עובדות עדכניות על מלאנומה ממאירה של העור: שכיחות, אבחון, מניעה וטיפול
חלק א`
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
סרטן עור היא המחלה הממאירה הנפוצה ביותר בארה"ב, ולמרות שמלאנומה מייצגת רק תת-קבוצה קטנה בין סרטני העור לסוגיהם, היא הקטלנית ביותר. ההערכה היא שבשנת 2005 יתגלו בארה"ב כ-60 אלף מקרים חדשים של מלנומה, ובאותה שנה יהיו 7,770 מיתות ממחלה זו. השכיחות של מלאנומה בארה"ב גְדֵלה ב-4.1% מדי שנה, קצב גידול המהיר יותר מכל סוג ממאירות אחרת. כיוון שמסתמן שסוג זה של סרטן העור הוא אחד מסוגי הסרטן הנמצאים באופן רצוף ועקבי בקו-עליה בעולם, חשוב להקדיש מקום למספר נתונים אפידמיולוגיים, שמא נוכל להסיק מהם מסקנות לסיבת התרחבות מעגל הלוקים במלאנומה. בין השנים 1973 עד 1992 חלה בארה"ב עליה של 34.3% בסרטן עור ממאיר זה, שיוחסה אז לשיפור משמעותי בשיטות האבחון של המחלה, ומספר העוברים בדיקות אלה. בין השנים 1995 ו-1999 נמצאו 20 מקרי מלאנומה לכל 100 אלף באוכלוסייה, כאשר המספר היה גדול יותר בין גברים (24.4 למאה אלף) מאשר בקרב נשים (16.8 למאה אלף).
הסיכון של גבר ללקות במלאנומה במשך שנות חיו הוא של 2.04% לעומת סיכון של 1.45% בקרב נשים. כללית, אחד מכל 74 אמריקנים יאובחן עם מלאנומה. מחלה זו פוגעת יחסית בצעירים בהשוואה לממאירויות אחרות, כאשר הגיל הממוצע בו מאובחנת המחלה הוא 57 שנה, ואילו הגיל הממוצע בו מתים ממחלה זו הוא 67 שנה. מלאנומה נמצאת במקום השישי כגורם תמותה ביחס לממאירויות אחרות בארה"ב, כאשר בממוצע אובדות 18.8 שנות חיים ממחלה זו. מלאנומה הרבה יותר שכיחה בקרב לבנים מאשר בין אלה שאינם לבנים: הנתונים במדינת קליפורניה בין השנים 1988 ו-1993 מצביעים על 17.2 ו-11.3 מקרים בין מאה אלף גברים ונשים לבנים, בהתאמה, אך רק 2.8 ו-3.0 מקרים בין מאה אלף גברים ונשים ממוצא היספאני, בהתאמה, 0.9 ו-0.8 מקרים בקרב מאה אלף גברים ונשים ממוצא אסייתי ומספר דומה של 1.0 ו-0.7 מקרים בקרב פלח אוכלוסייה דומה של שחורים. בין כל סוגי הסרטן בארה"ב מלאנומה ממוקמת מבחינת שכיחותה במקום החמישי בין גברים, ובמקום השביעי בין נשים, אך בקרב הנשים מהווה מלנומה את סוג הסרטן השכיח ביותר בין נשים צעירות בגיל שבין 20 ו-29 שנה.
הבה נבחן את הנתונים על התרחשות מלאנומה באזורי עולם אחרים. בספטמבר 2005 פרסמו חוקרים מרוטרדאם בכתב העת-Lancet נתונים על עליית השכיחות של מחלה זו באירופה: על פי נתוני מחקר זה שעורי התמותה ממלאנומה ממשיכים בקו עליה עקבי של 2-3% לשנה, באנשים צעירים בגיל 25 עד 49 שנה במדינות מערב וצפון אירופה. באופן לא מפתיע העלייה בשכיחות המחלה בספרד, ארץ עם יְמֵי שמש מרובים יחסית למדינות אירופיות מערביות וצפוניות אחרות, היא של 8% (!). נתונים דומים נמצאו גם לגבי התרחשות מלאנומה במבוגרים מעל גיל 70 שנה, וחלקה של השמש הקופחת במחלה זו בולט אף יותר בקרב נשים בגיל זה: בספרד קצב העלייה השנתית של מקרי מלאנומה בנשים הוא 7.7% ואילו בנורווגיה, המדינה מכוסת העננים עם מיעוט יחסי של ימי שמש המחלה בנשים מבוגרות מתגברת בקצב שנתי של 0.7% בלבד.
נתוני התמותה ממלאנומה בהולנד מעניינים במיוחד: ב-1950 נפטרו רק 2.2 גברים מעל גיל 65 מהמחלה לכל מאה אלף פרטים באוכלוסייה, אך התמותה ממחלה זו בגברים בגיל זה עלתה בשנת 2005 עד 14.9 לכל מאה אלף, עלייה בתמותה של כמעט פי שבעה. בין נשים בגיל המתקדם הייתה עלייה מ-1.3 ל-7.5 פטירות ממלאנומה לאותו פלח אוכלוסייה הולנדית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. קצב עלייה דומה בתמותה נמצא במהלך שנים אלה בין גברים ונשים בהולנד בשכבת הגיל של 45 עד 64 שנה. גם לגבי נתוני אבחון מלאנומה בהולנד החל משנת 1990 עד שנת 2004 הנתונים מדאיגים: לעומת 20 מקרים חדשים של מלאנומה שאובחנו בין מאה אלף גברים הולנדיים בשנת 1990, נתגלו 38 מקרים חדשים בפלח אוכלוסייה זה בשנת 2004, עלייה של 90% (!!). הולנד היא מדינה סגרירית יחסית בכל הקשור לימי שמש, ולכן הנתונים האחרונים מרשימים אף יותר.
אך אם לבחון פרמטרים מגוונים הקשורים להופעת מלאנומה ממאירה, אין מתאים יותר מאשר בחינת התופעה באוסטרליה, המדינה-יבשת המובילה בעולם בשכיחות סרטני העור למיניהם, כתוצאה מצרוף של מספר גורמים התורמים לתחלואה זו: אוכלוסייה עם אחוז גבוה של בעלי עור בהיר, קו-רוחב גיאוגרפי טרופי ושעות שמש קופחת רבות , ותרבות חיים המעודדת פעילות ספורטיבית ושהייה באוויר הפתוח וחשיפה לקרינה אולטרה-סגולה (ultraviolet) מרובה. קרינה זו מתחלקת לשלושה סוגים בהתאם לאורכי הגל שלה: UVA- היא הקרינה בעלת אורך הגל הגבוה ביותר בטווח שבין 315-400 ננומטר, והיא אך במעט קצרה יותר מאורך הגל של האור הנראה. UVB- הוא קרינה עם אורך גל קצר יותר בתחום של 280-315 ננומטר, ואילו UVC הקרינה האולטרה-סגולה בעלת האנרגיה הגבוהה ביותר היא באורכי גל קצרים מ-280 ננומטר. כל אחת משלושת סוגי קרינות אלה מסוכנת לתאים חיים של הגוף.
קו ההגנה הראשי כנגד קרינה אולטרה-סגולה מזיקה זו היא שכבת האוֹזוֹן בסְטראטוֹסְפֵרָה, הנמצאת בגובה 15 עד 30 ק"מ מעל פני כדור הארץ. כאשר החיים הצעירים החלו נוצרים על פני כדור הארץ לפני כ-2 מיליארד שנה, החמצן המולקולארי שנוצר החל מגביר את ריכוז מולקולות החמצן (O2) באטמוספרה. חמצן מולקולארי בשכבות האטמוספרה הגבוהות ספג קרינת UVC קצרה, והתפרק ליצירת אטומי חמצן בודדים (O), וכאשר האחרונים נתקלו במולקולות חמצן O2 הם הגיבו איתן ליצירת מולקולות אוזון (ozone) או O3. מולקולות האוזון סופחת קרינת UVB עד לאורך גל של 310 ננומטר, וכך סופגת שכבת האוזון את רוב קרינת UVC הקצרה, ואת רוב קרינת UVB, ובכך היא מגינה עלינו מפני רוב הקרינה המייננת המסוכנת של השמש.
כל הגברה של קרינת UVB המגיעה אל פני הארץ, משמעותה חמורה לבריאות האדם. כל הקטנה של 1% בריכוז האוזון האטמוספרי, מגבירה את החשיפה ל-UVB ב-2%, שמשמעותה הגדלה של 3-6% בשכיחות סרטני העור שאינם מלאנומה, קרצינומת תאי הקשקש (squamous cell) וקרצינומת תאי הבסיס (basal cell), ולהגדלה של 1 עד 1.5% בשכיחות מלאנומה.
שכבת האוזון החלה להתדלדל בעשורים האחרונים על ידי שימוש מוגבר על פני כדור הארץ בחומרים כימיים המשבשים את שיווי המשקל של ריאקציות באטמוספרה. חומרים אלה כגון כלורו-פלואורו-פחמנים, מתיל-כלורופורם, פחמן ארבע כלורי, מתיל ברום ותרכבות halon, נמצאים בשימוש כגז לקירור, לניקוי יבש, כממסים בתעשיות שונות וכן לכיבוי אש. שכבת האוזון מעל אוסטרליה אבדה מאז שנות ה-60 בין 5 ל-9% מתכולתה, ולכן אסרה מדינה זו החל מ-1995 שימוש בחלק ניכר מהכימיקאלים שהוזכרו.
אוסטרליה הייתה גם הכוח המניע מאחורי התפתחות "דו"ח מונטריאול"-היוזמה הבינלאומית הראשונה בעולם שהחלה בשנת 1987 להגן על שכבת האוזון. לא בכדי מודאגים האוסטרלים ממצב שכבת האוזון. אחד מכל שני אוסטרלים יְפתֵח אחד משלושת סוגי סרטן העור בשלב כלשהו בחייהם (!!). כמעט 300 אלף אוסטרלים עוברים מדי שנה פרוצדורה של הרחקת שאת סרטנית אחת או יותר מעורם, ובשנת 1997 אובחנו באוסטרליה 3,866 מקרים חדשים של מלאנומה, כאשר 910 איש נפטרו שם מהמחלה באותה שנה. אם ניקח בחשבון שבאוסטרליה כ-20 מיליון תושבים, ואילו בבריטניה עם 60 מיליון תושבים התגלו בשנת 1999 כ-6,000 מקרים חדשים של מלאנומה, משתמע מכך ששכיחות הופעת מלאנומה באוסטרליה גבוהה פי-2 מזו שבבריטניה!
ומה באשר לנתוני מחלה זו בישראל? באשר לאוכלוסייה הערבית מספר המקרים זעום, ולעומתם באוכלוסיה היהודית שיעורי התחלואה במלאנומה הם מהגבוהים בעולם ומשתווים לאלה באוכלוסיה הלבנה בארה"ב (כ-16 מקרים חדים לכל מאה אלף), ואכן בשנים 2003-4 נתגלו בישראל מדי שנה כ-940 מקרים חדשים. שיעור זה גבוה פי-2.3 מהתחלואה הממוצעת באירופה אם כי ניתן לקבוע בסיפוק שהחל משנת 2001 מסמנת דעיכה מסוימת במספר המקרים החדשים המתגלים מדי שנה בישראל. בשנת 2004 התגלו 15.3 מקרים חדשים בין הגברים, ו-12.5 מקרים חדשים בין הנשים לכל מאה אלף.
מעניין לציין שעד שנת 1995 מספר המקרים בין נשים בישראל עלה על זה בין הגברים ב-20%, אך בהמשך התהפכו היוצרות. בהנחה שנתוני קרינת השמש לא השתנו בעשור האחרון בישראל, אין ספק שניתן לייחס את הירידה בנתוני המחלה למסעי הסברה ציבוריים רחבי היקף כגון "שבוע המודעות לסרטן העור ולגילויו המוקדם" שיזמה האגודה למלחמה בסרן החל משנת 1992, עיגון הנחיות על שהייה בצל, הקפדה על לבוש הולם ובלתי חושפני בשמש, חבישת כובעים ושימוש במסנני קרינה עם מקדם הגנה גבוה, הנהוגים בבתי ספר ובאמצעי התקשורת.
ידוע שכל אחד מסוגי סרטן העור מושפע מצורות חשיפה שונות לשמש: קרצינומת תאי הקשקש קשורה בסך או הצטברות חשיפה לשמש לאורך שנים רבות במה שמוגדר כחשיפה רציפה "continuous exposure". הנזק הנגרם לעור במשך הזמן גורם לשאתות באזורי העור החשופים ביותר כמו הפנים, הצוואר, ואחורי הידיים. קרצינומה זו אינה אגרסיבית כמלאנומה, אם כי תאי הקשקש יכולים לשלוח גרורות העלולות להעמיק ולהיות אף קטלניות אם האבחון והטיפול אינם מוקדמים דיים. קרצינומת תאי הבסיס היא השכיחה ביותר מבין סרטני העור, ואף היא נגרמת כתוצאה מקרינה וחשיפה מצטברת, אך היא תלויה יותר במספר האירועים של כוויה משיזוף-יתר, בעיקר בימי הילדות. אנו מגדירים חשיפה זו כ"חשיפה בלתי רציפה" (intermittent exposure), ואף קרצינומת תאי הבסיס מופיעה באזורים הנשפים במיוחד כמו הראש והפנים. סוג זה של סרטן עלול להעמיק במעבה העור אך אינו שולח בדרך כלל גרורות. מלאנומה ממאירה היא אמנם הפחות שכיחה מבין שלושת סוגי סרטן העור, אך היא גם הקטלנית מכולם. היא גדלה באופן מהיר יחסית, ושולחת גרורות במהירות.
מלאנומה אינה קשורה להצטברות של זמן חשיפה לקרינת שמש, אך היא קשורה באופן מובהק עם אירועי כוויות עור כתוצאה משיזוף מוגזם, בעיקר בתקופת הילדות, אף יותר מזו הגורמת לקרצינומת תאי הבסיס. למרות שמלאנומה מופיעה לעתים קרובות על פני שטחי עור חשופים יחסית לשמש, פיזורה הוא בדרך כלל בצורה יותר רחבה בהשוואה לקרצינומות של תאי הקשקש או הבסיס.
הרוב המכריע של סרטני העור נגרם כאמור מחשיפה לקרינה אולטרה-סגולית. קרינה זו, ובעיקר UVB, נספחת אל חומצת הגרעין DNA, וגורמת ליצירת חיבורים בין בסיסי פירימידין סמוכים של ה-DNA ליצירת דימֶרים (dimers). חיבורים דימריים אלה משנים את תכונות הקשרים בין בסיסי חומצת הגרעין DNA בשני הגדילים (strands) שלה, ואלא אם כן דימרים אלה "נגרעו" והוחלפו בתהליך "תיקון עצמי" על התא בבסיסים נורמאליים של ה-DNA לפני שחומצת גרעין זו עברה תהליך שכפול, תאי הבת עלולים לשאת מוטציות באתרים אלה, ומוטציות אלה תגרומנה לסרטן עור כאשר הן פוגעות ב"גנים מדכאי-סרטן" בתאי העור. וכך מוטציה בגן מדכא הסרטן הידוע כ-p53 תגרום לקרצינומות תאי הקשקש והבסיס, ואילו מוטציה שתתרחש בגן מדכא הסרטן הידוע כ- INK4A תגרום למלאנומה. אובדן כזה של אותם גנים מדכאי-סרטן מאפשר את הגידול הבלתי-מבוקר של תאי העור וקצב חלוקות בלתי מרוסן זה יגרום לשאת בעור.
קרינת UVA הרבה יותר נפוצה מאשר קרינת UVB, ולמרות שקרינת UVB הרבה יותר אפקטיבית בגרימת כוויה בעור, הרי שקרינת UVA תורמת ליצירת סרטן עור על ידי דיכוי מערכת החיסון. קרינת UVA פוגעת בתאי Langerhans הקולטים חומרים זרים לגוף, המעבדים את האנטיגנים הגרים ומציגים אותם ללימפוציטים מסוג T על מנת שיזהו אותם. דיכוי זה של מערכת החיסון משמעותו הרבה העבר לתאי העור, ומשמעותם בהתפתחות המלאנומה והתפשטותה לאזורי גוף אחרים. נמשיך ונדון במאמר ההמשך בהיבטים נוספים של מלאנומה ממאירה.
בברכה, פרופ` בן עמי סלע