סגולותיו הרפואיות של מיץ רימונים

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

דומה שבין כל הפירות שאנו נהנים באכילתם ומתברכים בסגולותיהם הטובות לבריאות, לרימון שמור מקום ייחודי. פרי זה הבולט בסומק קליפתו, בתאיו המופרדים על ידי מחיצות, ה עמוסים בגרגירים החמצמצים-מתוקים כאחד, היה איתנו לכאורה משחר האנושות. מסורות עתיקות מוצאות את הרימון כבר בגן-עדן דווקא בהקשר לחטאה הקדמון של חוה, המצרים העתיקים קברו את מתיהם עם פרי הרימון, וזרעי הרימון לא נפקדו אף מהמיתולוגיה היוונית: אל השאול Hades חטף את Percephoneבתה יפת- התואר של אלת האדמה דֶמֶטֶר.

לאחר שכבר שוכנע לשחרר את הנערה, הגיש לה זרע של רימון, וזו התפתתה לקחתו, מה שהותיר אותו בתחום שיפוטו לפרק זמן נוסף.

רימונים צמחו בגנים התלויים של בבל, והעיר העתיקה רימון (או Rummān בערבית) ממוקמת ליד חב רון של היום. הרימון מסמל באופן מובהק את פוריות האדם: יש המדמים את שקיו הפנימיים הגדושים בזרעים בוהקים לרחם האישה. דמות הרימון הייתה רקומה על גלימת אה רון הכוהן, הייתה חקוקה על כותרות העמודים במקדש שלמה, ושטיחים מימי הביניים מראים את הראם חד-הקרן קשור לעץ הרימון. בּוטיצֶ'לי-מאמני הרנסנס הנערצים, הניח את פרי הרימון בכף ידה של מדונה באחת מציוריו הנודעים, ושייקספיר בחר בעץ הרימון כמקום המפגש הנסתר של רומיאו ויוליה הנאהבים המיוסרים. וכעת, כשאנו משוכנעים במסורות הרבגוניות הכרוכות בפרי הרימון עוד מקדמת דנא, נעבור לדון בסגולותיו הרפואיות.

עוד לפני גלניוס הרומי, היפוקרטס היווני, ואפילו Imhotep המצרי מלפני 4,600 שנה,
הנחשב לרופא הקדום ביותר, הרימון היה מצרך מרכזי ב"שולחן הערוך" של הרוקחים הקדמונים, והיה מקובל במיוחד כסגולה בקרב נשים קדמוניות. מיץ המופק מפרי הרימון מעוגן במסורות קדומות של עמים רבים כבעל סגולות של מרפא, והדגש הושם אז בעיקר על יתרונותיו במצוקות של מערכת העיכול. עץ הרימון, ששמו הלטיני Punica granatum, מקורו כנראה באיראן, משם עבר למספר מדינות באגן הים התיכון, ואף לחלקים הדרומיים של רוסיה, וכן לאפגניסטן, הודו, סין ויפאן. החלק הראוי למאכל בפרי הרימון מורכב מ-80% פרי ומ-20% זרעים. הפרי מורכב מ-85% מים ו-10% סוכר, אך הוא מכיל גם כמות משמעותית של ויטמין C, וכן שפע פוליפנולים וטאנינים, הידועים בתכונתם כנוגדי חמצון. הזרעים מכילים סיבים, וכן את האסטרוגן הסטרואידי estrone, את הפיטואסטרוגן coumestrol, וכן איזופלאבונים (isoflavones), המורכבים בעיקר מ-genistein ו-daidzein, שמוצאים בשפע בסויה. זרעי הרימון מכילים גם שמן ייחודי המכיל חומצת שומן עם 18 פחמנים בלתי רגילה, חומצה פּוּניצית (punicic acid).

נראה שאחת הסיבות לכך שלמרות המסורות והפולקלור שהתפתחו סביב יתרונותיו הרפואיים של מיץ הרימונים, נעוצה בעובדה שעץ הרימון מוצא את בית הגידול שלו במזרח התיכון, והוא עדיין זר לדי אטה המערבית. בתור שכזה, לא ריתק מחקרים וניסויים קליניים בארצות המערב, ובכתבי עת מדעיים רפואיים "מערביים", התפרסמו בין השנים 1975 ל-1999 רק 38 מחקרים על מיץ הרימונים, ברובם הגדול כאלה עם רמת ביצוע ואמינות נמוכה. רק מסוף שנות ה-90 החלה התעוררות בתחום זה, ומאז שנת 1999 התפרסמו 138 מחקרים על סגולותיו הקליניות של מיץ רימונים, לא מעט בזכותם של שני מדענים ישראלים מחיפה, פרופ' מיכאל אבירם חוקר השומנים וטרשת העורקים מהטכניון, והרופא ההומאופט ד"ר אפרים לנסקי. פרופ' אבירם פרסם שורת פרסומים מרשימה על יתרונותיו הרפואיים של מיץ הרימונים בעיקר בתחום בריאות כלי הדם והלב, וד"ר לנסקי מימש את תכניותיו לניצול יותר רוֹווח של תמצית הרימון בהקמת חברת הֶזְנק כ-Rimonest בשנת 2000 ולאחריו את חברת Punisyn Pharmceuticalsl, בחיפה.

פרופ' אבירם פרסם כבר בשנת 2001 בכתב העתAtherosclerosis שצריכת יומית של מיץ רימונים (50 מיליליטר מיץ רימונים המכילים 1.5 מילימול של פוליפנולים) למשך שבועיים על ידי אלה עם לחץ-דם גבוה, מעכבת את פעילות האנזים ACE או angiotensin converting enzyme בשיעור של 36%, מה שמביא להפחתה של 5% בלחץ הדם הסיסטולי שלהם.

בהמשך ניסה אבירם להוכיח את הקשר בין הפוליפנולים במיץ הרימונים ליכולת לעכב את החמצון של ה-LDL שבבסיס תהליך הטרשת העורקית. פוליפנולים אלה מצטברים בתוך המקרופאגים שבדופן העורק, ומפחיתים בכך את יכולת תאים אלה לחמצן את ה-LDL, על יחדי שהם "בולעים" תרכובות עתירות חמצן.

בנוסף, פוליפנולים ממיץ רימונים מגבירים בנסיוב את פעילות האנזים paraoxonase, ובכך מגבירים הפירוק של פראוקסידים של ליפידים ברובד הטרשתי. ניסויים אלה הודגמו על ידי אבירם הן בתרביות תאים, וגם בניסויים בעכברים ובאדם.

בשנת 2006 פרסם אבירם ב-Atherosclerosis תוצאות מחקר מעניין נוסף, בו נבחנו השפעות מיץ רימונים על חולי סוכרת בהם כידוע מתגברים התהליכים של עקה חמצונית (oxidative stress) ותהליכים של טרשת עורקים. בניסוי השתתפו 10 אנשים בריאים ו-10 חולי סוכרת type 2, כאשר כולם צרכו משך 3 חודשים מדי יום 50 מיליליטר מיץ רימונים. טיפול זה אמנם לא הביא לשינויים ברמת הסוכר גלוקוזה, ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים בנסיוב, אך הפחית את רמת הפראוקסידים בנסיוב ב-56% והגביר רמת גלוטתיון (שהיא תרכובות מחזרת יעילה) ב-141%. נראה אם כן שבחולי סוכרת הייתה פעילותו האנטי-חמצונית בנסיוב והן במקרופגים מרשימה יותר מאשר באנשים בריאים, מה שעשוי להחליש בחולי סוכרת את התהליך הטרשתי.

מיץ רימונים וסרטן בלוטת הערמונית: ניסויים בתרבית תאים רומזים לכך שמיץ רימונים או תמציות מפרי זה, עשויות להיות בעלות תכונות מועילות במקרים של סרטן הערמונית. שני מחקרים מהעת האחרונה האחד בעכברים והאחר בבני אדם, מעידים על פוטנציאל קליני של חומרים אלה. חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין גידלו בתרבית תאים מאוד אגרסיביים הלקוחים מסרטן הערמונית באדם, תמצית מיץ רימונים שהוספה לתרבית תאים סרטניים אלה, גרמה להאטת קצב התרבותם, והביאה למות התאים בתהליך הידוע כאפופטוזיס.

השלב הבא היה חדשני ואפילו יותר משמעותי. החוקרים שתלו תאי סרטן אנושיים אלה בעכברים מיוחדים נטולי בלוטת ההֶרֶת (טימוּס) החסרים מערכת חיסון, ולכן ניתן לגדל בהם תאי סרטן של בני-אדם. החוקרים חילקו עכברים אלה הידועים כ-nude mice לשלוש קבוצות: קבוצה אחת שקיבלה מים רגילים לשתייה, ושתי הקבוצות האחרות קבלו מים שהכילו ריכוז נמוך או גבוה של תמצית מיץ רימונים. הסתבר שבקבוצת העכברים המושתלים תאי סרטן הערמונית, ששתו את הנוזל המכיל ריכוז גבוה של תמצית מיץ רימונים, הופיעו גידולים קטנים ביותר של בלוטת הערמונית, ורמת הסמן PSA האופייני לסוג סרטן זה, הייתה הנמוכה ביותר.

מחקרים נוספים מאוניברסיטת ויסקונסין הצביעו על כך שמריחת 2 מיליגרם של תמצית רימונים על עורם של עכברי nude, לפני חשיפת עכברים אלה לחומר הקרצינוגני DMBA, הביא לשני ממצאים מעניינים: תמצית הרימונים עיכבה בעכברים המטופלים את חילוף החומרים של MAPK או mitogen-activated protein kinase, שזהו מסלול של גורמי גדילה שונים המביאים להחשת תהליכים סרטניים. בנוסף, הייתה לתמצית מיץ הרימונים השפעה מעודדת בעכברים דווקא של NFkB שהוא מקובל כגורם המדכא את התהליך הסרטני. יתרה מכך, לאחר 16 שבועות של טיפול, שכיחות הופעת הגידולים הסרטניים בעורם של עכברי הבקרה הבלתי מטופלים בתמצית מיץ הרימונים נמצאה פי-3 גבוהה יותר מאשר בעכברים בטופלו בתמצית זו.

ניסויים בתאים סרטניים בתרבית ((In-vitro, הצביעו על אפשרות של עיכוב על ידי מיץ רימונים של קצב נדידתם של תאים סרטניים דרך החומר המלאכותי הידוע כ-Matrigel, המשמש בניסויים רבים כמדד לכושר תנועתם וחדירתם של תאים סרטניים, ויכולת התפשטותם בגוף. כמו כן מראים ניסויים פרלימינריים שיש למיץ רימונים פעילות המעכבת את תהליך האנגיוגניות (angiogenesis) החיוני ליצירת כלי דם חדשים הקריטיים לאספקת חמצן וגורמי גדילה המסייעים לתאי הגידול הסרטני לנדוד לרקמות סמוכות.

אך ניסויים קליניים בעכברים אינם משקפים בהכרח ממצאים דומים באדם, ולכן חשוב לעקוב אחר ניסוי שכלל 46 מתנדבים אנושיים, בהם אובחן סרטן הערמונית, ואשר נותחו או טופלו בהקרנות, ואף על פי כן רמת PSA אצלם נמצאה בקו עלייה. למשתתפים בניסוי היו בתחילתו ערכי PSA בתחום שבין 0.2 עד 5.0 ננוגרם למיליליטר, ודרוג הגידול אצלם היה קטן מ-7 בסולם Gleason. ניסוי זה התפרסם ביולי 2006 בכתב העת Clinical Cancer Research והוא נערך על ידי אנשי המחלה האורולוגית של UCLA, בשיתוף פעולה עם פרופ' מיכאל אבירם איש הטכניון בחיפה, העוסק שנים במחקר על יתרונות מיץ הרימונים. מתנדבים אלה נמצאו בפיקוח וניטור רפואי ללא כל טיפול קונבנציונאלי, כאשר בתקופת המעקב כל מתנדב שתה מדי יום כ-250 מיליליטר של מיץ רימונים מסחרי.

במשך המעקב נוטרו במשתתפים בניסוי ללא הרף רמות PSA, ונמצא שאם לפני תחילת הטיפול פרק הזמן שנדרש להכפיל בהם את רמת PSA עמד על 15 חודשים, הרי שבזמן הטיפול במיץ רימונים עלה פרק זה ל-54 חודשים. לא פחות מעניין הממצא של השפעת נסיוב שנלקח ממשתתפי הניסוי לפני ואחרי הטיפול במיץ הרימונים על תאי סרטן ערמונית אנושיים הידועים כתאי LnCAP שמגדלים אותם בתרבית. מסתבר שכשהוסיפו לתרבית תאים אחרונים אלה נסיוב שנלקח ממשתתפי הניסוי שטופלו עם מיץ רימונים, הוא הביא לה אטה של 12% בקצב התרבותם של תאי LnCAP הסרטניים, ול-17% הגברת תהליך האפופטוזיס המביא למותם של תאי LnCAP, כל זאת בהשוואה לנסיוב של אלה שלא טופלו במיץ רימונים. זהו למעשה הניסוי הקליני הראשון המדווח של השפעת מיץ רימונים על סרטן הערמונית באדם.

האם יצטרף מיץ הרימונים לרשימה ארוכה של תמציות ומיצי "בריאות" המופקים מצמחים או מפירות, מה שנהוג לכנות "herbal medicine", המפארים מדפים של חנויות למוצרי בריאות, אך שמם אינו הולך לפניהם בקרב הרופאים הקונבנציונאליים? על פי Andrew Vickers, מדען בשרות הרפואי האינטגרטיבי (המשלב רפואה קונבנציונאלית ורפואה טבעית) במכון היוקרתי לחקר הסרטן Sloan-Kettering בניו-יורק, "חסר תשומת הלב המדעית לתוצרים בּוֹטאניים כמיצים ותמציות, בהשוואה לחומרים בודדים, מטוהרים או מסונתזים שמקורם צמחי, אינו משום שהראשונים אינם בטיחותיים או יעילים, אלא כיוון שמדענים מתקשים ללמדם בהכילם עשרות או אף מאות מרכיבים כימיים, וקשה לדעת מי מכל אלה משפיע".

לעומתו מתריס ד"ר אפרים לנסקי החיפאי שמה שחשוב בגישה הסינרגית שלו, לפיה תמצית הרימון המורכבת מאחוזים ידועים של תמציות קליפת הפרי, הזרעים, עלי הרימון, הפרח השורש וקליפת העץ, וכל אלה משמשים יחדיו לתת את ההשפעה הרפואית הרצויה.

לא נותר אלא להמשיך ולעקוב אחר נפלאות מיץ הרימונים, ואם יצלח ויוכיח עצמו בניסויים קליניים רחבי היקף במעבדות רבות בעולם, נוכל אולי להתברך בתרופה של ממש שטביעת אצבעות ישראלית בולטת בה.

בברכה פרופ' בן-עמי סלע