חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

סוכרת type 2 – סיבות חברתיות (סוציאליות) לתחלואה בסוכרת type 2.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’
בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה
מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה,
אוניברסיטת תל-אביב.

בעולם
חיים כיום 415 מיליון איש ואישה עם סוכרת, ועוד 193 מיליון חיים עם מחלה זו שאינה
מאובחנת.
סוכרת
type 2 מהווה בערך 90% מכלל
התחלואה בסוכרת (
Chatterjee
וחב’ ב-
Lancet משנת 2017). זו מסה עצומה
של מחלה קשה המסבה תחלואות נלוות ועלייה במקרי המוות. מחלה שלוקים בה 6-7% מכלל
האנושות, והיא אף נמצאת בקו-עלייה בלתי פוסק מסיבה לא לגמרי ברורה, דורשת הבנה
ובירור של המנגנונים הגורמים לה, על מנת לנסות לבלום את היקפה.
בשנת 2000 הופיע ב-
Lancet  דו”ח של איגוד הסוכרת האמריקני (ADA) שהתריע על כך שרוב הלוקים במחלה באים
ממדינות עניות או כאלה עם הכנסה בינונית לנפש.

מספר
המקרים שהגיעו לידיעתי בשנים האחרונות, בהם הייתה ללוקים בסוכרת
type 2 התחושה שהמחלה פקדה אותם לאחר אירועים של
עקה נפשית, או דיכאון עמוק, או כתוצאה מכל שינוי מפתיע או לא צפוי בשגרת החיים,
ניתן למנות על אצבעות של יותר מיד אחת.
אם אמנם כך, יש לדון ולחקור את הנושא ביסודיות הראויה, שהרי סוכרת
type 2 הפכה להיות המחלה של האנושות בהא הידיעה.

סוכרת
הורגת ברחבי העולם יותר אנשים מאשר אלה המתים במשולב מאיידס, שחפת ומלריה, כאשר
רוב מקרי המוות הללו מתרחשים בארצות עם הכנסה נמוכה עד בינונית לנפש. לרבים מתושבי
ארצות אלו, העמידות לאינסולין אולי רלוונטית יותר במקרים של עקה נפשית, מעבר לא
רצוני מאזור מגורים אחד למשנהו כתוצאה ממלחמות או אילוצים אחרים, וכן כתוצאה
מטראומה שהיא שכיחה יותר במחוזות עניים, מאשר מדיאטה דלה.
לכן המחקר המודרני חייב להעריך מחדש את התובנה האפידמיולוגית המגבירה את הסיכון
לסוכרת
type 2, כדי לייעץ לציבור כיצד
ניתן להפחית סיכון זה.

הראיות
מראות שהתנסות בתופעות אלימות כמו גם הידחקוּת לשוליים החברתיים, הן חלק מהסיבות
המעצבות את הסיכון לסוג זה של סוכרת, (
Mendenhall וחב’ ב-Lancet משנת 2017), בעיקר בקרב ילידים, תושבי
מדינות שעדיין נשלטות באופן קולוניאלי, ואוכלוסיות שנאלצו לעזוב את סביבת מגוריהם,
מסיבות של אלימות או אקלים, בצורת ומגיפות.  

אינדיאנים
בני שבט ה-
Pima המתגוררים במזרח ובדרום
אריזונה, הם בעלי שיעור התחלואה בסוכרת הגבוה ביותר בעולם (
Schulz וחב’ ב-Diabetes Care משנת 2006). בשנת 1924 אילץ המשטר הלבן
בארה”ב את בני
Pima
האמריקנים להתנתק מאזורי מגוריהם מאות בשנים ולהתרכז בשמורות מגורים צפופות
ומוגבלות בשטחן במדינת אריזונה, ולעומתם בני ה-
Pima שהתגוררו במקסיקו הורשו להישאר בשטחי
מגוריהם ולהמשיך בגידול צאן כבימים ימימה.
בני
Pima מאריזונה הסתמכו לאורך
זמן על תלושי מזון, ועל אספקת מזון מסובסד באיכות נמוכה, כאשר רובו מזון שימורים
מעובד, בעוד שאנשי
Pima
המקסיקנים נאלצו לשנות פחות את אורח חייהם ואת הדיאטה שלהם לאורך אותה תקופת זמן
של כמעט 100 שנים (
Smith-Morris,
פרסומי אוניברסיטת אריזונה משנת 2008).
כתוצאה מהמהפך בדרך חייהם של אנשי
Pima באריזונה שיעורי הסוכרת והשמנת היתר בקרבם
גבוהים הרבה יותר מאשר אלה של בני אותו שבט במקסיקו.

מה הקשר
בין הסטאטוס האנתרופולוגי וסוכרת?  
המזון שבני-אדם צורכים וההתנהגויות בהן הם בוחרים, ברוב המקרים תוצאה של בחירה
חופשית או עצמית (
Tengland
ב-
Public Health
Ethics

משנת 2012).
רוב האנשים המרוֹשֵׁשׁים, או אלה הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי, צורכים מזון קל
להשגה, זול לרכישה, או קל להכנה. המגוון והאפשרויות הדיאתטיות שלהם מוגבלות אף
יותר כאשר מדובר באוכלוסייה השורדת על ידי אספקת תלושי-מזון, או מתכניות אחרות של
הזנה נכפית. יתרה מכך, פעילות גופנית ספורטיבית או סדירה, אינה מתאפשרת לאנשים
העובדים שעות ארוכות, או לאלה החסרים פעילויות תרבותיות או חברתיות רצויות.
העלייה בשנים האחרונות של תחלואה גלובאלית בסוכרת, אינה בהכרח משקפת עלייה פתאומית
בהתנהגויות בלתי אחראיות של עצלות,  זַלְלָנִות,
גַּרְגְּרָנות או רְעַבְתָּנִות. משקל גוף ואורח חיים לא אופטימאלי הם גורמים
תורמים אם כי אינם הגורמים העיקריים להגדלת התחלואה בסוכרת בקהילות עם היסטוריה
ארוכה של הַפְרָעָה סוציאלית.
לכן אין זו הפתעה למצוא בקרב יְלִידִים, מחפשי מקלט, אלה הנעקרים ממקומות מגוריהם,
מהגרים בלתי-חוקיים מארצות מצוקה תחלואה גבוהה משמעותית בסוכרת.

כמו שבטי
האינדיאניים בארה”ב, כך גם סומאלים בקרן אפריקה שהופרדו משבטיהם, הוכרחו
לעזוב לאזורים אחרים, ויושבו מחדש במקום מוגדר בסביבה זרה להם, בסגנון חיים יוֹשבני
ופעילות פיזית מוגבלת, נושלו משדות המרעה ומהצאן והבקר שלהם, והמירו את אלה
בדיאטות עם רמת סוכר גבוהה וקמח מחיטה מעובדת.
אוכלוסיות אלו עלולות אם כן להיות בסיכון גבוה יותר לחלות בסוכרת, חשש שבא לביטוי
במחקרים אחדים שנערכו באזורים אחדים באפריקה החווים בקביעות משברים הומניטריים עם
אחוזי תחלואה גבוהה יותר בסוכרת (
Balnchet וחב’ בסקירתם משנת 2013, ו-Momot ב-Scandinavian Journal of Public Health משנת 2017).

אחת
הראשונות שהתייחסה לקשר האנתרופולוגי האפשרי בין סוכרת לסבל חברתי ולאִילּוּץ,
הייתה
Melanie
Rock

החוקרת הקנדית מאוניברסיטת
McGill בסקירתה המקיפה משנת 2003 ב-Medical Anthropology, תחת הכותרת Sweet blood & Social Suffering. היא מציינת שאמנם
התחלואה בסוכרת נמצאת בקו עלייה בעולם כולו, אך עליה זו מוגברת פי כמה בקרב
אוכלוסיות בשולי החברה, כמו לדוגמה בקרב האבוריג’ינים בקנדה בה שיעור המחלה בעת
הזו הוא 17.2% לעומת 5.0% באוכלוסייה הלבנה במדינה זו.
אחת הסקירות המקיפות והמרתקות על ה”ציר האנתרופולוגי” המשותף לתסמונת
המטבולית וסוכרת ולסטאטוס הסוציאלי של הלוקים במחלה התפרסמה בשנת 2012 על ידי
Dennis Wiedman ב-Medical Anthropology Quarterly, תחת הכותרת:
“ההתגלמות של מודרניות בקרב הילידים האמריקנים”.
Wiedman מדגיש שהאינדיאנים בארה”ב בשמורות להן
הם הועברו בעל כורחם היו למעשה הקבוצה האתנית הראשונה בה התגלו האחוזים המוגדלים
בהרבה של חולי סוכרת.

המעקב אחר
פרמטרים בריאותיים של ילידים אמריקנים התמקד בעיקר בשלושה שבטים גדולים: שבטי ה-
Kiowa, ה-Comanche וה-Apache שהתרכזו בעיקר בדרום-מערב אוקלהומה. ילידים
של שלושת שבטים אלה זוהו לראשונה כסובלים משיעור ניכר של סוכרת כבר בשנות ה-40 של
המאה הקודמת.
בתחילה יוחסה תחלואה מוגברת זו לסיבות גנטיות, אך בהמשך התברר שגם ציבורים לא
אינדיאנים, ומדובר ציבורי-שוליים של החברה בארה”ב, ועניים המאכלסים את שכונות
המצוקה במדינות רבות כסין, הודו והמזרח התיכון (
Hossain וחב’ ב-New England Journal of Medicine משנת 2007, ו-Wang  וחב’
ב-
International
Journal of Obesity
.
משנת 2007) סובלים מאחוזים מוגברים של סוכרת.
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, חוקרים החלו לדווח שסוכרת שגשגה משמעותית
באוכלוסיות שנדדו מאזורים כפריים לערים הגדולות, או שהיגרו מאסיה למדינות מערביות
מתועשות  (
Cleave ו-Campbell משנת 1969, Cohen  וחב’
ב-
Metabolism משנת 1972, ו-Wise וחב’ ב-Medical Journal of Australia משנת 1970). בשנת 1971
כתב
Prior ב-Nutrition Today  את
מאמרו המכונן על הקשר בין סוכרת ומודרניזציה תחת הכותרת “
Price of Civilization“.

לפני שנת
1940 סוכרת הייתה בלתי ידועה כלל בקרב האינדיאנים באוקלהומה, אך כבר בשנות ה-60
הגיעה מחלה זו אצלם לממדים מגפתיים (
West ב-Diabetes משנת 1974). משנת 1943 עד 1970 מספר הפטירות
בשנה מסוכרת לכל 100,000 לבנים באוקלהומה היה 15 לעומת 22 בקרב שחורים באוקלהומה
ו-29 בקרב האינדיאני במדינה זו (
Wiedman בדו”ח של אוניברסיטת אוקלהומה משנת
1979).
שיעורי התמותה הוכפלו בכל אחת מקבוצות אלו 
בשנים 2003-2004 כאשר התמותה בקרב לבנים באוקלהומה עלתה ל-30, בקרב שחורים
שם ל-43 ובקרב הילידים ל-48 לכל 100,000 איש באוכלוסיה. נשאלת השאלה מדוע שנות
ה-40 היוו נקודת מפנה למגיפת הסוכרת בקרב האינדיאנים האמריקנים, ועל כך ענה
Wiedman בשנת 1987,
ש-10 שנים קודם לכן חל שינוי דמוגרפי, טכנולוגי ותרבותי דרמטי של בני שבט ה-
Cherokee מאזור ה-Ozark באוקלהומה, אשר תוך 10 שנים, מ-1936 עד
1946, עברו טרנספורמציה לצורת חיים מודרנית יותר, בין השאר במעבר מחקלאות קיומית
לכלכלת מזומנים וממזון טבעי שהוכן עצמאית למזון נרכש בחנויות, מפעילויות ביתיות
הדורשות מאמץ גופני ניכר לנוחיות של שימוש במכשירים וכלים אוטומטיים חוסכי אנרגיה
גופנית, מהליכה רגלית לנהיגה בכלי-רכב, ומשימוש בבהמות לעבודה בשדות לטרקטורים
ממונעים.
ברזים ואינסטלציה ביתית באו במקום השגרה של נשיאת מים בדליים ממעיין מרוחק לצרכי
בישול ורחיצה. בכך ניתן אולי להסביר את הבדל ההתרחשות נמוכה של סוכרת בשבט
Pima במקסיקו הדבקים בעקרונות המסורתיים של חייהם
מאז ומתמיד של רוגע יחסי ופעילות גופנית מוגברת, להתרחשות המוגברת בהרבה של בני ה-
Pima באריזונה שמירו את צורת חייהם המסורתית
למודרניזציה של חיים, עם פעילות גופנית מופחתת, ו”מתח” חיים מוגבר (
Esparza וחב’ ב-International Journal of obesity משנת 2000).

לסיכום, בעבר
הסתפקו במונח “סוכרת” להגדיר את התרחיש בו רמת גלוקוזה בדם גבוהה, אך
במרוצת השנים התברר שהסוכרת “המאוחרת”
type 2 אינה מופיעה על רקע כישלון הלבלב לייצר
אינסולין, אלא על רקע העמידות ואי התגובה של הגוף לאינסולין המופרש.
האתגר המחקרי להבנת סוכרת
type 2
הוא בפירוש גדול יותר, שכן הגורמים לה רבים
ומגוונים יותר כגון השמנת-יתר, דיסליפידמיה, אורח חיים רבצני ועוד.
הנתונים המובאים בדברים שלמעלה, מצביעים לכאורה על גורם תעוקתי, נפשי, דיכאוני
שתורם אף הוא את חלקו להופעת סוכרת
type 2. אם אמנם כך, אין ספק שהבנת הגורמים
האטיולוגיים לסוג סוכרת זה הופכת למורכבת יותר.

אם לוקחים
בחשבון שסוכרת
type 2
מהווה 90% מכלל התחלואה בסוכרת, ונוסיף לכך את העלייה המטאורית באחוז הסוכרתיים
בעולם, ניתן להבין את המאמץ המחקרי העצום שנועד לצמצם את הסיבות ההתנהגותיות
התורמות להופעת המחלה.

בברכה,
פרופ’ בן-עמי סלע. 

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים