חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

סלניום – כמה עובדות על סלניום, בעיקר כאלו שיפחיתו את הציפיות שתולים בו, חלק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


לפני שבועות אחדים טלפן למעבדה גבר שנשמע לא צעיר במיוחד, ושאל האם אצלנו מבצעים מדידות של רמת סלניום בדם. תשובתי הייתה שלילית, ועל כך הגיב האיש באכזבה וסיפר שהוא מחפש כבר מספר ימים מעבדה קלינית שתמדוד את רמת הסלניום בדמו, לשווא. לשאלתי מדוע הוא מגלה עניין כה נמרץ ברמת הסלניום שלו, השיב האיש שהוא נוטל מדי יום 2 טבליות של סלניום (כל אחת במינון של 200 מיקרוגרם), והוא עושה זאת כבר חודשים אחדים “כדי להימנע מסרטן”, והוא מבקש לדעת האם טבליות אלה “אמנם עובדות”?


שאלתי את המתעניין האם אינו סבור ש-400 מיקרוגרם סלניום ליום בנוסף לכמות הסלניום שהוא מקבל מהמזון, עלולה להיות מוגזמת ואף להזיק לו יותר מאשר להואיל, ועל כך השיב ש”הרוקח אמר לי שכל הסלניום העודף, שהגוף אינו זקוק לו, יופרש בשתן”!


 


אכן, יש לברך על כך שבגופנו פועלות שתי כליות לסילוק מהגוף דרך השתן פסולת ותוצרי מטבוליזם שהגוף אינו זקוק להם, אך חובה להדגיש שחומרים בעלי פוטנציאל רעיל בריכוזים גבוהים מדי, עלולים לשקוע ברקמות שונות, ולהסב לגוף נזק, עוד טרם הגיעם לשתן בדרכם אל מחוץ לגוף. ועיקרון זה חל גם על סלניום.


 


בתחום הטיפולים המניעתיים, אנו עדים מדי פעם לטיפולים משלימים בתכשירים שונים הזוכים לעדנה, ושמם נישא בפי כל.


לפני שנים אחדות החלה עולה קרנו של היסוד סלניום, כנוגד חמצון יעיל, וממילא נטען שהוא טוב לבריאות, ומסייע בין השאר למניעת סרטן. ולכן יהיה זה מן הראוי להקדיש לסלניום את הדברים הבאים, כדי לתאר עובדות לאשורן.  


 


תכולת הסלניום בגוף אדם במשקל 70 ק”ג היא בתחום של 13-20 מיליגרם. הסלניום בצורתו האורגנית והאנאורגנית עוברים בגוף הסבה ניכרת לנגזרות חד סוכריות של סלניום, מה שידוע כ-seleno-sugars, לפני הפרשתם בשתן.


 


מקורות של סלניום במזון:


עיקר הסלניום במזון מגיע מאגוזים, שיבולת שועל, אורז, דגני בוקר (cereals) המספקים כ-50% מכלל הסלניום המגיע מהמזון, בשר בקר, בשר עוף, פטריות, דגים וביצים. אגוזי ברזיל הם המקור העשיר ביותר של סלניום, ובין פירות הים סלניום עשיר יחסית בדגי טונה ו-cod, סרטנים ורכיכות בסדר יורד.


איגודי התזונה המובילים ממליצים על צריכה יומית של 60 מיקרוגרם לגברים ו-53 מיקרוגרם לנשים, עם הגבלת סף עליון של 400 מיקרוגרם.


לא מומלץ שילדים מתחת גיל 15 שנה יקבלו תוספי סלניום.


 


בתרשים למטה יש פילוח באחוזים של כמות הסלניום המגיעה מסוגי מזון שונים באוכלוסיה הבריטית.


 


 

בניגוד ליסודות קורט אחרים בהם מינון הצריכה היומית יחסית צר וקבוע, בולטת השוֹנוּת הרבה בעולם דווקא בצריכה של סלניום לא מעט בגלל סטיגמות שונות הכרוכות ביסוד זה.

 כך לדוגמה באירופה הצריכה היומית הממוצעת שלו היא 40 מיקרוגרם, כאשר בארה”ב, רמת הצריכה היומית הממוצעת בין נשים היא 93 מיקרוגרם ובין גברים-134 מיקרוגרם. הבדל משמעותי זה נובע בעיקר מהעובדה שבארה”ב 50% מהאוכלוסייה נוטלים תוספי מזון המכילים גם סלניום.


במדינות מזרח אירופה רמת הסלניום היומי הנצרך הן מהנמוכות ביותר. 


 


תפקוד סלניום בגוף:


בבני אדם התפקוד של סלניום מתבצע על ידי 25 סֶלֶנוֹ-פרוטאינים המכילים באתר הפעיל שלהם שייר של slenocysteine. סלניום פועל בגוף כנוגד חמצון ומסייע להגן מפני פעילותם המזיקה של רדיקלים חופשיים.


סלניום חיוני לפעילות של האנזים glutathione peroxidase, המגן על ממברנות תאים מפני נזק חמצוני. סלניום משחק תפקיד בביולוגיה של בלוטת בתריס בתאים המכילים את הורמוני התירואיד, בכך שהוא משמש קו-פקטור לאנזימים הידועים


כ-iodinatesthyroid hormone de, המפעילים אך גם משככים את הורמוני התירואיד, ואת המטבוליטים שלהם.


 


משמעות פיזיולוגית של סלניום היא באנזימים המכילים סלניום שהם בעיקרם אנזימים המחזרים מולקולות קטנות כגלוטתיון ו-thioredoxin.


משפחה אחת של מולקולות המכילות סלניום היא זו של glutathione peroxidases, שתפקידם להרוס מולקולות עתירות חמצן כגון פראוקסידים (מי חמצן), ובכך להגן על ממברנות תאים מפני נזק חמצוני, על ידי שימור התלת-פפטיד המחזר גלוטתיון.


אנזים נוסף המכיל סלניום, thioredoxin reductase, מייצר thioredoxin מחוזר, שהוא dithiol המשמש מקור אלקטרונים לאנזימים מסוג  peroxidase, או לאנזים המחזר החשוב ribonucleotide reductase, המייצר קודמנים של DNA מקודמנים של RNA.


 


חסר סלניום:


תרחיש כזה נדיר באנשים בריאים המקפידים על דיאטה מאוזנת. חסר סלניום מתגלה מדי פעם באלה עם תפקוד לקוי של המעי, אלה המקבלים תקופה ממושכת הזנה תוך-ורידית, אכן באנשים בגיל מתקדם ביותר. בנוסף, יש הניזונים מפריטי מזון הצומח בקרקעות הדלות במיוחד בסלניום.


יחד עם זאת אם ניקח לדוגמה את ניו-זילנד, בה רמות סלניום בקרקע נמוכות מאשר באזורי עולם אחרים, ואף-על-פי-כן לא נרשמה שם בה תמונה של חסר סלניום בתושבים.


 


מספר מחקרים אפידמיולוגיים כרכו חסר בסלניום עם מספר מפגעים חמורים או כרוניים כסרטן, סוכרת, AIDS ושחפת.


בנוסף, מתן תוספי סלניום נמצאו מסייעים במניעת סוגי סרטן בסוגי מכרסמים אחדים. יחד עם זאת מחקרים פרוספקטיביים, מבוקרים, אקראיים וכפולי-סמיות בבני-אדם, לא הצליחו להפחית את שכיחות התחלואה של אף מחלה משמעותית, ובנוסף מטה-אנליזות של ניסויים קליניים בהם נבחנה השפעת תוספי סלניום של שיעורי תמותה לא הצביעו על ירידה כלשהיא בקטגוריה זו.


ניתן לסכם ולומר שהשפעת חסר של סלניום על הבריאות בבני-אדם, נותרת לא ברורה לחלוטין.   


 


באזור ספציפי בסין בו רמת הסלניום בקרקע נמוכה במיוחד, חסר שלו בצמחיה המשמשת למזון כולל אורז באה לביטוי במחלה המקומית הידועה כמחלת Keshan, העלולה לגרום למוות בגיל צעיר כתוצאה מקרדיומיופתיה.


חסר סלניום דווח במספר מקרים כמגביר את הסיכון לקָרטֶנֶת (cretinism) והופעת זפק, זאת במשולב עם חסר ביוד.


 


רעלנות:


למרות שסלניום הוא יסוד-קורט חיוני, נטילתו בעודף עלולה להיות טוקסית.


צריכת סלניום במינון יומי גבוה מהרף העליון הנסבל של 400 מיקרוגרם, עלול לגרום לסלנוזיס.


ערך רף עליון זה נקבע על פי מחקר משנת 1986 בסין, אם כי מחקר עדכני יותר


מ-1992 מצא שהרף העליון לנטילה יומית של סלניום הוא 800 מיקרוגרם או 15 מיקרוגרם לק”ג משקל גוף.


נודע על כך שסינים שצרכו תירס שגדל בקרקע פחם-סלעית עשירה במיוחד בסלניום, סבלו מתופעות לוואי קשות בגין הרעלת סלניום. התברר בדיעבד שריכוז סלניום בפחם שבקרקע האמורה היה 9.1%, האחוז הגבוה ביותר שתועד אי-פעם לגבי ריכוז סלניום בפחם.


 


תסמינים של סלנוזיס כוללים ריח של שום בהבל הפה, מפגעי מערכת העיכול, איבוד שיער, התקלפות הציפורניים, עייפות, רגזנות, ונזק נוירולוגי.


מקרים קיצוניים של סלנוזיס עלולים לגרום לשחמת הכבד, בצקת ריאות, ומוות. ליסוד סלניום עצמו ולרוב תרכובות הסלנידים רעלנות נמוכה יחסית בגלל הזמינות הביולוגית הנמוכה שלהם.


לעומת זאת, selenates ו-selenites הם מאוד רעילים, ודומים ביכולת החמצון שלהם לחומר ארסן תלת-אוקסידי. גם החומר סלניד מימני הוא למעשה גז רעיל ביותר. סלניום המהווה חלק מתרכובות אורגניות כגון selenomethionine, selenocysteine ו-methylselenocysteine, שהם בעלי זמינות ביולוגית גבוהה ולכן גם רעילים במינונים גבוהים. 


קיים תיעוד לכך שבאירוע ספורט פולו בארה”ב לפני שנים אחדות, 21 סוסים גמדיים (ponies) מתו לפני התחרות, והסתבר שהם טופלו בתוסף ויטמינים/מינראלים שגוי, באופן שרמת הסלניום בדמם הייתה גבוהה פי-10 עד פי-15 המרמה המקובלת. ביופסיה של הכבד מצאה בסוסים שמתו רמות סלניום גבוהות פי 15-20 מהרמות המקובלות.    


 


השפעות בריאותיות של סלניום:


לפחות בשלושה מחקרים פרוספקטיביים שהתפרסמו בין השנים 2005-6, נכרכה רמה גבוהה של סלניום בגוף עם תמותה נמוכה בסך הכול.


המחקר המשמעותי ביותר של Bleys וחבריו שהתפרסם בשנת 2006 ב-Archives of Internal Medicine , מצא מתאם לא-לינארי בין רמת סלניום בפלזמה לבין התרחשות סרטן בקרב 13,887 משתתפי סקר הידוע כ-US 3rd National Health & Nutritional Examination Survey שהיו במעקב משך 12 שנים עד שנת 2005.


מסתבר שעליה ברמות סלניום בפלזמה עד לרמה של 135 מיקרוגרם לליטר הייתה כרוכה בירידה בתמותה מתחלואת סרטן, אך כאשר רמות סלניום בפלזמה הלכו ועלו מעבר ל-135 מיקרוגרם לליטר, התמותה מסרטן דווקא הלכה ועלתה, כפי שניתן לשפוט מעקומת “הפעמון ההפוך או “עקומת U” המוצגת בתרשים למטה.


 


 


גם מחקר צרפתי תחת הכותרת EVA שעקב אחר 1,389 צרפתים בגיל מתקדם מצא שרמת סלניום נמוכה יחסית בפלזמה (רמה ממוצעת של 87 מיקרוגרם לליטר), הייתה כרוכה בתמותה מוגברת מסרטן.


גם מחקר משנת 2006 שנערך בבולטימור בנשים קשישות מצא שרמות נמוכות של סלניום הן מנבאות בלתי-תלויות של תמותה מכל סיבה במהלך 5 שנים של מעקב. לעומת זאת, לא נמצא כל קשר בין רמת תמותה ורמת סלניום נמוכה בפלזמה (בממוצע 73 מיקרוגרם לליטר) במדגם של 1,103 סינים בגיל 55 שנה בממוצע שהיו במעקב משך 15 שנה.


יחד עם זאת, כל הממצאים הללו עלולים להיות מושפעים מהעובדה שרמות סלניום בפלזמה בדרך כלל גבוהות יותר באנשים בבריאות וברמת תזונה טובים, בהשוואה לאנשים תשושים יותר עם תזונה לקויה, כמו גם באלה עם תפקוד לקוי של הכליות, או באלה עם תהליכים דלקתיים כרוניים, באופן שהתמותה יכולה לנבוע מסיבות רבות אחרות ולאו דווקא בגלל רמת סלניום נמוכה.


 


השפעת סלניום על HIV:


רמת סלניום הנמוכה מ-85 מיקרוגרם לליטר נכרכה בהישרדות נמוכה יותר בנשאי HIV. בהתאם, 2 מחקרים אקראיים ומבוקרים מהשנים 2002 ו-2007, הראו שמתן יומי של 200 מיקרוגרם של סלניום הפחית משמעותי את רמת האשפוזים של אמריקנים נשאי HIV.


לעומת זאת, מתן 200 מיקרוגרם סלניום מדי יום ל-913 נשים הרות ונשאיות HIV בטנזאניה, לא השפיעה על רמת הנגיף בפלזמה או על הספירה של תאי CD4+.


 


נמשיך ונדון בהשפעות סלניום על בריאותנו במאמר ההמשך.   


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים