חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

עד כמה יכולה הרפואה לשפר את בריאותנו? או: מה מגבלותיה של העשייה הרפואית? חלק ב`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

 לחץ כאן לקריאת חלק א’


 


פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


 כאמור, פרט לתחלואה הנגרמת מעישון השמנת-יתר ומיעוט פעילות גופנית, הנגזרים מהתנהגות לא מושכלת, תחלואה ומוות נגזרים לעתים מגורמים חברתיים של מעמד נמוך ורמת נגישות נמוכה לטיפול רפואי, מגורמים סביבתיים (environmental) של חשיפה לסיכונים שאיננו חשים בהם, וכמובן מרמת הרפואה עצמה.


לאמִתו של דבר, גם הגורם הנוסף שהשפעתו ניכרת על בריאותנו והתחלואה בה נחלה, הגורם הגנטי, המקובל כגורם מקובע איתו אנו נולדים ואין לנו יכולת לשנותו, לא יאריך שנים רבות להיות מוגדר בתור שכזה. אמת, כיום עדיין אין בידינו הכלים לשנות את הגנים הקיימים שלנו, אך הידע שמקנה לנו פרוייקט “הגנום האנושי”, והידע להבחין ולזהות “גנים פגומים” בעובר במסגרת בדיקות- סקר בראשית ההיריון, מקרבים אותנו לעידן של יכולת מובהקת יותר למנוע לידת תינוקות עם פגמים מולדים, וכך לכאורה נגיע לאוכלוסייה עם אחוז גבוה יותר של פרטים “בריאים”.


 


למרות שלא הובס באופן גורף ומוחלט יצר העישון בציבור האמריקני, ניתן להשתמש בחלק מהגישות למלחמה בעישון שהוכיחו עצמן, להתמודדות בגורם המרכזי בר-המניעה האחר למחלות ומוות, השמנת-יתר (obesity).


לעישון ולהשמנת-יתר מאפיינים משותפים רבים: שניהם שכיחים מאוד, הם מתחילים להתבטא בגיל צעיר מאוד, ושניהם הופיעו על במת האנושות באופן משמעותי רק במחצית הראשונה של המאה ה-20 (עישון) או במחצית השנייה של המאה ה-20 (השמנת-יתר). שניהם גורמי-סיכון עיקריים למחלות כרוניות קשות, כאשר גם מוצרי טבק ואף מוצרי מזון “לא בריא” זכו לפרסומת ולגיבוי של תעשיות עשירות שידעו לנצל היטב את אמצעי התקשורת לפרסום ועידוד מוצריהן.


עישון כמו גם השמנת-יתר רווחים היום יותר בקרב שכבות אוכלוסייה חלשות יותר, וניתן לראות זאת באופן מובהק בממדי העישון והאכילה הבלתי מושכלת במדינות הדרום בארה”ב שם האוכלוסייה שחורה יותר ומשכילה פחות. מאפיין משותף נוסף של עישון והשמנת-יתר הוא היותן של שתיהן שִגְרת, ואולי הרגלים, ולבטח דרך-חיים שקשה להפסיקן או להיגמל מהן.


 


אך עישון והשמנת-יתר שונים ביניהם כצפוי במאפיינים רבים: עישון הוא עשייה ומנהג שלא נכלל מאז ומעולם בקוד הקיומי של האדם, מה שלא ניתן לומר על אכילה שהיא הכרח חיוני, אם כי עלולה להזיק אם מגזימים בה. אנו מגדירים אדם כ”מעשן” או כ”לא-מעשן”, אך עדיין איננו נדרשים לתאר עצמנו כ”אוכלים במידה” או כ”מפריזים באכילה”.


עישון רע תמיד והבריאות נפגעת אף מעישון מתון, בניגוד לאכילה שלא ניתן בלעדיה. זאת ועוד, בעוד שהניקוטין נמצא כסם הגורם להתמכרות לעישון, לא נמצא עדיין במזון אנלוג ממכר שגורם לנו לאכול יותר, אם כי אין ספק שתחושות רעב ושובע, הנקבעות על ידי השפעת הורמונים על מרכזים במוח, ניתן להשוותן במידה מסוימת לתחושות ההנאה שהמעשן מפיק מן הסיגריה. הבדלים נוספים בין עישון והשמנת-יתר מצויים בהשפעה או בנזק הסביבתי שהם גורמים: הציבור הלא-מעשן המהווה רוב של כשלושה-רבעים באוכלוסייה המערבית, מתגייס כנגד המיעוט המעשן בגין העשן שהוא מפריח, והגורם למתעבי עישון להפוך מעשנים בעל-כורחם מיד-שנייה. אלה שבמחיצתם של סובאים שמנים אינם ניזוקים כמובן גופנית, ו”עוגמת נפש” משיקולים אסטתיים בצפייה באדם נוטף קפלי-שומן, אינה מופיעה עדיין בלקסיקון שלנו.


 


מסיבות אלה, עדיין קיים שוני מהותי בהתייחסות של הציבור הרחב השקול אל תעשיית הסיגריות או אל תעשיית המזון. הראשונה, הוגדרה לא אחת כ-Evil industry, תעשיה של רוע שעושה הון ממכירת מוצרים המוכחים כגורמי תחלואה. לא נתן להגדיר במושגים אלה את תעשיית המזון, אם כי ניתן היה לדרוש מהאחרונה ריסון, שיקול דעת והתחשבות נאותה יותר בנזקים שבאכילה מופרזת, כל זאת בפרסומת למזון מהיר, ולא בריא בעליל, שעושה נפשות בעיקר בקרב הדור הצעיר. התביעות הייצוגיות מהשנים האחרונות כנגד חברת McDonald, כמי שמייצגת בדעת הקהל את תרבות ה- Junk Food ונזקיה המצטברים לבריאותם של מיליונים, מייצגות מגמה חדשה, לא לפטור את תעשיית המזון כליל מאחריותה השילוחית לכך שרבים מאיתנו “מתמכרים” לאכילה, והדבר בולט לעין…..


 


 אכן ריבוי מאמרים בכתבי עת רפואיים מובילים בשנתיים האחרונות, הדנים בשינוי הגישה הסלחנית והמתפשרת כלפי תעשיית המזון, מעיד על רוח חדשה שנועדה להשפיע בתחום המזון, לטובת מזון בריא ו”חינוך מחדש” לאכילה נכונה. מתרבים התומכים בהטלת מסים סלקטיביים או שמא בהענקת סובסידיות, כדי להקשות על “שיווק סוגי מזון פחות בריאים” ומנגד לתמרץ את שיווק מזון בריא. יש להטיל מגבלות על פרסומות ותוויות על מוצרי המזון, באופן שיעודדו צריכת מזון בריא וישקפו את האחוז האמיתי של מרכיבים מזיקים במזון. סקר של ארגוני צרכנות בארה”ב מצביע על כך שילדים שם נחשפים ל-27 עד 48 פרסומות שונות לפריטי מזון, על כל מודעה או פרסומת בודדה המעודדת להגברת הכושר הגופני או לתזונה נכונה. מתרבים הדורשים להתחיל במאבק תקשורתי בתחום התזונה הבריאה, בנוסח המערכה תחת הסמל Truth®, במאבק נגד עישון. כיום מעגנים בחוקים את הדרישה לציון יותר בולט של תכולת הקלוריות ומרכיבי המזון על פריטי המזון במרכולים או במקום בולט לעיין במסעדות מזון מהיר, כדי להגביר את מודעות צרכני המזון לגבי האוכל שהם מגישים לפיהם, ולאלץ יצרני מזון לשינויים בריאים בתוצרתם. בתי ספר ברחבי ארה”ב אוסרים הצבת מכונות ממכר אוטומטיות לפחיות שתייה קלה ורוויה בקלוריות, ומתרבים מוסדות החינוך המייעדים חדר כושר מצויד היטב להגברת העיסוק בפעילות גופנית בקרב התלמידים.


 


 גורמים בלתי-התנהגותיים הגורמים למוות טרם-עת: כשדנים בשיפור של בריאות האוכלוסייה אנו נדרשים גם לגורמי הבריאות הלא התנהגותיים, שניתן להשפיע עליהם: מעמד חברתי, ביטוח רפואי וגורמים סביבתיים-אקולוגיים. הגורם החברתי-סוציאלי מגלם בתוכו את העוול הנוקב ביותר, הידוע וכמעט מקובל על הכול, אם כי אינו בהכרח נסבל. אנשים בתחתית החברה חולים יותר ומתים צעירים יותר, מאז ומעולם. בהגדרת מעמד חברתי נכללים הכנסה, דרגת העושר, רמת החינוך, מידת התעסוקה, וסביבת המגורים. הכנסה נמוכה, רמת חינוך יותר נמוכה, תעסוקה ירודה וסביבת מגורים נחשלת עם רמת סניטציה פגומה, משלימים זה את זה, ברמת תחלואה יותר גבוהה, דיכאון ועקה המביאים להתנהגות לא בריאה כעישון יתר, היגיינה בלתי מספקת, והיחשפות לסיכונים שמשמעותם תחלואה ומקרי מוות מוגברים. לא יהיה זה הוגן לדון בשורות אחדות על התופעה הכבירה המלווה אותנו כנראה משחר האנושות, של עניים ועשירים, ואי-שוויון חברתי, שהיא ממוסדי הארץ. דווקא בעידן בה הקומוניזם מקפל דגליו, והשיטה הקפיטליסטית בנוסח ארה”ב צועדת בבטחה, נראה שקיטוב חברתי ימשיך ללוות אותנו עד לאופק הנראה לעין, ויחד עימו כמובן הפער באיכות החיים וברמת הבריאות.


 


דווקא בריטניה היא המדינה המנסה לדון ולעסוק בהשפעת המעמד החברתי על בריאות הפרט.


בשנת 1998 הוקמה ועדת אצ’יסון, שהוטל עליה לנסות ולצמצם אי-שוויון רפואי, וועדה זו פרסמה 39 המלצות של מדיניות בתחומים חברתיים נרחבים. רק שלוש מתוך שפע המלצות אלה, נגע ישירות לטיפול הרפואי, ודנו בצמצום אפשרי של פערי אי השוויון של נגישות ורמת הטיפול הרפואי למשפחות במעמד החברתי הנמוך.


למרות שיישום המלצות אחרונות אלה לא הושלם, מעודד עצם הדיון הממלכתי הרציני בהם בבריטניה, מה שלא ניתן להגיד על ההתייחסות לסוגיה זו בארה”ב. למרות  שכיסוי וביטוח רפואי וטיפול רפואי בלתי הולמים, אחראיים רק ל-10% מכלל מקרי המוות טרם-עת בין חמשת גורמי הבריאות כפי שהוגדר למעלה, הטיפול הרפואי מקבל באופן מובהק יותר משאבים ותקציבים ועניין מכל גורם אחר ברשימה זו. מוערך שהשיפור בטיפול הרפואי בשני העשורים האחרונים, הוא הגורם הישיר לדעיכה של 40% בתמותה ממחלת-לב. בארה”ב הסתכמו בשנת 2006 כלל ההוצאות על עשייה רפואית ובריאות ל-2.1 טריליון דולר (2,100,000 מיליוני דולרים) המהווים 16% מכלל התוצר הלאומי הגולמי. תקציב ענק לכל הדעות.


 


 כיצד אם כך נוכל להסביר את הסתירה לכאורה בין סכומי העתק המוקצבים בארה”ב לנושאי רפואה ובריאות, והעובדה שארה”ב ממוקמת במקום נחות בין 30 המדינות המתקדמות בעולם מבחינת תוחלת החיים והתמותה של ילדים בגיל הרך. מתברר שבמעצמה הראשונה בעוצמתה בעולם, עדיין 45 מיליון מאזרחיה ועוד מיליונים אחדים של מהגרים ארעיים בארה”ב אינם בעלי ביטוח רפואי כלשהו, ועוד מיליוני תושבים שם הם בעלי ביטוח רפואי חלקי, וכל אלה מקפחים את נגישותם לטיפול רפואי. מטבע הלשון הפולקלורי השגור “כסף קונה הכול”, ניתן להחילו גם על המשאב האנושי החשוב אולי מכול, זה של בריאות טובה. כסף קונה בריאות, כפי שהוא קונה השכלה, ותנאי מגורים ומחיה נוחים.


 


ואולי נחזור לסיכום דברים אלה לאותה חלוקה של חמשת הגורמים המשפיעים על בריאותנו, שפורטו  בראשית חלק א’ של מאמר זה. לפי McGinnis, רמת מערכת הרפואה והבריאות הציבורית תורמת רק 10% מכלל הגורמים למוות טרם-עת. במחשבה שנייה אם כי מעמיקה לא פחות, אנו נותרים מרימי גבה לנוכח החלק הקטן יחסית של רמת הרפואה הציבורית בקביעת רמת בריאותנו או תוחלת חיינו. תחשבו על כך: פקולטות מרשימות לרפואה, ואינספור רופאים, ומחקר רפואי מאומץ, ותעשיית תרופות משובחת, ובתי-חולים מודרניים, וכל אלה על מנת להשפיע רק ב-10% על בריאותנו ותוחלת חיינו? ולעומת אחוז זעום זה, כזכור 40% מבריאותו ותוחלת חייו של הציבור נקבעים על פי McGinnisעל ידי ההתנהגות הנבונה או הלא-נבונה שלו, ואורח חייו, והסיכונים שהוא לוקח על עצמו בעישון, ובאכילה פרועה, ובשתיית אלכוהול לא מרוסנת, ובפעילות גופנית בלתי מספקת, פרט ….ליחסי מין פרועים ובלתי מוגנים. מעט חומר למחשבה, ואולי אף לחזרה בתשובה.   


 


בברכה,


פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים