פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
נתחיל דווקא בתחום פעילות אחר. אמש צפיתי והאזנתי בערוץ Mezzo ל-Herbert von Karajan מנצח בשנת 1988 על הפילהרמונית של ברלין בביצוע הסימפוניה הראשונה של ברהמס, ומנצח בשנת 1986 על הפילהרמונית של וינה בביצוע הרקוויאם הגרמני של אותו מלחין.
שתי יצירות נפלאות! אך מה שבלט לעיני ואף צרם במהלך השידור, שאך לפני 35 שנים לא נכללה בשתי התזמורות המובילות הללו נגנית אחת לרפואה! אף לא אחת! היום הדברים השתפרו במידת מה, וכמנוי של הפילהרמונית הישראלית אני שמח להיווכח שלפחות שליש מהרכב התזמורת מורכב מנגניות, שאפו! וכך בתת-מודע עברתי לתחום בו אני חי ופועל מאז ומתמיד, מדעים ורפואה.
וטוב להיווכח שנשים מוכשרות תופסות את העמדה הראויה להן בתחומים אלה. בשורות הבאות נסקור את השתלבות הנשים במחקר כאשר הישגיהן מדגישים עוול של דורות של אי-הכרה ביכולת של "המגדר האחר" להפליא לעשות, מה שמביא להישגים נשיים שעוד ילכו ויעצימו.
נשים היו פעילות ברפואה עוד בתקופות עתיקות אם בתחום הריפוי בצמחי מרפא, כתומכות לידה, ועוסקות ברפואה אלטרנטיבית, אך אלה היו בפירוש עיסוקים מחוץ לזרם המרכזי של העשייה הרפואית.
נתחיל ביוון העתיקה בה מזדקר שמה של Metrodra שאמנם נולדה במצרים אך פעלה ביוון סביב המאה ה-7 לפני הספירה. מלבד היותה גינקולוגית, מיילדת ומנתחת, כתבה Metrodra מספר ספרים על רפואת הרחם, הבטן והכליות, וספרה הבולט על מחלות וריפוי נשים בו היא הסבירה את העקרונות של מחלות הפוגעות בעיקר בנשים. אישה בולטת נוספת ביוון העתיקה הייתה Aspasia, שפעלה במאה ה-4 לפני הספירה, ואף היא בלטה בביצוע ניתוחים להסרת "טחורי רחם", ניתוחי ורידים יוצרי דליות, ואף ניתוחים קוסמטיים, כן…כבר אז. ומכאן נעבור למצרים שלפני 2,700 שנה, שם פעלה Merit Ptah שנודעה כרופאה הראשונה בחצר השליט.
נשים רבות בתחום הרפואה בעולם העתיק לא הוזכרו במסמכים רפואיים רשמיים על אף שכל הנתונים של טיפולים והתכתבויות בין רופאים נשמרו היטב.
יש עדויות לכך שמספר נשים שעסקו ברפואה עשו זאת תוך "שהתחפשו לגברים". אחד הסיפורים הוא על Agnodice שהייתה מיילדת ביוון במאה ה-4 לפני הספירה, אך כשהתגלה הדבר הועמדה למשפט. רק מחאה נמרצת של המטופלות שלה, הביאה לזיכויה בדין. בעקבות משפטה החוק השולל עיסוק נשים ברפואה, בוטל ביוון העתיקה.
נשים ברפואה בימי הביניים:
בראשית המאה ה-12 הייתה בגרמניה נזירה בשם Hilgard שטיפלה ספירטואלית ורפואית בכל נזקק חולה ומנודה שהגיע למנזר. ברגע ש-Hilgard זכתה למינוי של עמידה בראש מנזר בעיר הקטנה Ruperstberg היא פרסמה מספר רב של פרסומים רפואיים, פ סומים שהופיעו תחת הכותרת "Liber Simplicis Medicinae", ובתרגום לאנגלית "Book of Simple Medicine" וכן פרסמה את Liber Compositae Medicinae (או (Book of Compound Medicine.
באיטליה, במאות ה-11 וה-12, העיר הקטנה Salerno הפכה למרכז תוסס של לימוד ועשייה רפואית. בעיר זו פעלה Trotula מסלרנו שהייתה הפרופסורית הראשונה לרפואה במדינה זו. Trotula חיברה ספר חיוני ביותר "על הטיפולים בנשים" שהתקבל יפה והתפרסם עד מהרה ברחבי אירופה.
עוד ציון דרך של נשים ברפואה הושג על ידי .Dorotea Bucca בשנת 1390 היא ירשה את אביה כפרופסור לרפואה באוניברסיטה היוקרתית של בולוניה, והחזיקה בתפקידה למשך 40 שנה.
נשים ברפואה בתחילת התקופה המודרנית:
כאשר מקצוע הרפואה החל לעבור תהליך התמחות בתחומים שונים, מקומן של נשים לא נפקד בתחומים אלה.
קריירה מזהירה יוחסה ל-Martha Ballard שעסקה במיילדות וחיברה מסמך בו תיארה באופן מפורט לידות של 816 נשים בשנים 1785 עד 1812 עם כל הבעיות הכרוכות בהן ופתרונן. בשנת 1849 נופצה תקרת הזכוכית על ידי הרופאה המפורסמת Elizabeth Blackwell שסיימה את לימודי הרפואה בקולג' ז'נבה והפכה לרופאה האמריקאית הראשונה.
לימודיה לא היו הישג של מה בכך, כיוון שהיא הייתה הסטודנטית היחידה בכיתה של גברים בלבד, שלא קבלו בעין יפה את הנטע הזר הזה. מספר שנים לאחר חזרתה לארה"ב היא פתחה בניו-יורק מרפאה לטיפול בנשים וילדים עניים.
בשנת 1857 ייסדה Blackwell את בית החולים לטיפול בנשים ובילדים עניים. בבית חולים זה פעלו בתפקידי מפתח בעיקר רופאות.
יוזמתה של Blackwell שימשה השראה להקמת עוד מספר קולג'ים רפואיים לנשים במחצית השנייה של המאה ה-19, כגון הקולג' בבוסטון בשנת 1848, והקולג' הרפואי לנשים בפנסילבניה בשנת 1868.
אישה בולטת אחרת ברפואה הייתה הרופאה האנגליה Sophia Jex-Blake, שהחליטה לקרוא תגר על האפליה המגדרית ברפואה, ובשנת 1874 הקימה את ה-London School of Medicine for Women.
בשנת 1886 הקימה מוסד דומה באדינבורג. למרות שנשים עשו צעדים מרשימים במסלול הרפואה, עדיין בלטה האפליה כנגד נשים בשל צבע עורן. בשנת 1864, הייתה זו Rebecca Lee Crumpler שסיימה לימודי רפואה בקולג' הרפואי לנשים בניו-אינגלנד, והפכה לאפרו-אמריקנית הראשונה לזכות בתואר MD. היא זכתה להכרה ולתהילה בהיותה הרופאה שהעניקה טיפול לצאצאי העבדים לאחר מלחמת האזרחים שם.
המאה ה-20 ותנועת הנשים ברפואה:
ההישגים של נשים ברפואה בסוף המאה ה-19 דעכו בתחילת המאה ה-20 עם ההתגייסות של ארה"ב למאמץ המלחמתי.
מוסדות אקדמיים רבים שקיבלו סטודנטיות ללימודי רפואה סגרו שעריהם, ואיתם פחת מספר הסטודנטיות לרפואה. רק 4% מהסטודנטים לרפואה בשנת 1914 היו נשים.
יחד עם זאת, בגלל גיוסם של רופאים גברים למאמץ של שתי מלחמות העולם, שוב חלה עלייה בקבלת נשים לפקולטות לרפואה, אם כי מספר הרופאות נותר נמוך יחסית עד למאבק המתגבר של ארגוני נשים בשנות ה-70. שני חוקים שעברו בשנות ה-70 הביאו להגדלת המועמדות של סטודנטיות לבתי הספר לרפואה.
הכנסת סעיף IX לתיקון amendment)) בחוק החינוך של שנת 1972, הוציאה מחוץ לחוק כל הפלייה המבוססת על מגדר, בכל מוסד אקדמי המקבל מימון כסיוע של הממשלה הפדרלית. תיקון אחר שנודע כ-Public Health Serving Act משנת 1975, מנע אפליה על בסיס מגדרי בכל המוסדות להשכלה רפואית.
היסטוריה נעשתה בשנת 1990 כאשר ד"ר Antonia Novello נבחרה ל-Surgeon General שהוא התפקיד הבכיר ביותר בממסד הרפואי האמריקני והייתה כמובן האישה הראשונה למלא תפקיד זה. מאז התמנו עוד שתי נשים לתפקיד יוקרתי זה.
בשנת 2003, כ-50% מכל הנרשמים ללימודי רפואה בארה"ב היו נשים, כאשר מספר זה היה כפול ממספר הנרשמות לרפואה בשנת 1978. ומגמה זו הלכה והתעצמה כאשר בשנת 2018, מספר הנשים הנרשמות ללימודי רפואה שם הגיע ל-56% מכלל הנרשמים ולראשונה סיימו את הלימודים יותר רופאות מרופאים.
בהתאם חלה גם עלייה במספר הנרשמים, המתקבלים והבוגרים מקבוצות מיעוטים אתניים.
יחד עם ניכרת ירידה קלה במספר הסטאג'ריות והמתמחות שם, בעיקר מסיבות משפחתיות של נישואין, הריונות לידות וגידול ילדים בהם עדיין הנשים נוטלות חלק גדול יותר במאמץ "תחזוק" המשפחה הגדלה. לפיכך, בשנת 2018, מספר הרופאים המתמחים הגברים בארה"ב עמד על 54.4% בעוד שמספר המתמחות היה רק 45.6%.
אך כאן התחילה האפליה המגדרית להרים שוב את ראשה: מספר קטן יותר של רופאות וחוקרות במסלול PhD משרתות בשכבה הבכירה בבתי הספר לרפואה (school faculty) כאשר רק 41.4% הן נשים לעומת 58.6% של גברים.
למרות עלייה מתמשכת במספרן של נשים כראשות מחלקות או חוגים בפקולטות לרפואה, הן מהוות רק 18% מכלל האוחזים בתפקידים אלה.
נכון להיום, בארה"ב הגברים מהווים 64.1% מכלל העוסקים ברפואה, ואילו נשים מהוות רק פלח של 35.8%. הסיבות לפער זה למרות השוויון במספר הבוגרים/בוגרות של בתי הספר לרפואה הן אפליה מגדרית בקידום, פער במשכורות, ההשקעה במשק הבית וגידול הילדים, ואף הטרדה מינית.
לסיכום,
המגמה המבורכת של אשראי גדול יותר הניתן לנשים בעולם הרפואה, מקורה בזכות ולא בחסד.
ב-26 שנותי כמרצה בפקולטה לרפואה בתל-אביב, בשיחות עם סטודנטיות עמדתי מקרוב על חוכמתן, חריצותן, המרץ והרצון להבין ולהשכיל.
מספר הנשים החוקרות בתחום הרפואה ב-20 השנים האחרונות בפירוש בקו עלייה. ונסיים עם נתון החורג מעיסוק רפואי פרופר, אך תהיינה לו השלכות בהבנת הביולוגיה של גוף האדם: ב-75 שנות מכון ויצמן למדע עם שפע הפרופסורים הגברים המהוללים, עדיין מצפים לחתן פרס נובל ראשון בקרב הגברים. ואת הכבוד של המכון הצילה כלת פרס נובל בכימיה לשנת 2009, עדה יונת.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
01/01/2023
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
