חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

נתונים על ההדבקה בנגיף הגורם להרפס זוסטר – שלבקת חוגרת, חלק א`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, הפקולטה
לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.

הרפס זוסטר נגרם על ידי שפעול הדבקה ראשונית קודמת עם נגיף varicella
zoster

(
Gnann וחב’ ב-New England Journal of Medicine משנת 2002).
לאחר הדבקה ראשונית זו כתוצאה ממחלת אבעבועות רוח בילדות, הנגיף שומר על
“רדימות” בגנגליונים של נוירונים תחושתיים לאורך חוט השדרה, וכאשר הוא
משופעל מתבטא הדבר בכאבים אופייניים בעור ובפריחה בועית
(וסיקולרית). וריצלה זוסטר (הידועה כאבעבועות רוח) והרפס זוסטר (הידוע
כשלבקת חוגרת) נגרמים על ידי אותו נגיף. וריצלה המתבטאת מיד עם ההדבק הראשונית גורמת
לפריחה כללית על פני העור, ואילו הרפס זוסטר המתרחש לאחר שפעול הנגיף כעבור מספר
שנים, גורם לתסמיני עור ממוקמים באזורים מסוימים.

סך השכיחות של מקרי הרפס זוסטר במדינה כמו בריטניה מוערך ב-2-4 מקרים
לכל 1,000 איש באוכלוסייה (
Kawai וחב’ ב-British Medical Journal Open משנת 2014, אך שכיחות זו גדלה עם הגיל, מ-2 מקרים ל-1,000 באלה
בני פחות מ-50 שנה, ל-11 מקרים לכל 1,000 קשישים מעל גיל 80 שנה.
בארה”ב, שכיחות המחלה נעה בין 1.2 ל-3.4 מקרים ל-1,000 שנות חיים בבני 50 שנה
ומטה, והיא גדלה ל-3.9-11.8 מקרים לכל 1,000שנות חיים בגיל 65 שנה ומעלה (
Donahue וחב’ ב-Archives of Internal Medicine
משנת 1995, ו-
Insinga
וחב’ ב-
Journal of General Internal Medicine
 משנת 2005).

מיהן אוכלוסיות הסיכון?
כ-95% מהמבוגרים בארה”ב נחשפו בעברם לנגיף ובילדותם רובם לקו באבעבועות רוח,
וכל אלה נמצאים בסיכון של שפעול הנגיף (
Choo וחב’ ב-Journal of Infectious Diseases משנת 1995).
כאמור, הסיכון להתפרצות שלבקת חוגרת גדל עם הגיל, ובכל תרחיש בו יש טיפול עם
תכשירים מדכאים של מערכת החיסון (
Yanni וחב’ ב-British Medical Journal Open
משנת 2018). שימוש כרוני בקורטיקו-סטרואידים (
Gupta וחב’ ב-Clinical Gastroenterology & Hepatology
משנת 2006).
כמו כן הסיכון גדול פי-15 באלה עם
HIV (Alliegro
וחב’ ב-
Clinical Infectious Diseases
משנת 1996,
Glesby וחב’ באותו כתב-עת משנת 1995, ו-Buchbinder וחב’ ב-Journal of Infectious Diseases  משנת 1992).
שלבקת חוגרת אינה מחלה עונתית, ונשים הן בעלות סיכון גבוה יותר מאשר גברים (
Fleming וחב’ ב-Epidemiology of Infection  משנת 2004).
שחורים הם בעלי סיכון מופחת להתפרצויות אלה מאשר מגזרים אתניים אחרים (
Schmader וחב’ ב-Journal of Infectious Diseases
משנת 1995).

ממאירויות של המערכת הלימפתית (Smith ו-Fenske ב-South Medical Journal  משנת 1995), וטיפולים כימותרפיים
מגדילים אף הם את הסיכון להתפרצות הנגיף.
למעשה, כ-30% מהאוכלוסייה תפתח שלבקת חוגרת במהלך החיים. לא ברור האם חשיפה גדולה
יותר של ילדים לנגיף מספקת הגנה מסוימת בפניו (
Brisson וחב’ ב-Vaccine משנת 2002).
מחקרים לאחרונה הראו עלייה במקרי שלבקת חוגרת בארה”ב לפני ואחרי חיסון בנגיף
וריצלה (
Kawai
וחב’ ב-
Clinical Infectious Diseases   משנת 2016, ו-Hales וחב’ ב-Annals of Internal Medicine
משנת 2013).
תופעה דומה של ריבוי מקרי התפרצות המחלה נרשמו גם בקנדה, בבריטניה וביפן, מדינות
בהן תכנית לאומית לחיסון כנגד וריצלה אינה זמינה (
Russell וחב’ ב-Epidemiology of Infection  משנת 2007, Brisson וחב’ באותו כתב עת משנת
2001, ו-
Toyama
ו-
Shiraki
ב-
Journal of Medical Virology משנת 2001).

כיצד מתחילים התסמינים של הרפס זוסטר?
שלבקת חוגרת היא בעלת סימנים מקדימי התפרצות עם תחושת כאבי בערה למשך 2-3 ימים,
ואז יש התפרצות פריחה של בועיות עוריות מכאיבות שנוטה להתמקד בגב, בחזה, בבטן,
בראש ובפנים, וכן בגפיים העליונות והתחתונות בהתאם למיקום של הגנגליונים הנגועים.
באנשים עם מערכת חיסון תקינה, ההתפרצות תופיע באזור מוגבל וממוקם יחסית. 

גבולות האזורים המועדים להופעת תסמיני העור הם מחוליית הצוואר T1 עד לחוליה המותנית L2 (Schmader ב-Clinical Infected Diseases
משנת 2001). למרות שבדרך כלל הנוירונים התחושתיים (סנסוריים) מעורבים בנגיעות
הנגיפית, ב-5-15% מהמטופלים יש מעורבות של נוירונים מוטוריים (
Dworkin וחב’ באותו כתב עת משנת
2007).
הכאבים המקדימים את הופעת התפרחת, יכולים להימשך 2-3 ימים ולעתים נדירות עד לשבוע.
הכאב המקדים את התפרחת יכול להיות מתמשך או מופיע לסירוגין והוא בעיקר מתבטא
בתחושת בערה, גרד או תחושת דקירות.
חומרת כאב מקדים זה היא ניכרת עד כדי הפרעה בשינה, ובאיכות החיים (
Katz וחב’ ב- Clinical Infected Diseases משנת
2004).

התפרחת בתחילתה היא אריתמטית, דהיינו הופעת מוקד של אדמומיות עם בסיס
של כתם (
macula),
וזו הופכת במהירות (תוך יום-יומיים) לבועית או שלפוחית זעירה.
נגעים אלה נוטים להתגבב על פני העור לאורכם של עצבים תחושתיים עוריים.
אחד המאפיינים הבולטים הוא שפריחת הרפס זוסטר אינה חוצה את קו האמצע של הגוף,
בניגוד לפריחות מסוג אחר.
ההתמגלות של בועיות אלו, מתחילה במהלך שבוע מתחילת התפרחת, ושלושה עד חמישה ימים
מאוחר יותר מתחילה הצטלקות  והופעת קרום.
תהליך ההחלמה נמשך 2-4 שבועות, ובמקום בו נראו בועיות יכולות להישאר צלקות קטנות
בגוונים שונים. בקירוב, 20% מהמטופלים חווים גם תסמנים סיסטמיים, כגון חום, כאבי
ראש, עייפות וחולשה, אך רק לעתים נדירות הכאב מופיע ללא פריחה (
Gilden וחב’ ב-Annals in Neurology משנת 1994).

התרחשות הרפס זוסטר יכולה כמעט תמיד להיות מאובחנת קלינית. בדיקות
מאשרות אפשריות הן:
א) בדיקת
PCR
או
polymerase chain reaction
שהיא הבדיקה הספציפית והרגישה ביותר העשויה לגלות את ה-
DNA הנגיפי בנוזלי גוף
וברקמות (
Gilden
וחב’ ב-
New England Journal of Medicine משנת 2000);
ב) אימונו-היסטוכימיה-מגרדים תאים מבסיס הנגע העורי, וצביעה של התאים מתבצעת על
ידי נוגדנים חד-שבטיים מסומנים עם
fluorescein  המכוונים כנגד
גליקופרוטאין של הנגיף. בדיקה זו רגישה יותר מבדיקה של תרבית הנגיף (
Dahl וחב’ ב-Journal of Clinical Microbiology משנת 1997,
ו-
Sauerbrei וחב’ ב-Journal of Clinical Virology
משנת 1999). 

נמשיך ונדון בהרפס זוסטר במאמר ההמשך.

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים