עוד נתוני בריאות קשים שנוהגים להסתתר במעטה העשן של סיגריות, חלק ב`

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה
פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

 לקריאת חלק א' לחץ כאן

 אם ניקח כדוגמה מוות כתוצאה מכשל של הכליות, הסיכון לתרחיש כזה היה
גדול פי-2.0 בקרב מעשנים בהווה בהשוואה לאלה שלא עישנו מעולם.

ידוע שעישון הוא גורם סיכון משמעותי למחלות קרדיו-וסקולאריות, שגורמות
לכשל כלייתי, ואף עלול לגרום ישירות לנזק תפקוד הכליות.

אפילו באנשים ללא מחלה מוכרת של כלי הדם או של הכליות, ידוע שרמת
האלבומין בשתן , המהווה מדד לנזק פוטנציאלי לכליות , גדלה באופן ישיר למספר
הסיגריות שאדם מעשן ביום (על פי Pinto-Sietsma וחב' ב-Annals of Internal Medicine  משנת 2000).

 על פי מחקרם של Carter וחב', עישון בהווה כרוך בסיכון מוגבר למוות ממחלת לב על רקע יתר
לחץ דם, שהיא הקטגוריה היחידה של מחלות לב שלא הייתה מיוחסת באופן פורמאלי לעישון.

אכן, הקריטריונים לייחוס מוות ממחלת לב למחלת לב היפרטנסיבית אינם
חדים כפי שציינו Lip וחב' ב-European Heart Journal משנת 2000, מה שמפריע להסברת הרלוונטיות של עישון לתמותה הניכרת
בארה"ב ממה שמוגדר שם כ-hypertensive heart disease.

מהנתונים של המחקר הנוכחי משתמע שבקרב נשים מעשנות בהווה, הסיכון
היחסי למות מהמפגע האחרון גדול פי-1.9 מזה של נשים לא מעשנות, ואילו הסיכון היחסי
של גברים מעשנים בהווה למות ממפגע זה גדול פי-2.9 מזה של גברים לא מעשנים.

 מפגע אחר שעלול להיות קטלני, ואשר אינו מוכר יחסית בציבור הוא שעורקי
המעי נעשים צרים יותר או שהם נסתמים, מה שמפחית את שפיעת הדם להזנת המעי הדק או
הגס. הדבר עלול לגרום לכאבים ולנזק בלתי הפיך לחלק המעי שאספקת הדם אליו הואטה או
נפסקה.

מצב של הפסקה חריפה של מעבר דם למעי עלול להיות מצב חירום המחייב
ניתוח דחוף לתיקון המצב. המחקר של Carter וחב' תואם את נתוני מחקר מיליון הנשים בבריטניה: הסיכון למוות
מסיבה זו בקרב נשים מעשנות בהווה גדול פי-6.1 והסיכון בקרב גברים מעשנים בהווה
גדול פי-5.6 בהשוואה לבני מינם שאינם מעשנים.

סכנה זו פוחת בהדרגה ככל שמתרבות השנים מאז הפסקת העישון. אכן, מאמר
של Unal וחב' שהופיע בשנת 2004 ב-Journal of
Ultrasound Medicin, הדגים כיצד עישון עלול לגרום להפסקה חריפה בזרימת הדם
למעיים. 

 תמותה מזיהומים הייתה גדולה פי-2.5 בנשים מעשנות בהווה וגדולה פי-2.2
בגברים מעשנים בהווה, זאת בהשוואה לבני מינם שמעולם לא עישנו.

הסיכון לזיהומים שונים נמצא בתאם טוב עם כמות הסיגריות הנצרכות ביום,
והוא הולך וקטן ככל שחולפות השנים מאז הפסקת העישון.

מחקר של חוקר נזקי העישון הידוע Neal Benowitz משנת 2004 ב-Archives of
Internal Medicine, ושל Bagaitkar וחב' משנת 2008 ב-Tobacco Induced Diseases, הראו את הקשר ביו עישון לשיעורים מוגברים של זיהומים חיידקיים
בעיקר, מה שתואם את מסקנת ה-Surgeon General שעישון מפריע לפעילויות רבות של מערכת החיסון.

 עישון בהווה נמצא כרוך בסיכון מוגבר פי-2.1 בקרב נשים מעשנות, ופי-2.6
בקרב גברים מעשנים, לתמותה ממחלות שונות של מערכת העיכול.

ה-Surgeon General קבע בדו"ח האחרון שלו משנת 2014 על עישון ותחלואה, שיש כנראה
קשר בין עישון למחלת קרוהן אם כי ההוכחות לקשר זה אינן חותכות.

יחד עם זאת, עישון מקובל כגורם סיכון לכיבים פפטיים על פי Zhang וחב' משנת 2012 ב-Current Medical
Chemistry, ולפנקראטיטיס חריפה (על פי Lowenfels וחב' משנת 2009 ב-Current
Gastsroenterology Report ו-Sadr-Azodi וחב'

ב-Gut משנת 2012).

מחלות נוספות בקבוצה זאת המושפעות לרעה מעישון כוללות חסימות מעיים,
אבנים בדרכי המרה (cholelithiasis), דלקת מעי (diverticulitis) הנוצרת עקב יצירת "סעיפים" או כיסים במעי (הידועה
כמחלת סעפת המעי או diverticulosis), ושטפי-דם במעי. למרות שרוב מפגעי המעי הללו אינם קטלניים או
גורמי תמותה מובהקים, הם אחראיים למיליוני אשפוזים בארה"ב מדי שנה.

 יש הסכמה כללית שעישון סיגריות גורם ל-11 סוגי סרטן שונים בגוף על פי Secretan וחב' ב-Lancet Oncology משנת 2009.

סוגי סרטן אלה על פי סדר התמותה מהם במעשנים לעומת לא-מעשנים הם
כדלקמן: סרטן ריאות (פי-22.9 בנשים מעשנות ופי-25.3 בגברים מעשנים); סרטן הגרון (פי 103.8 בנשים מעשנות ופי-13.9 בגברים
מעשנים); סרטן השפתיים וחלל הפה
(פי-5.6 בנשים מעשנות, ופי 5.7 בגברים מעשנים);
סרטן הוושט (פי-5.1 בנשים מעשנות ופי-3.9 בגברים מעשנים);
סרטן שלפוחית השתן (פי-3.9 בנשים מעשנות ובגברים מעשנים);
סרטן הכבד (פי-1.8 בנשים מעשנות ופי-2.3 בגברים מעשנים);
סרטן הקיבה (פי-1.7 בנשים מעשנות ופי-1.9 בגברים מעשנים);
סרטן המעי והאגן (פי-1.2 בנשים מעשנות ופי-1.8 בגברים מעשנים); לויקמיה מיאלואדית חריפה (AML) (פי-1.1 בנשים מעשנות
ופי-1.9 בגברים מעשנים); סרטן הלבלב
(פי-1.9 בנשים מעשנות ופי-1.6 בגברים מעשנים);
וסרטן המעי הגס (פי-1.6 בנשים מעשנות ופי-1.4 בגברים מעשנים).

 המחקר הנוכחי של Carter וחב' מצא שהתמותה מ-2 סוגי סרטן, זה של השד בנשים וזה של בלוטת
הערמונית בגברים, אף היא גדלה כתוצאה מעישון: הגדלת תמותה מסרטן השד של 30% בקרב
נשים מעשנות, והגברת התמותה ב-40% מסרטן הערמונית בגברים מעשנים.

יצוין ש-2 סוגי הסרטן המושפעים מעישון. התמותה מ-2 סוגי הסרטן
האחרונים, גדלה ביחס ישר לכמות העישון, ופוחתת ככל שמתרחקים בשנים ממועד הפסקת העישון.
התוצאות של מחקר זה המצביעות על עלייה בתמותה בנשים מעשנות מסרן השד, תואמות את
תוצאותיהם של מספר מחקרים עדכניים בנושא זה: Nyante וחב' משנת 2014 ב-British Journal
of Cancer, Egan וחב' ב-Epidemiology משנת 2002, Luo ןחב' ב-British Medical Journal  משנת 2011 ו-Gauder וחב' משנת 2013 ב-Journal of National Cancer Institute.

 התמותה מסרטן הערמונית בסקר העכשווי של Carter וחב' גדולה כאמור ב-43%
בקרב גברים מעשנים בהווה בהשוואה לאלה שלא עישנו מעודם. נתון זה תואם את
המטה-אנליזה רחבת-היקף של 24 מחקרים פרוספקטיביים שבוצעה על ידי Hunchrek וחב' והופיעה ב-Breast Cancer
Research Treatments בשנת 2010. גם הSurgeon General- הסיק שלמרות שאין עדיין ראייה חותכת למוגברות של סרטן הערמונית על
ידי עישון, יש ראיות לכך שעישון בהווה או בעבר הקרוב מגביר את הסיכון למחלת סרטן
ערמונית מתקדמת וממילא לתמותה ממחלה זו (על פי Giovannucci וחב' משנת 1999 ב-Cancer  Epidemiology Biomarkers & Prevention, וכן Moreira וחב' ב-Cancer משנת 2014 ו-Kenfield וחב' ב-JAMA משנת 2011). 

 מחקרם של Carter וחב' מצא עלייה בתמותה מצמקת הכבד (צירוזיס) במעשנים בהווה
בהשוואה ללא מעשנים מעודם, ואפילו בהשוואה לאלה שחדלו לעשן.

עליה זו הייתה פי-2.6 בנשים מעשנות ופי-3.6 בגברים מעשנים. יחד עם זאת
לא נמצא מתאם בין הופעת צמקת הכבד לבין כמות צריכת הסיגריות, וכן לא היה מתאם
בירידה בהופעת צמקת הכבד ומספר השנים שחלפו מהפסקת העישון.

מחקר מיליון הנשים הבריטי מצא עלייה של פי-3 בצמקת הכבד בנשים המעשנות
בהווה.

 בסך הכול, מחקרם של Carter וחב' מצא 14 קטגוריות "חדשות" בהן התחלואה עלולה להוסיף
לתמותה, אשר בהן עישון עלול להחמיר את נתוני התמותה אם כי באחוז צנוע יותר ממה
שמקובל באותן מחלות שתרומת העישון להופעתן מקובלת ומוכחת. כאמור, יש הוכחות מוצקות
לקשר מנגנוני בין עישון ו-5 מהקטגוריות "החדשות": זיהומים, מחלת לב על
רקע יתר לחץ-דם, כשל כליות, אי-ספיקת מעיים ומחלות נשימה אחרות.

בנוסף ל-5 קטגוריות אלו, עישון נכרך להגברת התמותה ממחלות סרטן שלא
ידוע מקורן בגוף (unknown primary site) פי-2.7 בקרב מעשנות ופי-3.2 בקרב מעשנים.

 מחקרם המקיף של Carter וחב' קובע שהערכותיו של ה-Surgeon General לגבי תמותה שמקורה בעישון
לוקות אם כך בהערכת-חסר (underestimation). הערכות אלה הכוללות רק 21 מחלות המיוחסות לעישון, קובע שמדי שנה
נפטרים 437,000 אמריקנים מעישון פעיל, ולא נכללת ברשימה זו התמותה מעישון
מיד-שנייה (passive smoking).

אם ניקח בחשבון את העובדה שמחקר רחב זה נערך בעיקר באוכלוסייה לבנה,
ובדרגת השכלה ממוצעת גבוהה יותר מאשר זו של האוכלוסייה הכללית, יש להניח שמספרי
הפטירות היו גבוהים עוד יותר, אם היו נכללים במחקר זה אמריקנים שחורים כאחוז שלהם
באוכלוסייה, שהרי ידוע שאחוז העישון בקרב שחורים גבוה משמעותית מזה בקרב
לבנים. 

 לסיכום, נתוני התחלואה והתמותה לעולם לא מפסיקים להפתיע אותנו…לרעה.

אין רוצח המונים יעיל יותר מהסיגריה הבוערת, והוא עושה זאת בהיתר
ובראש חוצות. כותב הדברים האלה תמה מתי יתפכחו פוליטיקאים ואנשים מתחום הרפואה, עד
כדי הכרזה על עישון סיגריות כמעשה הנוגד את החוק

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.