פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
לקריאת חלק ב' לחץ כאן לקריאת חלק א' לחץ כאן
תכשירים אוסטאו-אנבוליים כגון teriparatide ו-abaloparatide מעודדים יצירת עצם ומגבירים את ה-BMD יותר מאשר תכשירים נוגדי-ספיגה, והראשונים גורמים להפחתה של 30-50% בשברים שאינם קשורים לעמוד השדרה, ולירידה של 60-80% בשברי חוליות השדרה (Niimi וחב' ב-Osteoporosis International משנת 2016, ו-McClung וחב' ב-Menopause משנת 2018).
למרות ש-abaloparatide יציב בטמפרטורת החדר למשך תקופה של עד 30 יום, teriparatide חייב להימצא בקירור. שני תכשירים אלה ניתנים בזריקות עצמיות יומיות, והשימוש בהן מוגבל למטופלים עם סיכון גדול לשברים, בגלל עלותם הגבוהה ושיעור הפסקת הטיפולים שהוא גבוה בעיקר בקשישים הסולדים מההזרקות היומיות שלהם (Gilsenan וחב' ב-Journal of Bone & Mineral Research משנת 2021, ו-Cosman וחב' ב-New England Journal of Medicine משנת 2016).
מעקב מצא שהטיפול עם teriparatide לא הגביר את הסיכון של אוסטאו-סארקומה במבוגרים (Saag וחב' בכתב העת האחרון משנת 2017).
Romosozumab שפעולתו כפולה כנוגד ספיגת עצם כמו גם כתכשיר אוסטאו-אנבולי, מספק בערך הפחתה של 70% בשברי עמוד השדרה, למשך שנה אחת, אך השפעתו בהפחתת שברים לא-שדרתיים אינה משמעותית (Lewiecki וחב' ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism משנת 2018).
בנשים אובחנה עלייה באירועים קרדיו-וסקולריים חמורים לאחר טיפול עם romosozumab בהשוואה עם Alendronate (Lv וחב' ב-Bone משנת 2020). עליה דומה של אירועים קרדיו-וסקולריים לאחר טיפול עם romosozumab בהשוואה לטיפול עם פלצבו (Reid וחב' ב-Journal of Bone & Mineral Research משנת 2020).
נתונים שקובצו מ-6 ניסויים קליניים עם romosozumab הראו עלייה קלה של 39% במקבץ של ארבעה אירועים קרדיו-וסקולריים משמעותיים (אוטם שריר לב, שבץ מוחי, אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים), למרות שהגברת הסיכון לא הייתה משמעותית כאשר כל אחד מאירועים אלה נבחן בנפרד (Boonen וחב' ב-Journal of the American Geriatric Society משנת 2010).
לפיכך מומלץ לא לטפל עם romosozumab באלה עם סיכון גבוה קרדיו-וסקולרי, במיוחד באלה שעברו אירוע כזה בשנה האחרונה.
יתרונות לא-שלדיים של טיפול באוסטאופורוזיס:
הבחירה בתכשיר המתאים לטיפול באוסטאופורוזיס בקשישים חלושים, עם בעיות נוירו-התנהגותיות וסביבת מגורים לא-מסייעת, צריכה להתבצע בתשומת לב מיוחדת. עירוי של zoledronate אחת ל-18 חודשים נמצאה מפחיתה את סך מקרי הסרטן, בעיקר סרטן שד בנשים עם osteopenia (על פי Lyles וחב' ב-New England Journal of Medicine משנת 2007).
בניסוי HORIZON נמצאה ירידה מוחלטת של 3.3% בתמותה באלה שטופלו ב-zoledronate (Greenspan וחב' ב-JAMA Internal Medicine משנת 2015, ו-Bonnet וחב' ב-Journal of Clinical Investigation משנת 2019). יחד עם זאת, עירוי חד-פעמי של zoledronate לא שינה אירועים שניוניים בנשים חלושות בנות 65 שנה ומעלה המתגוררות בדיור מוגן (Phu וחב' ב-Journal of the American Geriatric Society משנת 2017).
השפעות לא שלדיות של denosumab נחקרו גם כן, בעיקר במטופלים עם osteosarcopenia בנשים בגיל המעבר. תכשיר זה היה כרוך בעלייה משמעותית של מסת שריר רזה, ובכוח אחיזה לאחר 3 שנות טיפול (Chotiyarnwong וחב' ב-Journal of Bone & Mineral Research משנת 2020).
בקשישים המתגוררים בקהילה שיפר denosumab באופן משמעותי את שיווי המשקל בהליכה ובעמידה, והפחית במטופלים את החשש מנפילות בהשוואה לטפול עם zoledronate. בנוסף שיפר תכשיר זה את מהירות ההליכה.
מימין מפרק צוואר הירך תקין; משמאל או ו מפרק אוסטאופורוטי.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
24/07/2022
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
