חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

עוד נתונים על הנזקים הבריאותיים של צריכה מוגזמת של מלח

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


כבר בשנות ה-90 החלו מתפרסמים מחקרים המדברים בגנות צריכה מרובה מדי של נתרן (sodium) כגורם סיכון משמעותי לתחלואה קרדיו-וסקולארית. זכור בין היתר מחקר ITERSALT שהתפרסם בשנת 1996 ב-British Medical Journal, שהדגים כיצד הפחתה בצריכת מלח שולחן (NaCl), עשויה להפחית את לחץ הדם, שהרי נתרן מהווה מרכיב בפריטי מזון רבים שאנו צורכים, כגון חלב, בשר ולהבדיל גם רכיכות.


 


נתרן הוא מרכיב תזונתי חיוני לשמירה על נפח הדם, הקפדה על מאזן חומצה-בסיס, על מעבר אותות עצביים, ועל תפקודם התקין של תאים.


בשנת 2009 הופיעה הסקירה של He וחבר’ ב-  Human Journal of Hypertension, בה צוין שלמעשה הגוף זקוק מדי יום לצריכה של  לפחות 200-500 מיליגרם נתרן, אם כי נתונים מסביב העולם מצביעים על צריכה של כמות נתרן ממוצעת העולה בהרבה ממה שנדרש לצרכיו הפיזיולוגיים של הגוף. יתרה מכך נמצא שבמדינות אחדות צריכת המלח היומית עולה משמעותית מעל כדי 5 גרם השקולה ל-2 גרם נתרן, שהיא כמות הנתרן המומלצת ליום למבוגר , בהנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) משנת 2007.


 


מחלות לא-מדבקות הן הגורם העיקרי לתמותה בימינו אלה, כאשר בדו”ח ה-WHO משנת 2009, נמסר שמחלות קרדיו-וסקולאריות היוו 30% מהתמותה בעולם בשנת 2005, שווה ערך לתמותה ממחלות מדבקות, מרעב, ומתמותה תינוקות בלידה או סמוך לה, במקובץ.


יתר לחץ דם, הוא גורם סיכון מרכזי למחלות קרדיו-וסקולאריות, ומעריכים שלחץ דם גבוה תורם ל-49% ממחלות הלב הכליליות ול-62% מכלל מקרי השבץ המוחי.


יתר לחץ דם פוגע כיום בכמעט מחצית האנשים המבוגרים בעולם, ולכן צריך להתקיים מאמץ הסברתי ושכנועי במטרה להפחית  אותו.


 


מחקרים אקראיים-מבוקרים אחדים הראו לאחרונה שצריכה פחותה של נתרן, מסייעת להפחתת לחץ-דם. מטה-אנליזה שסכמה 13 ניסויים קליניים, אשר התפרסמה ב-2009


ב- British Medical Journal, הגיעה למסקנה שהיה מתאם ברור בין צריכה מוגברת של נתרן, להתרחשות התקפי-לב ואירועים מוחיים.


יחד עם זה ממשיכים להתפרסם מאמריו של Michael Alderman, המביע חשש שמא צריכה קטנה מדי של נתרן, עלולה לגרום לשינויים “לא בריאים” בליפידים בדם, ברמת קטכולאמינים, ובתפקוד הכליות.


מחלוקת זו הביאה את אנשי ה-WHO לעדכן את הנתונים על השפעת צריכת-יתר של נתרן על לחץ-דם, תמותה מכל סיבה, מחלה קרדיו-וסקולארית, שבץ מוחי, מחלת לב כלילית, וכו’.


 


 למחקר זה חברו אנשי מחלקה לתזונה ובריאות של ה-WHO בג’נבה, אנשי המחלקות לאפידמיולוגיה ב-Imperial College בלונדון ובקובנטרי, ואנשי מרכז Cochrane הגרמני במרכז הרפואי של פרייבורג.


במאמץ ביו-סטטיסטי זה שהתפרסם באפריל 2013 ב-British Medical Journal  נבחנה השפעת הפחתת רמת נתרן על מדדים כמו לחץ דם, מחלות קרדיו-וסקולאריות רלוונטיות, ועל מדדים שעלולים לכאורה להיפגע מהורדת רמת הנתרן, כמו שינויים בשומני בדם, רמת קטכולאמינים ותפקודי הכליות.


 


במסגרת מחקר מקיף זה נסקרו נתוני 14 מחקרי עוקבה (חקר פרוספקטיבי הידוע גם


כ-cohort) ועוד חמישה ניסויים אקראיים-מבוקרים, כאשר בכולם יש דיווח על תמותה מכל סיבה, מחלה קרדיו-וסקולארית, שבץ מוחי, או מחלת לב כלילית. 


כמו כן נסקרו 37 מחקרים אקראיים-מבוקרים שמדדו לחצי דם, תפקוד כליות, הרכב שומני דם, ורמת קטכולאמינים במבוגרים. נכללו גם 9 ניסויים מבוקרים בילדים, וכן ניסוי עוקבה אחד בילדים שמדד לחצי דם.   


 


תוצאות ניתוח סטטיסטי של כל מאגר הידע האמור, הראו שבמבוגרים הפחתת רמת נתרן במזון הפחיתה משמעותית את לחץ הדם הסיסטולי במנוחה בממוצע ב-3.39 מ”מ כספית, והפחיתה את לחץ הדם הדיאסטולי במנוחה בממוצע ב-1.54 מ”מ כספית. כאשר הפחתת צריכת נתרן היומית מזו שמעל 2 גרם ליום הושוותה עם צריכת נתרן מתחת 2 גרם ליום, הייתה הפחתה ממוצעת של לחצי דם סיסטולי ודיאסטולי של 3.47 ו-1.81 מ”מ כספית, בהתאמה.


 


להפחתת רמת הנתרן במזון לא הייתה שלילית על הרכב שומני הדם, על רמת קטכולאמינים, או על תפקוד הכליות במבוגרים. לעומת זאת, הגברת צריכת הנתרן היומית הייתה כרוכה בהגברת הסיכון לשבץ מוחי ב-24%, בהגברת הסיכון למות משבץ מוחי ב–63%, ולהגברת התמותה ממחלת לב כלילית ב-32%.


לא הייתה משמעות סטטיסטית (p>0.05) לשינויים בצריכת נתרן לגבי הנתונים של תמותה מכל סיבה, לנתונים במחלות קרדיו-וסקולאריות קטלניות ובלתי-קטלניות, או לתחלואת לב כלילית.


בילדים, הפחתת צריכת נתרן הפחיתה משמעותית את לחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי ב-0.84 ו-0.87 מ”מ כספית. משמעותית יותר העובדה שהירידה בלחץ הדם הסיסטולי עקב הקטנת צריכת נתרן, הייתה גדולה יותר בקרב אלה שלחץ דמם גבוה מלכתחילה: ההפחתה הייתה של 4.06 מ”מ כספית בהשוואה להפחתה של 1.38 מ”מ כספית בלבד בקרב אלה עם לחת דם תקין. הפחתת לחץ הדם בעקבות צריכה מופחתת של נתרן נמצאה בגברים כמו גם בנשים.


 


מטה-אנליזה של 11 מחקרים (סך הכול 2,339 משתתפים) בהם נבחנה השפעת הפחתת צריכה של נתרן על סך כולסטרול, כולסטרול-LDL, כולסטרול-HDL או טריגליצרידים, לא מצאה כל שינוי משמעותי בהיבט זה. בה במידה, לא נמצאה השפעה להפחתת צריכת נתרן על רמת קטכולאמינים בדם, והדבר נכון לגבי אפינפרין כמו גם לגבי נור-אפינפרין. גם בתחום של תפקוד הכליות, נמצאה אמנם הפחתה ברמת החלבון אלבומין בשתן, אך זו לא השיגה משמעות סטטיסטית.


 


ההפחתה בלחץ הדם בצריכת נתרן מופחתת משמעותית בהיבט הכלל אוכלוסייתי של תחלואה קרדיו-וסקולארית.


ידוע שלחץ דם מוגבר הוא גורם סיכון ניתן לשינוי לתמותה, והוא תורם למעשה לכמעט 13% מכלל התמותה באוכלוסיית העולם.


מחקר מצוטט ביותר שהתפרסם כבר ב-1995 ב-Archives of Internal Medicine, הראה שבארה”ב, הפחתה של  2 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי עשוי להביא לירידה של 17% במקרי עודף לחץ הדם, להפחתה של 6% בסיכון למחלת לב כלילית, ולהפחתה של 15% בסיכון לשבץ מוחי.


משמעות הפחתות אלה בגורמי סיכון, משמעותה בארה”ב של אמצע שנות ה-90 למניעה של 67,000 מקרים של אירועי לב כליליים, ומניעה של 34,00 מקרי שבץ מוחי מדי שנה. דו”ח של פאנל קרדיולוגים בריטיים שהתפרסם בשנת 2002, העריך שהפחתה של 5 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, משמעותה הפחתת שכיחות יתר לחץ הדם בבריטניה ב-50%.


 


היו מספר טענות כנגד הפחתה של נתרן בדיאטה שעלולה לגרום לכאורה לתופעות לוואי לא רצויות, כמו עליה ברמת כולסטרול וטריגליצרידים, עליה ברמת קטכולאמינים, ואף פגיעה בתפקודי הכליות. הפחתת רמת נתרן מפחיתה את נפח הדם, וכתוצאה מכך גורמת לשפעול  של הציר רנין- אנגיוטנסין-אלדוסטרון, וכן של מערכת העצבים הסימפתטית (כתוצאה מכך עלולה לעלות רמת קטכלאמינים בדם) המסייעת לפקח על לחץ הדם.


 


אם אמנם יש ירידה בנפח הדם, ללא ירידה הפחתה ברמת שומני הדם, עלולה להסתכם בעליה חדה יחסית ולא רצויה ברמת שומנים אלה. בשנת 2011 התפרסמו בכתב העת Cochrane Database Systemic Review, תוצאות סקירה שהצביעה על כך שהפחתה ניכרת בצריכת נתרן, מעלה את רמת סך-כולסטרול, טריגליצרידים, אדרנלין ונוראדרנלין, כמו גם עליה ברמת רנין ואלדוסטרון. אך באותו מחקר מדידת רמת המדדים האמורים התבצעה לאחר פרקי זמן קצרים של 2-4 שבועות של צריכת נתרן מופחתת, אך הפחתה מתונה יותר של צריכת נתרן הנמדדת לאורך פרקי זמן ממושכים יותר, לא הביאה כאמור לעליה ברמת המדדים הללו.


 


לסיכום, ניתוח אפידמיולוגי עדכני זה, תומך במסה גדולה של מחקרים קודמים שאינם מעודדים צריכה מוגזמת של נתרן מזון שאנו נוטלים לפינו. יש ראיות נקודתיות ממקומות שונים בעולם, כמו בפורטוגל וביפאן, בהם יש צריכה מסורתית של מאכלי דגים ממולחים באופן יצא דופן, ואכן באזורים אלה מוכרת באופן עקבי התופעה של לחצי דם מוגברים ביותר, ואף תחלואת כלי דם ותמותה מוגברת. 


תרבות האכילה המודרנית, בה יש הגברה של פריטי מזון קפואים ומעובדים, עתירה יותר ברמת מלח, משיקולים של ארומה ושימור טוב יותר של המזון.


מטבע הדברים אכילה מרובה יותר של פירות וירקות טריים, בהם רמת הנתרן מועטה במיוחד, לבטח טובה יותר לבריאותנו מאשר אכילת פריטי מזון מעובדים ומשומרים.       


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים