חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

נתונים עדכניים על שבץ-מוחי, ועל ההשפעה החיובית של אכילת דגים למיתון אירועי השבץ

אהבתם? שתפו עם חבריכם

נתונים עדכניים על שבץ-מוחי, ועל ההשפעה החיובית של אכילת דגים למיתון אירועי השבץ

חלק א`

מדי שנה מתרחשים בארה”ב כ-750 אלף אירועים של שבץ-מוחי (stroke), ואירוע זה הוא שלישי ברשימת סוגי התחלואה הגורמים למוות שם, ומהווה סיבה ראשונה במעלה לנכות רצינית וארוכת-טווח. כ-15% ממקרי השבץ מקורם בשטפי דם מוחיים, ואילו 85% נובעים מאי-ספיקה וסקולארית. בקבוצה העיקרית של שבץ על רקע אי-ספיקה, כרבע מהמקרים נובעים ממחלת כלי-דם קטנים במוח (lacunar stroke), רבע אחר מתרחש בעקבות תסחיף מהלב (thromboembolic stroke), ומחצית מקרי השבץ מקורה במפגעים של כלי דם מוחיים גדולים. שבץ מוחי נחשב לאחד האירועים הקטלניים ביותר, כאשר אחד מחמישה מקרי שבץ בממוצע יסתיים במוות, ואמנם בשנת 2002 נפטרו בארה”ב כ- 155 אלף לוקים בשבץ. התמותה משבץ אינה בהכרח מיידית או בשעת האירוע עצמו. במהלך 30 הימים שלאחר האירוע, ימותו 7.6% מהלוקים בשבץ מאי-ספיקה, ובהשוואה- 37.5% מהלוקים בשבץ משטף-דם. כחמישית מהלוקים בשבץ-מוחי ששרדו את תקופת 30 הימים שלאחר האירוע, יזדקקו לאשפוז או לשיקום נירולוגי כלשהו, ואין ספק שבדור האחרון חלה התקדמות מרשימה בטיפול הנמרץ בלוקים באוטם. אכן בין השנים 1979 ל-1998 חלה עלייה של 35% במספר הלוקים בשבץ ששרדו את הטיפול הקריטי בזמן האשפוז, ושוחררו בדיעבד מבית החולים. אירוע השבץ, הנכות או המגבלה הגופנית הנלווית, הם בעלי משמעות כלכלית כבירה: בשנת 2001 העריכו בארה”ב את ההוצאות הכספיות ברמה הלאומית כתוצאה מהשבץ בגין אשפוז ממושך ואובדן כושר עבודה, ב-45 מיליארדי דולרים. לכן, רבה החשיבות בטיפול חירום בשלבי השבץ הראשונים ב-tPA או tissue plasminogen activator להמסת קריש הדם, למרות מחירה הגבוה של תרופה זו ולמרות העובדה שהיא אינה מועילה באופן שווה במטופלים שונים.

אך למרות השיפור ביעילות טיפול החירום במקרי שבץ וההפחתה היחסית במקרי המוות המתרחשים, עדיין חלה בארה”ב עלייה מוחלטת בתמותה משבץ, וזאת בגלל העלייה המתמדת בתוחלת החיים. שהרי שבץ מוחי העלול להתרחש בכל גיל, הוא בראש ובראשונה אירוע האופייני לגיל המתקדם: שלושה רבעים מכלל מקרי המוות משבץ מתרחשים מעל גיל 65 שנה, ושיעור התמותה מכפיל את עצמו כל 10 שנים מגיל 55 עד גיל 85 שנה. שיעור מקרי השבץ באמריקנים מעל גיל 65 שנה הוא 40 לכל 1,000 ומעל גיל 75 שנה השיעור עולה ל-100 לכל 1,000. שבץ מעט יותר שכיח בגברים מאשר בנשים, והוא שכיח ב-50% יותר בשחורים מאשר בלבנים. התמותה משבץ-מוחי אמנם דועכת מעט בארה”ב בשל הטיפול המתקדם שם, אך לעומת מתגברת התמותה משבץ במזרח אירופה עם השיעור הגבוה ביותר בבולגריה, רומניה והונגריה. גם במדינות כפורטוגל ויפאן התמותה משבץ גבוהה, וזאת יש לייחס לדיאטה בשתי מדינות אלה העשירה במיוחד במלח, מה שמגביר את לחץ הדם שהוא אחד מגורמי השבץ העיקריים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שבשנת 2020, שבץ-מוחי יעלה מהמקום ה-6 בסולם שנות החיים האובדות בגין נכות (DALY או disability adjusted life years) למקום ה-4 באותו סולם.

גורמי הסיכון המגוונים לאירוע מוחי נלמדו היטב: גברים בגיל מתקדם, בעיקר שחורים הם המועמדים המובהקים לשבץ-מוחי. פרפור פרוזדורים בגברים מעלה את הסיכון בשבץ ב-78% ובנשים ב-220%, ולכן כה חשוב הטיפול למניעת קרישה במקרים האחרונים. אלה עם הֵיצרות של העורק התרדמני (קארוטיד), מי שעבר אירוע קודם, אלה עם סוכרת או עם מחלת לב מצויים בסיכון גבוה יותר לשבץ. לחץ-דם מוגבר ועישון הם על פי רוב המחקרים שני גורמי שבץ חשובים ביותר, וניתן להוריד את אירועי השבץ למחציתם בשמירה על לחץ-דם תקין, ובהימנעות מעישון. לגבי גורמי הסיכון האחרים לשבץ-מוחי כמו סוכרת או רמות מוגברות של שומנים בדם, נראה שמידת השליטה שלנו על רמת סוכר והשומנים בדם, יעילותה מעט מוגבלת לגבי מניעת אירועי שבץ-מוחי, אך מעניין דווקא לסקור את הנתונים ההולכים ומצטברים בדבר ההשפעה המיטיבה של צריכת דגים בנושא התרחשות השבץ-המוחי.

ביולי 2004 התפרסם בכתב העת הנחשב Stroke, ניתוח-על (meta-analysis) של תשעת הניסויים הקליניים שנערכו עד כה לבחינת ההשפעה של אכילת מזון עתיר בדגים על אירועי שבץ-מוחי. מחקרים אלה התבססו בעיקר על נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) לפיהם ב-36 מדינות בהם נבדקו נתוני תחלואה, נמצא יחס הפוך בין צריכת דגים ושבץ-מוחי הנגרם מאי-ספיקה. שני המחקרים החלוציים בתחום זה הנחשבים לפורצי הדרך התפרסמו בשנות ה-80 המוקדמות, והם בחנו את מחוז Upernavik בגרינלנד הצפונית והקרה. נתונים אלה ייחסו את השיעור הנמוך במיוחד של שבץ מאי ספיקה, ולעומתו השיעור הגבוה במיוחד של שבץ מדמם מוחי, בקרב האסקימואים תושבי האזור, לעובדה שעיסוקם העיקרי בדיג, והדגה מהווה מרכיב עיקרי במזונם. השערות שונות הועלו ב-20 השנים האחרונות, מה המרכיב בדיאטת הדגים המגן לכאורה מפני אירועי אי-ספיקה מוחיים? לפני שמצליחים לענות על השאלה האחרונה, מנסים כמקובל להעלות השערות על המנגנונים האפשריים עליהם משפיעה דיאטת הדגים: בין השאר הוזכרו עיכוב בהידבקות (aggregation) של טסיות הדם, הפחתה בצמיגות הדם, דיכוי ביצירה של לוֹיקוֹטרִייאֶנים (leukotrienes)-שהן מולקולות שומניות המתווכות בהידבקותם של תאים כנויטרופילים ומאקרופגים, ירידה ברמת הפיברינוגן בדם, וכן בלחץ הדם וכן הפחתה בעמידות לאינסולין. אכן, רשימה נכבדה של גורמי סיכון, שאת הפחתתם מייחסים לדיאטת דגים. ומה בכל זאת המרכיבים בדגים המביאים להפחתת מקרי האוטם בכללותם? כאן צץ המושג omega-3 PUFA או חומצות שומן ארוכות שרשרת ובלתי רוויות, ששתיים מהן הן העיקריות וכנראה אף החשובות: EPA או eicosapentanoic acid ו-DHA או docosahexanoic acid. רק לשם המחשה נציין שאסקימואי סְמוּק-לחיים בגרינלנד מקבל מדי-יום במזונו 10.5 גר` של חומצות שומן אלה (EPA ו-DHA), ואילו האמריקאי הממוצע מקבל מדי יום במזונו רק 0.1 עד 0.2 גר` של EPA ו-DHA.

ומה עולה מאותם מחקרים ברחבי העולם על היחס בין צריכה מוגברת של מאכלי-דגים להתרחשות אירועי שבץ מוחי? שני המחקרים המקיפים ביותר נערכו כצפוי בארה”ב על ידי הצוות של Meir Stempfer, אחד מבכירי האפידמיולוגים בעולם, מאוניברסיטת Harvard. בשנים 2001-2 הוא פרסם בביטאון הרופאים האמריקאים JAMA את השפעת אכילת דגים על הופעת שבץ בנשים ובגברים בארה”ב, ומסקנותיו מרתקות: לצורך בחינת הנושא בנשים, הוא השתמש בנתוני “מחקר האחיות (nurses)” המפורסם, בו החלו בשנת 1980 לעקוב אחרי מדדים שונים בדם, והתחלואה בקרב כ-80 אלף אחיות בנות 34 עד 59 שנה, שהיו ללא תסמינים כלשהם בתחילת הסקר. מעקב זה נמשך בערך 13 שנים, ובפרק זמן זה התרחשו בקרב המשתתפות בו 574 אירועי שבץ-מוחי, מהם 303 על רקע אי-ספיקה וסקולארית, 181 על רקע דימום מוחי, כאשר עוד 90 אירועי שבץ היו מסיבה לא מוגדרת. כאשר נלקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים כמו גיל, עישון, השמנת-יתר על פי מדד BMI, צריכה מוגברת של אלכוהול, טיפול הורמונאלי חלופי או שימוש באספירין, הגיעו למסקנה הבאה: הנשים שנהגו לאכול ארוחת דגים פחות מפעם אחת לחודש הן גם אלה שלקו יותר בשבץ על רקע של אי-ספיקה או אירוע וסקולארי כמו תסחיף או יצירת פקקת בכלי דם מוחי שגרם לאוטם או שבץ מוחי. לעומתן, נשים שאכלו דגים 1-3 פעמים בחודש הסיכון שלהן לשבץ פחת בממוצע ב-7%, אם הן אכלו דגים אחת לשבוע פחת סיכונן לשבץ ב-22% בממוצע, אם הן התמסרו לדגים 2-4 פעמים בשבוע פחת הסיכון שלהן ב-27%, ואם התמידו באכילת דגים למעלה מ-5 פעמים מדי שבוע התמעט בהן הסיכון לשבץ ב-52%. כמו כן הסתבר באופן מובהק שנשים לא נהנו מכל הגנה מפני שבץ מוחי על רקע דימום, על ידי אכילת דגים.

אך דגים, כידוע לאוהבי מאכלי פירות-הים שבכם, אינם עשויים מִקשה אחת, ולא הרי לובסטר עוטה שריון ובעל-צבתות כהרי נסיכת הנילוס השברירית: הם נראים שונה, טעמם שונה, והם אף שונים בתכולת חומצות האומגה-3 שלהם. כאשר חישבו את רמת אירועי השבץ באותן אחיות מהמחקר המצוטט, על בסיס תכולת חומצות אומגה-3 בתפריטי הדגים שלהם, התמונה שהתבררה הייתה דומה. דהינו, אותן נשים שרמת חומצות אומגה-3 שקבלו במזון הייתה בתחום החמישוֹן העליון (top quintile), באלה הייתה ירידה משמעותית של 27% במקרי השבץ, בהשוואה נשים שתכולת אומגה-3 במזונן הייתה בתחום החמישוֹן התחתון. יש לציין, שבחישוב הסיכון לשבץ בקרב המשתתפות במחקר זה שאינן צורכות אספירין באופן קבוע, באלה שנמצאות ברמת הצריכה העליונה של חומצות אומגה -3 הסיכון לשבץ מוחי על רקע פקקת ירד ב-49% לעומת אלה ברמת הצריכה הנמוכה של חומצות אומגה-3. כמו כן ראוי לציין שלא היה כל מִתְאָם בין צריכת חומצות שומן מסוג אומגה-3 והסכנה לשבץ על רקע דימום מוחי, וממילא הצריכה הממוצעת של אומגה -3 בפירוש לא הגבירה את הסיכון לשבץ על רקע דמם. מתברר שזמן הדימום המחושב (bleeding time) אמנם מתארך בצריכת חומצות אומגה-3, אך רק ברמת צריכה שמעל 3 גר` ליום, וכדי להגיע לרמה זו צריך לאכול 3 מנות דגים מדי יום, ובין המשתתפות במחקר זה רק 0.05% הצהירו שהן מכורות למאכלי דגים עד כדי כך.

מהם המנגנונים האפשריים להסבר של השפעת חומצות אומגה-3 במניעת שבץ על רקע אי-ספיקה בנשים? כמה מהפעילויות הידועות של חומצות אומגה-3 כהפחתת יצירת החומר המצמת תרומבוקסן A2 על ידי טסיות הדם, הגברת סינטיזה של פרוסטגלנדין I2 המרחיב כלי-דם, הפחתת לחץ-הדם, והורדת רמות פיברינוגן, כל אלה מסייעים לתפקוד וסקולארי תקין. בנוסף, אומגה-3 מעכבת את פעולת האנזים 5-lipoxygenase, של ניטרופילים ומונוציטים, ומחלישה את הנדידה והספיחה של ניטרופילים לדופן כלי הדם. אומגה -3 מקטינה את צמיגות הדם ועוזרת לזרימתו התקינה בכלי דם מוחיים קטנים ומונעת אוטמים מוחיים קטנים, תופעה המוכרת כ-lacunar infarction.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים