חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

סקירה של מרבית הסיבוכים השכיחים אחרי ניתוח פלסטי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

הסיבוכים המופיעים בכל ניתוח

לפניכם סקירה של מרבית הסיבוכים השכיחים (מה יותר ומה פחות) אחרי כל ניתוח.
החוק במדינת ישראל מחייב רופא ליידע אותך בסכנות ובסיבוכים של כל ניתוח. יש בחוק הזה צדדים חיוביים המחייבים את הרופא לגילוי נאות, אך יש בו התעלמות כל שהיא מתגובתו הנפשית של הפציינט.
אם גלשת עד לדף זה, אזי את/ה אדם סקרן.
לסקרנות יתרונות וחסרונות.
אם את/ה כאן על מנת ללמוד, שתבוא עליך ברכה. אך אם אתה כאן כדי להזין את הפחדים שלך, מוטב שתדלג על פרק זה.
להלן לפי סדר מרבית הדברים שיכולים להתרחש. לטובתך את/ה, אתם נדרשים להיות מודעים להם.

דימום והמטומה

מצבים גופניים כמו יתר לחץ דם לא מטופל או לא מאוזן, ולמעשה כל מצב בו עולים הדופק ולחץ הדם, כמו פעילות גופנית, הקאה או כיפוף למטה להרים משהו מהרצפה, יכולים להגביר את סכנת הדימום אחרי הניתוח.

גם תרופות המכילות אספירין או נוגדי קרישה, תוספי מזון, ויטמין E וצריכת אלכוהול, מגבירים מאד את הנטייה לדימום.

דימום מופיע לרוב ב-24 שעות הראשונות אחרי הניתוח. אח”כ הסכנה פוחתת בהדרגה. דימום מוביל לסיבוכים נוספים,
א. המטומה הינה הצטברות של דם מתחת לעור.
ב. זיהום
ג. הפרדות תפרים
ד. במקרים קשים או שהוזנחו לנמק ומוות של רקמה (נקרוזה).

המטומה מתחילה ככאב ההולך ומתגבר באזור שהולך ומתנפח במהירות. ההמטומה נמושה נוקשה וצבע העור מעליה משתנה לסגלגל או כחלחל.
אם ההמטומה קטנה, גופך יתגבר עליה ויספוג אותה תוך שבועיים שלושה.

אם היא גדולה ולוחצת על רקמות הגוף, היא מונעת מהחמצן להגיע לרקמות שסביבה ותוך זמן לא ארוך הרקמה (העור שמעליה) יכול להתחיל להנמק ולמות.
במקרה כזה על הרופא להחזירך לחדר ניתוח ולטפל בעצירת הדימום ובניקוז ההמטומה שהצטברה.

כאמור, המטומה יכולה להגביר את הסכנה לזיהום, הפרדות תפרים ונמק (מות) של רקמה.

תפקידך את/ה כפציינט הוא להפסיק תרופות שפוגעות בקרישת הדם כ-10 ימים לפני הניתוח, לספר לרופא על נטיות גופך לדימום וסימנים כחולים. לתכנן את הניתוח לא ביום הראשון של הווסת אלא שבוע אחריו.
ביום הניתוח לדאוג למנוחה מרבית אחרי ניתוח (לא להתיישב ומייד לפטפט בטלפון)

זיהום

זהו סיבוך שעלול להתפתח אחרי כ- 72 שעות מהניתוח. הזיהום מתפתח מחיידקים החודרים לאזור המנותח.
א. מגוף לא נקי או שלא נוקה היטב לפני ניתוח.
ב. מניתוח שהתמשך יתר על המידה ובו השאירו הרבה רקמות פגועות.
ג. אחרי הניתוח, דרך נקזים שהושארו זמן ארוך ודרך תפרים שלא נחבשו היטב.

אם את/ה סובלים מהרפס בשפתיים, יש לשקול תרופה נגד הרפס אם הניתוח מבוצע באזור השפתיים.

הסימנים האופייניים להתפתחות זיהום הם:
א. חום מקומי (אזור הניתוח חם).
ב. רגישות וכאב מעל לאזור המנותח.
ג. אודם של אזור הניתוח.
ד. הפרשה של מוגלה.
ה. חום כללי מעל 38 מעלות צלסיוס.

אם הזיהום נמשך, יש לפעמים להחליף את האנטיביוטיקה או אפילו לבצע ניקוז כירורגי ומתן אנטיביוטיקה לווריד.
בידיך הפציינט להפחית מאד את סכנת הזיהום אם תקפיד להתרחץ ולרחוץ היטב את אזור הניתוח לפני הניתוח ותמנע מפתיחת התחבושת, עישון ומפעילות גופנית בימים הראשונים אחרי הניתוח.

סרומה

סרומה היא הצטברות של נוזל מתחת לעור. המצב מתפתח בעיקר בניתוחים כמו מתיחת בטן במקומות בהם הרקמות לא הוצמדו כראוי ונותר מעין רווח בין הרקמות. הגוף שאיננו יכול לסבול מרווחים כאלה, ממלא אותם בנוזלי הגוף.
ברגע שמתפתחת סרומה, הנטייה לזיהום גדלה. אם ישנו באזור בו התפתחה הסרומה שתל. יש לשקול את הוצאת השתל עד להחלמה מלאה.
בסרומה מטפלים על ידי הוצאת הנוזל וחבישה לוחצת המצמידה את הרקמות.

בידך לצמצם את הופעת הסרומה למינימום בזה שתיצמד/י להוראות הרופא. כלומר שמירה על חבישה נכונה, מנוחה והימנעות מפעילות מוקדמת.

תגובה לתפרים

באופן מעשי, אפשר לראות בתפר, כל תפר, בין אם תפר פנימי נמס ובין אם תפר חיצוני (שמוציאים), אפשר לראות בהם גוף זר.
כגוף זר, הגוף יכול להגיב אל התפר הפנימי בתגובה לגוף זר. תגובה זו יכולה להתבטא בפליטת התפרים הפנימיים תוך יצירת גרנולה או אבצס.
הגרנולה תתבטא כהתרוממות דלקתית באזור קו התפר על העור. התרוממות זו תהפוך למורסה (אבצס) כאשר חיידקים יכנסו לגרנולומה. זה יתבטא ברגישות והפרשת מוגלה בנקודה אחת או יותר באזור קו התפר.




אם ידוע לך מניתוח קודם שהייתה לך תגובה לתפרים, ספר לי על כך ואשתדל לשנות את שיטת העבודה כך שדבר כזה לא יתרחש בשנית.

תגובת העור לחבישה

ישנם אנשים שהינם רגישים לפלסטר. הם מגיבים בקילוף עור ואפילו בהופעת שלפוחיות.
אז זה קרה לך בעבר, אנא ידע אותי ונתאמץ להימנע מחבישה בעזרת פלסטר ישירות על עורך.
ישנם אנשים שהינם אלרגיים למשחה האנטיביוטית שמורחים על התפר אחרי ניתוח.
אני משתמש כיום לרוב במשחת פולידין אשר כמעט ולא נמצא אדם שהינו אלרגי לה. עם זאת אם תחוש/י באזור התחבושת גרד או אם תופיע פריחה. מוטב להודיע לי (או לרופא המטפל) מיד.
החלפת התחבושת ו/או תוספת תרופות אנטי-אלרגיות יכולים מאד לעזור.

היפרדות תפרים

היכן שחתך בגוף נתפר, קיים תמיד החשש שקו התפר (החתך) לא ייסגר כהלכה או אפילו יפער ויפתח בחלקו או בשלמותו. הסיבות לכך רבות, וחלקן בשליטתך.
א. דימום
ב. נפיחות רבה
ג. המטומה פנימית
ד. עישון
ה. תנועתיות מוגברת
ו. תרופות סטרואידיות (קורטיזון)
ז. זיהום
ח. הוצאה מוקדמת של תפרים
ט. תזונה לקויה עם צריכת חלבון נמוכה (צמחונות)

טכניקה כירורגית אחראית לא מעט אך באותה המידה אחראים התנהגותך והתנהגות גופך.
אם קו התפר אצלך נפתח, אני (או המנתח שלך) עשויים להחליט כי הטיפול הנכון הוא לתת לחתך הפעור להסגר סגירה משנית על ידי ניקיון מקומי וחבישה או רק לקרב קלות את השוליים בעזרת תפרים לא צפופים, זאת כדי לאפשר להפרשות אם ישנן, לצאת ולהתנקז החוצה.
לעתים, ובעיקר אם טרם חלפו 24 שעות אני עשוי להחליט לתפור את החתך מחדש.

נמק (נקרוזה)

רקמות הגוף זקוקות לאספקת חמצן ולמוצרי מזון כדי להישאר בחיים.
הדם מגיע לרקמה דרך עורקים קטנים ויוצא ממנו דרך ורידים קטנים.
אצל אנשים מעשנים, אצל חולי סכרת (אפילו מאוזנת) החולים במחלה שנים רבות, כלי הדם הקטנים פגועים.
אצל המעשנים, פרט לפגם בכלי הדם, כמות החמצן הזמינה לרקמות, הינה נמוכה.

סכנת הנמק קיימת בעיקר בניתוחים גדולים כמו מתיחת פנים, מתיחת בטן או הקטנת חזה, בהם יש הפרדה נרחבת של רקמות וניתוק של כלי דם, שם נקרוזה יכולה להיות בעיה ויש להתכונן היטב לפני הניתוח שהסיכוי לנמק יהיה מינימאלי.
זו הסיבה שמנתח אחראי מבקש הפסקת עישון ממושכת לפני ניתוח ולאחריו.
מספר שבועות של הפסקת עישון, לא ישפרו את הנזק בכלי הדם אך בהחלט ישפרו את כמות החמצן המגיעה דרך אותם כלי דם פגועים, אל הרקמה אחרי ניתוח.

כאשר החמצן איננו מגיע לרקמה הסמוכה לניתוח בכמות מספקת, צבע הרקמה משתנה לסגול או לכחול ואם חוסר החמצן נמשך זמן ארוך מופיע נמק (נקרוזה, מוות של הרקמה).

(אין לבלבל את זה חס וחלילה עם הצבע הסגול כחול של שטף דם כמו סביב העיניים בניתוח אף או עפעפיים).

הטיפול בסימנים בראשונים של נמק הוא שחרור תפרים על מנת לשחרר את הלחץ של הנפיחות (אם ישנה), ניקוז המטומה (אם ישנה) ובמקרים חמורים, טיפול בחמצן בתא לחץ.

נקרוזה קטנטנה באזור מוסתר איננה מהווה בעיה. בטיפול מקומי מתאים, האזור יתרפא מעצמו. נמק באזורים נרחבים עלול להצריך ניתוח של השתלת עור לכיסוי האזור.

נזקים בעצבים

נזק בעצב יכול להתרחש מעצם ההזרקה של הרדמה מקומית או מעצם החתך של הניתוח.
נזק בעצב תחושה מתבטא בירידה בתחושה או תחושה עמומה, עקצוץ (כמו רגל רדומה) או שינוי בטיב התחושה בהשוואה לסביבה.
נזק לעצב המפעיל שרירים (עצב מוטורי) מתבטא בחולשה או שיתוק של אותו שריר.

כשזה מתרחש בניתוחי פנים התופעה יותר מטרידה, אך היא מתרחשת כמעט בכל ניתוח, במידה כזו או אחרת.

העצבים בדרך כלל מתאוששים תוך 6 חודשים, אך יש אנשים שאצלם ההתאוששות המלאה של עצב, נמשכת שנתיים ואפילו שלוש שנים.

בעת צמיחת העצב התחושתי, חשים גרוד, עקצוץ, דקירות או זרמים. תחושות אלה נורמאליות ומעידות על התעוררות העצב.

בפנים, עצב מוטורי פגוע יתאושש מהר יותר אם תפעילו במחשבה את האזור שעבר שיתוק. העברת פקודה מהמח לשריר, גם אם השריר לא מגיב, מעוררת ומעודדת את העצב לצמוח ולתפקד מחדש.

לסיכום

למרות שאנשים רבים חושבים שניתוח פלסטי זה עסק פשוט, ניתוח פלסטי הינו ניתוח לכל דבר.
מומלץ שלפני כל ניתוח פלסטי, תשוחח עם המנתח ותספר לו על:
1. המחלות שלך (אם יש).
2. על התרופות שאת/ה נוטלים ועל כמותם המדויקת.
3. על הרגלי העישון שלך.
4. על הרגלי תזונתך למשל שאת/ה צמחוני/ת.
5. על עבודתך ועל אורך החופשה הנחוצה לך לשם רפוי תקין.

ידיעה מכוונת אותך ואת הרופא אל הגישה הרפואית הנכונה עבורך. הכנה נכונה מונעת סיבוכים רבים ומאפשרת תוצאה מקסימאלית.

אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות כאן במרפאתי בטבעלייף ואענה בחפץ לב.
לחצו כאן למרפאה

בברכה, דר` אשכנזי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים