חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

סיפור של סבלנות – העכבר והתפוח

אהבתם? שתפו עם חבריכם

סיפור של סבלנות – העכבר והתפוח

אחד סיפורי הילדות החדשים יחסית והאהובים עלי ביותר הוא הסיפור של סטיבן בטלר על העכבר והתפוח. תמצית הסיפור.. העכבר מצא עץ תפוחים ועליו תפוח אחד אדום יפה ועסיסי, המתין העכבר לתפוח שיפול, בעודו ממתין הגיעו למקום תרנגולת, אווז, עז ופרה והצטרפו אליו להמתנה בציפייה שהתפוח ייפול. מאחר ועבר זמן מה והתפוח לא נפל, החלו כל החיות מלבד העכבר לנסות בכל מיני טכניקות שונות ומשונות להפיל את התפוח. התרנגולת בחרה לנסות ולעוף לצמרת ולפגוע בתפוח למרות שהיתה מודעת לעובדה שאינה יכולה לעוף והניסיון לא הביא לתוצאה. האווז געגע וגעגע עד שהתעייף והגעגועים לתפוח לא גרמו לו לזוז ממקומו, העז בחרה לנגוח בעץ שוב ושוב להפעיל כח לחבוט בגזע העץ בראשה עד כאב וגם ניסיון זה לא עלה יפה, הפרה קפצה וניתרה שוב ושוב כדי להרעיד את האדמה ואף קראה לשאר החיות להצטרף אליה ולנתר ביחד איתה ורק העכבר המתין בשקט. בשלב מסוים התייאשו החיות מכל ניסיונותיהם והגיעו למסקנה שהתפוח לא שווה את ההמתנה ושהוא בודאי רך מדי או קשה מדי או רקוב, בקיצור כדאי לוותר והם עוזבים את המקום משאירים את העכבר יושב וממתין לתפוח שייפול, לאחר שהלכו משב רוח קל נדנד את התפוח והביא לנפילתו לאדמה, העכבר נהנה מהתפוח שטעמו היה נפלא.

בכל פעם שספרתי לבנותיי את הסיפור ציינתי בפניהם את המשפט “מי שיש לו סבלנות בסוף הוא מנצח”, המטרה במשפט הזה היה לעודד את בנותיי להיות סבלניות מתוך הנחה כי למי שיש סבלנות זוכה. שנים עברו וככל שהספור חלחל עמוק יותר לתוכי ראיתי בו דברים רבים גם על עצמי. רבים מאיתנו היו שמחים להעיד על עצמם כי הם סבלנים. מעבר לסבלנות, אם נביט עמוק פנימה, נגלה את כח האמונה שלנו, מול היכולת שלנו לדחיית סיפוקים.

נתעכב לרגע על דחיית סיפוקים, מי מאתנו לא מצא את עצמו רוצה משהו ומפעיל את מלוא מצבורי האנרגיה בכדי להשיג את מה שהוא רוצה ורק בכדי שאותו משהו נכסף לא יעלם לו פתאום או לא יישאר מספיק בשבילו. אנחנו כמבוגרים מתקשים בדחיית סיפוקים, קשה לנו להמתין לתורנו בבנק, קשה לנו בכלל עם תור ואנחנו מיד מתחילים ליצור “כנופיית מתלוננים ומקטרים”, קשה לנו לעמוד בפקק ולכן אנחנו חותכים את הפקק מכל הכיוונים, קשה לנו לעמוד בפיתוי בחדרי אוכל למיניהם שם פתוח ומוצע שפע של אוכל, אנחנו מיד רצים למלא יותר ממה שביכולתנו לאכול, אנחנו רוצים להגיע ראשונים, להשיג או לקנות יותר ממה שביכולתנו, העיקר שישאר לנו, העיקר שנהיה בעניינים, העיקר שלא ניוותר מאחור, העיקר שנקבל מיד ועכשיו וללא דיחוי את מה שאנו רוצים.

סיפרו לי פעם כשהייתי אמא צעירה כי התינוקות של הדורות הקודמים, קיבלו חינוך בו בקבוק האוכל ניתן לתינוק בכל מס` שעות קבוע, הילד נאלץ לפעמים לבכות או להמתין בסבלנות לשעת האוכל למרות שהבטן כאבה והוא הרגיש ברעב, לכאורה התנהגות שהיתה מקובלת באותם ימים ניסתה לחנך את התינוקות הרכים לדחות סיפוקים או יותר נכון לדחות צרכים פיזיים. תינוק שנולד לסביבה שהאוכל ניתן בשעות קבועות ובמינון קבוע מתקשה להמתין כדי לקבל את רצונו כי זה מזכיר לו את הכאב הנשכח ואת הבכי והרצון שלא סופק בהקדם!

לעיתים התינוק גדל למציאות בה ההורים עסוקים בלשרוד ועסוקים בלספק את צרכיו הפיזיים למרות שהוא צמא לקבל את אותם צרכים רגשיים הוא נאלץ שוב להמתין או לוותר על רצונו וכשהוא מקבל מעט הוא קופץ על המציאה שחס וחלילה לא יפסיד את רגע הקסם הבודד עם הוריו. אז אותו תינוק צומח להיות מבוגר שמתקשה מאד לדחות סיפוקים או במילים אחרות להיות סבלני. חוסר סבלנות מביאה בעקבותיה חוסר סובלנות לשונה מסביבנו. נחזור לרגע לסיפור שלנו על העכבר ונתבונן בהתנהגותם של החיות, חוסר סבלנותם או חוסר היכולת שלהם לדחיית סיפוקים הביאה אותם לעשות דברים משונים. התרנגולת ניסתה לעוף למרות שידעה בתוכה שאין היא יכולת לעוף והניסיון הזה הביא אותה לנפילה כואבת, אנחנו ברצוננו להביא את עצמנו לסיפוק עושים דברים שונים ומשונים ולעיתים מעבר ליכולתנו הפיזית ולו בכדי להשיג את הדבר הנכסף.

האווז בסיפור בוחר לגעגע ולגעגע כדי להזיז את התפוח, גם אנו משתמשים בקול ובשפה המילולית, אנחנו צועקים, מקללים, כועסים על כך שאין אנו מקבלים את מבוקשנו עכשיו ומיד (בדיוק כמו התינוק בתוכנו שבוכה ובוכה בהמתנה לבקבוק המיוחל)

העז בסיפור בוחרת לנגוח את ראשה בעץ, גם במחיר כאב.. כן אנו לפעמים בוחרים בדרך שמכאיבה לנו פיזית לפעמים גם בוחרים לקחת בכח ו/או באלימות את מה שאנו מבקשים.

הפרה מודעת ליכולות הפיזיות שלה ולומדת מניסיון חבריה ומחליטה לנתר שוב ושוב למרות שאולי בתוכה היא חושבת שהסיכויים קלושים אבל בכל זאת להרגיש שעשתה משהו לא?

ורק העכבר בוחר לשבת ולחכות מתוך אמונה חד משמעית שהתפוח יפול!

כח האמונה! סבלנות, היכולת לדחות סיפוקים = שליטה עצמית !

שנים אני מתמודדת עם בעית משקל, התחלתי תהליך שארך כמעט שנה, שבמהלכו בצעתי שינויים בתזונה שלי ובהרגלי הפעילות הגופנית, בדרך כלל הייתי אוכלת כשהייתי מתוסכלת ממשהו שרציתי ולא קבלתי, ויכוח או מריבה, תסכול או דאגה. לראשונה הרגשתי רעב אמיתי, רעב פיזי שבא מהבטן מהקיבה ולא מהראש! מעולם לא הרגשתי רעב, הדבר הראשון שהייתי עושה במקרים שחשבתי כי אני רעבה היה לרוץ למטבח ולאכול או להסתובב בבית עצבנית על שישבתי לאכול. התחושה של הרעב הפעם היתה שונה! וההרגשה שלי היתה מוזרה והחלטתי להתענג עליה ולנסות לראשונה בחיי לדחות סיפוקים ולהמתין מעט עד שאשב לאכול. תחושת הכח הפנימי ומשמעת העצמית גרמו לי אושר והנאה רבים לראשונה בחיי הרגשתי מה המשמעות של דחיית סיפוקים, סבלנות ואמונה בכח של עצמי. רק כעבור שעה התיישבתי לאכול ארוחה בריאה ומזינה שהכנתי בסבלנות רבה לעצמי מבלי להיות מרוגזת, מבלי לזלול בדרך והשתדלתי לאכול לאט ובהנאה בדיוק כפי שהעכבר נהנה מהתפוח. (שינוי פנימי מנטלי הקשור בהרגלי אכילה ארחיב במאמר מיוחד לנושא)

ואם לנו המבוגרים קשה עם דחיית סיפוקים, לא תמיד אנו סבלנים, אך אנו מצפים מהילדים להתנהג בסבלנות ולהמתין בסבלנות לסיפוק רצונם!

המלצתי לסיכום: היו קשובים לעצמכם ועקבו אחר התנהגותכם והתנהלותכם. עד כמה אתם מסוגלים להמתין לחכות למשהו מבלי לכעוס, לקטר להתעצבן?
זוכרים את היומן הרגשי שהמלצתי בעבר, חזרו אליו, רשמו את כל החוויות בהם התקשתם להמתין למשהו, תארו את הארוע בפרוט, בסוף כל שבוע התבוננו במה שכתבתם וזכרו אחוז גבוה מהצלחתכם לשנות נובע מהיכולת והרצון שלכם להיות מודעים לגבי דפוסי ההתנהגות שלכם בחייכם. אז סבלנות רבותי .. סבלנות ..

חיה אליהו

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים