פרופ' בן-עמי סלע המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה,
הפאקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
סרטני עצם ראשוניים, שנובעים מתהליך ממאירות ראשוני בעצם ולא כתוצאה
מגרורות לעצם, מורכבים משלושה סוגים: אוסטאוסרקומה, כוֹנדרוֹרקומה וסרקומה ע"ש Ewing. סרטני עצם אלה מהווים
יחדיו פחות מ-1% של כלל מקרי הסרטן המאובחנים מדי שנה, והם כרוכים בתחלואה קשה
ובשיעור תמותה משמעותי.
אבחון סרטני-עצם במועד מהווה אתגר, כיוון שהתסמינים מופיעים מאוחר יחסית, והם
לעתים לא-ספציפיים ומדמים פציעות שריר-שלד, עם חשד נמוך מצד הרופא המטפל. אבחון
רדיוגרפי הוא המשמעותי והישיר ביותר. אוסטאוסרקומה, שהוא סרטן העצמות השכיח ביותר,
לעתים קרובות מתרחש בילדים או בבני-נוער.
הוא מתפתח באופן אופייני במטפיזה (metaphysis) של העצמות הארוכות, המכילה את פלטה הצמיחה של העצם הארוכה, בעיקר
בעצם הירך הדיסטלית, בעצם השוקה (tibia) הפרוקסימלית ובעצם הזרוע (humerus) הפרוקסימלית.
גרורות לריאות שכיחות במקרי סרטן העצמות, וטיפולי כימותרפיה במשולב עם
ניתוח שיפרו את שיעורי ההישרדות ל-80% בערך מהמטופלים עם סרטן עצמות ממוקם, כאשר
90-95% מהמקרים אינם נזקקים לכריתת הגפה.
Ewing sarcoma הוא סרטן העצמות השני בשכיחותו, ודומה לאוסטאוסרקומה בהקשר של
התסמינים המוקדמים, גיל אבחון המחלה והטיפול בה. הפרוגנוזה של 2 סוגי סרטן עצמות
אלה, תלוי בהימצאות של גרורות שכבר חרגו מגבולות העצם, שכן במקרים של הימצאות
גרורות שיעור ההישרדות לתקופה של 5 שנים פוחת ל-20-30%. כונדרוסרקומה, הוא סרטן
העצמות הנדיר יותר והוא מתגלה בעיקר במבוגרים מעל גיל 40 שנה.
שיעורי
ההישרדות במקרי כונדרוסרקומה גבוהים יותר מאשר בשני הסוגים הקודמים.
עצמות שלד יכולות לשמש יעד לגרורות של סרטן שד, ערמונית כליות
ותירואיד. מח העצם יכול להיות המצע של ממאירות ב-multiple
myeloma, לימפומה וליקמיה. בכל סוגי התחלואות הללו, התאים הממאירים אינם
ממקור עצם.
אוסטאוסרקומה:
סוג
סרטן זה מהווה כמעט 2/3 מהמקרים של סרטן עצם ראשוני (Lieberman ב-American
Academy of Orthopedic Surgeons משנת 2009). מדי שנה מאובחנים כ-1,200 מקרים של אוסטאוסרקומה שהיא
כאמור בעיקר מחלה של הילדות, עם עלייה קלה בתחלואה בבני 60 שנה ומעלה.
זהו
סרטן הילדים השלישי בשכיחותו עם הופעה בגיל ממוצע של 12 שנה בבנות, וגיל 16 שנה
בבנים. סרטן זה שכיח יותר בגברים ובשחורים. ההשערה היא שאוסטאוסרקומה מקורה בתאי
מזנכימה פרימיטיביים ממאירים, העוברים התמיינות לתאים בוני-עצם-אוסטאובלסטים, ואלה
יוצרים את המשתית האוסטאואידית הממאירה. כ-60% ממקרי אוסטאוסרקומה מופיעים בעצם
הירך הדיסטלית ובעצמות השוקה והזרוע הפרוקסימליות. פלטת הגדילה
במטפיזה אחראית ליצירת עצם חדשה ולהתארכות העצם. לכן אוסטאוסרקומה נוטה
להופיע בגיל ובמיקום שבהם מתרחשת צמיחת העצם אקטיבית בעת שתאי העצם רגישים במיוחד
למוטציות. כמו כן אוסטאוסרקומה יכולה להופיע בעצם האגן ובגולגולת.
אוסטאוסרקומות יכולות לשלוח גרורות באופן מקומי לאזורי עצם אחרים, אך
גם באופן סיסטמי לאיברי גוף מרוחקים. גרורות יכולות להיווצר גם דרך מעבר מהעצם
למפרק כגון בין השוק לירך (Wittig וחב' ב-American Family Physician משנת 2002). גרורות סיסטמיות של העצם לעתים קרובות מופיעות
בריאות.
Ewing Sarcoma:
כאמור
זהו סוג סרטן העצם הראשוני השני בשכיחותו, ומהווה כשליש מסרטני העצם בארה"ב.
הוא מופיע ב-1 בתוך 100,000 צעירים מגיל 10-19 שנה, ושכיח יותר בקרב גברים לבנים
מאשר בקרב אסייתים או שחורים.
לא
ידוע מהו המקור התאי של סרטן זה, ועלתה ההשערה שמקור שסרטן זה מקורו בתאים
נירואקטודרמליים פרימיטיביים שלא עברו התמיינות, או מתאים של הרכס העצבי (neural Crest). לאחרונה הציעו Rajwanshi וחב' ב-Journal of
Cytology משנת 2009, ש-Ewing sarcoma מקורו בתאי גזע פרימיטיביים, ושדרגת הממאירות של הסרטן תלויה בשלב
של חסימת תאי הגזע בעת התמיינותם. Ewing sarcoma נכלל בקבוצת גידולים הידועים כ"גידולים עם תאים קטנים כחולים
ועגולים" בהתבסס על צורתם הנשקפת מיקרוסקופית.
מה
שמאפיין את סרקומת Ewing מאוסטאוסרקומה הם מקומות הופעת הגידול הראשון: האגן, הדיאפיזה של
העצמות הארוכות (ראו תרשים למעלה), הצלעות והשכמה (scapula). הגרורות בדרך כלל
לאזורי עצם אחרים ולריאות.
כונדרוסרקומה:
סרטן
עצם המייצר סחוס, שהוא הפחות שכיח עם מקרה אחד לכל 200,000 איש (Giuffrida וחב' ב-Journal of Bone
Joint Surgery America משנת 2009). בניגוד לאוסטאוסרקומה ול-Ewing Sarcoma, כונדרוסרקומה מאובחן
באופן אופייני בבני 40-75 שנה, והוא מתבטא יותר בעצמות חלק הגוף המרכזי כגון חגורת
האגן, חוליות עמוד השדרה, בצלעות ובשכמה (Wold ב-Atlas of Orthopedic Pathlogy משנת 2008).
אבחון:
האבחון
של סרטן העצמות יכול להיות מאתגר הן בגלל שכיחותו הנמוכה, ותסמיני המחלה בראשיתה.
האבחון בדרך כלל מתרחש כאשר תלונות כאבי עצמות ממושכים, על ידי ביצוע צילומי
הדמיה. הגרורות בדרך כלל מגיעות לריאות.
גורמי סיכון:
מספר
תסמונות גנטיות מגדילות את הסיכון לאוסטאוסרקומה. מטופלים עם רטינובלסטומה
דו-צדדית הנובעת משינויים באונקוגן Rb, הם בעלי סיכון של 40% לפתח אוסטאוסרקומה בגיל 40 שנה.
מצבים
קליניים הגורמים ל-turnover מוגבר בעצם, מגבירים את הסיכון של סרטן העצמות. דוגמאות כוללות
שתלים מתכתיים בתוך העצם בפרוצדורות אורתופדיות, ומחלת Paget (על פי Miller וחב' ב-Cancer
Epidemiology & Prevention משנת 2006). מטופלים עם היסטוריה של טיפולי הקרנות בעצם אפילו
10-20 שנה קודם לכן, הם בעלי סיכון מוגבר לאוסטאוסרקומה. שתי תסמונות גנטיות
נוספות מגבירות את הסיכון לאוסטאוסרקומה: תסמונת Li-Fraumenti בה יש מוטציה באונקוגן p53, ותסמונת Rothmund-Thompson.
ישנם פחות גורמי סיכון ידועים ללקות ב-Ewing sarcoma או בכונדרוסרקומה, והם
אינם כרוכים עם תסמונות סרטניות משפחתיות או בקרינה קודמת. באשר ל-Ewing sarcoma, טרנסלוקציות בכרומוזום
11 ובכרומוזום 22 מופיעות ב-95% מאלה עם Ewing sarcoma, בעוד שטרנסלוקציות בכרומוזומים 21
ו-22, מופיעות ב-5-10% מהמקרים. באשר לכונדרוסרקומה יש גורם סיכון אפשרי אחד והוא
נוכחות של גידולים יוצרי סחוס שפירים כגון enchondroma ו-osteochondroma.
התסמינים בעת אבחון סרטן העצמות:
כאבים
ממוקמים עם רגישות מקומית וירידה בטווח התנועה הם התסמינים השכיחים ביותר של סרטן
העצמות (Pan וחב' ב-Journal of
Orthopedic Surgery משנת 2010, ו-Widhe ו-Widhe ב-Journal of Bone Joint Surgery America משנת 2000). הקושי באבחון נובע מכך שתסמינים
אלה יכולים להופיע גם כתוצאה מפציעה שרירית-שלדית, וכאבים דומים יכולים להופיע גם
לאחר טראומה פיזית קלה.
נפיחות
של רקמה רכה או התקפי חום בלתי מוסברים גם הם תסמינים שכיחים של סרטן העצמות. התקפי
חום שעלולים להופיע בתדירות של שבועות או חודשים ללא תסמינים מובהקים יכולים
להתאים ל-Ewing
sarcoma.
כאבים בשעות הלילה או שברי עצם יכולים גם להיות קשורים לסרטן עצמות, אלה שאלה אינם
שכיחים ביותר.
כאבי
לילה מופיעים ב-21-37% מאלה עם אוסטאוסרקומה, וב-19% מאלה עם Ewing sarcoma (על פי Jawad וחב' ב-Cancer משנת 2009), ואילו שברים
יופיעו רק ב-7-8% מאלה עם אוסטאוסרקומה.
נמשיך ונדון בסרטן העצמות במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.