חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

נגיף Rota ממחוללי שלשולים בתינוקות וילדים שעלולים להיות קטלניים, חלק ב`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי
שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה
סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.

לקריאת חלק א’ לחץ כאן

רפליקציה של הנגיף:
שלבי ההתרבות של נגיף רוטה הם כדלהלן:

א) הנגיף נצמד לתאי הפונדקאי בתיווך החלבונים VP4 ו-VP7.  

ב) הנגיף חודר לתאים על ידי הסרת (uncoating) של הקפסיד הנגיפי.

ג) סינתזה של גדיל (+) הפועל כ-mRNA, כאשר סינתזה זו מתווכת
על  ידי
VP2, VP1 ו-VP3

ד) יצירת ה-viroplasm,
אריזת ה-
RNA
הנגיפי, הסינתזה של הגדיל (-), ויצירת חלקיקי נגיף דו-שכבתיים;

ה) ההבשלה של חלקיקי הנגיף ושחרור ה-virions החדשים. 

הנגיף חודר לתאים לאחר קישורו לקולטניו בתהליך של אנדוציטוזיס, תוך
שהוא יוצר בועיות (
vesicles)
הקרויים אנדוזומים.
חלבונים בשכבת הנגיף השלישית (
VP7 והדרבן של VP4) פולחים את הממברנה של האנדוזום, ליצירת מפל של ריכוזי סידן.
כתוצאה מכך, חל פירוק של הטרימרים של
VP7 לתת יחידות של חלבונים בודדים. כך נוצרות עטיפות של החלבונים VP2 ו-VP6 סביב ה-RNA הדו-גדילי (dsRNA)של הנגיף, ליצירת חלקיק
דו-שכבתי (
Baker
ו-
Prasad
ב-
Current Topics Microbiology Immunology משנת 2010).

נתוני הדבקה בנגיף:

התפרצויות של שלשולים על רקע rotavirus
A
שכיחות בתינוקות
מאושפזים, בילדים במעונות-יום, ובקשישים בבתי אבות (
Sassi וחב’ ב-American Journal of Infect Contr
משנת 2015, ו-
Anderson
ו-
Weber ב-
Lancet Infectious Diseases
משנת
2004).
בשנת 2005 ההתפרצות המתועדת הגדולה ביותר של שלשולים התרחשה בניקרגואה, ושם אותר
נגיף רוטה
A
עם מוטציות בגנום, שסייעו לנגיף להתחמק ממנגנוני החיסון באוכלוסייה המקומית (
Bucardo וחב’ ב-Journal of Clinical Microbiology
משנת 2007).
התפרצות דומה של שלשולים נרשמה בברזיל בשנת 1977 (
Linhares וחב’ ב-American Journal of Epidemiology
משנת 1981).

Rotavirus B, ידוע גם כמחולל שלשולים
במבוגרים, גרם להתפרצויות שלשולים חמורים באלפי מבוגרים בסין, כתוצאה ממי שתיה
מזוהמים (
Hung
וחב’ ב-
Lancet
משנת 1984, ו-
Fang
וחב’ ב-
Journal of Infectous Diseases משנת 1989).
הדבקות עם
rotavirus B
תועדו גם בהודו בשנת 1998 עם נגיף רוטה מזן
CAL, שהוא אנדמי (Kelkar ו-Zade ב-Epidemiolgy & Infection
משנת 2004, ו-
Ahmed
ב-
Journal of Medical Virology משנת 2004). כיום, התפרצויות שלשולים על רקע נגיף רוטה B מוגבלות לסין בלבד, כאשר
בארה”ב אין כלל חסינות לזן זה (
Penaranda וחב’ בדו”ח מקומי משנת 1989).
בדרום קוריאה נרשמה התפרצות שלשולים בילדים כתוצאה מנגיף רוטה
type C (Clinoon וחב’ ב- Clinical Microbiology & Infection
משנת 2011).

נגיף רוטה נוטה להדביק סוגי חיות צעירות רבות ברחבי העולם תוך גרימת
שלשולים להן ולחיות בוגרות בסביבתן (
Dubovi ו-MacLachlan
ב-
Fenner’s Veterinary
Virology
משנת 2010). הדבקת חיות
בית עלולה לשמש כמאגר של תחלופה גנטית בין נגיפים אלה לנגיפי רוטה המדביקים אדם (
Martella וחב’ ב-Veterinar Microbiology משנת 2010).
קיימות ראיות לכך שנגיפי רוטה המדביקים חיות, יכולים להדביק בני-אדם ישירות, או על
ידי תרומה של אחד או מספר סגמנטים של
RNA המשלבים ב-RNA של הנגיף המדביק אדם (Cook וחב’ ב-Journal of Infection משנת 2004, ו- Dóró וחב’ ב- Expert Review in
Anti-infective Therapy 
משנת 2015).

אבחון וזיהוי הנגיף:
אבחון ההדבקה בנגיף רוטה מתרחש בדרך כלל לאחר אבחון של גסטרואנטריטיס כסיבה של
שלשולים חמורים. רוב הילדים המאושפזים עם אבחון של גסטרואנטריטיס נבדקים לנוכחות
נגיף רוטה
A
(על פי
Patel
וחב’ ב-
Pediatric Infectious Diseases Journal משנת 2007).
אבחון ספציפי של הדבקה עם נגיף רוטה
A, מתבצע על ידי זיהוי הנגיף בצואת הילד בשיטת EIA. בשוק ישנן מספר ערכות
בדיקה מורשות, שהן רגישות, ספציפיות ומסוגלות לגלות את כל הסרוטיפים של נגיף רוטה
A (על פי Angel וחב’ ב-Hum Med Virol משנת 2009).
שיטות אחרות כמו גילוי הנגיף במיקרוסקופ אלקטרוני, או
PCR, משמשות יותר במעבדות
מחקר (
Goode ו-Chadwick ב-Gastroenteritis & viruses
משנת 2001). בשיטת
reverse transcription-PCR, ניתן לגלות ולזהות את כל הזנים והסרוטיפים של נגיפי רוטה (Fischer ו-Gentsch ב-Review Medical Virology משנת 2004). 

העברת הנגיף:
נגיף רוטה מועבר בין בני-אדם במסלול צואתי-פומי, במגע ידיים מזוהמות בנגיף. משטחים
ועצמים נגועים בצואה (
Butz
וחב’ ב-
Pediatrics
משנת 1993). אך הנגיף יכול להיות מועבר דרך הבל-פה של ילד או אדם נגוע בנגיף (
Dennehy ב- Pediatric Infectious Diseases Journal משנת
2000).
צואה שלשולית נגועה בנגיף מדביקה מאוד. צואת אדם נגוע בנגיף רוטה יכולה להכיל
למעלה מ-10 טריליון חלקיקי נגיף, בכל גרם צואה, כאשר אין צורך ביותר מ-100 חלקיקי
נגיף להדביק אדם שאינו נגוע (
Grimwood ו-Lambert
ב-
Human Vaccines
משנת 2009).
נגיפי רוטה יציבים בסביבה החיצונית, ומסוגלים לשרוד מחוץ לגוף 9-19 יום (
Rao וחב’ ב-Appl Environ Microbiol משנת 1984). טיפולים
סניטריים המתאימים להשמדה של חיידקים וטפילים אינם יעילים לטיהור מפני נגיף
רוטה.     

מוצא אתני, מגדר וגיל: המוצא האתני אינו פקטור מבחינת ההדבקה עם
הנגיף, אם כי מחקר אחד הצביע על סיכון מופחת של אשפוז בתינוקות ממוצא אסייתי
במדינת וושינגטון (
Newman
וחב’ ב-
Pediatrics
משנת 1999).
נגיף רוטה משפיע על 2 המגדרים במידה שווה, אם כי גברים עם גסטרואנטריטיס נגיפי הם
בסיכון גבוה יותר לאשפוז בהשוואה לנשים. מבוגרים המודבקים בנגיף מושפעים באופן
פחות חמור מאשר ילדים, עם פחות ימי בחילה, אנורקסיה, וכאבי בטן מהתכווצויות, וגם
השלשולים פחות חמורים מאשר בילדים (
Anderson ו-Weber
ב-
Lancet Infect Disמשנת 2004).
משקל לידה נמוך ופּגות, כמו גם הימנעות מהנקה, כרוכים בהגברת סיכון לאשפוזים בגלל
נגיף רוטה.  

מנגנוני התחלואה מנגיף רוטה:
הנגיף מתרבה בעיקר במעיים (
Greenberg ו-Estes
ב-
Gastroenterology
משנת 2009), והוא מדביק תאים אנטרוציטים בסיסי המעי הדק, מה שגורם לשינויי מבנה
ותפקוד באפיתל המעי. יש ראיות באדם ובחיות אחרות של כך שהנגיף מסוגל גם להדביק
מקרופאגים ואיברים אחרים (
Crawford וחב’ ב-Journal of Virology משנת 2006). השלשולים נגרמים על ידי מגוון פעילויות של הנגיף (Ramig ב-Journal of  Virology משנת 2004).

ספיגה לקויה מתרחשת בגלל ההרס של האנטרוציטים. החלבון  הנגיפי הטוקסי
NSP4 משרה הפרשת כלור התלויה
ביון סידן, הפוגעת בספיגה-מחדש של מים המונעת על ידי
SGLT1 (או sodium/glucose cotransporter 2),
מה שמפחית את מעורבות האנזימים הידועים כ-
disaccharidases בממברנת ה- ,brush-border ובנוסף משפעלת רפלקסים התלויים בסידן של מערכת העצבים של המעיים.
הריכוזים המוגברים של יוני סידן בציטוזול (הדרושים להתגודדות של חלקיקי הנגיף
הנוצרים), מסתייעים על ידי
NSP4 הפועל כ-viroporin. ההגברה בריכוזי יון סידן גורמת להשמדה עצמית של האנטרוציטים
המודבקים (
Hyser
וחב’ ב-
American Society of Microbiology משנת 2010).

NSP4 הוא גם חלבון מופרש,
ובצורתו החוץ-תאית הוא עובר מודיפיקציה על ידי פרוטאזות במעי, ואז הוא משפיע
כאנטרוטוקסין הפוגע בתאים לא מודבקים דרך הקולטנים של
integrin, מה שגורם להגברת ריכוז
הסידן התוך-תאי ולשלשולים (
Berkova וחב’ ב-Journal Virology משנת 2006).
ההקאות, האופייניות לאנטריטיס של נגיף רוטה, נגרמות על ידי הדבקת הנגיף של תאי
enterochromaffin במערכת העיכול. הדבקה זו
מעודדת את יצירת סרוטונין, מה שמשפעל עצבים אפרנטים של ה-
vagus, אשר משפעלים את גזע המוח
המווסת את רפלקס ההקאה (
Hagbom
וחב’ ב-
Curr Opin Virol
משנת 2012).
אנטרוציטים בריאים מפרישים
lactase לתוך המעי הדק; אי הסובלנות לחלב כתוצאה מחסר האנזים lactase, גם היא תסמונת של הדבקה
בנגיף רוטה (
Farnworth
ב-
Journal of Nutrition
משנת 2008). מעשית, כל מקרי המוות נגרמו מ-
hypovolemia. בארה”ב תחלואה משמעותית נדירה, אך ההתייבשות עלולה לגרום
לפגיעה איסכמית בכליות וב-
CNS. ילדים הסובלים מהתייבשות חמורה עלולים לפתח DVT או גם פקקת מוחית.

נמשיך ונדון בנגיף Rota במאמר ההמשך.

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים