פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
לאחרונה אנו מוטרדים יותר ויותר מתופעה המתרחשת בדרך באנשים בגיל המתקדם הנוטלים אנטיביוטיקה לטיפול בבעיית מערכת הנשימה. לדוגמה, סמוך לנטילת אנטיביוטיקה זו יש שמתפתחים שלשולים, ורוב המטופלים אינם מודאגים במיוחד מהתופעה, ומייחסים אותה לרגישות המעי שלהם לאנטיביוטיקה. אך כפי שקורה יותר לאחרונה, ימים אחדים מאוחר יותר עלולים שלשולים להתפתח לתופעה עיקשת סביב השעון, מתפתחים כאבי-בטן קשים כולל נפיחות, התפתחות התייבשות, ופגיעה בתפקוד הכליות.
חולשה רבה עלולה להופיע לצד עליה ניכרת בספירת תאי הדם הלבנים, ודלקת מאובחנת של המעי הגס. מסתבר שהגורם למשבר זה הוא החיידק השכיח Clostridium difficile, הנקרא גם C diff בעגת הרופאים, והוא טומן בחובו סכנות רציניות.
אם אין אבחון מוקדם של החיידק, ונמנע טיפול מניעתי מתאים, עלול המצב להתדרדר עד כדי הצורך לכרות את המעי הגס, עם המשמעות הכמעט קטלנית שלו בחלק מהמקרים.
החיידק C diff והשלשולים החריפים ודלקת במעי הגס להם הוא גורם, מוכרים כבר מתחילת שנות ה- 70 כסיבוך של טיפול אנטיביוטי בדרך כלל באנשים מעל גיל 65 שנה, בדרך כלל בבתי חולים או בבתי מחסה לטווח ארוך.
עד לאחרונה היו הקלינאים יכולים להשתלט על חיידק זה על ידי אמצעים למניעת הדבקות, הקפדה בבחירת האנטיביוטיקה, וטיפולים מוכחים. אך החל משנת 2000 לערך, התחלואה הנגרמת מהחיידק C diff הופכת יותר שכיחה, יותר חמורה ויותר קשה לטיפול. היא אפילו מתחילה להופיע לעתים יותר תכופות מחוץ לאוכלוסיות בהם היה נהוג לאתר אותה באופן מסורתי.
העוסקים במחלות זיהומיות נוטים לייחס זאת להופעת זן חיידק שהפך אלים יותר.
רוב האנשים שנחשפים לחיידק זה לא יחלו ממנו, ואף רוב אלה הנתקלים בו בהיותם מטופלים באנטיביוטיקה. לכן חשוב להגביל את התחלואה הקשה שמדי פעם אנו עדים לה, אם נלמד להכיר את גורמי הסיכון, ולנקוט במספר פעולות מנע יחסית פשוטות, להגן על עצמנו מפני C diff.
הבה נלמד להכיר חיידק זה טוב יותר. החיידק יוצר נבגים (spores) הנמצא בשפע בסביבתנו. לרוב הוא אינו גורם למחלה, ולמעשה הוא יושב דרך קבע במעי של כ-3% מהאנשים הבריאים לחלוטין. אך בנסיבות מסוימות, יוצרים חלק מזני החיידק רעלנים (טוקסינים), שתוקפים את תאי החיפוי של המעי הגס וגורמים לתסמונות הנעות בין שלשול קל, עד לדלקת חריפה של המעי הגס (colitis).
במקרים קיצוניים, סיבוכים מסכני-חיים עלולים להופיע, הכוללים את התופעות הבאות: Toxic megacolon, סיבוך מסכן חיים המאופיין במעי גס צבוי ותפוח ביותר (מכאן שם התופעה), המלווה מתיחה והתפשטות ניכרים של המעי (bloating), חום, כאב בטן עד כדי הלם סֶפּטי.
מצב אפשרי אחר הוא התכייבות המעי (perforation), ולעתים אף מוות. לעתים נדירות ניתוח להסרת המעי הגס (colectomy) מתחייב. למרבה המזל, המחלה המתוארת כאן אינה מתרחשת בתדירות גבוהה באלה הנחשפים לחיידק C diff.
מקובל שאין אנו לוקים בתסמינים המתוארים אלא אם כן מתקיימים בנו שני תנאים:
א. טופלנו טיפול מסיבי באנטיביוטיקה מה שגרם להשמדת אוכלוסיית החיידקים (flora) השכיחה של המעי; ב. איתרע מזלנו להידבק בזן המייצר רעלן. טיפול אנטיביוטי ממית יחד עם החיידקים האלימים גם את החיידקים "שוחרי השלום" המהווים את הרוב הגדול של הפלורה של המעי, ואלה גם ששומרים על המאזן והיחס התקין בין חיידקים "טובים" ו"אלימים". כאשר נמחק חלק ניכר מאוכלוסיית החיידקים הבלתי אלימים, הזן האלים של C diff החודר אל הגוף דרך הפה, משתלט על המעי.
לכל סוגי האנטיביוטיקה יש פוטנציאל לפגוע בפלורה הטבעית של המעי, אך אלה המחוללים בעיקר את המצבים הקשים בהם מעורב C diff, הם סוגי האנטיביוטיקה בעלי ספקטרום הפעילות הרחב.
בין אלה נכללים clidamycin, וכן amoxicillin ו-ampicillin, וכן האנטיביוטיקה ממשפחת הצֶפלוספּורינים כמו למשל ceph
יש נתונים על כך שגם תרופות ממשפחת ה-fluoroquinolones כגון Cipro, וכןLevaquin ו-Floxin הצטרפו אף הם לתרופות המוזכרות ככאלה שעלולות לגרות את התרבות ה-C diff. חיידק זה נמצא באופן טבעי בקרקע במים והוא נישא על פני עורם של חיות ביות, אך הסיכוי הרב ביותר להיפגש בו בבית החולים, מקום בו 20 עד 40% מכלל המאושפזים נושאים אותו. בהיותו מופרש בצואתם של אנשים נגועים בו, כולל אנשים בריאים נשאי C diff, הנבגים של החיידק יכולים לשרוד חודשים אחדים על רצפות , ריהוט, כיורים, כלי מיטה, אסלות, ואפילו על פני סטתוסקופים אותם הרופאים מצמידים אל חזה הנבדק מתוך שגרה של ממש.
מאושפזים כמו גם עובדים ומבקרים בבתי חולים יכולים להידבק בנבג על פני כפות ידיהם, ומתוך אי-תשומת לב להעבירם אל פיותיהם. הסיכון להתפתחות המחלה הוא רק כאשר נבגים אלה נבלעים, וכן ככל שהאנשים הבולעים אותם מבוגרים יותר, ומטופלים זמן ארוך יותר באנטיביוטיקה. גורמי-סיכון אחרים כוללים ניתוחי בטן, ומפגעים של מערכת החיסון.
חלק מהאנשים, כולל נשאים בריאים של החיידק, עשויים להיות מוגנים מפני התחלואה שגורם החיידק על ידי נוגדנים שנוצרו בגופם כנגד רעלני החיידק. מעניין לציין שבערך 70% מהילודים נושאים עימם בלידתם C diff במעיהם, אך אינם לוקים בתחלואה האמורה, כנראה משום שהם לא פיתחו עדיין קולטנים לרעלני החיידק. קלינאים יכולים כיום למדוד את רמת הרעלנים השונים של חיידק זה בבדיקת מעבדה בצואת הנבדק, או על ידי בחינה אנדוסקופית ישירה של המעי הגס לבחינת נזקי החיידק.
בערך ב-20% מהלוקים בתחלואה זו, היא חולפת כאשר מופסק הטיפול האנטיביוטי שגרם לה. במקרים כאלה מדובר בדרך כלל ביומיים עד שלושה של שלשולים, או ב-10 עד 12 יום של דלקת לא קשה של המעי הגס (colitis). אך רוב הלוקים בתחלואה זו יזדקקו לטיפול רפואי של ממש, בדרך כלל טיפול בן 10 ימים המכוון כנגד C diff, בדרך כלל במתן פומי של אנטיביוטיקה מסוג vancomycin, או metronidazole הידוע כ-Flagyl . אך כ-20% מבין הלוקים בתחלואה האמורה, וטופלו בהצלחה, חוזרים ולוקים בתסמינים שלה מעט לאחר השלמת הטיפול האנטיביוטי. אז בדרך כלל ממשיך הרופא את הטיפול בפלג'יל או בוונקומיצין לתקופה יותר ארוכה, ומפחית את המינון בהדרגה. יש המוסיפים לטיפול גם חיידקים מועילים כגון לקטובצילוּס אצידוֹפילוּס (פרוביוטיקה) כדי לעזור לאושש את הפלורה הטבעית של חיידקי הבטן.
עד כה בחלק גדול מהמדינות לא היה נהוג לדווח על סטטיסטיקות התחלואה כתוצאה מ-C diff, ולכן האומדנים בהחלט לא מדויקים: בארה"ב לדוגמא מעריכים שכל שנה יש בין 300 אלף עד 3 מיליוני מקרים, וברור שמספר המקרים המדווחים עלה פי-2 בין השנים 201 עד 2006, עם אחוז גבוה יותר של מקרים בדרגת חומרה גבוהה יותר.
דיווחים עדכניים על המחלה הנגרמת על ידי C diff וכן מקרי המוות שנגרמו בעטייה בארה"ב, קנדה ובריטניה מעלים את החשש שמא החיידק אכן עבר שינוי משמעותי והפך אלים יותר.
בשנים 1999-2001 נרשמה בבית החולים המרכזי בפיטסבורג התפרצות של ממש שגרמה למספר גדול במיוחד של ניתוחים להרחקת המעי הגס. אכן נמצא שם שזן ה- C diff המעורב עבר מספר מוטציות שגרמו לו לשחרר כמות רעלנים גבוהה יותר מהמקובל.
ההתפרצות בפיטסבורג התבררה בדיעבד ככזו שנגרמה כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה ממשפחת ה-fluoroquinolone, כנגדה פיתח החיידק עמידות. בדומה, התפרסם ב-Lancet בספטמבר 2005 מאמרם של חוקרים שבחנו בין השנים 2002 עד 2004 התפרצויות של המחלה במזרח אזור קוויבק שקנדה, מצאו עליה של פי-4 במספר המקרים באוכלוסיה בכלל, ועליה של פי-10באנשים מעל גיל 65 שנה, ובתוך אלה אחוז גבוה יותר של סיבוכי המחלה כולל הרחקת מעי-גס, ומוות. גם כאן האצבע המאשימה הצביעה על מעורבות טיפול עודף ב-fluoroquinolones. נמצא שם שרוב המקרים נגרמו על ידי זן חיידק הידוע כ- NAP1/027, המייצר פי-20 יותר רעלנים מזני החיידק הפחות אלימים. בערך באותה תקופה דיווח המרכז לבקרת מחלות (CDC) באטלנטה, על עליה בתחלואה זו מעל המקובל בארה"ב. גם כאן הוכיחו בדיקות ב-6 ממדינות ארה"ב שאותו זן אלים שנמצא בקוויבק היה פעיל בארה"ב, ובהמשך הוא אותר גם בבריטניה.
מקור אחר של דאגה נובע מכך שהחיידק C diff החל מופיע יותר בקהילה ולגרום לתחלואה בקרב כאלה שנחשבו בעבר בעלי סיכון נמוך ללקות בה כגון ילדים, ונשים שזה עתה ילדו. בדצמבר 2005 התפרסם בכתב העת JAMA שהמחלה זוהתה ב-1,233 בריטים שלא היו מאושפזים במהלך השנה שקדמה להתפרצות המחלה, ומתוכם כ-34% כלל לא טופלו בכל אנטיביוטיקה במהלך 3 חודשים לפני התפרצות המחלה. תיאוריה מעניינת שצברה תאוצה לאחרונה היא שצוותי בתי-חולים, המשתמשים בחומרי חיטוי ידיים על בסיס אלכוהול עלולים להגביר את התפשטות החיידק שנבגיו אינם מושמדים בסוג חיטוי זה. לעומת זאת דווקא סבון, ושטיפה ממושכת במים יעילים יותר. נראה שהרעה בתחום חיידקים אלימים שלא נתנו עליהם את הדעת משך שנים, עלולה להיפתח מדי פעם באופן הכי פחות צפוי. ש
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע