היומיות של 3,000 עד 4,500 מיליגרם נתרן הנצרכות היום במדינות מערביות, גבוהות משמעותית מהמומלץ.


לגבי אשלגן התמונה הפוכה: הצריכה היומית המומלצת של אשלגן לילדים מגיל 1-3 שנה היא 3,000 מיליגרם, לילדים בגיל 4 עד 8 שנה ההמלצה היא של 3,800 מיליגרם ליום ואילו לילדים בגיל 9 עד 13 שנה ההמלצה היא של 4,500 מיליגרם ליום. לנערים ולמבוגרים מומלץ כיום לצרוך מדי יום 4,700 מיליגרם אשלגן, ומסתבר שבפועל הכמות הנצרכת היא רק 43% מהכמות המומלצת.


ההמלצה לגבי סידן היא של צריכה יומית של 1,000 עד 1,300 מיליגרם, ובפועל מגיעים רק ל-38 עד 50% מרמה זו. ההמלצה המעודכנת של צריכת מגנזיום היא של 420 מיליגרם ליום לגברים, וכ-300 מיליגרם ליום לנשים. בפועל, צורכים בארה”ב כ-180 מיליגרם ליום, המהווה כ-40 עד 60% מהרמה המומלצת.


 


בארה”ב נערך בשנים האחרונות בשני שלבים מחקר DASH הידוע, תחת הכותרת Dietary Approaches to Stop Hypertension, ואמנם נמצא בו שהגבלה קשוחה של צריכת נתרן עד ל-40% מרמת הצריכה הרגילה שלו, הביאה כשלעצמה לירידה של 6.6 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, ולירידה של 3.5 מ”מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי.


אם נקבעה הקפדה על ירידה מתונה יותר של נתרן מהמזון עד לרמה של כ-67% מרמתו הרגילה, נרשמה ירידה של 2.1/1.1 בלחץ הדם.


ניתוח נוסף של תוצאות סקרים אפידמיולוגיים מהעת האחרונה, מראה שהפחתת הצריכה היומית של נתרן במחצית, מביאה לירידה של 5.0/3.0 במדדי לחץ הדם באלה עם לחץ דם מוגבר, ואילו באלה עם לחץ דם תקין נרשמה ירידה מתונה יותר  של 1.3 עד 2.0 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, וירידה של 1.0 מ”מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי.


ראוי לציין שבהשוואה לדיאטה אופיינית של האמריקני המצוי, דיאטת DASH מכילה יותר פירות, ירקות ומוצרי חלב דלי-שומן, דגנים מלאים, עוף, דגים ואגוזים. דיאטת DASH מכילה רק כמות קטנה של בשר “אדום”, דברי מתיקה ומשקאות קלים מכילי סוכר, וכן מכילה דיאטת DASH כמויות מופחתות של שומנים רוויים וכולסטרול.


בדיאטת שDASH נמצא רמות גבוהות יותר של אשלגן, סידן ומגנזיום, סיבים תזונתיים וחלבון מאשר בדיאטה רגילה.


 


מעניין להדגיש שאם דיאטת DASH ללא הפחתת נתרן הביאה להורדה ממוצעת של כמעט 6 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, והורדה של בערך 3 מ”מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי, הרי שאם הקפידו בנוסף לדיאטת DASH להפחית את רמת הצריכה היומית של נתרן מ-3.5 גר’ ל-1.4 גר’, ההשפעה על הפחתת לחץ הדם הייתה מובהקת עוד יותר: הלחץ הסיסטולי ירד ב-9 מ’מ כספית והדיאסטולי ב-4.5 מ”מ כספית. הפחתה דומה רק של צריכת הנתרן בדיאטה רגילה שאינה דיאטת DASH, הפחיתה את הלחצים הסיסטולי והדיאסטולי ב-6.7 ו-3.0 מ”מ כספית בלבד.


 


ההשפעה הדרמטית של הפחתת רמת הנתרן במזון על בריאותם של תושבי פינלנד:


במשך שלושת העשורים מתחילת שנות ה-70 עלתה תוחלת החיים בפינלנד באופן יותר מרשים מאשר במדינות מערביות אחרות.


בשנת 1972 נמשכו חייו של הגבר הפיני 66 שנה, וחייה של האישה הפינית 75 שנה. שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 2002, הגבר בפינלנד יכול לצפות ל-75 שנות חיים והאישה שם תחיה 82 שנה. התארכות החיים המרשימה בפינלנד נובעת בין היתר משני טעמים: בשנת 1972 התמותה ממחלת לב-כלילית בגברים פיניים בגיל העמידה עמדה על 250 פטירות בשנה לכל 100 אלף אנשים, כאשר התמותה בין נשים פיניות באותו גיל עמדה בשנת 1972 על 48 פטירות באותו פלח אוכלוסייה.


בשנת 2004 צנחה התמותה בגברים פיניים בגיל העמידה ב-72% (!!) עד ל-70 פטירות ל-100 אלף, ובקרב הנשים שם בגיל המקביל הייתה ירידה דומה בשנת 2004 עד כדי 11 פטירות ל-100 אלף.


בדומה, אם בשנת 1972 נפטרו בפינלנד משבץ-מוחי 60 גברים בגיל העמידה לכל 100 אלף, התמותה משבץ נפלה בהם ל-19 פטירות ל-100 אלף בשנת 2004. גם התמותה משבץ-מוחי בקרב נשים פיניות נפלה מ-41 ל-10 לכל 100 אלף בין השנים 1972 ו-2004. באותן שנים הייתה הפחתה משמעותית של צריכת המלח במזון בפינלנד מרמה של 14 גר’ ליום בשנת 1972 לרמה של 8.4 גר’ ליום בשנת 2002, והיא הייתה מלווה בהפחתת לחץ הדם הדיאסטולי בקרב הגברים הפיניים מ-93 ל-83 מ”מ כספית באותם 30 שנה, ואילו בקרב הנשים לחץ הדם הדיאסטולי פחת מ-92 ל- 77 מ”מ כספית.


אין ספק שהירידה המשמעותית בלחץ הדם שהושפעה גם מההפחתה של 40% בצריכת המלח שם, תרמה להפחתת התמותה משבץ-מוחי וממחלת לב כלילית.


 


מה הסיבה שדווקא פינלנד, אותה מדינה סקנדינבית צנועה שאינה נמצאת בדרך כלל בכותרות, הצליחה ליישם המלצות וחינוך להפחתת כמות המלח במזון ב-30 השנים האחרונות ? עד כמה שהדבר נראה כה בלתי ישים למציאות הישראלית, היה זה דווקא העיתון הנפוץ ביותר שם, Helsingin Sanomat, שהוא גם העיתון בעל ההשפעה הרבה ביותר על דעת הקהל בפינלנד, שנרתם לחינוך לבריאות טובה.


ב-11 בינואר 1978פרסם עיתון זה מאמר גדול על הנזקים של עודף מלח במזון, ומאז התמיד לפרסם למעלה מ-20 מאמרים ומאמרי מערכת בנושא זה, כאשר עיתונים קטנים יותר ותחנות הטלוויזיה שם נרתמו לפעולה החינוכית הזאת עד כדי פרסום למעלה מ-250 כתבות בנושא במרוצת 25 השנים האחרונות. זאת ועוד, התעשייה הפרמצבטית הפינית, פיתחה באופן ייחודי מלח מינראלי שולחני, שבניגוד למלח הבישול הרגיל המורכב כולו מ-NaCl, הרי המלח ה”פיני” ששמו המסחרי PANSALT, מכיל כמות מופחת שלNaCl :   


מלח שולחני זה מורכב מ: NaCl (כ-57%(,וכן KCl (כ-28%), ובנוסף MgSO4 (כ-12%( ו-2% של חומצת האמינו ליזין.


מדובר על כן בתכשיר בו NaCl מופחת לפחות מ-60% מערכו במלח הבישול הרגיל, ואת החלק המופחת משלימים במלחי אשלגן ומגנזיום.


 


ניסויים קליניים שנעשו בחולדות עם PANSALT טרם אישורו לשימוש באדם, היו משכנעים: קיים זן חולדות המפתחות באופן ספונטאני יתר לחץ-דם, ואילו זן חולדות אחר המכונה SHR מפתח על רקע לחץ הדם המוגבר מקרי שבץ-מוחי. נמצא בניסויים אלה, שחולדות אלה שהואכלו במזון המכיל PANSALT, חיו פי-3 יותר מאשר חולדות שצרכו מלח בישול רגיל. מאז נכנס PANSALT לשימוש שגרתי בפינלנד נמצא השפעה חיובית בהפחתת מקרי יתר לחץ-דם, ולא נמצאו כל תופעות לוואי בלתי רצויות כמו יתר-שלגן, או יתר מגנזיום בדם, כתוצאה מהשימוש ב-PANSALT.


אגב, בארה”ב ניסו כבר בשנות ה-80 לשכנע את הציבור לעבור ממלח בישול רגיל למלח “דל נתרן” שהיה מורכב בעיקר מ-KCl, אך מלח זה לא זכה להצלחה הן כי מחירו היה גבוה בהרבה, ובעיקר כיוון שלא היה “מלוח” מספיק לחך.


 


אחת התחושות המובהקות ביותר של צריכת יתר של מלח במזון, היא תחושת צמא. לכן לא ייפלא שהעלייה של 55% בכמויות המלח שצרך האמריקני במזונו בין השנים 1983 ו-1998, הייתה מלווה בעלייה מקבילה של 45% בצריכת משקאות ממותקים ומוּגָזים בארה”ב באותה תקופה. וכך כמו בסיפור של חד גדיא, מעשה גורר מעשה, וצריכת עודף מלח במזון, המעלה בהרבה שתיית משקאות ממותקים תורמת את חלקה לתופעת ההשמנה (obesity) בארה”ב. באופן משכנע, השכיחות של אנשים שמנים הייתה יחסית יציבה וללא שינוי כאשר היא נבחנה בשנים 1960-62 ושוב בשנים 1976-80. אך כאשר בחנו את שכיחות השַמְנוּת (obesity) בארה”ב שוב בשנים 1988-94, התברר שנרשמה עלייה של 61%


בקרב גברים ושל 51% בקרב נשים בארה”ב מאמצע שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90.


 


אך תופעה מדאיגה זו של עודף משקל בחברה האמריקנית לא פסקה: בסקר האחרון בשנים 1999 עד 2002 נמצא שאחוז האמריקנים השמנים היה גבוה בקרב הגברים ב-120% ובקרב נשים שם ב-99% בהשוואה לתקופה של 1976-80.


בין השנים 1977 ו-2001, עלתה צריכת משקאות קלים ממותקים ומוגזים בארה”ב ב-135%, ואילו שתיית חלב בארה”ב באותה תקופה פחתה ב-38%.


חישוב של צריכת קלוריות מעלה שצריכת יתר זו של משקאות ממותקים הוסיפה כ-278 קילו-קלוריות לאדם ליום, וכיון שהאמריקאי הממוצע לא הגביר את פעילותו הגופנית כדי ל”שרוף” עודף אנרגיה זו, הוא עלה במשקלו עוד ועוד.


השלב הבא בשרשרת הנזקים הבריאותיים כתוצאה מהתהליכים המתוארים, היא הופעת מקרים כה רבים של סוכרת type 2.


 


 אך כאן, ממש לקראת סיום, אנו שוב עומדים משתאים לנוכח ההתנגשות הסמויה בין האינטרס האישי והכמעט לאומי בצורך הבריאותי להפחית את צריכת המלח במזון, לבין ההתנגדות הנחושה של כוחות העל הכלכליים, למנוע את הפחתת המלח במזון.


כמו שכבר הוזכר למעלה, יצרני מזון רבים, נהנים כלכלית מרמת מלח גבוהה, המעלה את כמות המים במוצרי בשר, לדוגמא, ואין טוב לתעשיין מוצרי הבשר מאשר למכור מים במחיר של בשר. אך אולי הקשר המובהק ביותר הוא זה שבין כמות המלח הנצרך לצריכת המשקאות הקלים. בשנת 2004 צרך האמריקני בממוצע 198 ליטר משקאות קלים בשנה.         


 העלות הכללית של כל שתיית משקאות קלים בארה”ב בשנת 2004 עמדה על 66 מיליארד דולר! לעומת זאת, בשנת 1983 כאשר כמות המלח במזון הייתה נמוכה ב-30%, כמות המשקאות הקלים שצרך אמריקני ממוצע הייתה נמוכה ב-25% בהשוואה לצריכתו ב-2004. אם היו מיישמים היום בארה”ב בחקיקה הורדה של 30% בצריכת מלח, או ירידה של 25% בצריכת משקאות ממותקים קלים המשתמעת ממנה, המשמעות הכלכלית של צעד זה הייתה ירידה של 16 מיליארד דולר במכירות משקאות אלה, בשנה.


 


מתבקשת ההשוואה בין המאבק של מייצגי ההיגיון הבריאותי בניסיון להפחית את ממדי העישון לבין ההתנגדות העיקשת של תעשיית הטבק העולמית, לבין התנגשות בין אלה הדורשים את הפחתת צריכת המלח לבין תעשיית המזון.


כשהדבר מגיע להפסד של הכנסות ענק בדולרים, שום טיעון נגדי לא יוכל לשכנע, גם אם מדובר בבריאותנו. 


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים