חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

נתונים מעיקים אחדים על תעוקת החזה – אנגינה פקטוריס, חלק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

 פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


לבנו תמיד נמצא בלב העניין מהבחינה הרפואית…ואולי אף הרגשית, ונדמה שאף הוא חש בכך. אכן, הלב יודע לשדר את מצוקותיו באופן חד וברור, ולא אחת באופן מכאיב, לכאורה “כרטיס צהוב” שנועד להזהיר אותנו כדי שנדע להימנע, ואולי להתכונן, לגרוע מכל.


ואולי כדאי לשוב ולהתעדכן באחד מאותם סימני מצוקה של המערכת הקרדיו-וסקולארית, תעוקת החזה או angina pectoris.


וכמו שמקובל לא תמיד תעוקת החזה אחידה בתסמיניה: לעתים אתם עולים במדרגות הבית וחשים אי-נוחות בבית החזה, ולעתים סיימתם ארוחה כבדה וטעימה ומתחילים לחוש תחושה מוזרה של לחץ דווקא בתחתית הלסת. לעתים אתם מתעוררים בלילה משינה עמוקה עם תחושה לא מוכרת שמישהו יושב לכם על החזה. בכל שלושת התסריטים הללו, המחשבה המטרידה המיידית והטבעית היא שמא “אנו בעיצומו של התקף לב”? חשש בהחלט לא בלתי סביר, אך האפשרות האחרת היא שאתם בעיצומו של התקף תעוקת החזה.


 


התקפי-לב ואירועי תעוקת החזה, יש להם סיבה משותפת. שריר הלב הפועם ללא הרף כ-70 פעם בדקה, אינו מקבל את מנת הדם וממילא את מנת החמצן, לה הוא זקוק לפעילותו הבלתי נלאית.


אם זהו התקף-לב, הדבר כידוע נובע מכך שחלק מרקמת שריר הלב, ה-myocard,  עברה אוטם (infarct), והיא עלולה לאבד את כושרה השרירי מכאן ואילך, מאותה סיבה של אי אספקת דם מחומצן. אף תעוקת החזה היא תסמין של חסר בחמצן, ואם להשתמש במינוח יותר רפואי, היא מסמלת אי-ספיקה של שריר הלב או ischemia, ביטוי המבטא אספקת דם בלתי מספקת לכל איבר בגוף.


תעוקת החזה, או אנגינה פקטוריס, הוא גורם הסיכון העיקרי להתקף לב הממשמש ובא בעתיד הלא רחוק, ולעתים קרובות תעוקת החזה היא הסימן הראשון שתהליך טרשת העורקים גרם להיצרות משמעותית של העורקים הכליליים (קורונריים) המספקים את הדם המחומצן ללב.


 


ניתן לחלק את תעוקת החזה לשני סוגים: יציבה ובלתי- יציבה, כאשר הראשונה מתרחשת בדרך כלל בהתקפים קצרים של 5-15 דקות של תעוקה רק כאשר הלוקים בה בעיצומה של פעילות גופנית מאומצת, לאחר ארוחה דשנה, בעת עישון  או שהם מרוגשים מאוד.


תעוקה בלתי יציבה עלולה להופיע אפילו כאשר הלוקים בה נמצאים במצב של מנוחה מוחלטת או במאמץ קל יחסית, ומתאפיינת באירועים תכופים של תעוקה, הנמשכים פרקי זמן ארוכים יותר מתעוקה יציבה. סיבתה העיקרית: היצרות טרשתית בעורקים הכליליים, המחמירה באופן פתאומי, בדרך כלל על ידי היווצרות קריש דם  ו/או עווית (התכווצות). במרבית המקרים יש צורך באשפוז וטיפול פולשני.


אם נקפיד ממש, חייבים לציין שיש סוג שלישי אם כי לא שכיח של תעוקת-חזה, הידוע כתעוקת-חזה-עמידה-לטיפול (Refractory angina), העמידה לכל טיפול תרופתי, ובאלה הסובלים ממנה אין אפשרות לבצע ניתוח מעקפים או להרחיב עורקים על ידי בלון. למטופלים אלה מוצעת כיום שיטת טיפול חדשנית כגוןECOP  או External Counterpulsation, או פעימה נגדית בלחץ: זו שיטה בלתי פולשנית, בה מנפחים כריות אוויר בלחץ גבוה, ומצמידים אותן לרגלי המטופל. כך נוצר לחץ, המסייע בהזרמת דם מהרגליים לעורקי הלב. 


 


 אנשים רבים חשים מדי אי-נוחות בחלל החזה, שיש לה דמיון מעיק לתחושה המופיעה בתעוקת החזה, ובדיעבד מסתבר שאין לה ולא כלום עם מצוקה של הלב. לעומת זאת, רבים המקרים בהם אלה עם אי-ספיקה אמיתית של שריר הלב, אינם חשים באותם תחושות קלאסיות של תעוקה בחזה, או כל תחושה של אי-נוחות בחזה. לעתים פוקדות אותנו תחושות של קשיי נשימה (dyspnea), בחילה, עייפות, הזעה מרובה, או תחושות טשטוש או ורטיגו, הפוקדים יותר נשים, כאלה עם סוכרת או אנשים בגיל המתקדם, ואינם קשורים בהכרח לתעוקת חזה.


 


הלב כזכור ממוקם מעט שמאלה ממרכז החזה, מאחורי עצם החזה-הסְטֶרנוּם. באדם מבוגר בריא במידה סבירה, הלב פועם כ-70 פעם בדקה ומזרים למחזור הדם כ-3 אונקיות דם בכל פעימה, מה שמסתכם בכ-7 ליטר דם בדקה, או כ-400 ליטר דם בשעה, או כ-10,000 ליטר ביממה. נפח-דם מפתיע ממש, אשר להזרמתו ללא הפוגה זקוק הלב לאספקת דם, ואין הדבר מקרי כלל ששניים מכלי הדם הכליליים המזרימים דם ללב, והכוונה לעורקים הכליליים הימני והשמאלי, מתפצלים מאבי העורקים בסמוך לנקודת יציאתו  מהחדר השמאלי של הלב המזרים את הדם ישירות לאבי העורקים.


באותו חלקיק זמן כאשר הלב נמצא ברגיעה (דיאסטולה) העורקים הכליליים מזרימים דם לחדריו המרוּקנים מדם, ובכיווצו של חדר הלב השמאלי (סיסטולה), מוזרם דם זה לאבי העורקים, וחוזר חלילה. 


 


מצב של אי-ספיקת שריר הלב הגורם לתעוקת החזה, מתרחש כאשר שריר הלב אינו מקבל את אספקת הדם החיונית לו לתפקודו.


כאשר האדם מבצע פעילות גופנית מאומצת, או כאשר הוא נמצא בעיצומו של כעס גדול או של חשש ודאגה רבים, במצבים אלה יש יצירה מוגברת של ההורמון אדרנלין (הידוע גם כאפינפרין), וכן של ההורמון נור-אפינפרין. הורמונים אלה גורמים להחשת פעימות הלב, ונפח הדם שהוא צריך לקבל ולהזרים אף הוא גדֵל. לשם כך, זקוק הלב כמובן לעודף אנרגיה בצורת חמצן, וסוכר גלוקוזה, ושומנים, כל אלה מגיעים כמובן מהדם. באופן נורמאלי, כל אספקת חומרי ה”דלק” הללו ללב פועלת תוך קואורדינציה מושלמת וללא כל תקלות: אם הלב זקוק לתוספת אנרגיה, יישלחו איתותים מתאימים, העורקים יתרחבו, ושפיעת הדם ללב תגדל.


 


אך המציאות לעתים מקשה על הלב באופן משמעותי. העורקים הכליליים מוּעדים כבר מגיל צעיר יחסית לתהליך ההדרגתי של טרשת העורקים, בו מצטבר והולך רובד טרשתי על פני הדופן הפנימית של העורקים הללו. הצרת העורקים בעקבות תהליך זה, מקטינה את נפח הדם המגיע ללב, ושריר הלב נואש ומייחל למעט יותר חמצן וחומרי תזונה אחרים.


במקביל, יש גם עליה ברמה של חומרי פסולת כמו חומצת חלב (חומצה לקטית), הנוצרים בפעילות השריר, ואשר הפינוי (clearance) שלהם פחות יעיל בהתמעטות זרם הדם הקולח אל הלב. כל אלה גורמים לתעוקת החזה.


אך הבעיה מתחילה להיות חמורה ממש, כאשר אותם רבדים טרשתיים מתנתקים מדופן העורקים אליה הם נספחים, או שתוכנם של רבדים אלה דולף ותכולתם עתירת הכולסטרול נשפכת לזרם הדם. אז ייווצרו קרישי דם, ומעבר הדם בעורקים הכליליים שהיה ממילא צר, נחסם לחלוטין. התוצאה הבלתי נמנעת היא זו של תעוקת חזה בלתי-יציבה (unstable angina), שהיא צורת תעוקת החזה החמורה יותר, שהרי זו נגרמת מחסימה רצינית של עורק כלילי שעלולה להופיע אף במצב מנוחה.


לעומת זאת, תעוקת החזה היציבה בה יש אמנם תהליך מתקדם של טרשת, המאט ומונע חלקית את מעבר הדם בעורקים הכליליים, אלא שבמקרה האחרון תעוקת החזה תבוא לביטוי רק במצבי מאמץ גופני בהם הלב מגביר פעילותו, ואף זקוק לאספקת דם מוגברת, המתקשה להגיע. מטבע הדבר תעוקה בלתי-יציבה תוביל ברבים מהמקרים בטווח הקרוב להתקף לב, אלא אם כן ינקטו מהלכים לשיפור מצבם על העורקים הכליליים. 


 


אך קיימים מצבים נוספים מלבד טרשת עורקים, העלולים לגרום לאי-ספיקת שרירי הלב.


כאשר הלב נאלץ באופן תמידי לעמול קשה יותר כתוצאה ממצבי יתר לחץ-דם או כתוצאה ממחלת שסתומי הלב, שריר הלב מתעבה. לתופעה זו יש השפעה כפולה: ראשית, יותר רקמת שריר נזקקת ליותר אספקת דם מחומצן שהרי מסת שריר הלב גדלה, וכך גדֵלה הדרישה לדם.


שנית, לב מוגדל כתוצאה מהגדלת מסת השריר שלו, עלול להאט את שפיעת הדם המגיע אליו דרך העורקים הכליליים, כך שאספקת הדם ללב פוחתת, שהרי ככל ששריר הלב מתעבה, אותו נפח דם חייב לעשות דרך ארוכה יותר כדי לעבור דרך יותר כלי דם קטנים. עורקים כליליים עלולים אף לעבור עווית (spasm) במצבי מצוקה באופן שהופך אותם עוד יותר צרים, גם אם עווית זו אינה נגרמת בגלל טרשת עורקים מתקדמת במיוחד.


דוגמה אחת בולטת לאירוע של עווית של העורקים הקורונריים היא בעת שפיעה מרובה ופתאומית של  אפינפרין (אדרנלין), כאמור ההורמון המופרש מבלוטת יותרת הכליה (אדרנל) במצבים של מתח, מאמץ גופני או פחד. האדרנלין גורם להגברת קצב הלב, העלאת לחץ הדם ושינויים נוספים במערכת כלי הדם והלב.


 


כפי שכבר נאמר, תחושות כבדות לחץ ומועקה, הן הגדרות כמעט “ספרותיות” לנסות ולתאר מצבי תעוקת החזה, כאשר אי הנוחות לעתים קרובות מתחילה להופיע מיד מאחורי עצם החזה ועלולה להתפשט או לכיוון הכתפיים, הצוואר, הלסת, ואפילו לחלל הפה. הסיבה לכך שתחושות מאיימות אלה מקרינות מהמרכז להיקף לאיברים מרוחקים יותר, נעוצה בכך שעצבים תחושתיים (סנסוריים) של איברים מרוחקים אלה, הם בעלי מסלול לכיוון חוט השדרה הדומה לזה של עצבים תחושתיים של הלב.


 


נמשיך ונדון בתעוקת החזה במאמר ההמשך.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע


 

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים