עוד נתוני בריאות קשים שנוהגים להסתתר במעטה העשן של סיגריות, חלק א`

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה
פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בשנת 1998 פניתי לאקדמיה ללשון העברית
בירושלים בבקשה להכניס מילה חדשה לאוצר המילים העבריות, מילה שתבטא את התופעה של
עישון עד כדי גרימת תחלואה, והצעתי את המילה-עַשֶנַת.

כמקובל, הגיעה תשובה פורמאלית בשפה מנוּפּה,
שהודיעה לי שהצעתי תובא לדיון בפני לשונאים מוסמכים, ואקבל בהקדם התייחסות, לכאן
או לכאן.

התייחסות כזאת בוששה להגיע, והעניין
ודאי נשכח, אך כמי שלמד היטב את פגעי העישון, וכתב למעלה מ-120 מאמרים בנושא, אני
עדיין סבור, שתופעת העישון אינה רק גורמת למחלה, ואולי כדאי לראות בה מחלה
כשלעצמה. ויש לה אפילו שם ראוי-עשנת.

מחלות הנגרמות ישירות כתוצאה מעישון,
הן מה שנוהגים לכנות מחלות התנהגותיות, דהינו מחלות שאדם מביא על עצמו כתוצאה
מהתנהגות לא ראויה, לא קפדנית, ואפילו מזלזלת.

מסתבר שעישון אפילו עומד בראש הרשימה
הלא נכבדה של סיבות התנהגותיות למוות טרם-עת, ואמנם על פי Jha וחב' בסקירה משנת 2013 ב-New England Journal of Medicine,
חיי המתמידים בעישון קצרים בממוצע בלמעלה מ-10 שנים, בהשוואה לחבריהם הלא מעשנים.

אך עישון אינו רק מגביר את התמותה
טרם-עת, הוא אף גורם למחלות "לא ממיתות" אך גם כאלה המפחיתות את איכות
החיים, מפחיתות את פריון העבודה, וכרוכות במפגעים כרוניים רבים שאף עלותם הכלכלית,
בגין תרופות וטיפולים, משמעותית מאוד.

 בחוברת פברואר 2015 של New England Journal of Medicine,
מתפרסמת סקירה מקיפה ביותר שלCarter  ועוד 10 רופאים ואפידמיולוגים מובילים במספר
מרכזים רפואיים בארה"ב, ובתוכם Michael
Thun, המקובל על ידי רבים
כאפידמיולוג הבכיר בארה"ב בתחום פגעי העישון.

חוקרים אלה עקבו בשנים 2000 עד 2011
אחר כ-900,000 איש ואישה , מדגם גדול בו התרחשו 181,000 פטירות במהלך תקופת המעקב.
המדגם הענק הזה כלל לא מעשנים, מעשנים בהווה ואלה שעישנו בעברם.

מחקר מרשים זה נולד על רקע המידע של
50 השנים האחרונות, מאז הדו"ח הראשון של ה-Surgeon General משנת 1964 על תחלואה
תולדת העישון. מדי שנה מתפרסם דו"ח העישון השנתי, ואף פעם אין בו הפתעות: גם
הדו"ח האחרון מעריך ש-480,000 אמריקנים נפטרו בשנת 2013 כתוצאה מ-21 מחלות
המיוחסות לעישון (12 סוגי סרטן, 6 מפגעים קרדיו-וסקולאריים, סוכרת, מחלת ריאות
חסימתית כרונית –COPD,
ודלקת ריאות).

הנתונים ממש מפחידים: משתמע מנתוני ה-Surgeon General ש-1 מכל 5 אמריקנים נפטר
בשנת 2013 מנזקי עישון. אך על פי Carter
וחב' ראוי להוסיף לסך התמותה של 480,000 האמור, עוד 60 עד 120 אלף פטירות מדי שנה
בגין מחלות שהקשר שלהן לעישון בלתי-ישיר.

מחלות שניוניות אלה כוללות בין השאר
את סרטן השד, סרטן הערמונית, אי-ספיקת מעיים, כשל כליות, מחלת לב מיתר לחץ דם,
זיהומים שונים, ומחלות נשימה יחסית בלתי שכיחות. כאשר בוחנים את הדעיכה בסיכון
לתחלואה ההולכת וגדלה עם הזמן מזמן הגמילה מעישון במעשנים לשעבר, משתכנעים עוד
יותר בקשר הסיבתי בן עישון לאותן מחלות הממיתות מעשנים בהווה.

גם אם ניקח את הערך הנמוך לכאורה של
60,000 פטירות ממחלות שעישון גורם להן בעקיפין, יש לזכור שזהו מספר מכובד כשלעצמו,
שהרי הוא זהה למספר הפטירות הנגרמות מדי שנה בארה"ב מצריכה מוגברת של
אלכוהול, או מצריכה דלה מדי של פירות וירקות.

הנתונים של סקירתם שלCarter  וחב' שננסה לנתח
בדברים הבאים, תואמים את אלה המתקבלים ממחקר ענק אחר, הידוע כ-Million Women
Study, של Pirie וחב', מחקר שהתפרסם ב-Lancet בשנת 2013, ואשר סקר מיליון
נשים בבריטניה. ניתן להסיק משני המחקרים הגדולים הללו של Carter ושל Pirie, שההערכות המסורתיות של ה-Surgeon General נהגו "בסלחנות"
מסוימת כלפי פשעי הסיגריה, ואף נהגו בהערכת-חסר (under-estimation) בכל הקשור לנטל של עישון
לחברה כולה.

הנתונים של 2 מחקרי הענק בארה"ב ובבריטניה, מחזקים נתון מעניין
בדו"ח של ה-Surgeon General, לפיו יש עליה משמעותית של התרחשות סרטן שד בקרב מעשנות.

מסתבר שנשים מעשנות, באופן מסורתי מוכח, נוהגות לבצע בדיקות ממוגרפיה
פחות מאשר נשים לא-מעשנות. אמנם ידוע ממחקר של Cook וחב' שהתפרסם ב-2009 ב-American
Journal of Epidemiology שיש מתאם ברור בין שנות החפיסה של נשים והסיכון להופעת סרטן השד.

באשר לסרטן הערמונית, לא נמצאה אמנם עליה בהתרחשותו ביחס ישר למספר
הסיגריות הנצרכות, אך יחד עם זאת הסיכון לחלות בסוג סרטן זה פחת משמעותית ככל שעלה
מספר השנים שחלפו מאז הפסקת עישון.

לאור הנתונים אליהם נתוודע בהמשך הדברים, לא ברור כלל ועיקר מדוע קיימת
נטייה אצל רבים, לפיה אנו בדרך לניצחון במלחמה נגד עישון, תוך התבוננות בירידה
המרשימה באחוזי המעשנים מאז שנות ה-60.

ההישגים בצמצום העישון אמנם קיימים, אך טבק ממשיך להכות בנו ביעילות רבה.
עדיין יש בארה"ב  62  מיליוני מעשנים, המהווים 18% מסך האוכלוסייה
שם, בפיזור בלתי שווה ובלתי הוגן בין העשירים והעניים.

בשנת 2013 עישנו 29% מהאמריקנים המבוגרים שנמצאים מתחת לקו העוני, 16%
מסך האמריקנים על קו העוני, ורק 6% מסך האמריקנים בוגרי קולג' ומעלה מזה.

אכן, סקירתם שלCarter  וחב' נולדה
על רקע הנתון הקשה לפיו ששיעור התמותה בקרב מעשנים גדול פי-2 עד פי-3 מזה בקרב לא
מעשנים.

אך קבוצת חוקרים זו, מהכרתה היטב את פגעי העישון, הייתה משוכנעת
שהנתונים הסטטיסטיים המוכרים והמקובלים שנים רבות, אינם משקפים באופן מקיף את
התחלואה והתמותה להם גרם העישון. לכן, החליטו להשתמש ב-5 מדגמים גדולים ששמשו
למעקב אחר תחלואה באוכלוסייה האמריקנית העכשווית.

המדגם הכולל הכיל כ-421 אלף גברים ו-533 אלף נשים, בגיל 55 שנה ומעלה.
במהלך 11 שנות המעקב הרפואי אחרי הנכללים במדגם, 181 אלף מתוכם נפטרו, כולל 16,475
פטירות בקרב מעשנים בהווה. בסך הכול, בערך 17% מתמותת היתר בקרב מעשנים בהווה,
הייתה כרוכה בסיבות שאין אנו מייחסים בהווה לעישון.

פטירות אלה נבעו מאי-ספיקת כליות, אי-ספיקת מעיים, מחלת לב מיתר לחץ דם,
זיהומים, ומחלות מערכת הנשימה, ובמידה פחותה יותר מסרטן השד וסרטן הערמונית. הנתון
המשכנע ביותר באשר לקשר הנסיבתי של עישון לקבוצת המפגעים האחרונים, הוא בכך שבקרב
מעשנים לשעבר בארה"ב הסיכון היחסי להתרחשות כל אחד ממפגעים אלה ירד ביחס ישר
למספר השנים שחלפו מאז הפסקת העישון.

תוצאות סריקה זו מעשירות ומרתקות: כדאי להתייחס במלים אחדות למשתתפי הסקר
שרובם היו לבנים לא-היספניים, עם רמת השכלה גבוהה יותר מרמת ההשכלה הכלל-אמריקנית.

המעשנים בהווה היו בעלי רמת השכלה נמוכה יותר מזו של מעשנים לשעבר,
ונמוכה עוד יותר ביחס לאלה שלא עישנו מעולם, אם כי הבדלים אלה היו פחות מובהקים
בנשים מאשר בגברים.

רוב המעשנים לשעבר הצהירו על כך שהם הפסיקו לעשן יותר מ-10 שנים לפני
תחילת המחקר. לא במפתיע, מעשנים היו בדרגת סיכון גבוהה יותר למות מכול אחת מהסיבות
המוכחות כקשורות לעישון.

מניתוח של המחלות שאינן מוכחות כרגע כקשורות לעישון, משתמע שגברים
מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר ב-40% למות מסרטן הערמונית, בעוד שנשים מעשנות
נמצאות בסיכון גבוה יותר ב-30% למות מסרטן השד.

 עישון בהווה היה כרוך בסיכון גבוה יותר למות מזיהומים (סיכון יחסי של
2.3), סיכון מוגבר למות מאי-ספיקת מעי (סיכון יחסי של 6.0), סיכון מוגבר למחלת לב מיתר
לחץ דם (סיכון יחסי של 2.4), סיכון מוגבר למות מאי ספיקת כליות (סיכון יחסי של
2.0), סיכון מוגבר ב-90% למות ממחלות נשימה מבודדות, וסיכון מוגבר ב-210% למות
מצמקת הכבד.

בקרב המעשנים בהווה הסיכונים שנמנו גדלים באופן ישיר למספר הסיגריות שנצרכו
מדי יום.

כפי שנפרט מייד המחלות ה"מוכרות"
שעישון גרם להן באופן ישיר תרמו ל-83% מתמותת היתר שנגרמה במדגם זה למעשנים בהווה.
אך תרומה בהחלט לא צנועה של 16.9% לתמותת-היתר בקרב מעשנות ו-15.3% של תמותת יתר בקרב
מעשנים בהווה במדגם זה נובעת מ-13 מחלות נוספות, שנבחרו על בסיס המשמעות הסטטיסטית
של התרחשותן בקרב מעשנים.

 נמשיך ונדון בנזקי העישון לבריאותנו במאמר ההמשך.

 בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.