חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

נשים הסובלות מוגיניסמוס

אהבתם? שתפו עם חבריכם

נשים הסובלות מוגיניסמוס

ד”ר רונית אלוני – מטפלת זוגית ומינית מוסמכת ומומחית בשיקום מיני וטיפולי סרוגייט

הרצָאתי היא על נשים הסובלות מוגיניסמוס ובנויה על שני מחקרים, שנעשו במהלך השנים האחרונות. מחקר אחד נערך יחד עם ד”ר צחי בן ציון וד”ר שלי רוטשילד והמחקר השני נערך על-ידי וע”י טלי רוזנבאום, שהיא פיזיותרפיסטית ומומחית לעבודה על שרירי הנרתיק.

ה- APA מגדיר וגיניסמוס כתופעה לא רצונית, החוזרת על עצמה, של כיווץ שרירי פתח הנרתיק, עד כדי חוסר יכולת לאפשר משגל. הדבר גורם למתח רגשי משמעותי ולקשיים בין בני הזוג. כפי שניתן לשים לב, אין בהגדרה הזו שום מאפיינים פיזיולוגיים. משמעות הדבר, שלמרות שהתופעה נראית כתופעה פיזיולוגית – עפ” הגדרה זו אין לה שום היבטים פיזיולוגיים. יש לזכור כי עד השנים האחרונות רוב הנשים שסבלו מתופעה זו היו מגיעות לגניקולוגים, שלא תמיד ידעו לאבחן את העניין והיו מנסים לטפל בבעיה באמצעים רפואיים. עד היום יש נשים שמגיעות לגניקולוגים ונבדקות ע”י בדיקה גניקולוגית ידנית ונאמר להן “את רואה, אין לך שום בעיה, לכי הביתה, את יכולה לקיים יחסי מין”. הם אינם מקשיבים לה ואינם מפנים אותה להמשך טיפול.

קיימות הגדרות נוספות של וגיניסמוס, שנחשבות לפחות מקובלות. ישנם חוקרים האומרים, שוגיניסמוס מבטא גבול לא מילולי, קושי בהגדרת גבולות העצמי ושזו דרך סימבולית לכבוד עצמי. פמיניסטיות טוענות שוגיניסמוס הוא לא סימפטום שיש לטפל בו אלא שזו דרך לטפל בבעיה, שזהו בעצם ביטוי של פתרון של נשים שאינן רוצות להחדר. מקובל לחשוב שוגיניסמוס שכיח בכ- 10% מאוכלוסיית הנשים, אולם ישנם מחקרים המדברים על שכיחות של עד 17%. קיים דיווח חסר, תת-דיווח, תת-אבחון ואפילו טענה שלנשים המדווחות או מתלוננות על בעיות בתפקוד המיני, יש 50% פחות סיכוי להיות מטופלות מאשר לגברים שמדווחים על בעיה בתפקוד המיני שלהם. במחקר שנעשה באירלנד, במרפאה לבעיות בתפקוד המיני, 42% מהפניות היו של נשים עם וגיניסמוס.

הסיבות הידועות לוגיניסמוס:
העדר חינוכי מיני או חינוך מיני לקוי, חוויות של כאב או חשש מפני כאב, פנטזיה שיהיה כאב, ניצול מיני או טראומה מינית (אונס, גילוי עריות, ניסיון חדירה כואב ולפעמים טיפול גניקולוגי שהיה טראומטי). גם בן זוג פסיבי ולא אסרטיבי, עם בעיות בתפקוד המיני, בעיות בזוגיות, רקע דתי או אורתודוכסי, עמדות פמיניסטיות, קושי בדיפרנציאציה, תחושת אשם או קונפליקט לא פתור בקשר לקיום יחסי מין, כל אלה יכולים להיות פעמים רבות סיבות לוגיניסמוס. סיבה נוספת היא, שבשנים האחרונות יש יותר ויותר נשים מודרניות שחיות אורח חיים די מתירני, בסביבה שחיה חיים מתירניים, ונמצאות בקונפליקט בין מצד אחד אורח החיים המתירני שלהן השולל סירוב, לבין מרכיבים אישיותיים עמוקים יותר שאינם מאפשרים להן להיות חופשיות מבחינה מינית. הדבר אופייני לנשים המפנימות ציפיות חברתיות ואשר אין להן מספיק כח להיות נאמנות לעצמן.

הדרכים המסורתיות לטיפול בוגיניסמוס:
• חינוך
• מתן אינפורמציה
• עבודה קבוצתית
• טיפול התנהגותי – עבודה עם מרחיבים. המילה מרחיבים מטעה משום שאיננו מרחיבים את פתח הנרתיק, אלא יותר מגמישים אותו. נשים אלו מתרגלות לכך שהנרתיק שלהן מכיל איזשהו חפץ, שגודלו הולך ומתרחב, מהגודל שהן יכולות להכיל (לפעמים אפילו מתחילים עם קיסם אוזניים דק) ולאט לאט עולים עם הגודל.
• טיפול קוגניטיבי וטיפול זוגי (כמובן שהטיפול הקוגניטיבי נועד גם לעבודה על החרדה).
• פסיכותרפיה ועיבוד של פחדים ומעצורים, שאינם מאפשרים את ההתקדמות (פעמים רבות העבודה הטכנית אינה מספיקה וצריך להיכנס לתכנים עמוקים יותר ולעבוד על החרדות).
• טכניקות אפקטיביות של הרפיה.
• יש מטפלים שעובדים עם היפנוזה.
• ישנם גניקולוגים שהם גם מטפלים מיניים והם יכולים להזריק לפתח הנרתיק חומרים מאלחשים (כגון אצטילכולין) או מרדימים, כדי שתוכל להתמודד עם תחושת הכאב.
• שימוש בביו-פידבק. ישנן פיזיותרפיסטיות המתמחות בעבודה עם שרירי הנרתיק והן מלמדות את הנשים להרפות שריר זה, לרכוש שליטה עליו ולעשות את כל התרגילים האלה כשהוא רפוי.

הדרכים הפחות מקובלות הן:
• לפתח את השליטה מול חוסר היכולת.
• לפתח עצמאות מול התלותיות ולפתח גבולות מול החרדה מפני הטמעות.
שיטות אלו פותחו ע”י SHAW והן שמות דגש על דיפרנציאציה וחיפוש אחר התנהגויות מיניות, המאפשרות לאשה לבטא את עצמה ולא רק על מנת לספק את בן זוגה. SHAW טוענת, כי הטיפול המסורתי מלמד את האשה כיצד להתנהג עפ”י ציפיות החברה, ולהרגיש אשה בזה שהיא מאפשרת חדירה (אקט פמיניסטי). שיטות אלו דורשות את שיתוף הפעולה של בן הזוג כדי להשלים את התהליך הטיפולי. אבל, יותר ויותר נשים מגיעות לטיפול מיני כשאין להן בן זוג או שהיה להן בן זוג והן אינן מעונינות לשתף אותו בתהליך הטיפולי או שהיה להן בן זוג והקשרים נכשלו והן לא מוכנות ליצור קשר חדש עד שהן לא בטוחות שבקשר החדש הן תוכלנה לקיים יחסי מין מלאים והקשר לא יתפרק כתוצאה מהקושי שלהן.
קיימת שיטה נוספת, הטיפול בעזרת סרוגייט. מסטרס וג`ונסון הגדירו את המונח סרוגייט בשנות ה- 50: בן/בת זוג למשך הטיפול, המפעיל הלכה למעשה את הוראות הטיפול ויחד עם זה מהווה מודל עבור המטופל/ת, לתפקידים השונים של הפרטנר/ית במערכת הזוגית. הסרוגייט מצורף לטיפול בהמלצת מטפל מיני, לגברים או לנשים שאין להם מי שיספק את התמיכה הפסיכולוגית והפיזיולוגית לה הוא/היא זקוקים בשלב הקריטי של הטיפול.

טבלה מס` 1: טיפול זוגי מול טיפול סרוגייט




הקבוצה המוצגת בהרצאה זו היא קבוצה של 32 נשים וגיניסטיות, שהיו בטיפול. 16 מהן היו בטיפול זוגי ו- 16 בטיפול סרוגייט. הקבוצה של הנשים שטופלו בטיפול סרוגייט מבוגרת יותר מקבוצת הנשים שטופלו בטיפול זוגי והגיל הממוצע שלהן הוא 31.8, לעומת הגיל הממוצע של הנשים שטופלו בטיפול זוגי, שהוא 25.5. בעבר טופלו אצלנו נשים וגיניסטיות בנות 51, שהפסידו את כל חייהן הפוריים בשל בעיה זו. הבדל נוסף בין הקבוצות הוא, שקבוצת הנשים שטופלו בטיפול סרוגייט משכילה יותר, ממוצע שנות הלימוד שלה הוא 15.25, לעומת הקבוצה שטופלה בטיפול זוגי, שמס` שנות הלימוד הממוצע שם הוא 13.26. הדבר המעניין הוא, שלמרות שממוצע הגיל של הנשים הוגיניסטיות שטופלו בטיפול סרוגייט הוא גבוה יותר, 64% מהן עדיין גרו בבית ההורים, לעומת הנשים שטופלו בטיפול הזוגי, שהן צעירות יותר ורק 13% מהן חיו בבית ההורים.

טבלה מס` 2 – מצב משפחתי




כשאנחנו מסתכלים על המצב המשפחתי, ניתן לראות שכל הנשים שטופלו בטיפול סרוגייט היו נשים רווקות ואחת מהן היתה גרושה, ולמעלה מ- 50% מהנשים שטופלו בטיפול זוגי היו רווקות והשאר היו נשואות.

טבלה מס` 3: רקע דתי או חילוני




למרות שהספרות מציינת את הרקע הדתי כסיבה לוגיניסמוס, רוב המטופלות שלנו הן נשים חילוניות ומיעוטן בעלות רקע דתי או מסורתי.

טבלה מס` 4: רקע פסיכיאטרי




לאוכלוסיית הנשים שטופלו אין רקע פסיכיאטרי (למעט מטופלת אחת, בעלת רקע פסיכיאטרי ואשר שייכת לקבוצת הסרוגייט).

טבלה מס` 5: טראומה קודמת




לאוכלוסיית הנשים שטופלו אין רקע טראומתי קודם שדווח לנו עליו, למעט בשתי הקבוצות שתי נשים שעברו חוויה של אובדן הורה בגיל צעיר.

טבלה מס` 6: תפקוד מיני




מבחינת התפקוד המיני, גם הקבוצה שטופלה בטיפול סרוגייט וגם הקבוצה שטופלה בטיפול זוגי, מדובר בסה”כ בנשים שמבחינה מינית מתפקדות באופן תקין, לרובן יש ניסיון באוננות, לרובן יש יכולת אורגזמית ולגבי יכולת החדירה – המיעוט שהיה בקשר זוגי התנסה באיזושהי חוויית חדירה, שהיתה (כמובן) כואבת. לגבי בני הזוג של אותן נשים שעברו טיפול זוגי, הגיל הממוצע היה 27 ורק לאחד היה רקע פסיכיאטרי. משך מערכת היחסים הממוצעת היתה מעל 4 שנים, 25% מהזוגות נפרדו במהלך הטיפול, ו- 67% מהם גרים ביחד. בין הגברים שנשותיהם טופלו ל- 62% לא היתה כל הפרעה תפקודית מינית, ומתוך ה- 6% שכן היתה להם הפרעה בתפקוד המיני ל- 3% היתה קיימת ההפרעה עוד לפני הקשר עם אותה אשה וגינסטית ול- 3% נוצרה הפרעה מינית תוך כדי הקשר עם האשה הוגיניסמית.
מבחינת שיתוף הפעולה של בני הזוג, רוב בני הזוג שיתפו פעולה, אך לא כולם. הדבר משפיע על יכולתה של אותה בחורה להשלים את הטיפול המיני.

טבלה מס` 7 – שילוב טיפולים נוספים



איור מס 1 – שיתוף פעולה של בני הזוג




רוב הנשים שהיו בטיפול סרוגייט לא היו בשום טיפול נוסף, למעט טיפולי ביו-פידבק בראשית הטיפול וחלקן היו גם בטיפולים פסיכולוגיים נלווים. לעומת זאת, רוב הנשים שהיו בטיפול זוגי לקחו טיפולי ביו פידבק, ייתכן כיוון שהיו זקוקות ליותר תמיכה – בשעה שמטופלות עם סרוגייט קיבלו את התמיכה מהסרוגייט.

טבלה מס` 8 – משך הטיפול




מבחינת משך הטיפול, הטיפול הזוגי הוא הטיפול הארוך ביותר, הטיפול בסרוגייט מעט קצר יותר והטיפול הקצר ביותר בנשים וגיניסמיות הוא הטיפול הקבוצתי. בקבוצה הזו, המטופלת בטיפול קבוצתי היו גם נשים שטופלו יחד עם בן הזוג וגם נשים שטופלו טיפול קבוצתי עם סרוגייט. כל הנשים שטופלו בטיפול סרוגייט סיימו את הטיפול כשלא היו שום כאבים בחדירה בסיום הטיפול. בין הנשים שהיו בטיפול זוגי, 25% לא הצליחו לסיים את הטיפול ו- 75% סיימו אותו ללא כל כאב בחדירה.

טבלה מס` 9 – העדר כאב בחדירה




מסקנות מחקר זה:
• כל אשה יכולה היום להצטרף באופן מיידי לטיפול בוגיניסמוס והיא איננה צריכה לחכות עד שיהיה לה בן זוג כדי להתקבל למרפאה לטיפול מיני ולהתמודד עם הקושי שלה.
• הטיפול הקבוצתי מזרז את השלמת הטיפול. שיטת הביו-פידבק גם מזרזת את השלמת הטיפול וגם מקלה על המטופלת במהלך הטיפול, בשלב הקריטי. כשהיא צריכה לעשות את התרגילים, היא לא עושה אותם לבד אלא בעזרת מטפלת נוספת שעוזרת לה ומעודדת אותה ובעיקר מוודאת שהיא עושה את התרגילים האלה כשהשריר שלה רפוי.
• יותר נשים בוחרות להשלים את הטיפול לפני שהן פונות לקשר נוסף. חלק מהן לא היו מעולם בקשר וטיפול זה מאפשר להן להיכנס לתוך מעגל של קשרים זוגיים.
• טיפול בעזרת סרוגייט נותן תוצאות דומות לטיפול זוגי, אולם במקרה שלנו התוצאות אפילו טובות יותר.
• נשים שפונות לטיפול בעזרת סרוגייט מבוגרות יותר ומשכילות יותר.
• מטפלים בנשים צריכים לבדוק מחדש את עמדותיהם באשר לגישות חדשניות בטיפול מיני בנשים. נשים נמצאות הן בתת-אבחון ובתת-טיפול והסיכוי שלהן להשלים טיפול הוא יחסית יותר נמוך. הדבר קשור גם בעמדות והערכים שלנו כמטפלים ויש צורך להיות מודעים לאפשרויות השונות לטיפול בנשים, גם בנשים בודדות וגם בנשים שנמצאות בקשר זוגי. יש להיות מודעים גם ליעילות של הטיפולים האלה וגם לזכותן של הנשים האלו להגיע לטיפול, למרות שאולי העמדות שלנו נמצאות בקונפליקט עם סוגים שונים של טיפול.

בברכה, דר` רונית אלוני

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים